ערב אחד בסוף חודש יוני, כפוף לחוקי ההתכנסות של קורונה, התאסף קהל חיפאי על מדשאת גן הזיכרון מול בנין העירייה. מול הנוף הצפוני המרהיב של מפרץ חיפה. בקצה המדשאה הוצב מסך ענקי ועליו הוקרן הפרק הראשון של "המפרץ", הסדרה המצויינת שיצר הבמאי אורי רוזנווקס.

בסדרה, סיפור המאבק של פעילות ופעילי המאבק נגד המפעלים המזהמים בחיפה דרך התמקדות בפעילותה של ליהי שחר, אחת ממובילות המאבק. הערב היה חגיגי, מרגש ומלווה בתחושת שיא לאחר שנים של עמידה בצמתים בהפגנות, מחאות וצעדות ברחובות סביב צומת הצ'ק פוסט, קרית חיים, מרכז הכרמל וירושלים.

כעבור כמה ימים, התקיימה ישיבת ועדת פנים וסביבה בה נמסרה הבשורה כי ממשלת ישראל מודיעה על סגירת מפעלי בז"ן תוך מספר שנים. היעד 2025-2030. הקונצנזוס בישיבת הועדה היה מלא וכלל הודעות אישיות של השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל ושל פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה והיועץ הכלכלי של רה"מ.

כעבור כמה ימים, התקיימה ישיבת ועדת פנים וסביבה בה נמסרה הבשורה כי ממשלת ישראל מודיעה על סגירת מפעלי בז"ן תוך מספר שנים. היעד 2025-2030. הקונצנזוס בישיבת הועדה היה מלא

הייתי חלק מצוות המאבק, השתתפתי בהפגנות ובמחאות הללו בשנים הראשונות של המאבק, עליתי לירושלים לועדות שנראו חסרות סיכוי, כתבתי מאמרים וזכיתי אפילו לאיומים בתביעת לשון הרע. האיומים הגיעו מגורמים שעמדו מאחורי שטיפת המוח, המנסה להחדיר לציבור שבז"ן זה טוב, אפילו מצויין, זו אפילו התגלמות הציונות והעצמאות הישראלית בכל הווייתה. אין זיהום, הכל פרי דימיוננו, מי שמתים זה אולי מרצונם החופשי, ועידן עופר הוא בכלל חסיד אומות עולם.

עבורי, כמו עבור כל מי שלקחו חלק פעיל במאבק, ישיבת הועדה ההסטורית נראתה כחלום בלתי נתפש. מי חשבו אז בשנת 2012, כשעמדנו בצומת הצ'ק פוסט בחום הקיץ, מול צעקות: 'סמולנים הזויים', מעטות מול חומת אנשי יס"מ שדחפו חלק מאיתנו לניידות המשטרה – מי היה מאמין שכעבור 8 שנים כך ידברו נציגי הממשלה הבכירים בכנסת?

אולם עוד זה מדבר וזה בא: אזור חיפה והחוף הכרמל המדהימים ביופיים ואיכויות הטבע והנוף היחודיים שבהם עומדים מול מתקפה כוחנית של תעשייה ותשתיות, שללא מצמוץ ותחושת ספק, הים הופך משאב לתעשייה מזהמת. וכשהים מזוהם, כך גם החופים, סביבת המגורים ומצב הבריאות של האנשים המתגוררים ברדיוס רחב ביותר.

אסדת הגז שהוצבה 10 ק"מ מהחוף מול ישובי חוף הכרמל היא חטא סביבתי ואנושי שממשלת ישראל התעקשה לקיימו למרות שחייבים אחרת: הצבת אסדה על פי הבאר במרחק  גדול מקו החוף.

האיומים הגיעו מהגורמים שמאחורי שטיפת המוח, המנסה להחדיר לציבור שבז"ן זה טוב, התגלמות הציונות והעצמאות הישראלית. אין זיהום, הכל פרי דימיוננו, מי שמתים זה כנראה מרצונם החופשי

כמו ההתעקשות בת השנים שבז"ן זה נפלא והכל שטויות, כך גם ההתעלמות מכל העובדות שהונחו לפיתחה של ממשלת ישראל על שלל מחליטיה בנוגע לסיכון בהצבת האסדה כל כך קרוב לחוף. דוגמאות מרחבי העולם של מקרי אסונות של אסדות דומות וכן העובדה שחיל הים הצטייד בספינות להגנת האסדה, שהיתה אמורה לעמוד על פתח הבאר במרחק 120 ק"מ מהחוף – לא הועילו.

המחאה העצומה של תושבי חוף הכרמל ותמיכה של אזרחי המדינה, המבינים שמה שהיום קורה בחצר של חוף הכרמל יקרה מחר אצלם – נתקלה בהתעלמות מוחלטת של התקשורת ושל הממשלה. בדיוק כמו שנים של התעלמות מההפגנות והמחאה נגד הזיהום במפרץ חיפה, עד שעלו נתוני התחלואה והפגיעה בתינוקות ובילדים רכים.

