התמונות יוצאות הדופן בהן חיילים לבנונים מכוונים מטולי RPG, בעוד טנק של צה"ל פועל במובלעת מול משגב-עם, וביניהם עומדים חיילי יוניפי"ל – ממחישות בצורה הטובה ביותר את המצב המורכב שקיים בגבולה הצפוני של ישראל. הן גם מדגישות את הצורך "לחשב מסלול מחדש" באשר למדיניות שיש לנקוט בנוגע להתעצמות ארגון חזבאללה בדרום לבנון.
נתחיל מהסוף – התקרית החריגה במובלעת מול קיבוץ משגב-עם הסתיימה מבלי שנורתה ירייה אחת. עובדה זו הינה תולדה ישירה של השת"פ הקרוב של צה"ל עם ארגון יוניפי"ל, ודרכו עם צבא לבנון, באופן שמאפשר לצה"ל לבצע פעילות במקום כה רגיש ללא סכנת התדרדרות.
התקרית החריגה הסתיימה ללא ירייה אחת. תולדה ישירה של השת"פ הקרוב של צה"ל עם יוניפי"ל, ודרכו עם צבא לבנון, באופן שמאפשר לצה"ל לבצע פעילות במקום כה רגיש ללא סכנת התדרדרות
במובן הרחב של הדברים, היכולת של יוניפי"ל להעביר מסרים משני הצדדים משככת מתיחות, מונעת מתיחויות ובולמת את הפיכתם של אירועים טקטיים (כתוצאה מפעילות צה"ל בגבול הצפוני) לאסטרטגיים.
אולם תקרית זו גם ממחישה את הבעייתיות הרבה של נוכחות יוניפי"ל בדרום לבנון. מטול ה-RPG שהוחזק על-ידי אחד מחיילי צל"ב. הנוכחות "הכמעט" גלויה של אנשי חזבאללה באיזור (וכמובן של כתבי תחנת הטלוויזיה של הארגון "אלמנאר", שבאופן "מפתיע" הגיעו למקום במהירות). אלה ממחישים שמעבר לתיאום בין הגורמים השונים, אין באמת לארגון יוניפי"ל את היכולת לכפות את מרותו וליישם הלכה למעשה את המנדט הרחב שניתן לו לאחר מלחמת לבנון.
אירוע זה מצטרף לאירועי משמעותיים יותר בגבול הצפון. גילוי המנהרות ההתקפיות של חזבאללה שנחפרו מתחת לאפם של חיילי יוניפי"ל, רצף התגובות של חזבאללה על אירועים שונים שלטענתו ישראל היתה אחראית עליהם (פגיעה בגדר המערכת, ירי נ"ט, הנחת מטענים), וכמובן בניין הכוח של הארגון בדרום לבנון שנמשך כמעט ללא כל התנגדות – כל אלה ממחישים את אוזלת ידו של ארגון יוניפי"ל בגבול הצפוני.
לקראת דיוני חידוש המנדט של יוניפי"ל, על ישראל לקבל החלטה האם היא מוכנה לקבל הלכה למעשה את המצב בגבול הצפוני (עם כל החסרונות שבכך) ולאפשר את נוכחותו של יוניפי"ל בגבולה הצפוני. זאת מתוך הנחה שארגון זה לא יבלום את בניין הכוח, אבל יאפשר העברת מסרים שאולי תמנע חיכוך עתידי. או שהיא מוכנה לקבל כל זאת, או שהיא מבקשת לשנות את המצב הנוכחי מיסודו.
לקראת דיוני חידוש המנדט של יוניפי"ל, על ישראל להחליט: האם לאפשר נוכחות יוניפי"ל בגבולה הצפוני, בהנחה שלא יבלום את בניין הכוח אך יאפשר העברת מסרים למניעת חיכוך עתידי – או לשנות את המצב מיסודו
חשוב לזכור כי ישראל עתידה לשלם מחיר מדיני יקר אם תחול התדרדרות שתוביל למלחמה בינה או לבין חיזבאללה, בשל נכונותה לקבל את הפעילות המוגבלת של יוניפי"ל בגבול הצפון.
העובדה שיוניפי"ל מאפשר לחזבאללה לפעול באופן עצמאי בגבול הצפון ולא באמת מדווח על כך בדיווחיו השונים למועצת הבטחון (שכן אם הוא יציג את המצב לאשורו הוא יוצג במערומיו) – עתידה להקשות על ישראל לגייס תמיכה בינ"ל לפעילות קשה שלה בגבול הצפון, שתכוון גם כנגד אזרחים (לאור העובדה שחיזבאללה מסתיר ומסתתר מאחורי אזרחיו השיעים בדרום לבנון).
