"בדיוק כפי שבתי החולים חששו כי לא יוכלו לקבל חולי קורונה נוספים, כך אנחנו חוששים עכשיו שהמערכת הפסיכיאטרית לא תוכל לקבל מטופלים חדשים ותשלח אותם הביתה". כך אמר השבוע ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בהסתדרות הרופאים, לזמן ישראל. "גם ככה מערכת בריאות הנפש שחוקה ועמוסה. עכשיו אנחנו עומדים בפני קריסה, שבה לא נוכל לתת מענה למטופלים".
בשיא המשבר, לפני כחודשיים, הזהיר ד"ר פישל בראיון לזמן ישראל, מפני גל אובדנות ומצוקה בקרב ישראלים, שיגיע בחלוף ההסגר. נבואה זו מתממשת כעת, ובעמותת ער"ן, עזרה ראשונית נפשית, יש לה כבר שם: קורונה נפשית.
החל ממרץ השנה התקבלו יותר מ-120 אלף פניות מצוקה, 2,500 מתוכן היו בעלות אופי אובדני. כך עולה מנתונים של עמותת ער"ן שנאספו עבור זמן ישראל. לשם השוואה, בחודש רגיל מתקבלות בער"ן כ-500 פניות ביום ממוצע.
בתקופת ההסגר, בחודשים מרץ-אפריל (שמכונים בער"ן קורונה א'), הגיע מספר הפניות לשיא של 1,400 ביום. בחודשים מאי-יוני (קורונה ב'), ירד מספר הפניות היומי ל-1,000, אך הוא עדיין היה גבוה פי-שניים ממספר הפניות בימי שגרה, לפני פרוץ המגפה.
הנתון המדאיג ביותר הוא עלייה של 25% בשיחות עם תוכן אובדני בתקופת קורונה ב', לעומת תקופת קורונה א'. למעשה, החל מחודש מאי, "נוהל חירום מציל חיים" מופעל בכל יום שלוש פעמים בממוצע.
"ממחקרים אנו לומדים כי במצבי חירום, כפי שחווינו בהסגר, חלה לרוב ירידה באובדנות, שכן אנשים במצוקה עוסקים באיום החיצוני ופחות במצוקה פנימית", מסבירה לי ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית של עמותת ער"ן, את ההבדל בין אופי הפניות בתקופת "קורונה א'" בהשוואה לתקופת "קורונה ב'".
"אך בהמשך", היא מדגישה את מאפייני תקופה ב', "נמצאה עלייה משמעותית בשיעורי הדיכאון והאובדנות", ומזהירה כי העלייה הזו עלולה להמשיך לבוא לידי ביטוי "גם כעבור כמה שנים מחלוף מצב החירום".
"במצבי חירום חלה לרוב ירידה באובדנות, שכן אנשים במצוקה עוסקים באיום החיצוני ופחות במצוקתם הפנימית. אבל נמצאה עלייה משמעותית בשיעורי הדיכאון והאובדנות גם כעבור כמה שנים מחלוף מצב החירום"
לדבריה, "חוסר ודאות וחוסר שליטה, מצוקה כלכלית שהחריפה, היעדר תמיכה ותחושת בדידות, גורמים לעלייה מדאיגה הן במפלס המצוקה והן במצבי סיכון ואובדנות. כיום אנחנו בתוך משבר שהוא גם חריג בהיקפו, וגם קשה לחיזוי".
מרבית הפניות מצד בוגרים
מרבית הפניות לער"ן במרץ-אפריל (קורונה א') עסקו בעיקר בפחד ובחרדה – ממוות שלי או של היקרים ללבי, מהידבקות או מהדבקה, וכן מבידוד ומריחוק מאנשים ומבעלי תפקידים חברתיים שמשמשים בימים כמקור של תמיכה ונחמה. אלה ירדו מ-59% מהפניות בקורונה א' ל-24% מהפניות בקורונה ב'.
לעומת זאת, בחודשים מאי ויוני (קורונה ב') עלתה משמעותית הנוכחות של תכנים העוסקים בבדידות, ביחסים מתוחים ובקונפליקטים זוגיים ומשפחתיים, מ-26% ל-35% מהפניות. בתכנים על מצוקה נפשית חריפה נרשמה עלייה מ-15% ל-23% מהפניות בקורונה ב', והפניות בגין חוסר ודאות כלכלי עלו מ-4% ל-12%.
ער"ן משמש מוקד פניות לאנשים בכל גילאים. כחמישית (20%) מהפונים הם קשישים, וחמישית נוספת הם צעירים ובני נוער. מה שייחודי לתקופה זו הוא שמרבית הפניות הן מצד בוגרים בגילאים 35-55 שנתקלים בבעיות חיים יומיומיות, שקשורות לשני הצירים המשמעותיים בחיים – עבודה ואהבה.
