קרקס הגזענות של גופשטיין ובן-גביר הגיע לבית המשפט

הליכי העמדתו לדין של בנצי גופשטיין ארכו שנים ארוכות מאוד ● יו"ר ארגון להב"ה, שנפסל בבג"ץ מלרוץ לכנסת, עומד לדין על הסתה לאלימות, לגזענות ולטרור - עבירות שנדיר מאד למצוא בכתבי אישום מטעם הפרקליטות ● חברו ל"עוצמה יהודית", איתמר בן-גביר, מייצג אותו - ואם לשפוט לפי ההליכים המקדמיים שהתנהלו עד כה, השניים מתכננים להפוך את המשפט להצגה אחת גדולה ● פרשנות

בנצי גופשטיין ואיתמר בן-גביר בבית משפט השלום בירושלים, ב-8 ביוני 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90
בנצי גופשטיין ואיתמר בן-גביר בבית משפט השלום בירושלים, ב-8 ביוני 2020

באולמה של השופטת ג'ויה סקפה שפירא בבית משפט השלום בירושלים נפתח השבוע משפטו של איש הימין הקיצוני בן-ציון (בנצי) גופשטיין.

גופשטיין, תושב קריית ארבע ויו"ר ארגון להב"ה, עומד לדין בעבירות שנדיר מאוד למצוא בכתבי אישום שהפרקליטות מגישה: הסתה לאלימות, הסתה לגזענות והסתה לטרור. בשל רגישותן של עבירות אלה, ומתוך הזהירות היתרה שהפרקליטות גזרה על עצמה במסגרת הנחיות פרקליט המדינה, כתב אישום הוגש באישורו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.

ההליכים בעניינו של גופשטיין מתנהלים זה שנים ארוכות, בעצלתיים, באופן המעלה חשד לגרירת רגליים – ובוודאי בניגוד בולט להחלטת משרד המשפטים לפתוח בחקירה נגד פעיל השמאל יונתן פולק בחודש פברואר האחרון, בעקבות מאמר ב"הארץ".

בנצי גופשטיין מובל להארכת מעצר בירושלים ב-22 באוקטובר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
בנצי גופשטיין מובל להארכת מעצר בירושלים ב-22 באוקטובר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הראיות בעניינו של גופשטיין – כלומר, ההקלטות והסרטונים שבהם הוא נשמע מסית נגד הציבור הערבי ונגד פלסטינים – החלו להצטבר כבר משנת 2010. הליכי העמדתו לדין של גופשטיין ארכו שנים ארוכות מאוד. נדרשו עתירות לבג"ץ – ביוזמת המרכז הרפורמי לדת ומדינה – כדי להביא את היועץ המשפטי ב-2017 להודיע על העמדתו לדין של גופשטיין בכפוף לשימוע, ולהגיש את כתב האישום לבסוף, מקץ כל הדחיות, בנובמבר 2019.

מדיניות התביעה הכללית בנוגע לניהול הליכים פליליים בעבירות הנוגעות בתחומי חופש הביטוי, היא מדיניות מרוסנת במיוחד. גם במישור המהותי – כמעט הכול מותר, עם שוליים צרים במיוחד, וזאת מחשש לאפקט מצנן על חופש הביטוי; וגם במישור הפרוצדורלי – המחייב אישור של הדרגים הגבוהים בתביעה הכללית, אפילו לשם החלטה על פתיחת חקירה.

בפועל, כמעט שלא נפתחות חקירות, ומשמעותה של החלטה על חקירה פלילית היא בדרך כלל שיש כבר ראיות מספיקות לצורך העמדה לדין, ואולי אף הרשעה.

מכאן אפשר להבין היכן ממוקם עניינו של גופשטיין במדרג החומרה: מכלול התבטאויותיו הגזעניות כל כך חמור וקיצוני, שאפילו מדיניות מרוסנת-במיוחד אינה יכולה, בסופו של דבר, להעלים מכך עין. המבחן ההסתברותי – שדברי הסתה ייחשבו לפליליים אם יש חשש ממשי לכך שהמילים יובילו למעשים – מתקיים באופן מובהק במקרה שלו.

"מופעים מחרידים של הסתה שיטתית"

לקראת הבחירות לכנסת ה-22, בספטמבר 2019, התמודד גופשטיין במסגרת רשימת הימין הקיצוני "עוצמה יהודית". ועדת הבחירות המרכזית דחתה את הבקשות לפסול את הרשימה בכללותה, ואף את הבקשות לפסול פרטנית את המתמודדים במסגרתה – גופשטיין, ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר – האחרון משמש כעת סנגורו של גופשטיין במשפטו הפלילי.