אותה "קהילה בינ"ל" עלולה להסתמך על דיווחי יוניפי"ל ולהאשים את ישראל בהפעלת כוח מיותרת כנגד אזרחים ומוסדות אזרחיים, מבלי שיש עדויות לכך שחיזבאללה מסתתר מאחוריהם (שכן יוניפי"ל לא דיווח על כך).
חשוב לציין כי לקהילה הבינ"ל (בדגש על המדינות החברות במועב"ט ואלו ששולחות את חייליהן ליוניפי"ל) המצב הנוכחי הוא מאוד נוח. הוא גם מאפשר לכאורה לאותן מדינות השפעה על המצב בלבנון, מבלי לשלם את המחיר של פעילות אקטיבית מצד יוניפי"ל מול פעילות חזבאללה בדרום לבנון.
אותן מדינות שמעדיפות את שלומם של חיילי יוניפי"ל מעל לכל אינטרס אחר (וכמובן שלא ניתן להאשימם בכך) לא באמת דוחפות או מבקשות לדחוף את יוניפי"ל לפעילות מסוג זה, והן מבינות היטב את מגבלות הכוח של פעילות יוניפי"ל (מבלי שהן מודות בכך כמובן).
ישראל עתידה לשלם מחיר מדיני יקר אם תחול התדרדרות שתוביל למלחמה בינה או לבין חיזבאללה, בשל נכונותה לקבל את הפעילות המוגבלת של יוניפי"ל בגבול הצפון
ולכן – אם תרצה ישראל להוביל לשינוי של ממש באשר לנוכחות כוח יוניפי"ל ומהלכיו בגבול הצפון, יהיה עליה לבצע מהלכים דרסטיים בזירה המדינית בהקשר. מכיוון שמהלכים אחרים בדמות "הנחיה ליוניפי"ל לממש הלכה למעשה את המנדט שניתן לו בשטח" כבר מוצו, ולכאורה התקבלו החלטות במועצת הבטחון בהקשר (וכמובן שום דבר לא קרה) – רק מהלכים ישראלים משמעותיים יוכלו לשנות את המצב בזירה הצפונית מהיסוד.
בפני ישראל עומדות מספר אופציות:
- פעילות מדינית לביטול נוכחות יוניפי"ל על כל המשתמע מכך.
- לחץ לצמצום משמעותי של כמות החיילים המוצבת בלבנון (מעל 10000), מתוך הנחה שצמצום נוכחות זו יסייע לישראל בחשיפת הפעילות השלילית של חזבאללה (במובן הזה שיהיה ברור שיוניפי"ל לא באמת מפקח על המתרחש בגבול), והפיכת יוניפיל למכשיר תיאום בלבד.
- במקביל לכלל האופציות – הגברת המסרים בדבר מלחמה קרבה עם חזבאללה אם יוניפי"ל לא ישנה את מדיניותו. זאת כדי להפעיל לחץ על מועצת הבטחון לשנות את מתווה הפעילות של יוניפי"ל, או לכל הפחות לתת לישראל גיבוי כלשהו לפעילות בגבולה הצפוני אם תחול התדרדרות בינה לבין חזבאללה. זו מדיניות מסוכנת, מתוך הבנה שמסרים אלו עלולים להיות כ"נבואה המגשימה את עצמה" ואלו עתידים להלחיץ מאוד את מדינת לבנון וארגון חזבאללה.
בוודאי שלכל אחת מהאופציות הללו ישנן השלכות משמעותיות. אבל, כאמור, גם המשך המצב הנוכחי גורם לישראל לשלם מחירים משמעותיים (לאור סכנת ההסלמה בזירה הצפונית).
אמנם על רקע עליית המתח בין ישראל והארגון, ולאור החשש המוחשי להתדרדרות, עשויה ישראל לאבד מכשיר שיכול לסייע לה לתחם את המתיחות בינה ובין חזבאללה בעת מתיחות, אך מנגד אותו "מכשיר" עלול להוות מכשול של ממש אם תהיה התדרדרות מהירה בזירה הצפונית. מאיום בפגיעה לא מכוונת בחיילי יוניפי"ל ועד מניעת פעילות צה"ל באזורים מסוימים בשל נוכחות הארגון, בוודאי בשלבים הראשונים של המערכה העתידית.
בצורה פרדוקסלית, דווקא היעדרותו של גורם בינ"ל בדרום לבנון יכולה לאפשר לישראל לקבל גיבוי בינ"ל לפעילות אפשרית מול חזבאללה, אותו גיבוי שהיא תתקשה לקבל כל עוד חיילי יוניפי"ל מוצבים באיזור זה.