"החיים נחלקים לשניים, לפני המגפה ואחריה. אירועי חירום ומשבר משבשים את תחושת ההמשכיות שלנו. קשה לנו להמשיך ולחיות בתוך אשליה של שליטה שבה מה שהיה הוא שיהיה, וזה מביא לבלבול וחוסר אונים", אומרת ד"ר דניאלס.
"המסרים המפחידים שבהם אנו מופצצים והמיקוד במספר המונשמים והמתים, כאמצעי וכשיטה להבטחת קיום ההנחיות, יוצרים מצוקה נפשית עזה בקרב אנשים שנמצאים ברמות גבוהות של חרדה, ולא מן הנמנע שזו בתורה תפגע בבריאות הפיזית והנפשית שלהם", היא מוסיפה.
קבלת החלטות לא הגיונית ולא מוסברת
גם פרופ' פישל מפנה אצבע מאשימה למערך ההסברה על מגפת הקורונה. "בני אדם הם ייצורים הגיוניים, שרוצים להבין את המציאות ואת ההנחיות בצורה הגיונית. העם מסוגל להכיל החלטות, אם הוא מבין מדוע הן התקבלו.
"כשאנשים קיבלו הנחיה לא ללכת לליל הסדר הם נשארו בבית, כי הם הבינו מדוע הם צריכים לשבת בבית. אבל היום, ההנחיות מונחתות על האזרחים מצד גורמים שונים בתהליך של כיפוף ידיים, כך שמי שלוחץ יותר חזק הוא גם זה שמנצח.
"כשאנשים קיבלו הנחיה לא ללכת לליל הסדר הם נשארו בבית, כי הם הבינו מדוע הם צריכים לשבת בבית. אבל היום, ההנחיות מונחתות על האזרחים מצד גורמים שונים בתהליך של כיפוף ידיים"
"תראי, למשל, איך מצד אחד משרד הבריאות דורש הגבלות, ומצד שני משרד התיירות דווקא מעודד את האזרחים לצאת לחופשה בישראל.
"או, למשל, את ההחלטה לאפשר לתלמידי בית הספר להוריד מסכות בימי השרב שהיו כאן בחודש שעבר, שכלל לא הוסברה. אנשים לא הבינו מה זה אומר שמותר להוריד מסיכות כשחם. האם זה אומר שמותר להידבק בקורונה כשחם?
"האם זה אומר שתלמידים פחות חשובים ממבוגרים, ולא כל כך נורא אם הם יידבקו? ומה בכלל הביא את המדינה לקבל את ההחלטה הזו?
"אין גורם אחד שמסביר לאזרחי ישראל בצורה ברורה את המצב. ראש הממשלה כבר לא מתייצב מול המצלמה, והתדירות של תדרוכי העיתונאים ירדה ממפגש יומי לאפס מוחלט. בדיוק כמו שכולנו זוכרים את נחמן שי כמסביר הלאומי בתקופת מלחמת המפרץ, אבל לא זוכרים מי היה הרמטכ"ל ומי היה ראש הממשלה באותה תקופה, כך גם היום צריכים דמות הסברה.
"אם בתוך מערכת השיקולים של ההנהגה – לצד שיעורי תמותה ותחלואה ושיקולים כלכליים – יהיה גם הרכיב הנפשי של האזרחים, והעם יוכל לתת אמון בהחלטות המערכת, אפשר יהיה להציג תוצאות הרבה יותר טובות", אומר פישל.
המערך הפסיכיאטרי עומד בפני קריסה
אזהרות איגוד הפסיכיאטרים אודות גל המצוקה הוצגו בכנסת בתחילת אפריל, בגיבוי נתונים ומחקרים שהציג קבינט אזרחי, שמאגד מומחים, סטודנטים ותובנות של הציבור. ההערכה הייתה כי כ-10% מהאזרחים יזדקקו לסיוע נפשי בעקבות הקורונה. תמונת מצב מדאיגה יותר עלתה מסקר של הלמ"ס שפורסם בתחילת מאי, ולפיו 22.5% מהישראלים העידו כי מצבם הנפשי החמיר במהלך המשבר.
ארבעה חודשים אחרי תחילת משבר הקורונה, הציג השבוע (ב') משרד הבריאות תכנית לסיוע נפשי לכל אזרח. התכנית כוללת שלושה מפגשים טלפוניים, והיא תינתן בחינם על ידי קופות החולים. מקרים קשים יועברו למערך בריאות הנפש.
"המערכת הפסיכיאטרית צריכה להתרחב ולהיות מסוגלת לקלוט גם את האנשים החדשים שזקוקים לטיפול, בין אם שיחתי ובין אם תרופתי", אומר ד"ר פישל. "אבל עד עכשיו לא קיבלנו תקנים, לא אנשי מקצוע, וגם לא תקציבים לשעות נוספות או למשרות נוספות".
