עונת הקיץ נוהגת למשוך אל העיר העתיקה בירושלים אלפי תיירים מכל העולם, הממלאים את הסמטאות הצרות וחולפים על פני שורת החנויות האינסופית במהלך סיור בין האתרים הקדושים של העיר. אך כיום, כאשר מגפת הקורונה עדיין בעיצומה, שדה התעופה סגור בפני תיירים והממשלה מתקדמת לקראת סגר – העיר העתיקה היא מקום שונה לחלוטין. מלבד כמה סוחרים ערבים, מספר שוטרים וקומץ עוברי אורח יהודים, הרחובות נראו השבוע כמעט נטושים.

מרבית החנויות, המאוישות בשגרה במוכרים המציעים סחורה מגוונת, נותרו סגורות. המוכרים הערבים, שרבים מהם משלמים שכר דירה גבוה עבור נכס במיקום משתלם בעיר העתיקה, תלויים לחלוטין בתיירות בשביל הפרנסה שלהם.

"בשגרה, אנחנו פותחים את החנויות ב-8 ויש כבר עולם שלם בחוץ", אמר אבו מוחמד אל-אג'רמי, חבר ועד הסוחרים של ירושלים, בטון עגמומי. "12 שעות לאחר מכן, ב-8 בערב, לפעמים הרחובות עדיין עמוסים – אבל אנחנו סוגרים".

הקיץ הארוך והקשה של 2020, בצלה של הקורונה, העמיד במצב שונה לחלוטין את אבו מוחמד, שמוכר תכשיטים ומוצרים נוספים בעיר העתיקה כבר יותר מ-40 שנה. שמי המדינה נסגרו בפני זרים באמצע מרץ כדי למנוע את התפשטות הווירוס, והממשלה הודיעה לאחרונה כי נתב"ג יישאר סגור לפחות עד ספטמבר.

"עד ה-15 במרץ הכל כבר נסגר לחלוטין. אפילו היום, אנחנו עדיין סגורים, בעצם", אומר אבו מוחמד, בזמן שהוא מצביע על הסמטה מלאת תריסי חנויות מוגפים.

עאבד אל סאלם, בעל חנות תבלינים בעיר העתיקה, אחד מסוחרים רבים שנפגעו מהקורונה (צילום: אהרון בוקסרמן)

בחנות מולו יושב סאלח אל-שאווירי, המתקשה גם הוא להתפרנס על רקע המגפה. "אנחנו מתים כאן", כך אמר לי אל-שאווירי, בעלים של מסעדה בעיר העתיקה. "בכל יום הייתי מכניס 3,000 דולר. היום אני מגיע ל-50 דולר".

אבו מוחמד אמר כי לרוב הוא אפילו לא טורח לפתוח את החנות: "תפסת אותי ביום שהגעתי. אנחנו באים לכאן ופותחים כדי לשאוף קצת אוויר, לא יותר".

העיר העתיקה חוותה משברים שהרחיקו את התיירים בעבר. עשורים של מלחמות, אינתיפאדות וגלים של פיגועי טרור השפיעו רבות על הפרנסה של הסוחרים. אך המוכרים הערבים של העיר העתיקה מעולם לא חוו משבר כלכלי כמו המשבר הנוכחי, כך אמר יו"ר איגוד הסוחרים של מזרח ירושלים, מאזן אל-קאק. משפחתו של אל-קאק מחזיקה במסעדה בעיר העתיקה מאז 1969.

"במהלך האינתיפאדה הראשונה והשנייה, עדיין היה שווה לנו לפתוח את החנויות שלנו. עדיין הייתה הכנסה, ותיירים הגיעו. היו פיצוצים ופיגועים, והושפענו מכך – אבל זה לא היה דומה בכלל למה שאנחנו חווים היום", אמר אל-קאק.

סמטאות נטושות בשוק הערבי בירושלים במהלך מגפת הקורונה, יום ראשון, 19 ביולי, 2020 (צילום: אהרון בוקסרמן)

יחס לא הוגן

עאבד אל-סאלם, מוכר תבלינים, אמר לזמן ישראל כי המשטרה אוכפת בצורה מחמירה מידי את הנחיות הבריאות של הקורונה באזור. אם המסכה שלו יורדת אפילו במעט, לדבריו, המשטרה מגיעה לקנוס אותו במאות שקלים.

