האתגרים שמציב הסיבוב הנוכחי והאגרסיבי של הקורונה מורכבים כשם שהם נרחבים. ההישגים המוקדמים שנרשמו בארץ בשלבים הראשונים של המגפה נשכחו זה מכבר. אלו הוחלפו בסוגיות כלכליות, רפואיות, חברתיות ואנושיות שדורשות טיפול בו-זמני באווירת חוסר ודאות מתמשך. רוב הישראלים בקושי מצליחים לצוף מעל המים, אף שללא ספק יש הסובלים הרבה יותר מאחרים.

הצרכים הספציפיים של קבוצות שונות, אינטרסים כלכליים מובחנים, אזורים גאוגרפיים נבדלים ומקבצים סוציו-אקונומיים נפרדים מעוררים דרישות שונות – ולעתים אף מדגישים אינטרסים מנוגדים. הניווט בין הלחצים הרבים האלה איננו קל אפילו בימים שבשגרה (למטרה הזאת בדיוק נוצרו ממשלות).

במבחן הזה, נכון לעכשיו, הקואליציה הנוכחית נכשלת כישלון מהדהד. במקום לייצב את הספינה, אנחנו נשלטים על ידי הבלתי צפוי. במקום להבהיר את המטרות ואת הקריטריונים למעבר משלב אחד לשני, אמצעים סתמיים או לא-עקביים והתמקחות נצחית מייצרים עוד יותר חוסר ודאות; ובמקום הנעה באמצעות תחושה משותפת של כוונה ומטרה, מתחזקים הניכור והקיטוב.

הניהול הקלוקל של השלב הנוכחי של המגפה מתגלה בכל מקום. בחלק מהמקרים, הוא הרסני במפגיע. אלפי עסקים התמוטטו או ניצבים בפני פשיטת רגל. במעט מקרים, האסון נמנע לעת עתה, אבל במחיר כבד למדי. ובמקרים אחרים, התערבות מתמשכת השפיעה על תחומים רחבים שבעבר ידעו לנהל היטב את ענייניהם, אך כעת נאלצים להתמודד עם מכשולים חדשים ולא חיוניים.

המוסדות להשכלה גבוהה הם דוגמה טובה לתופעות הללו.

ישראל תמיד התגאתה – בצדק – במערכת האוניברסיטאות והמכללות המפותחת שלה, שהצליחה להגיע לא רק להישגים מחקריים יוצאי דופן, אלא להציע במקביל גם השכלה לדורות של אזרחים שתרמו באופן ישיר לצמיחתה הכלכלית, החברתית והתרבותית. עצמאותה של המערכת הזו נשמרה באמצעות שני מוסדות מרכזיים: המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) שמפקחת על מדיניות אקדמית, והוועדה לתכנון ולתקצוב (הות"ת), שמנהלת את ההיבטים הפיננסים.

למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של שרי חינוך קודמים לחתור תחת עצמאותם, מוסדות ההשכלה הגבוהה הצליחו לרוב לקבוע וליישם סטנדרטים משל עצמם – מה שהועיל לא רק להם, אבל גם לחברה הישראלית ככלל. אבל כעת ההישגים המרשימים האלה נמצאים תחת איום מהותי.

ארכיון, היום הראשון ללימודים באוניברסיטת תל אביב, אוקטובר 2018 (צילום: פלאש 90)

להותיר חותם בכל מחיר

בתחילת משבר הקורונה במרץ, במקביל לפתיחת הסמסטר השני ללימודים, אוניברסיטאות ומכללות עברו להוראה מקוונת ופיתחו שיטות לימוד חדשות כדי להתאים את עצמן לנסיבות. כשהקמפוסים נפתחו במאי, גובתה הלמידה מרחוק בהוראה פנים אל פנים ובתקשורת בין-אישית. במקביל ניהלו הגופים חשיבה ותכנון לטווח ארוך, בשאיפה ללמוד מהניסיון שהצטבר בשלב הראשון של המשבר.

השלב הנוכחי של המגפה מתנהל תחת תנאים פוליטיים שונים. בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל מונה שר להשכלה גבוהה ומשלימה, זאב אלקין (שמכהן גם כשר האחראי על המים!), במטרה לספק את תאוות התיקים בקואליציה.