תקצוב מערך הבריאות הנפש בימי השגרה מסתכם ב-4% מתקציב הבריאות בכללותו, בהשוואה ל-6%-12% מתקציב הבריאות שמוקדש לבריאות הנפש במדינות העולם המערבי . ד"ר פישל סבור כי הסיבה לתקצוב החסר של בריאות הנפש היא הסטיגמה שיש לתחום, הן בקרב הציבור והן בקרב מקבלי ההחלטות.
"התרענו בפני מקבלי ההחלטות כבר באפריל, לא כדי להגיד אחר כך 'אמרנו לכם', אלא כדי שהם יבינו שצריך להיערך למצב הזה, ושצריך להביא בחשבון את הרכיב הנפשי בהתמודדות עם המגפה, כולל תהליכי קבלת ההחלטות וההסברה", אומר יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בהסתדרות הרופאים. "במקביל, צריך לתגבר את המערכת טיפולית, כדי שתוכל לעשות כל מה שצריך על מנת לסייע לישראלים".
תור של יותר מחצי שנה
את מה שתואר עד כה במספרים ובתיאוריה פוגש הפסיכיאטר ד"ר דניאל ארגו, מנהל חדר מיון פסיכיאטרי במרכז לבריאות הנפש איתנים, בעבודה יומיומית – הן בבית החולים והן מול מטופלים בקהילה.
"אני פוגש בתקופה הזו יותר ויותר אנשים שלא טופלו בעבר במערכת בריאות הנפש, ומגיעים אלינו בפעם הראשונה בחיים, כי הם אינם מסוגלים לחזור לתפקוד. יש המון מקרים של אנשים שמתלוננים כי הם לא מסוגלים ללכת לעבודה ומבקשים לקבל אישור מחלה. ביטויים כמו 'אני מפחד לצאת מהבית', או 'אני לא מסוגל לאפשר לאשתי ולילדים לחזור למסגרות הלימודים והעבודה, תעזור לי', שכיחים מאוד בימים אלה מצד אנשים שפיתחו חרדה סביב המצב.
"אני רואה אנשים שפיתחו דיכאון בעקבות שהייה ממושכת בבית, פיטורים מקום עבודה או יציאה לחל"ת, ושרויים בחוסר ודאות לגבי המשך העסקה שלהם. אם בימי השגרה, כדי להשיג תור לפסיכיאטר מומחה או לפסיכולוג דרך קופת חולים נדרשה המתנה של חודשיים-שלושה, היום זה יכול לקחת גם חצי שנה".
ד"ר ארגו, מה המשמעות של שישה חודשי המתנה לטיפול עבור אדם שפיתח חרדה ודיכאון? האם הוא יכול לצאת מהמצב הזה לבד בזמן הזה?
"לא. אדם עם הפרעת חרדה או דיכאון שלא מטפל בזה, לא יחזור לתפקד. הוא לא יחזור לעבודה בכוחות עצמו, הוא לא יקבל ימי מחלה מרופא משפחה כי הוא לא סובל מתסמינים, והוא לא יצליח להתפרנס. הוא ייפלט משוק העבודה ויהיה נטל על המדינה, על משפחתו ועל החברה. במקרים קיצוניים, אדם יכול גם להתאבד.
"המשמעויות של העדר טיפול נפשי במקרים של חרדה ודיכאון הן הרבה יותר ארוכות טווח משבירת רגל שלא שמו עליה גבס. אבל לאנשי המקצוע יש כלים שמאפשרים להחזיר את האדם לתפקוד בתוך שבועות ספורים, אם רק היה יכול להגיע אלינו".
לדברי ד"ר ארגו, נוסף למטופלים החדשים ששייכים לאוכלוסייה הכללית, הוא נחשף עתה גם לתופעות פסיכיאטריות חמורות בקרב מחלימי קורונה: "ידוע שמדובר בווירוס שיכול לגרום להפרעות פסיכיאטריות, כמו קשיי תפקוד כתוצאה מעייפות קיצונית, לאובדן זיכרון, לקשיי נשימה כתוצאה מחרדה, לדיכאון, ועוד".
גם מצבם של המטופלים הפסיכיאטריים הוותיקים במערכת החמיר מאוד בתקופת המשבר, בהיעדר מענה במהלך נהסגר. "רוב המטופלים האלה יצאו לגמרי מהאיזון, וכולם מציפים את המערכת הן בקהילה והן בבתי החולים", אומר ארגו.
האם אתה מרגיש שקיימת סטיגמה לגבי הנושא של בריאות הנפש בקהילה?