בצורה פרדוקסלית, דווקא היעדרותו של גורם בינ"ל בדרום לבנון יכולה לאפשר לישראל לקבל גיבוי בינ"ל לפעילות אפשרית מול חזבאללה, אותו גיבוי שהיא תתקשה לקבל כל עוד חיילי יוניפי"ל מוצבים באיזור זה
מה שלא ישתנה – איזור דרום לבנון הוא "אסם התבואה" של חזבאללה מבחינת אמל"ח ונוכחות פעילים של הארגון. לא יוניפי"ל ולא צל"ב (שיותר משתף פעולה עם חזבאללה מאשר מונע פעולה) יכולים להוות מכשול של ממש להמשך בניין הכוח של הארגון. הגיע זמן ההחלטה.
רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. דני בוגר תואר שני ביחסים בינ"ל מהאוניבסיטה העברית, וכיום ראש האקדמיה הדיגיטלית של חברת Cobwebs technologies. מתגורר ברחובות ומתעניין (מאוד) בהתפתחויות אסטרטגיות במזרח התיכון, בדגש על המערכה כנגד איראן.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
ועד העובדים של רשות שדות התעופה הודיע על עצירה מוחלטת של המראות ונחיתות בנמל התעופה בן-גוריון, זאת להוציא טיסות שכבר המריאו, טיסות רפואיות וטיסות פנים.
בישיבה רבת משתתפים, לפני כחצי שנה, תהה מנכ"ל משרד ביטחון הפנים, משה (צ'יקו) אדרי, בקול רם – "נראה לכם שאתיופים ישחקו במגרש של יהודים?". דבריו אלה – שפורסמו היום על ידי רועי ינובסקי בתאגיד השידור כאן – הובילו לתלונה לנציבות שירות המדינה. דבר התלונה פורסם אמש בחדשות 12.
נציבות שירות המדינה אישרה את מינוי חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות. לוי עתיד להחליף בתפקיד את משה בר סימן טוב.
נעצר תושב מזרח ירושלים בשנות העשרים לחייו בחשד שתקף אתמול את חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק, שערך ביקור תנחומים בבית משפחתו של איאד אל-חלאק, שנהרג מאש כוחות הביטחון.
12 מוחים נעצרו אמש בהפגנה שנערכה בתל אביב. לטענת המשטרה, המפגינים הפרו את הסדר הציבורי, חסמו את התנועה ברחוב אבן גבירול, התעמתו עם עוברי אורח והשחיתו רכוש. המוחים הפגינו נגד חוק הקורונה ונגד ראש הממשלה נתניהו.
לראשונה מאז שב שב לפעול, התפילה במסגד אל-אקצא תתקיים היום ללא הגבלות על מספר המתפללים.
המרכז הסורי לזכויות אדם דיווח כי תשעה בני אדם נהרגו אמש בהפצצה של מחסני נשק. לפי הודעת הארגון, חמישה מההרוגים הם אזרחים זרים. סוכנות הידיעות הרשמית במדינה, סאנ"א, פרסמה שמערכות ההגנה האוויריות הגיבו לתקיפה, שנעשתה בידי ישראל בסביבות העיר מסיאף, שבמערב סוריה.
מה צפוי ליחסי ישראל ארה"ב אם יהיו חילופי נשיאים בבית הלבן בינואר 2021? האם הסימביוזה ביחסים בין טראמפ לנתניהו מעידה על שיא ביחסים בין המדינות? האם היחסים הקרירים של נתניהו עם אובמה סימלו נקודת שפל? השיח התקשורתי בדרך כלל בוחן את היחסים בין המדינות על סמך היחסים בין המנהיגים, אבל מכלול יחסי ישראל ארה"ב גדול בהרבה מזהות המנהיגים, וחשוב להתייחס למגמות ארוכות הטווח.
מה צפוי ליחסים עם ישראל אם יתחלפו נשיאים בבית הלבן בינואר 2021? האם הסימביוזה בין טראמפ לנתניהו מעידה על שיא ביחסי המדינות? האם היחסים הקרירים של נתניהו עם אובמה סימלו נקודת שפל?
בכדי לפרק את המכלול של "היחסים המיוחדים" מקובל לחלק אותם לשלושה מרכיבים עיקריים תחת הקיצור VIP: Values, Interests, Politics. ערכים, אינטרסים ופוליטיקה.
חשוב לציין שבשלושת המרכיבים האלו היחסים עמוקים יותר בלי קשר לזהותם של המנהיגים, אבל למנהיגים בהיסטוריה, ובעיקר כיום, יש השפעה חשובה על המגמות ארוכות הטווח. אתחיל בתיאור הבסיס ליחסים בכל אחד מהמרכיבים:
הבסיס הערכי
החלוצים (pilgrims – ע"ש העיר באנגליה שהגיעו ממנה ב-1620, Plymouth Rock) היו פרוטסטנטים פוריטנים אדוקים, שהיו מחוברים מאד לברית הישנה. האגדה מספרת שהם קיימו הצבעה האם השפה בארץ החדשה תהיה אנגלית או עברית, והתומכים באנגלית ניצחו בקול אחד בלבד.
משחר ינקותה ראו האבות המייסדים של ארה"ב את עצמם קשורים לחזון נביאי ישראל, וראו בארה"ב את "ירושלים החדשה". כך גם "האבות המייסדים" של ארה"ב, שניסחו את הצהרת העצמאות ולאחר מכן את החוקה האמריקאית ושימרו את הרוח הפרוטסטנטית הזאת.
בכיוון ההפוך, אבות הציונות הושפעו מהמהפכה האמריקאית ומעקרונות החוקה האמריקאית והיתה שאיפה הדדית שארה"ב וישראל תהיינה מדינות אחיות בהיותן מדינות מהגרים שהשתחררו מהשליטה הבריטית ושאפו להקים עולם חדש. כזה שמבוסס על חברה צודקת וחופשית המקפידה על שלטון החוק ועל זכויות האזרח. ישראל אכן נחשבה בעיני רוב האמריקאים כחולקת את ערכי הדמוקרטיה הליברלית עם ארה"ב.
החלוצים האמריקאים היו פרוטסטנטים פוריטנים אדוקים, שהיו מחוברים מאד לברית הישנה. האגדה מספרת שקיימו הצבעה האם השפה בארץ החדשה תהיה אנגלית או עברית, והתומכים באנגלית ניצחו בקול אחד בלבד
האינטרסים המשותפים
מאז ההכרה של הנשיא טרומן במדינת ישראל – 11 דקות מאז הכרזת העצמאות על ידי בן גוריון, שאפו מנהיגי ישראל ליחסי קרובים עם ארה"ב בשל היותה מנהיגת העולם החופשי והמעצמה החזקה בעולם. לארה"ב זה לקח קצת יותר זמן, אבל מאז מלחמת ששת הימים גם מנהיגיה ראו בישראל שותפה אסטרטגית.
בימי "המלחמה הקרה" הייתה ישראל בבירור בצד של המערב בניגוד לאויבותיה של ישראל שהיו בצד הסובייטי. ישראל גם נחשבה לשותפה זולה יחסית, משום שלמרות הסיוע הבטחוני, ישראל לא נדרשה להצבה של חיילים אמריקאים ונלחמה בעצמה את מלחמותיה.
המזרח התיכון הפך ליעד חשוב ביותר למדיניות החוץ האמריקאית בשל מאגרי האנרגיה במפרץ שהיו קריטיים לכלכלת ארה"ב והעולם. לישראל היה אינטרס במעורבות אמריקאית באזור, משום שרק על ארה"ב יכולנו להסתמך כמעצמה שרואה בביטחון ישראל חלק מהמכלול בו היא מגדירה את האינטרסים שלה. כל אלו הסבירו את שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני וקצרה היריעה מלתאר את כל המנגנונים והפורומים המשותפים.
העוצמה של ישראל בפוליטיקה
התמיכה בישראל לאורך השנים היתה דו-מפלגתית, ושני הצדדים של הפוליטיקה האמריקאית ראו בישראל נושא שהוא מעל המחלוקות הפוליטיות. הדיפלומטיה הישראלית, הלובי הפרו-ישראלי איפא"ק והארגונים היהודיים הקפידו על דו-מפלגתיות, למרות העובדה שרוב היהודים תמכו מאז ומעולם במפלגה הדמוקרטית.
הגורמים הפרו-ישראלים היו והם עדיין מאורגנים וחזקים מאד מבחינה פוליטית. היהודים, אמנם רק 2 אחוז מהאוכלוסייה, אבל מעורבים בפוליטיקה ובתקשורת האמריקאית באופן לחלוטין לא פרופורציונאלי לגודלם. מבין התורמים למפלגה הדמוקרטית – היהודים מונים קרוב לחצי, ובמפלגה הרפובליקנית – כרבע, שזה בשתי המפלגות מספר לחלוטין לא פרופורציונלי לגודלם באוכלוסיה.
