עלייה מדאיגה במספר הפניות של בני נוער למוקדי הסיוע לאנשים במצוקה נפשית, עקב פציעה עצמית. התופעה בולטת במיוחד בקרב בני נוער בגילאי 14-20. כך עולה מנתונים של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לחודשים אפריל-מאי, שהשוו למספר הפניות בחודשים שקדמו למשבר הקורונה.
נתון זה מתווסף לעלייה של 80% במספר הילדים שדיווחו על תחושת הבדידות ולזינוק של 500% במספר בני נוער שדיווחו על אלימות במשפחה באפריל.
בחודש השני לסגר קורונה, באפריל 2020, עלה ב-80% מספר הפונים לקווי הסיוע של העמותה עקב פציעה עצמית, בהשוואה לממוצע בחודשים ינואר, פברואר ומרץ. בחודש מאי ירד מספר הפניות בנושא פציעה עצמית, אך גם לאחר הירידה הזו היה שיעור הפניות גבוה ב-40% מהמספר הממוצע בחודשים שקדמו לסגר.
"פציעה או פגיעה עצמית, נחשבת להתנהגות הרסנית, שמביאה נזק ממשי לגוף, ואינה משויכת בהכרח לאקט אובדני, אף שאין הפרדה מוחלטת בין השניים", מסבירה לונה בן דיין, עובדת סוציאלית ומנהלת מקצועית של עמותת סה"ר. "לעתים קרובות מדובר בקריאה לעזרה, הקלה על כאב נפשי באמצעות כאב פיזי, ורצון להחזיר את השליטה במצבי מצוקה, שנפוצה בעיקר בקרב בני נוער".
אקט של זעקה לעזרה
בן דיין מציינת כי רבים מהילדים ובני נוער שפנו לקווי הסיוע העידו על בדידות, חוסר נראות וחוסר שייכות, אף ששהו עם הוריהם בבית. "כשההורים נמצאים במצב הישרדותי מבחינה כלכלית, נפשית ואולי גם בריאותית, הקולות של הילדים שצופים בכך מהצד נעלמים ונאלמים. במצב הזה האקט של פציעה עצמית הוא אקט של זעקה לעזרה, בדיקת גבולות ורצון בשייכות חברתית.
בהתייחס לעליה במספר הפניות באפריל אומרת בן דיין: "חשוב להבין שאנחנו עדיין נמצאים בתוך גל של התמודדות עם משבר הקורונה, וקשה להסיק מסקנות מרחיקות לכת. ואולם בהתייחס לנתונים שנאספו עד כה ניתן לשער כי עם פרוץ המשבר במרץ, הירידה או הקיפאון במספר הפניות מעידים על היאספות, שמירה על האנרגיות והסתגלות למצב החדש.
"אני מדמה את זה לצלילה בים עם בלון חמצן – ברגע שנכנסים מתחת למים יש בהלה וחוסר וודאות, נושמים נשימות קטנות כדי לא לכלות את החמצן בתוך הבלון. כך גם בתחילת הסגר לא היה מקום לקריאה לעזרה. אבל אז המצב המשיך, הכאוס גדל והחרדה גברה, והבית הוא כמו סיר לחץ. הדיבורים על החזרה לשגרה רק הגבירו את החרדה, מכיוון שזו ממש לא השגרה שאנחנו מכירים", מסכמת בן דיין.
"אני מדמה את זה לצלילה בים עם בלון חמצן – ברגע שנכנסים מתחת למים יש בהלה וחוסר וודאות, ונושמים נשימות קטנות כדי לא לכלות את החמצן. כך גם בתחילת הסגר לא היה מקום לקריאה לעזרה. אבל אז המצב המשיך"
מנכ"לית עמותת סה"ר, יעל לוי, אומרת כי בתקופת הסגר נרשמה "עלייה משמעותית של יותר מפי שניים במספר הפונים אלינו, באמצעות ערוצי סיוע דיגיטליים, בהם קו צ'אט אנונימי ייעודי המופעל על ידי מתנדבים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, ללא עלות".
בעמותה חוששים כי בכל הקשור לבריאות הנפש משבר הקורונה עדיין בשיאו, ומעריכים שמספר הפניות לקווי הסיוע עקב מצוקה הנפשית צפוי לעלות עוד. "הגברנו באופן משמעותי את הפעילות בחודשים האחרונים. ההערכות שלנו הן כי הצורך בסיוע נפשי יילך ויגבר לנוכח המשבר הכלכלי, שאנחנו חווים כרגע רק את תחילתו. ההיערכות שלנו מתמקדת בהרחבת השירות, כדי לסייע לפונים ובמקרים רבים – להציל חיים", אומרת לוי.