"אני בטוח שיש הרבה שלא פונים לקבל עזרה בגלל הסטיגמה. האבסורד הוא שאין לנו את האמצעים לטפל גם באלו שלא מתביישים וכן פונים לקבל עזרה".
"אני בטוח שיש הרבה אנשים שלא פונים לקבל עזרה בגלל הסטיגמה. האבסורד הוא שאין לנו את האמצעים לטפל גם באלו שלא מתביישים וכן פונים לקבל עזרה"
מניעת התאבדות היא עסק של כולנו
ד"ר דניאלס, שמרכזת את הנתונים בעמותת ער"ן ומציגה אותם מדי חודש במועצה הלאומית למניעת אובדנות שבה היא חברה, מציינת כי אוכלוסיית הקשישים, שנדרשה לריחוק חברתי לפרק הזמן הארוך ביותר, היא גם קבוצת הסיכון הראשונה לאובדנות. לדבריה, לא נעשה מספיק כדי לספק לכל אדם את הזכות לקבל עזרה ראשונה נפשית ורצף טיפולי לאחר מכן.
"בדידות הורגת", אומרת דניאל. "בדיוק כמו שיש לאדם זכות להזעיק מד"א כשיש סיבה רפואית, כך המדינה צריכה לתקצב את ער"ן, שהוא מד"א של הנפש וחלק ממערך החירום בישראל, כדי שנוכל להכשיר יותר מתנדבים, ביותר שפות וביותר ערוצים. זה יגביר את הזמינות והנגישות של כלל הציבור הישראלי לבריאות הנפש, כולל אוכלוסיות מוחלשות עם נגישות נמוכה לגורמי סיוע".
דניאל סבורה כי יש צורך להתוות תכנית לאומית מקיפה למניעת אובדנות ולצורך, כך ליצור מאגר מידע שמשקף מגמות בנוגע לאובדנות בזמן אמת, ולאפשר התערבות נכונה. "על המדינה לדאוג לחינוך ומתן מידע שיש בכוחו להציל חיים – מניעת התאבדות היא עסק של כולנו", היא אומרת.
לדבריה, "אנחנו יודעים, למשל, שחצי מבני הנוער שהתאבדו בארץ סיפרו על כוונתם לעשות זאת לחברים, אבל לא שיתפו מבוגרים במידע. אנו צריכים להשכיל להפוך את המתבגרים לשותפים, לחדד את ההבדל בין הלשנה לבין דיווח מציל חיים, וללמד אותם איך לזהות מצוקה, לתמוך ולהושיט יד ולהפנות לסיוע מיד.
"הגברת מודעות לנורות האדומות ולקבוצות סיכון, כמו גם הקניית כלים ומיומנויות למניעה ולהתערבות בשעת משבר, קריטיים לשומרי הסף, וגם להורים, לאנשי חינוך, למתבגרים ולכל אדם".
"מניעת התאבדות היא עסק של כולנו. יודעים למשל שחצי מבני הנוער שהתאבדו סיפרו על כוונתם לעשות זאת לחברים, אבל אלה הם לא שיתפו מבוגרים במידע. אנחנו צריכים להשכיל להפוך את המתבגרים לשותפים"
ד"ר דניאלס, שחיברה את הספר "עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר", מדגישה כי פסיכו-טראומה עלולה להתעורר אצל כל אדם נורמטיבי, בעקבות מלחמה, פיגוע, אסון טבע, אונס, שוד, תקיפה וכדומה.
יחד עם זאת, היא מציינת כי "במרבית המקרים, האדם יצליח להתמודד בכוחותיו ובסיוע גורמים תומכים בסביבתו ויחזור לשגרת חייו. ההשלכות הרגשיות של מגפת הקורונה אינן רק שליליות. חשוב להבין כי התגובה השכיחה לטראומה היא בסופו של תהליך רכישת חוסן, ולא פוסט-טראומה.
"בער"ן אנו עדים לכך שבעקבות הקשבה ואמפתיה ומתן הזדמנות לאדם לספר את סיפורו, ללא חשש מלעג או ביקורת, אנשים מספרים על הקלה במשא הכבד ועל נכונות מוגברת להתמודד עם המצב, כולל פנייה לטיפול בעת הצורך.
"על המדינה להקנות גם לציבור כלים לשיחה מסייעת ויכולת הקשבה. ביומיום, מי שעומד בחזית הכאב הנפשי הם בני משפחה וחברים, המעוניינים לסייע לאנשים הקרובים ללבם שחווים מצוקה רגשית, אך אינם יודעים כיצד לעשות זאת".
נושא בריאות הנפש יידון היום ( יום ב') בוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת, ובה יידרשו גורמים מטעם משרד הבריאות לתת דין וחשבון בנוגע למענה התקציבי שניתן למערך הטיפולי בתקופה זו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם