מלחמת האזרחים הנמשכת בלוב במלוא עוזה – ראשיתה בהתקוממות של 2011, כחלק מן "האביב הערבי", שהביאה להפלתו של מעמר קדאפי. מאז, ולמעט פרקי זמן קצר ביותר, מתקיימת מלחמה מתמשכת בין שני צדדים עיקריים: ממשלת ההסכמה הלאומית (GNA) המכהנת מאז 2015 בהנהגתו של פאיז אל-סראג' ונסמכת על גורמי אסלאם פוליטי, מול הגנרל ח'ליפה ח'פתר תחת דגל "הצבא הלאומי הלובי" (LNA), הקורא עליה תגר ונסמך על תמיכתם של שורה ארוכה של מדינות מחוץ ללוב.

מאז ראשיתה התאפיינה הלחימה בלוב במעורבותם של גורמים חיצוניים רבים. בחודשים האחרונים נראה שהזירה הלובית הפכה, בדומה לזו הסורית, לזירת יריבות אזורית חריפה, המחזקת את החשש מפני הסלמה לא מבוקרת.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

לפני שבוע פורסם ריאיון שערכו טובה צימוקי ויובל קרני עם חבר הכנסת שמחה רוטמן במוסף ידיעות אחרונות. מאז כבר הספיקה המציאות להתהפך במהירות והריאיון כמעט נשכח.

עם זאת, אני מקדיש לריאיון עם רוטמן את הפוסט הזה, כדי לבחון כמה מהאמירות שהועלו בו מול העובדות בשטח. במיוחד כעת, כשהעסקה לשחרור החטופים נחתמה רק שבוע לאחר פרסום אותו ריאיון.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

לעניינים "כבדים" לוקח זמן להתברר לעומק. בייחוד כך כאשר הם גם נמצאים במצב של שינוי מתמשך. בסיפורה של מדינת ישראל יש שני נושאים עם חשיבות מרכזית לעצם קיומה, כאלו שהצלחה בהם לא יכולה להיות ברורה מלכתחילה.

הראשון הוא הצלחת השתלבותה של המדינה החדשה במזרח-התיכון, בו היא ממוקמת (מעבר ובנוסף ליכולת ההישרדות הפיזית שלה במלחמות בתחילת דרכה). אי אפשר להיות "נטע זר" לנצח.

מנחם ברג הוא פרופסור (אמריטוס) באוניברסיטת חיפה בחוג לסטטיסטיקה ושימש בעבר כראש החוג. תחום מחקרו: ניתוח סיכונים. שימש גם בעבר כראש התכנית ללימודי אקטואריה באוניברסיטת חיפה.