על ההחלטה הוגשה עתירה לבג"ץ, בין היתר של המרכז הרפורמי לדת ומדינה, בנימוק שהרשימה והמתמודדים במסגרתה צריכים להיפסל, בעילה של הסתה לגזענות, נוכח תמיכתם בתורתו של הרב מאיר כהנא ותנועתו "כך".

בנצי גופשטיין נואם באזכרה של מאיר כהנא, מנהיג תנועת כך, ב-7 בנובמבר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
בנצי גופשטיין נואם באזכרה של מאיר כהנא, מנהיג תנועת כך, ב-7 בנובמבר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אותן ראיות העומדות כיום בבסיס כתב האישום נגד גופשטיין, שימשו גם לפסילתו מהתמודדות בבחירות לכנסת. מדובר, למשל, על קטע וידיאו משנת 2012, שבו נשמע גופשטיין אומר, זמן קצר לאחר שצעירים יהודים תקפו שלושה נערים ערבים בכיכר ציון בירושלים והביאו לפציעתו הקשה של אחד מהם: "כנראה שכאן הנערים הרימו את הכבוד היהודי מהרצפה ועשו את מה שהמשטרה הייתה צריכה לעשות. עשו דין בפורעים הערבים שהטרידו את הבנות היהודיות".

באוקטובר 2013 התראיין גופשטיין לחדשות ערוץ 2 וכשנשאל אם מותר להרוג ערבי, השיב: "מבחינת ההלכה מותר", ואילו מנקודת ראותו "השאלה אם אני רוצה לשבת בכלא או לא".

בנובמבר 2014 אמר גופשטיין בעצרת לזכרו של כהנא: "האויבים שבתוכנו הם סרטן. ואם לא ניקח את הסרטן הזה ונזרוק אותו אנחנו לא נמשיך להתקיים. לצערנו הסרטן הזה שולח גרורות לכל מקום, הסרטן הזה, הסרטן המסוכן של הדו-קיום. ולצערנו בממשלה יש כל מיני שרים שמעודדים את הדו-קיום, שנותנים להם לשרוד, מכניסים אותם להיי-טק, נותנים להם להיות רופאים". ועוד ועוד, רשימת הראיות ארוכה מאוד.

"מדובר במופעים מחרידים של הסתה שיטתית לגזענות המופנים נגד הציבור הערבי", כתבה בעניינו נשיאת העליון אסתר חיות, בהחלטה לקבל את העתירה ולפסול את גופשטיין מהתמודדות בבחירות. "גופשטיין מציג את הציבור הזה בהכללה כאויב. התבטאויותיו ופעילותו של גופשטיין מגלות נקודת שפל חדשה בשיח הגזעני, אשר כמותה לא ידענו בעבר".

השופטת חיות: "מדובר במופעים מחרידים של הסתה שיטתית לגזענות המופנים נגד הציבור הערבי. גופשטיין מציג את הציבור הזה בהכללה כאויב. התבטאויותיו ופעילותו של גופשטיין מגלות נקודת שפל חדשה בשיח הגזעני, אשר כמותה לא ידענו בעבר"

מירי רגב מטעם ההגנה

עם פתיחת משפטו של גופשטיין, הולכת ומתבררת אסטרטגיית ההגנה שלו ושל סנגורו, בן-גביר. במקום להתמודד עם הסוגיות העומדות בלב האישומים הפליליים – דהיינו, מידת הפליליות של התבטאויותיו והשאלה האם הן ממלאות אחר יסודות העבירות של הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור – נראה כי הנאשם מתכוון להפוך את משפטו למעין-קרקס.

הדרך שבה בחר בן-גביר היא להפנות אצבע מאשימה כלפי המרכז הרפורמי לדת ומדינה, כאילו הוא פועל לחבל בהליך ההוגן שלו זכאי גופשטיין.