מנגנון של הקלה על כאב
אחד ממייסדי עמותת "בשביל החיים" המתמודדת בתופעת האובדנות בישראל, ומי ששימש כמנהל מרפאות מבוגרים במרכז לבריאות הנפש גהה, הפסיכיאטר פרופ' חגי חרמש, סבור כי העלייה בפניות לקווי הסיוע של עמותת סה"ר הם רק קצה הקרחון של התופעה. על פי מחקרים, אחד מתוך חמישה בני נוער בישראל עד גיל 18 חושב מחשבות אובדניות.
"הפציעה העצמית שכיחה בעיקר בקרב המתבגרים והיא מנגנון של הקלה על כאב נפשי, שהם עדיין לא יודעים כיצד להתגבר עליו בדרכים אחרות", אומר חרמש. "רק לקראת גיל 21 אדם רוכש מספיק ניסיון חיים, ומוחו מגיע לאיזון שמספק פתרונות יותר רציונליים ויותר שליטה בדחפים. מדובר בתופעה מסוכנת. המחקרים מראים כי חלק ניכר מבני הנוער שפוצעים את עצמם, לרוב בצורת חתכים, עלולים לפגוע בעצמם בצורה חמורה יותר, עד לניסיון אובדנות".
מדוע התעצמה הפציעה העצמית בתקופת הקורונה?
פרופ' חרמש: "צפיפות מוגדרת בפסיכולוגיה הרפואית כגורם לאי שקט, כך שההסתגרות של בני נוער עם בני המשפחה בתוך הבית מעלה לחצים. למשל, ידוע שבמחלקות סגורות במוסדות פסיכיאטריים, האלימות גוברת שככל שיש יותר צפיפות. אני משער שכפי שהצפיפות בתוך הבית היא זו שגרמה לעלייה בנתוני האלימות במשפחה, כך היא גרמה לעלייה בפציעות העצמיות, כפעולה חלופית לפגיעה באחרים.
"שנית, השבירה של השגרה, שמשפיעה על מצבם הנפשי של רוב האנשים, השפיעה גם על בני נוער, ורבים מהם התקשו למצוא שגרה חדשה בתוך המצב, כי הם אינם מקשיבים בדרך כלל להמלצות של ההורים או של מומחים".
סיוע מיידי ברשת הוא רק תחילת השרשרת
עמותת סה"ר שמושיטה עזרה בתוך המרחב הווירטואלי הזמין לבני נוער מאפשרת לפונים להקל על התחושות הקשות שמלוות אותם באופן אנונימי, ומציעה חווויית תיקון משמעותית באופן מיידי. אבל, גם במקרה הזה מדובר רק בקצה הקרחון, ולדעתו של חרמש, מדינת ישראל, באמצעות משרד הבריאות, צריכה לדאוג ולספק טיפול המשך לכל אותם הפונים.
"בעמותת בשביל החיים אנו פועלים להקצאת משאבים ולהקמת רשות או תוכנית למניעת התאבדויות. סיוע מיידי ברשת הוא רק תחילת השרשרת, וצריך ליצור רצף טיפולי לאנשים האלה שנמצאים במצוקה. פציעה עצמית יכולה להיות סימן מקדים, וחייבים לדאוג שאדם כשפגע בעצמו יגיע להמשך לטיפול, וזה תפקידו של משרד הבריאות לטפל בכך.
"גם מערכת החינוך צריכה להירתם באמצעות חשיפת תלמידים מתבגרים בבתי הספר לתכנים שייפתחו בהם חוסן נפשי. מחקרים באירופה הראו כי חמישה מפגשים בנושא של חוסן נפשי לכל תלמיד מורידים את שיעורי האובדנות והפציעה העצמית באופן ממשי בקרב תיכוניסטים".
"מחקרים באירופה הראו כי חמישה מפגשים בנושא של חוסן נפשי לכל תלמיד מורידים את שיעורי האובדנות והפציעה העצמית באופן ממשי בקרב תיכוניסטים"
פרופ' חרמש, מה עלינו לעשות כשמזהים סימני של פציעה עצמית אצל חבר או בן משפחה?
"אם מישהו מדבר על פגיעה עצמית או כשמזהים את הסימנים על גופו, זה בהכרח אומר שהאדם נמצא בסכנה ושחייבים להושיט לו עזרה. במקרה כזה, לספר על חבר שפגע בעצמו זו לא הלשנה, אלא הצלת חיים.
"אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע או אפילו עם החבר עצמו, ולבדוק איתו כיצד אפשר לעזור לו. לעתים זה יהיה מאוד פשוט ואפילו פגישה אחת עם איש מקצוע תוכל לסייע, אבל חשוב לטפל בזה ובשום אופן אסור להתעלם".
* * *
במצבי מצוקה יש מי שמקשיב:
סה"ר – סיוע והקשבה ברשת – sahar.org.il
ער"ן – עזרה ראשונה נפשית – 1201
בשביל החיים – סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו – 03-7487771
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו