אדם צריך לדעת לזהות את הנקודה שבה זה נגמר, שמותו כבר נקבע ויש לו הזדמנות חד-פעמית לעצב את הנרטיב של מורשתו. הוא יכול לבחור למות כגיבור שקפץ על הרימון והציל אחרים, והוא יכול למות לבדו ולהיזכר כמי שהפקיר את אחיו ופקודיו לכוחות האויב.

אפשר היה להניח ששני רמטכ"לים לשעבר לא יזדקקו לסמלת בדימוס שכמותי שתסביר להם את השיעור הבסיסי הזה, אבל מאחר שהם שבויים בתודעה כוזבת מזה כמה חודשים, כפטריוטית אמיתית אני לוקחת על עצמי את המשימה של לומר להם בקול רם את המובן מאליו: בני וגבי – הקרב נגמר!

אפשר היה להניח ששני רמטכ"לים לשעבר לא יזדקקו לסמלת בדימוס שכמותי שתסביר להם את השיעור הבסיסי הזה, אבל הם שבויים בתודעה כוזבת, אז אומר להם בקול את המובן מאליו: בני וגבי – הקרב נגמר!

יכול להיות שהיו לכם כוונות טובות, יכול להיות שנסחטתם, יכול להיות שהתעייפתם מסבבי בחירות – יהיה אשר יהיה, אני מאמינה שהאמנתם שאתם עושים את המעשה הנכון. אבל טעיתם. אמרנו לכם את זה מן הרגע הראשון ואתם ממשיכים לנסות ולהתעקש.

באופן אישי אני מאמינה שאתם סבורים שאם תבלעו מספיק צפרדעים או שתתנו לו את משכן הנשיא הוא יזוז וייתן לכם את ההגה. אבל צר לי לבשר לכם – זה לא יקרה.

״שידבר אחר כך, לא עכשיו״ ביבי לראש הסגל שלו על גנץ, שיושב 2 מטר ממנו.
איזו השפלה גנץ. איך לא קמת ועזבת??? איך אתה לא קם ויוצא מהסיוט הזה? pic.twitter.com/4ZYRUOgkEd

— li-at steinitz (@LiSteinitz) June 28, 2020

וזה אפילו לא בגללו, זה בגללכם. תבינו, כל דגלון לבן שאתם מניפים מחזק אותו ומחליש אתכם ונגמר לכם האשראי. אפילו איי התמיכה האחרונים שעוד צייצו בעייפות "אבל זה עדיף מבחירות רביעיות" עם אפס לייקים, נאלמו ונדמו.

עד כדי כך זה נגמר שאין לכם תמיכה ציבורית לקחת את ההגה גם אם תגיעו לקו הרוטציה, כי מי רוצה מושחת חליפי, חלש ושקרן בתור ראש ממשלה?

"הפחדנים מתים פעמים רבות לפני מותם; האמיצים אינם טועמים את טעם המוות אלא פעם אחת"

כתב שייקספיר במחזה יוליוס קיסר, ויש לכם הזדמנות לבחור אם להיות פחדנים או אמיצים:

דרך הפחדנים היא להמשיך לצעוד שפופים וכנועים לעבר מותכם הפוליטי הבלתי נמנע. להמשיך להניף דגלים לבנים ולשחוק את מעמדכם הציבורי ושמכם הטוב עד דק. או-אז בעוד כמה חודשים, ואולי אף פחות, הממשלה הממארת תתפוצץ בפרצופכם ונלך לבחירות, ואיך לנסח זאת בעדינות: לא הייתי רוצה להיות בנעליו של מנהל הקמפיין שלכם. אפילו פינקלשטיין לא היה מצליח לעשות החייאה לגופה כל כך רקובה. מה תגידו לציבור? "לא נשב תחת נתניהו והפעם זו לא אמת לשעתה?"

וזה אפילו לא בגללו, זה בגללכם. כל דגלון לבן שהנפתם חיזק אותו והחליש אתכם ונגמר לכם האשראי. אפילו איי התמיכה האחרונים שעוד צייצו בעייפות "עדיף מבחירות רביעיות" עם אפס לייקים, נאלמו ונדמו

דרך האמיצים היא לקפוץ על הרימון – להבין שזה נגמר, להכיר בתבוסתכם, לקחת אחריות על הטעויות ולארגן לעצמכם מוות הרואי למען מטרה גדולה. לבחור להיות אמיצים ולהציל את הדמוקרטיה ואת כולנו. איך? פשוט מאוד: פזרו את הכנסת וחוקקו את "חוק הנאשם". חוקקו חוק שימנע מכל נאשם בפלילים, ובכלל זה נתניהו, להיות מועמד לראשות הממשלה החל מהכנסת הבאה.

אפשר למצוא לכך רוב. יש יותר מ-60 ח"כים שיודעים שהוא גמור ושהגופה הפוליטית שלו חוסמת את דרכם. זה אפשרי וזה בידיים שלכם.

בני וגבי, תזכרו שעל הכתפיים השמוטות והעייפות שלכם התנוססו פעם דרגות בוהקות של רב-אלוף. הסיכוי היחיד שלכם להיזכר ככאלה הוא לעשות את המעשה הנכון – להזדקף, ליישר כתפיים ולקפוץ על הרימון. ואולי, רק אולי, תזכו למחילה ולסיכוי נוסף.

לימור מויאל היא סופרת, אקטיביסטית ודוקטורנטית לפרשנות ותרבות. רעיה ואם לארבעה.

אחת ההפתעות הפחות משמחות בפגישת הזום בין בכיר פתח, ג'יבריל רג'וב, לבין בכיר חמאס, סאלח עארורי בשבוע שעבר, הייתה השתתפותו של ראש הרשימה המשותפת, חבר הכנסת אימן עודה באירוע.

אחרי זמן רב שבה השתדלה הרשימה המשותפת שלא ליצור שום קשר פרובוקטיבי עם הרשות הפלסטינית, הנה זה קרה – פגישה לא רק עם אשף, אלא גם עם חמאס.

אחרי זמן רב שבה השתדלה הרשימה המשותפת שלא ליצור שום קשר פרובוקטיבי עם הרשות הפלסטינית, הנה זה קרה – פגישה לא רק עם אשף, אלא גם עם חמאס

מדוע זה קרה? יש לי השערה.

מי שרואה דברים כפשוטם מבין כי הליכוד והמשותפת אוייבים. הרי הם תוקפים אלה את אלה במילים החריפות ביותר. אבל מי שבוחן את הדברים קצת יותר לעומק יכול לגלות כי דווקא הליכוד העביר דרך המשותפת סכומים גבוהים מאוד לסקטור הערבי, והרשימה המשותפת תמכה בליכוד בהצבעות קריטיות עבורו, כמו בחירת אנגלמן למבקר המדינה ופיזור הכנסת והליכה לבחירות.

איך זה יכול להיות? התשובה היא שעמדה פרובוקטיבית של המשותפת מסייעת לליכוד, כי היא גורעת את קולותיה מן הפוטנציאל של האופוזיציה להקים ממשלה. מראש יש לליכוד יתרון של כ-15 מנדטים על פני האופוזיציה להקים ממשלה. כל ההתקפות החריפות בין הליכוד למשותפת הוא רק לצורך ביסוס ה"בייס" ההדדי סביב שתי המפלגות הכאילו אוייבות.

כאשר המשותפת החליטה לתת צ'אנס לגנץ ולנסות לתת לו הזדמנות להרכיב ממשלה בסיועה, היא הפסיקה את המגעים הפרובוקטיביים עם אשף.

אמור מעתה – חידוש המגעים הפרובוקטיביים האלה הוא גם חידוש הברית הלא כתובה עם הליכוד. במשותפת הגיעו אולי למסקנה כי הליכוד הוא כאן כדי להישאר, ולא כדאי להמר על חליפים. ומוטב לקבל את התקציבים הגבוהים שהליכוד יעניק להם, ולחזור לכללי המשחק הישנים – מעשים מרגיזים שיסייעו לליכוד לשמור על הרב בכנסת, כי קולות המשותפת לא יהיו כשרים למניין.

אמור מעתה – חידוש המגעים הפרובוקטיביים האלה הוא גם חידוש הברית הלא כתובה עם הליכוד. במשותפת הגיעו אולי למסקנה כי הליכוד כאן כדי להישאר, ולא כדאי להמר על חליפים

גם כאשר הם התנהגו למופת – קולותיהם לא נחשבו, וגנץ החליט לעבור לנתניהו ולא להיות ראש ממשלה. אז אם לגנץ מותר – גם להם.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

האמונה הרווחת בציבור היא כי על הכף האחת מונחת מגפת הקורונה ועל הכף האחרת מונחת מדינת ישראל. אם נפתור את בעיית הקורונה, אם נבלום את התפרצות הגל השני, אם נשיג שליטה במגיפה – אפשר יהיה בקלות לפתור את כל יתר הבעיות: את הכלכלה ואת האבטלה, את הבריאות ואת החינוך.

אלא שעשור של נתניהו בשלטון וארבעת החודשים האחרונים בפרט היו צריכים ללמד את כל מי שעיניו בראשו שעל הכף האחת מונח בנימין נתניהו ועל הכף האחרת מונחת מדינת ישראל, ועד שלא נפתור את בעיית נתניהו לא נוכל לפתור אף אחת מהבעיות של מדינת ישראל.

מעל עשור של נתניהו בשלטון היה צריך ללמד את מי שעיניו בראשו – כי על הכף האחת מונח נתניהו ועל הכף האחרת מונחת מדינת ישראל, ועד שלא נפתור את בעיית נתניהו לא נוכל לפתור אף אחת מבעיותיה האחרות

על הכף האחת מסע הישרדות של נאשם בפלילים, על הכף האחרת מונחות כל מערכות שלטון החוק של מדינת ישראל: המשטרה, הפרקליטות, היועמ"ש, מערכת המשפט ובית המשפט העליון. עד שלא נפתור את בעיית משפטו של הנאשם בפלילים – מערכות שלטון החוק כולן, על אנשיהם המקצועיים, על השופטים, על הפרקליטים – יוקרבו למען הישרדותו של הנאשם בפלילים.

על הכף האחת מסע התעשרות של משפחתו של הנאשם בפלילים, אשתו הפושעת המורשעת ובנו חובב מועדוני החשפנות ובעל הפה המטונף – משפחה חמדנית שאיננה יודעת גבולות, משפחה שקמצנותה עולה כדי מחלה שאין לה תרופה. ועל הכף האחרת כלכלת מדינת ישראל. ועד שלא נפתור את החמדנות שאינה יודעת גבולות, חמדנות שטיבה עושק הקופה הציבורית, לא נוכל לפתור את בעיות הכלכלה של מדינת ישראל, לא נוכל לטפל באבטלה ובעוני האזרחים – כי עוני האזרחים הוא תוצאה של ההתעשרות של הנאשם ומשפחתו.

ובמשך עשור ראינו את הכף האחת מתרוממת, עולה ופורחת ואת הכף האחרת, כף מדינת ישראל – שוקעת, נובלת, מתפוררת, קמלה למוות, כשכל נכסי המדינה הממשיים מועברים לכף של נתניהו תוך שחיקת כל הנכסים הרוחניים, המוסריים, החוקיים של מדינת ישראל והפיכתה למושחתת שבמדינות. למדינה בה אין דין ואין דיין. מדינה בה כל דאלים גבר.

מדינה בה יצחק תשובה מתעשר ותושבי שכונות מפונים מביתם לטובת התעשרותו. מדינה בה אליעזר פישמן חי חיי מלכים כפושט רגל בעוד הציבור שנתן לו את כספו נעשה עני יותר. מדינה בה אנשים חסרי כישורים, רבים מהם משולי הפשע, תופסים משרות נאות ושכר נאה לא פחות ואילו אנשי מקצוע מאבדים את משרותיהם בשל מחסור בתקציבים.

במשך עשור ראינו את הכף האחת מתרוממת, עולה ופורחת, ואת הכף האחרת שוקעת, מתפוררת, קמלה למוות, כשכל נכסי המדינה הממשיים מועברים לכף של נתניהו תוך שחיקת נכסיה הרוחניים, המוסריים והחוקיים

וארבעת החודשים האחרונים מלמדים שבמסע ההישרדות ובמסע ההתעשרות של בנימין נתניהו אין ערך שלא יוקרב, אין עקרון שלא יוקרב – הכל כולל הכל, דמוקרטיה, שלטון החוק, הכלכלה, המוסר – וזה יגיע לחיי אזרחים – אין דבר שיעמוד בפניו.

ארבעה חודשים בהם הותר הרסן. ההסתה חצתה גבולות. שקרים מפוזרים לכל עבר. הכנסת איבדה מכוחה. חוקי יסוד עוברים שינוי. זכויות היסוד של האזרחים נפגעות על בסיס יומיומי והמדינה מתנהלת לטובת אדם אחד ואחד בלבד – בנימין נתניהו.

וכשהמדינה מתנהלת לטובת אדם אחד בלבד, אז במשך ארבעה חודשים לא נעשה דבר למען המלחמה בקורונה, לא נעשה דבר למען שיקום הכלכלה, לא נעשה דבר למען המובטלים שאיבדו את מקום עבודתם, לא נעשה דבר למען פתיחה של המשק וחיים עם הקורונה. בידי השלטון שני אמצעים בלבד סגר ומעקב, שני אמצעים שאינם יכולים לשמש לאורך זמן, ובינם ובין מגפה אין דבר.

נתניהו, ערום כנחש ונכלולי לקח את קורונה וניצל אותה כך שהכף המשרתת אותו ורק אותו תלך ותגדל עד שהיא תגבר ללא מאמץ על הכף האחרת. הקמת ממשלת העיוועים הזו בקולות בוחרים שרצו הכל חוץ מכהונה נוספת של נאשם בפלילים. ההכשר של בג"ץ (בכל פעם שאני חושבת על פסק הדין שניתן בעתירה ליבי מתכווץ בבושה) והעובדה שיש כעת 70 חברי כנסת הנתונים לשרותו של נאשם בפלילים – היטו את הכף לטובת הנאשם באופן המסוכן ביותר. באופן כזה שהנאשם משתמש בכל המשאבים של הכף האחרת לטובתו בלבד. הוא הפך לחי על המת, לטפיל הניזון מגוף מתפורר, שממשיך לנצל את משאביו המתרוקנים עד שיביא למותו.

וכל זמן שעל הכף האחת מונח בנימין נתניהו, הישרדותו, משפטו התעשרותו – הכף האחרת תלך ותידלדל, תלך ותתפורר, תלך ותדעך עד שלא ישאר ממנה דבר. כל נכסיה כולם יוקרבו למען בנימין נתניהו.

וכל זמן שעל הכף האחת מונח בנימין נתניהו, הישרדותו, משפטו התעשרותו – הכף האחרת תלך ותידלדל, תלך ותתפורר, תלך ותדעך עד שלא ישאר ממנה דבר. כל נכסיה כולם יוקרבו למען בנימין נתניהו

לכן, מלחמה בקורונה, שיקום הכלכלה, שיקום מדינת ישראל תלוי בדבר אחד ואחד בלבד – ירידת בנימין נתניהו מהבמה הפוליטית ללא תנאי. נתניהו הוא הבעיה העיקרית, שלא לומר היחידה של מדינת ישראל.

רינה ענתי היא בעלת דוקטורט לביוכימיה מהטכניון ובעלת תואר במנהל עסקים ובמשפטים מהמרכז הבינתחומי. במשך שנתיים שימשה כעוזרת מחקר של כבוד נשיא בית המשפט העליון בדימוס הפרופ' אהרן ברק. התמחתה בבית המשפט השלום בתל אביב. במקור מחצור הגלילית, כעת גרה במרכז, נשואה ואמא לשני בנים