"זה לא רק בגלל הקורונה. זה משום שאנחנו בעיר העתיקה. ביום שבת, למשל, הייתה נוכחת משמעותית מאוד של כוחות ביטחון; הם סגרו הכל. אבל אם היית מגיע לתל אביב, לדוגמה, המצב היה כמעט נורמלי", אמר עאבד אל-סאלם.

"זה לא רק בגלל הקורונה. זה משום שאנחנו בעיר העתיקה. ביום שבת, למשל, הייתה נוכחת משמעותית מאוד של כוחות ביטחון; הם סגרו הכל. אבל אם היית מגיע לתל אביב, לדוגמה, המצב היה כמעט נורמלי"

"כל נקודה כאן רגישה, אני מבין את זה. אבל אני מגיע למערב ירושלים ורואה אנשים מסתובבים רגיל, כאילו אין קורונה. אם אתם עומדים להכניס מקום כלשהו לסגר, צריך לסגור את כולם באופן שוויוני. אם סוגרים חלק מהאזורים ולא אזורים אחרים, זה כמעט נראה שמכוונים אלינו ישירות, כמו אפליה על רקע גזע", המשיך.

דובר משטרת ישראל, מיקי רוזנפלד, הכחיש כי העיר העתיקה או פלסטינים מקבלים יחס שונה, ואמר כי הפעילות היתה חלק מהגברה כללית של נוכחות המשטרה ברחבי ירושלים על מנת לאכוף את מגבלות הקורונה של הממשלה.

"בשבועות האחרונים היה גידול עצום במספר מקרי הקורונה, ופעילות המשטרה התרחבה באזורים ציבוריים, לרבות בעיר העתיקה. פעילות המשטרה מבוצעת בעזרת אמצעים שווים בכל הקהילות – יהודיות, מוסלמיות ונוצריות", הוסיף.

המשטרה לא הגיבה ישירות לטענה של סוחרי העיר העתיקה על כך שהמשטרה סגרה חנויות בשבת, בעוד שמסעדות ובתי קפה במקומות אחרים נשארו פתוחים.

שוטרי מג"ב בדרכם לדכא מחאה פלסטינית נגד תכנית המאה בירושלים, ינואר 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

חובות והלוואות

מספר רב של סוחרים סיפרו לזמן ישראל על כך שהמצוקה הכלכלית הובילה חלק מהמשפחות בעיר העתיקה למצב של גירושים, כאשר הזוגות נפרדים על רקע חוסר היכולת של המפרנס הראשי לספק מזון לאשתו וילדיו.

כשהוא נשאל כיצד הוא מממן את עצמו במהלך המגפה, אבו מוחמד אמר כי הילדים הגדולים שלו מחזירים את החובות שלו. סוחרים אחרים אמרו כי הם מושכים כספים מהחסכונות בבנקים או לוקחים הלוואות.

כשהוא נשאל כיצד הוא מממן את עצמו במהלך המגפה, אבו מוחמד אמר כי הילדים הגדולים שלו מחזירים את החובות שלו. סוחרים אחרים אמרו כי הם מושכים כספים מהחסכונות בבנקים או לוקחים הלוואות

רוב הפלסטינים החיים בירושלים הם לא אזרחים ישראלים ולא אזרחים פלסטינים. הם נושאים תעודת תושב זמנית, המונפקת על ידי ישראל. שלא כמו אזרחות, מעמד התושבות שלהם יכול להילקח מהם.

תעודת התושב שלהם מקנה להם זכות לפיצוי מהביטוח הלאומי, המשמש בתור גורם מרכזי בהגדרה האם הם זכאים להטבות. עמותות לזכויות אדם טוענות שנים כי הפלסטינים במזרח העיר לא מקבלים את המגיע להם מהמוסד לביטוח לאומי.

ב-2019, מבקר המדינה דיווח כי מערכות המידע של הביטוח הלאומי היו כה מסובכות, עד שקבלת מידע מלא על המקרים של תושבי מזרח ירושלים הייתה כמעט בלתי אפשרית. תושבי האזור הרוצים לקבל הטבות או להבין מדוע שוללים מהם את התושבות, קבע הדוח, עומדים בפני מערכת מסובכת וחסרת שקיפות.

רחובות ריקים בשוק הערבי של ירושלים במהלך מגפת הקורונה ביום ראשון, 19 ביולי, 2020 (צילום: אהרון בוקסרמן)

לא בטוחים

חלק מהסוחרים אמרו כי לא קיבלו דבר מהביטוח הלאומי, על אף ששילמו כמו כולם במשך השנים. יו"ר איגוד הסוחרים אל-קאק שמע מעמיתיו על מקרים רבים כאלה. "הם מציבים בפנייך כל מיני תנאים. הם אמרו לי – יש לך חנות, אתה לא עני, אתה עשיר", אמר פייזל, בעל חנות בעיר העתיקה.

עאבד אל סאלם אמר כי הוא לא הגיש בקשה לביטוח הלאומי. אין לו חשבון בנק, לדבריו, והוא לא היה בטוח איך יקבל כסף בלי חשבון. "כולם צריכים תמיכה, אבל מתוך מי שפנה לביטוח הלאומי, חלק קיבלו וחלק לא. אלו שקיבלו הוציאו את הכסף באופן מידי כדי לכסות על החובות והריבית המצטברת", הוא אמר.

עאבד אל סאלם אמר כי הוא לא הגיש בקשה לביטוח הלאומי: "כולם צריכים תמיכה, אבל מתוך מי שפנה לביטוח הלאומי, חלק קיבלו וחלק לא. אלו שקיבלו הוציאו את הכסף באופן מידי כדי לכסות על החובות והריבית"

אחרים גילו שהמענק קטן מידי ולא משפיע על המצב הפיננסי שלהם. "יש מענק מהביטוח הלאומי, אבל הוא לא מכסה על ההפסדים שלנו", אמר אבו מוחמד.

לא היה ניתן להשיג את הביטוח הלאומי לקבלת תגובה.

חתונה מצומצמת ברמאללה בעקבות התפרצות הקורונה בשטחים, אפריל 2020 (צילום: פלאש90)

שני קרטונים של כפפות

בנוסף, סוחרים אמרו כי קיבלו תמיכה מועטה בלבד מהרשות הפלסטינית, שלא מורשית לפעול במזרח ירושלים בהוראת ישראל. לפיכך, נראה כי קרן להענקת תמריצים עובדים ועסקים המנוהלת על ידי הרשות הפלסטינית, המכונה Waqfat Izz (עומדים בכבוד), לא הגיעה לפלסטינים במזרח העיר. "אנחנו הבן החורג, לא רצויים על ידי הרשות הפלסטינית ולא רצויים על ידי ישראל", אמר פייזל.

לאחר שחשב מעט על הנושא, נזכר עאבד אל סאלם, סוחר התבלינים, בכך שהרשות הפלסטינית שלחה סיוע לבעלי החנויות הנצורים של העיר העתיקה. "שני קרטונים של כפפות, שני קרטונים של מסכות, שני גלונים של חומר חיטוי. בסיכום הכולל – אולי מאתיים שקל".

חלק מבעלי החנויות עזבו את מזרח ירושלים בחיפוש אחרי עבודה במקומות אחרים, כל דבר שיכול לעזור להם לכסות על שכר הדירה השנתי שלהם, כך אמר אבו מוחמד. בעלי חנויות אחרים, לעומת זאת, נחושים להישאר כל עוד יוכלו.

"למרות הכל, אנחנו כאן. סאמדין", אמר בעל החנות חליל, כשהוא משתמש במונח בערבית שמשמעו עמידה נחושה מול מצוקות קשות. למילה יש משמעות חזקה עבור פלסטינים, ביחס לכוונה שלהם להיצמד לאדמתם בכל מחיר.

"למרות הכל, אנחנו כאן. סאמדין", אמר בעל החנות חליל, כשהוא משתמש במונח שמשמעו עמידה נחושה מול מצוקות קשות. למילה יש משמעות חזקה עבור פלסטינים, ביחס לכוונה שלהם להיצמד לאדמתם בכל מחיר

"סאמדין?" קרא פייזל מעבר לרחוב. "כמובן שאנחנו עומדים נחושים וכל זה. אבל אנחנו גם רוצים לחיות".

"זה שפל המדרגה. אנחנו חיים על שאריות", הוא הוסיף, והראה לי את הסמטה הריקה לכל אורכה. "אם המצב ימשיך כך, רק אלוהים יודע מה יקרה".