הגורמים הפרו-ישראלים היו ועודם מאורגנים וחזקים מבחינה פוליטית. היהודים אמנם רק 2 אחוז מהאוכלוסייה, אבל מעורבים בפוליטיקה ובתקשורת האמריקאית באופן לא פרופורציונאלי לגודלם
נוכחותם הגדולה של היהודים, יותר מהממוצע הארצי שלהם, במדינות מתנדנדות כמו פלורידה, פנסילבניה ואוהיו – הוסיפו למיתוס ההשפעה היהודית. איפא"ק בזכות מקצועיות ונחישות וגם בזכות מיתוסים על השפעה יהודית הפכה לשדולה החזקה והאפקטיבית ביותר בארה"ב בתחום מדיניות החוץ.
באשר לתומכי ישראל הנוצרים האוונגליים, הרי שהם כמעט כולם בצד הרפובליקני, אבל מספרם עצום, כ-80 מיליון, ויכולת הארגון והמשמעת שלהם מרשימים. תמיכתם בישראל היא כמעט אוטומטית משום שהם מאמינים שזו מצווה אלוהית שמפורטת בכתבי הקודש, ושהצלחתה של ישראל עד הקרב בארמגדון תוביל בסופו של דבר לחזרתו של ישו המשיח.
אז לכאורה נראה שהכל בסדר ואכן הבסיס של "היחסים המיוחדים" עמוק ומוצק, אבל במציאות לא הכל בסדר, משום שהמגמות מדאיגות בשלושת התחומים.
1. מגמות בתחום הערכים
לכאורה, על סמך בחירתו של טראמפ ומדיניותו אפשר לומר שהשינוי של ארה"ב ימינה לכיוון הערכים השמרניים ודחיקת הדמוקרטיה הליברלית משותף לשתי המדינות, אבל הנתונים הדמוגרפיים מראים תמונה אחרת.
בישראל אכן הדמוגרפיה מושכת את המדינה ימינה בשל רמת הילודה הגבוהה של החרדים ומגמה של נישואים מאוחרים אצל הליברלים. בארה"ב לעומת זאת ישנה עלייה באחוז המיעוטים שנוטים לערכים פרוגרסיביים. ארה"ב כבר מזמן אינה מדינה של (WASPs – White Anglo-Saxon Protestant).
לדוגמא, בבית המשפט העליון של ארה"ב אין אף לא פרוטסטנט אחד (יש שם שלושה יהודים ושישה קתולים) ורוטב הסלסה הפופולרי בקרב היספאנים נמכר יותר מהיינץ קשטופ של ה-WASPS. למרות בחירתו של טראמפ ב-Electorate College, זוהי הייתה הצבעה שאינה מעידה על המגמה ונבעה מהרבה סיבות נקודתיות (האנרגיה בקרב ציבור המפסידים מהגלובליזציה, חוסר הפופולריות של קלינטון בבייס הדמוקרטי, השפעת הרשתות בחיזוק מגמות פופוליסטיות וכוחן המוגדל של מדינות קטנות באלקטורט קולג').
בביהמ"ש העליון של ארה"ב אין אפילו פרוטסטנט אחד (יש 3 יהודים ו-6 קתולים). רוטב הסלסה הפופולרי בקרב היספאנים נמכר יותר מהיינץ קשטופ של ה-WASPS
מאז בחירתו של טראמפ (שכזכור לא זכה ברוב המצביעים גם כשניצח) בבחירות האמצע ב-2018 היה "גל כחול" משמעותי וברוב משאלי העם במדינות עדיין מנצחת המגמה של הליברליזם בנושא זכויות הקהילה הלהט"בית, מעמד הנשים וכו'.
2. מגמות בתחום האינטרסים
ארה"ב מאבדת עניין במזרח התיכון ובמידה רבה של צדק. היא אינה תלויה במקורות האנרגיה של המזרח התיכון כבעבר, והפכה בעצמה ליצואנית אנרגיה בזכות הפקת אנרגיה מפצלי שמן. בנוסף צריכת אנרגיה ממקורות פוסיליים ירדה בשל טכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת.
כל ההתערבויות המז'וריות של ארה"ב במזרח התיכון נכשלו – מערכה צבאית מלאה בעירק ואפגניסטן, "הובלה מאחור" בלוב והימנעות מפעולה בסוריה. "התפנית לאסיה" לא היתה רק גחמה של אובמה בשל החשיבות של השווקים האסיאניים ובשל התחרות המעצמתית עם סין. היא מקובלת על ידי רוב הציבור בארה"ב גם מכיוון שהמעורבות במזרח התיכון גררה את ארה"ב להשקעה כבירה של חיילים ומשאבים ללא תמורה.