איתמר בן-גביר ובנצי גופשטיין בדיון בוועדת הבחירות המרכזית בבקשה לפסול את עוצמה יהודית. 14 באוגוסט 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
איתמר בן-גביר ובנצי גופשטיין בדיון בוועדת הבחירות המרכזית בבקשה לפסול את עוצמה יהודית. 14 באוגוסט 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

בקשה שהגיש המרכז הרפורמי בחודש פברואר האחרון, לעיין בתיק הפלילי בבית משפט השלום, הפכה מבחינת גופשטיין ובן-גביר לקונספירציה שלמה, שלפיה מטרתו של המרכז "לזהם את ההליך הפלילי", מאחר שבבקשת העיון שהגיש "שזורים משפטים שנועדו לפגוע בנאשם ולהשחיר את דמותו. עסקינן בראש ובראשונה בשיבוש המשפט".

לפני כשלושה שבועות החליטה השופטת שפירא לדחות את בקשת העיון בתיק, למעט בהחלטות בית המשפט ובכתב האישום (שממילא פורסם לציבור על ידי דובר משרד המשפטים, בעת הגשתו).

צריך להעיר, למען הסדר הטוב, כי אין כל פסול בעצם בקשת העיון בתיק – ואף החלטת בית המשפט בהקשר זה, לדחות את עיקר הבקשה ולאפשר עיון רק במסמכים שהם ממילא פומביים, היא סבירה לגמרי.

מעקרון פומביות ההליכים המשפטיים עולה שבאופן עקרוני יכול הציבור לבקש לעיין בתיקים המתנהלים בבית המשפט, ובית המשפט ייענה ככלל לבקשות, אלא אם יש מניעה החוק – הליכי משפחה או נוער למשל – או סיבה עניינית אחרת. גופים ציבוריים ועמותות דוגמת המרכז הרפורמי עושים שימוש בכלי הזה, כדי לאסוף מידע על נושאים שבטיפולם. ישנה אפילו תקנות ייעודיות המסדירות את בקשות העיון וההחלטה בהן.

ועם זאת, נוכח התנגדות הנאשם לעיון והטענה שמהלכיו של המרכז הרפורמי הם שדחפו את האכיפה בעניינו, גם החלטת בית המשפט שלא להתיר עיון מלא, נראית הגיונית לגמרי.

בנצי גופשטיין וארגון להב"ה מפגינים בכניסה לבית משפט השלום בירושלים, ב-8 ביוני 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
בנצי גופשטיין וארגון להב"ה מפגינים בכניסה לבית משפט השלום בירושלים, ב-8 ביוני 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ימים אחדים לאחר מכן הגיש המרכז הרפורמי למזכירות בית המשפט מסמך, ובו צוינו מסמכים שונים שיש בתיק בית המשפט – המתייחסים כולם לעצם בקשת העיון, התגובות לה והדיון בה. במסמך ציין המרכז הרפורמי כי על קיומם של מסמכים אלה למד בשיחה טלפונית עם מרכז המידע של בתי המשפט.

עו"ד בן-גביר ראה בכך סימן מעורר חשד. "מקריאת הבקשה עולה כי מאן דהוא הדליף למרכז הרפורמי כל מסמכים שלא הותרה העברתם למרכז הרפורמי", הוא כתב לשופטת בדרישה לחקור מיידית את פשע ההדלפה. "עושה רושם כי למרכז יש גרון עמוק בתוך בית המשפט / פרקליטות, שמדווח להם על נתונים שביקשו לקבל מבית המשפט. יש להתייחס לאירוע זה בחומרה רבה".

השופטת שפירא לא התרגשה, והודיעה לבן-גביר שהיא איננה רשות חוקרת ואין בכוונתה לנהל חקירות. בדיון ההקראה ביום שני השבוע הכריז בן-גביר כי יש למנוע מאנשי המרכז הרפורמי להיכנס לאולם, מאחר שיש בכוונתו לזמנם כעדי הגנה במשפט. "יש חומרים שהתנועה רדפה ורודפת את הנאשם ומוכיחים שכנראה מישהו מהפרקליטות רוקד לפי החליל שלהם".

נראה שהשלב הבא באסטרטגיה של גופשטיין וסנגורו כבר בקנה, בדרך לשיגור: לדברי בן-גביר, גם שרת התחבורה מירי רגב תוזמן כעדת הגנה במשפט. ככל הנראה, בכוונתו להשמיע באמצעות עדותה טענת אכיפה בררנית: רגב הכריזה ב-2012 "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו" אך נגדה לא נפתחה חקירה. גופשטיין, לעומתה, עומד בפני כתב אישום.

המשך המשפט נקבע לעוד שבועיים.

עוד 1,068 מילים
סגירה