צעדיו הראשונים העידו על כך שהוא יעשה כל שביכולתו כדי להותיר חותם: הוא הכריז שימנה פרופסור מאוניברסיטת אריאל, שעד כה לא הייתה כפופה למל"ג, כחבר בות"ת, ובכך החליף נציג של אחת האוניברסיטאות הוותיקות. אבל שום דבר לא הכין את המערכת ליוזמה שלו בשבוע שעבר.

צעדיו של אלקין העידו על כך שהוא יעשה הכל כדי להותיר חותם: הוא הכריז כי פרופסור מאוניברסיטת אריאל, שעד כה לא הייתה כפופה למל"ג, ימונה כחבר בות"ת. אך דבר לא הכין את המערכת ליוזמה שלו בשבוע שעבר

בלי להתייעץ עם ראשי המוסדות, השר (עם שר הבריאות אדלשטיין) הציע לבטל את כל המבחנים בקמפוס למעט קומץ באישור מפורש של המל"ג, ולעבור לבחינות אונליין. הוא הסביר שהחלטתו מגיעה בתגובה לעלייה במקרי הקורונה ובבקשות שהגיעו אליו מ"מאות סטודנטים". הממשלה העבירה הנחיה ברוח זו לפני כשבוע והצו נכנס לתוקפו ביום ראשון, על אף התנגדויות מהאוניברסיטאות.

ההיסוס של האוניברסיטאות נובע מניסיון מוקדם – שלא צלח – בהסגר. למרבה הצער, במועדי ב' שהועברו באופן מקוון במרץ היו ראיות להעתקות והונאות בהיקף רחב, כשהציון הממוצע היה גבוה בהרבה מהממוצע בשנים קודמות. על כן יצאו הנחיות לשנות את המשימות הסופיות של הקורסים בסמסטר ב' לעבודות כתובות, למבחנים עם ספרים פתוחים, או למבחנים שנכתבו מחדש כדי שניתן יהיה להעבירם דרך האינטרנט. ועדיין, לאור הסכנה הבריאותית, הוחלט להפחית למינימום את הצורך בבחינות בכיתות בלי לחתור תחת הסטנדרטים האקדמיים.

האוניברסיטה העברית, למשל, הצליחה להתאים את דרישותיה בכל הקורסים, למעט ב-13% שבהם עדיין נדרשו בחינות ממש (מתוכן, רק ב-42% נדרש מבחן פרונטלי). אלא שגם אלו בוטלו בעקבות ההנחיה החדשה לטובת מבחנים מרחוק.

ניסיונות לשכנע את השר להשכלה גבוהה לשנות את הנחייתו – כשלו. תת-ועדה שמורכבת מנציגי המל"ג, ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) ואיגודי הסטודנטים הסכימו על דרך פעולה בשבוע שעבר, שהתייחסה להבדלים בין דיסציפלינות שונות, תחומי למידה ודרישות הכשרה מיוחדות. אבל פגישה של מליאת המל"ג, שתוכננה ליום חמישי שעבר לאשר את המתווה בוטלה על ידי השר ברגע האחרון.

המוסדות להשכלה גבוהה, שמודאגים כמו כולם מעליית הקורונה, מצייתים עכשיו להנחיה הממשלתית (אף שלמרבה האירוניה, משרד הבריאות והמשרד להשכלה גבוהה החריגו את המבחנים הפסיכומטריים שבו ייטלו חלק אלפי מועמדים בדיוק באותם אולמות שלא נמצאו ראויים למבחני גמר הסמסטר בקמפוסים).

במקביל הם פרסמו הנחיות בנוגע לציונים. ברוב המקרים, המבחנים המקוונים ייבדקו גם באמצעות תוכנות מיוחדות המסוגלות לזהות העתקות והונאות (התוכנות האלו קיימות, אך דורשות השקעת זמן נוספת מהבודקים).

במקרים מסוימים, ישוו הציונים עם ממוצעים בעבר, ובמקום שבו יימצאו סטיות רבות מדי, ייתכן שיינתנו ציון עובר או נכשל, ללא ציון מספרי. הוחלט גם לאפשר לסטודנטים שכשלו לחזור על קורסים שוב בשנה הבאה ללא תשלום נוסף.

אבל הסאגה עדיין לא הסתיימה. האופן שבו מנוהלת סוגיית המבחנים מצביעה הן על חוסר היכולת המהותי בקבלת ההחלטות של הממשלה הנוכחית, וגם על ההשלכות העמוקות, ארוכות הטווח, של דפוס זה.