מבחינת ישראל, ההתרחקות האמריקאית מהמזרח התיכון היא התפתחות מאד בעייתית ואנחנו כבר רואים איך בזירה הסורית "הסייקס–פיקו" החדש נסגר בין רוסיה, איראן ותורכיה. ארה"ב לא בתמונה וישראל נותרה ללא מנופים.
במקביל נכנסת ישראל שלא בטובתה למלחמת הסחר בין ארה"ב לסין. לישראל אינטרס ביחסים טובים עם שתי המעצמות, אבל מדיניות ההתנגחות של ממשל טראמפ בסין, שדווקא נשענת על קונצנזוס פוליטי, מעמידה את ישראל במצב מאד לא נוח לקידום האינטרסים שלה מול סין. בעיקר בתחומי התשתיות וההשקעות בטכנולוגיה.
3. מגמות הפוליטיקה
ישראל הפכה בשנים האחרונות לנושא פרטיזני בפוליטיקה האמריקאית. התחושה של חלק גדול מהבסיס הפוליטי של המפלגה הדמוקרטית היא, שישראל קשרה את גורלה עם המפלגה הרפובליקנית ועם מנהיגי ימין פופוליסטי ברחבי העולם.
ההתרחקות של הליברלים הפרוגרסיביים מישראל כבר מתחילה להראות סימנים גם בקונגרס וגם בקמפיין למועמד הדמוקרטי לנשיאות, בו נשמעו קולות ביקורתיים באופן תקדימי, כולל בזכות התניית הסיוע הצבאי לישראל.
התרחקות הליברלים הפרוגרסיביים מישראל משפיעה גם בקונגרס וגם בקמפיין למועמד הדמוקרטי. שם נשמעו קולות ביקורתיים תקדימיים, כולל בזכות התניית הסיוע הצבאי לישראל
על רקע מגמת הקיטוב שהתגברה בפוליטיקה האמריקאית מבלי קשר לישראל, הבעייה הולכת ומחריפה, ובסקרי דעת קהל רואים הבדלים דרמטיים בין תמיכת הרפובליקנים בישראל לתמיכת הדמוקרטים.
המאבק שישראל מקדמת למנוע חופש ביטוי בשל החשש מ-BDS ממקם את ישראל בצד ההפוך לערכים הליברלים, שמקדשים את חופש הביטוי גם כשהוא כולל ביקורת קשה.
הקירבה בין טראמפ לנתניהו שנראית לציבור הישראלי כחיובית כרגע, היא מאד בעייתית לטווח הארוך, משום שהיא מחמירה את ההתרחקות של ציבורים גדולים בפוליטיקה האמריקאית. ציבורים אלו כוללים את רוב הקהילה היהודית שמצביעה לנשיאים דמוקרטיים (בין 70 אחוז ל-80 אחוז) וחבריה ברובם הגדול ליברלים (למעט המיעוט האורתודוכסי, המהגרים מרוסיה וחלק מהמהגרים מישראל שלא מייצגים מספרים גדולים).
במידה ואכן יתבצעו צעדי סיפוח בין הראשון ביולי לבחירות לנשיאות בנובמבר, המצב יחריף, שכן ציבור המצביעים של המפלגה הדמוקרטית מתנגד נחרצות לצעדים חד צדדיים ולמהלכים שמנוגדים לחוק הבינלאומי.
מה אפשר לעשות?
ישראל חייבת לחזור לדיפלומטיה דו-מפלגתית ולבנות קשר עם הגורמים הפרוגרסיביים ועם המיעוטים.
ישראל חייבת "לחבק" את הקהילה היהודית, ללא קשר לדעות פוליטיות או זרמים ביהדות. הקשר של ישראל עם התפוצה היהודית הגדולה בעולם חשוב לא רק בהקשרי היחסים בין המדינות, אלא בשל הייעוד של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
על מנת לשמור את ארה"ב במזרח התיכון, יש לקדם ברית הגנה חוזית שמעוגנת בחקיקה. בניגוד למקובל לחשוב, ברית הגנה תקדם שלום, משום שהתיאום עם ארה"ב ימנע הרפתקנות צבאית, תגדיל את המחויבות של ארה"ב להגנת ישראל, אבל גם לקידום שלום במזרח התיכון וגם אינטרס אמריקאי בצורך בקביעת הגבולות של ישראל (דיפלומטיה הרבה יותר זולה ממלחמות).