יפעת גליק, כתבת כאן 11, הגישה בשבוע שעבר כתבה שצילמה על החיים של תושבי חוף הכרמל מול האסדה, לאחר שנקבעו העובדות בשטח ומחאת התושבים לא הצליחה לעצור את הצבתה.

במשך חצי שנת פעילותה התחוללו למעלה מ-30 תקלות, המעידות כנראה על הבאות. הלפיד המוכר לתושבי מפרץ חיפה, המתפרץ חדשות לבקרים בלהבות שמסנוורות את תושבי חיפה למרחקים, בוער כעת מול קו החוף של ישובי חוף הכרמל. אלה היו מורגלים עד כה באופק חשוך בלילות, למעט שמיים זרועי כוכבים וירח, וכעת להבות הלפיד מטילות את אורן המאיים והמסנוור מחיפה ועד עמק חפר.

התחוללו באסדה למעלה מ-30 תקלות בחצי שנה. הלפיד המוכר לתושבי מפרץ חיפה, המרבה להתפרץ בלהבות מסנוורות, בוער כעת מול קו חוף ישובי חוף הכרמל, שהורגלו בלילות ירח זרועי כוכבים ואופק חשוך

תושבי ותושבות ישובי חוף הכרמל מדווחים על ריחות קשים, צריבות בנשימה, אויר מזוהם ושוני דרמטי מחייהם לפני ואחרי הפעלת האסדה. פעילי סביבה מהמאבק כנגד האסדה העידו על תלונות במשטרה נגדם, על מעצרים ומהלכים מפחידים. יש להניח שחלקם אף החליטו להרפות מהמאבק בגלל תחושת האיום המופנית אישית. עוד רפרנס לאסטרטגיית המאבק של כוחות העל הכלכליים והשלטוניים כנגד פעילי ופעילות סביבה, כמו שהיה גם במפרץ חיפה. שם נעצרו פעילות בכל מצב וגיל והושלכו לניידת המשטרה לחקירות תחת האשמות של הפרעת הסדר הציבורי.

אולם כל זה אינו מרגש את נובל אנרג'י סניף ישראל, וגם לא את ממשלת ישראל. מבחינתם קוראים לפעולת האסדה: נישוב, שם רך ונעים כמו רוח נושבת בין עפאי הנחל. לחומרים המוזרמים לים ונשרפים אל האויר אין משמעות – כמו שבמפרץ חיפה לא היתה משמעות. שם האשימו את תנועת כלי הרכב בזיהום. יש מי שהאשימו גם את הרגלי העישון המקומיים וגם את העליה מחבר העמים שהביאה עימה תופעות חולי מצ'רנוביל והסביבה.

במקרה של ישובי חוף הכרמל קשה להאשים בעליית הזיהום המקומי את העולים החדשים שלא גרים שם או תנועת כלי הרכב. יש נתונים של לפני ואחרי, והם מעידים על המציאות שהשתנתה באחת.

ואפרופו נתונים, נובל אנרג'י דורשת להיות זו שתנטר את עצמה. במציאות כל כך אבסורדית בה אנו חיים, אך טבעי שהחתול ידרוש לשמור על השמנת, יעמיד פנים שזה לא אשמתו כשהקערה תתרוקן וידרוש למלאה מחדש. הציבור דורש ניטור על האסדה עצמה ופיקוח ציבורי. נובל אנרג'י מתנגדת. אבסורד הוא בכלל לשקול את ההתנגדות ולפעול לפי התכתיבים של נובל אנרג'י אבל מסתבר שכשיש לך כוח וכסף וקשרים למי יודע מי? הכל אפשרי.

אולם כל זה אינו מרגש את נובל אנרג'י סניף ישראל, וגם לא את ממשלת ישראל. מבחינתם קוראים לפעולת האסדה: נישוב, שם רך ונעים כמו רוח נושבת בין עפאי הנחל

את היהירות, הכוחנות ומיצג האימה ראינו בראיון של יפעת מול ביני זומר, סגן נשיא נובל אנרג'י ישראל, היושב מולה ובקול מונוטוני וזהיר, מדקלם בזהירות את התשובות.

https://twitter.com/eliranmalki/status/1283824775526338560

אולם  גם ביני זומר, הצליח להתערער ברגע בו נשאל על ידי יפעת גליק אם נובל אנרג'י הגישה תלונות במשטרה נגד פעילי סביבה. הבעת פניו נעה בין חיוך מאולץ לעיניים המביעות איום וגמגום. הביטחון הזחוח התערער, עיניו נפקחו לרווחה וחזרו למבט הבוהה עד מאיים. הוא סימן בידיו את רצונו לעצור את השאלה ואמר לכתבת: "טיים אאוט, עבורך אני מבקש…"

הראיון המלא של יפעת גליק וביני זומר והלינק לשירות הציבור, כל מילה נוספת מיותרת.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.