הסאגה עדיין לא הסתיימה. האופן שבו מנוהלת סוגיית המבחנים מצביעה הן על חוסר היכולת המהותי בקבלת ההחלטות של הממשלה הנוכחית, וגם על ההשלכות העמוקות, ארוכות הטווח, של דפוס זה

במקרה הספציפי של המתרחש במכללות ובאוניברסיטאות, אף אחד לא מרוצה:

• הסטודנטים לא מרוצים מהאופן שבו בוחנים אותם ומההשפעה של השיטה החדשה על עתידם (אלו שזקוקים לסיוע, למשל, או שאין ברשותם האמצעים הטכנולוגיים הדרושים כדי לעבוד אונליין בצורה מיטבית, נדחקים שוב לשוליים). במקביל, שיעורי הנשירה של סטודנטים עולים.
• סגלי הפקולטות השונות בדרך כלל מתוסכלים: רובם לא יכולים למלא את חובות ההוראה שלהם בצורה מספקת, והפן המחקרי של עבודתם נפגע.
• ההנהלות אינן מסוגלות לשמר את הסטנדרטים המוקפדים שלהן, וכמובן שמתקשות בתכנון שיטתי לקראת העתיד לבוא.

ארכיון, סטודנטים בבצלאל מפגינים נגד הרחקת פעילת שמאל מהקמפוס, 2018 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

חרדות נוספות ומתחים חדשים

החלטת הממשלה להעדיף את הרגולציה המוכרת, במקום להתאמץ ולמצוא איזון בר-ביצוע שיאפשר למוסדות להשכלה גבוהה לנסח שגרה חדשה, יוצרת חרדות נוספות ומגבירה מתחים. המדיניות הבעייתית הזאת מועצמת גם באמצעות שילוב של גורמים לא-מהותיים (הכוח הפוליטי של הסטודנטים, 300,000 איש, וההתעקשות של השר החדש שהוא יודע טוב מכולם מה עדיף).

כל זאת מביאים לתוצאה שאיננה משרתת את האינטרסים של מערך הייצור וההפצה של ידע בישראל: המשימה המרכזית של אוניברסיטאות ומכללות.

מה שמתרחש בהשכלה הגבוהה בישראל מייצג את מה שקורה גם בתחומים נוספים. שם, בניגוד לדוגמה של בחינות אקדמיות, להשלכות הכלכליות יש תפקיד משמעותי. הבחירה ברגולציה על פני תכנון מוקפד בתנאים של חוסר ודאות מעצימה את החששות ומעוררת זעם גואה (גורם מרכזי לאי יציבות פוליטית).

ההפכפכות בהנחיות וכניעה מתמשכת לאינטרסים בעלי עוצמה הם לא בדיוק חלופה הולמת לשקיפות ואחריות שלטונית. הישענות על צווים ועל פיקוח אלקטרוני לא מעודדת שיתוף פעולה. ובלי דיאלוג מתמשך, המרחק בין מקבלי ההחלטות לבין הציבור רק הולך וגדל.

ההפכפכות בהנחיות וכניעה מתמשכת לאינטרסים בעלי עוצמה הם לא בדיוק חלופה הולמת לשקיפות ואחריות שלטונית. ובלי דיאלוג מתמשך, המרחק בין מקבלי ההחלטות לבין הציבור רק הולך וגדל

מדינות מסוימות – חלקן בין הנפגעות הקשות ביותר בתחילת הקורונה – יוצאות מהמשבר ופותחות מחדש את המשק. אחרות, כמו ישראל, חשופות לסיכונים בשלל חזיתות. התוצאות השונות הללו לא נובעות מהבדלי אקלים, דמוגרפיה או חוסן כלכלי, אלא מהאופן שבו המדינות מנהלות את האתגרים איתם הן מתמודדות. המקרים המוצלחים ביותר – כפי שהעידו מחקרים בחודשים האחרונים – מונעים מהיכולת לנתב את המשאבים המדינתיים ביעילות, להגביר את הביטחון והאמון החברתי ובלי ספק – לפתח יכולות מנהיגות מכלילות.

המקרים המוצלחים ביותר – כפי שהעידו מחקרים בחודשים האחרונים – מונעים מהיכולת לנתב את המשאבים המדינתיים ביעילות, להגביר את הביטחון והאמון החברתי ובלי ספק – לפתח יכולות מנהיגות מכלילות

ישראל מוכרחה להפיק את הלקחים האלה במהירות אם היא מקווה עדיין להימנע מאסון מוחלט.