על מנת לשמור את ארה"ב במזה"ת, יש לקדם ברית הגנה חוזית שמעוגנת בחקיקה. בניגוד למקובל, ברית הגנה תקדם שלום כי התיאום עם ארה"ב ימנע הרפתקנות צבאית
במידה ויתחלף ממשל בארה"ב בינואר 2021, מומלץ יהיה לחזור לתכנית הבטחונית, שגיבש גנרל אלאן יחד עם קציני אגף תכנון של צה"ל להגנה על הגבול המזרחי של ישראל. התכנית שאלאן גיבש לבקשת מזכיר המדינה קרי כוללת אמצעים טכנולוגיים ונוכחות אמריקאית בבקעה. התכנית הזאת תסייע להשאיר את ארה"ב מחוייבת לאזור ולבטחונה של ישראל.
ישראל צריכה לקדם חיבור ברמת החברה האזרחית ובעיקר עם יחידים וארגונים בצד הפרוגרסיבי, שלא מודעים לכך שיש בישראל רבים שחולקים איתם את תפישת עולמם ועוסקים בצדק חברתי ללא קשר לממשלות בשתי המדינות. מומלץ להקים קרן דו-לאומית לקידום "תיקון עולם", שתתמוך בשיתופי פעולה בין ארגונים וגם בין סוכנויות הסיוע מש"ב ו-USAID.
הדיפלומטיה הציבורית של ישראל צריכה לעסוק בחיבורים עם החברה האזרחית האמריקאית ולא בפולמיות ובהסברה, שרק עושים נזק. יש לישראל הרבה מאד להציע לאמריקאים, אבל העיסוק בפוליטיקה רק מציג אותנו כפחות רלבנטיים ופחות אטרקטיביים.
לסיכום:
היחסים של ישראל עם ארה"ב הם היחסים החשובים ביותר של ישראל עם מדינה כלשהי בעולם, והערך שלהם הוא לא פחות מאסטרטגי. למרות הבסיס העמוק והאיתן של היחסים, המגמות הנוכחיות מדאיגות ביותר ואם לא נפעל בהקדם לשקם את היחסים הקריטיים הללו, מעמדה האסטרטגי של ישראל יפגע אנושות.
הדיפלומט לשעבר נדב תמיר הוא חבר בוועד המנהל של מיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. נדב שימש כיועץ המדיני לנשיא פרס, שירת בשגרירות וושינגטון ושימש כקונסול כללי למדינות ניו אינגלנד ובוסטון. כמו כן, הוא חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה ומשמש כיו"ר מועצת הבוגרים של קרן ווקסנר.
למקרה שפיספסת
תגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של החלטתו של מועמד לאחר בחירתו מאפשרת את בגידתו שוב ושוב ומציבה את קו השבר בשיטה הדמוקרטית הנהוגה .
מאד לא סביר שהממשל האמריקאי יאשר מהלך חד-צדדי של ישראל לסיפוח חלקים בגדה המערבית ב-1 ביולי, כפי שתכנן ראש הממשלה בנימין נתניהו. כך אמר הלילה מקור בכיר המעורב בנושא לזמן ישראל.
למעשה, יעברו שבועות ואף חודשים עד שהצוות הישראלי-אמריקאי האמון על הכנת המפות יסיים את עבודתו – תנאי שהבית הלבן הציב לפני שיתמוך בהחלת ריבונות, אמר המקור.
צוות המיפוי אמור לשרטט את הגבולות המדויקים של האזורים עליהם ישראל מבקשת להחיל ריבונות – משימה קשה הדורשת עבודת שטח מדויקת, על פי המקור. אלא שחבר משמעותי בצוות מהצד האמריקאי – הממונה על העניינים הישראליים-פלסטיניים במועצה לביטחון לאומי, סקוט ליית' – נבצר מלהגיע לאזור מאז התפרצות מגפת הקורונה.
צוות המיפוי המשך לפעול באופן חלקי במהלך התפרצות המגפה, אך גורמים רשמיים המעורבים בתהליך אישרו כי נוכחותו של ליית' נחוצה על מנת להשלים את עבודת הצוות. לא ברור מתי ליית' יוכל להגיע לישראל, וגם אם יגיע בקרוב, ספק אם הצוות יוכל לסיים את עבודתו לפני ה-1 ביולי.
גורמים רשמיים המעורבים בתהליך אישרו כי נוכחותו של ליית' נחוצה על מנת להשלים את עבודת הצוות. לא ברור מתי ליית' יוכל להגיע לישראל, וגם אם יגיע בקרוב, ספק אם הצוות יוכל לסיים את עבודתו לפני ה-1 ביולי
סיבוך נוסף במאמץ הישראלי לסיים את עבודת המיפוי במהרה היא העובדה שבכירים בבית הלבן, האחראים על נושא הסיפוח – יועץ הנשיא ג'ארד קושנר והשליח המיוחד לתהליך השלום אבי ברקוביץ' – לא ביקרו בישראל מאז שדונלד טראמפ חשף את תוכנית המאה בינואר.
מקורות המעורים בנעשה אמרו לזמן ישראל כי לא סביר שהבית הלבן יתמוך בסיפוח ישראל לפני שהשניים יגיעו לירושלים לשיחות בנושאים שנותרו פתוחים.
נתניהו אמר לחברי סיעת הליכוד בשבוע שעבר כי הוא מתכנן לפתוח בתהליך החלת הריבונות ב-1 ביולי – התאריך שנקבע בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול-לבן, הסכם המאפשר לראש הממשלה שיקול דעת אבסולוטי בנושא.
אך על פי ההסכם, ישראל תוכל לקדם את תוכניתו של נתניהו להחיל ריבונות בבקעת הירדן ועל כל היישובים בגדה המערבית רק עם שיתוף פעולה מלא של הבית הלבן.
ממשל טראמפ התחייב להכיר בריבונות שתוחל כל עוד ההנהגה בישראל תפעל על פי המתווה שהוצג בוושינגטון בתחילת השנה. מאז, כמה שרי ליכוד העריכו כי יישום תוכנית הריבונות תיאלץ להידחות.
זאב אלקין, למשל, אמר בראשון כי אין כל ביטחון שעבודת צוות המיפוי תסתיים עד ה-1 ביולי, וכי החלת הריבונות תצטרך להידחות מעט.
"אני יודע שעובדים על המפה ויכול להיות שהתהליך הזה ייקח עוד קצת זמן", אלקין אמר בראיון לגלי צה"ל. "ה-1 ביולי הוא התאריך הראשון שבו אפשר להביא את זה לדיון בממשלה ובכנסת. ייתכן שזה ייקח עוד כמה ימים או כמה שבועות".
אלקין: "אני יודע שעובדים על המפה ויכול להיות שהתהליך הזה ייקח עוד קצת זמן. ה-1 ביולי הוא התאריך הראשון שבו אפשר להביא את זה לדיון בממשלה ובכנסת. ייתכן שזה ייקח עוד כמה ימים או כמה שבועות
ביום שני, נתניהו קיים שיחת ועידה בנושא עסקת המאה – ובכלל זה תוכנית ישראל לספח כ-30% מהגדה המערבית – עם קושנר וברקוביץ'. שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן ושגריר ישראל בארה"ב רון דרמר השתתפו בשיחה גם כן.
לא ישראל ולא ארה"ב פרסמו את תוכנה של השיחה, אולם ערוץ 13 ציטט מקורות אמריקאים כאומרים שבכירים בממשל שם בוחנים מתי ואיך בדיוק ישראל מתכוונת להתקדם עם סיפוח חד-צדדי – וכי לא הצליחו לקבל תשובה חד-משמעית בשיחת הוועידה הזו.
הדיווח בערוץ 13 אף ציטט מקור ישראלי בכיר שאמר כי "הרושם הוא שבבית הלבן מצננים את ההתלהבות בעניין הסיפוח ורוצים להאט את התהליך", מאחר שהממשל האמריקאי עסוק כרגע במחאות ברחבי ארצות הברית ובמשבר הקורונה – הבריאותי והכלכלי.
אתמול (שלישי), נתניהו נפגש במשרד ראש הממשלה עם נציגי מועצת יו"ש, המתנגדים לתוכנית טראמפ משום שהיא תומכת, לפחות בתיאוריה, בהקמת מדינה פלסטינית על 70% משטחי הגדה המערבית.
גורם בקרב ראשי המתנחלים אמר לזמן ישראל כי נתניהו רמז בפגישה שהאמריקאים מקשיחים את עמדותיה וציטט את ראש הממשלה כאומר שהבית הלבן "כבר פחות נלהב מהרעיון של החלת הריבונות". על פי אותו גורם, הפגישה היתה מתוחה וראשי המתנחלים יצאו ממנה בתחושה כי הסיפוח לא יקרה "במהירות או בהיקף" שנתניהו הבטיח במקור.
מצד משרד ראש הממשלה, עם זאת, ציינו כי נתניהו אמר בפגישה כי השיחות עם האמריקאים עדיין נמשכות בהתייחסו, ככל הנראה, לעבודת צוות המיפוי.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם