• ציידי חיות בר בישראל, ארכיון (צילום: רוני ליבנה)
    רוני ליבנה
  • ציידי חיות בר בישראל, ארכיון (צילום: רוני ליבנה)
    רוני ליבנה

ב-1 בספטמבר תיפתח כאן עונת הציד. ולא, זאת לא מטפורה

אלפי ישראלים רשאים להרוג חיות בר להנאתם ב"עונת הציד" בין ספטמבר לינואר, מתוקפן של מסורות ישנות וחקיקה לא מעודכנת ● הצעת חוק חדשה קוראת להוציא את הציד ה"ספורטיבי" מחוץ לחוק ● ישראל של היום היא לא אנגליה של המאה ה-18, והגיע הזמן להכיר בכך

בסרטים התקופתיים שחלקנו גדלנו עליהם זה נראה כל כך פוטוגני. התפאורה: נוף בריטי קלאסי, אחו ירוק אפוף ערפילים, ברקע יער-עד. ההתרחשות: האציל ובני פמלייתו יוצאים לציד, מלווים בכלבים וחמושים ברובים. ירייה מפלחת את האוויר, עוף גדול או במבי קטן נופלים שדודים. אפשר לפתוח שולחן באחוזה.

יש מעט מאוד קווי דמיון בין ישראל 2020 לאנגליה של, נניח, המאה השמונה-עשרה; במקום יערות בורכנו בחורשות קק"ל, מרחבים ירוקים נותרו בדוחק, חיות בר בכלל – וצבאים בפרט – כמעט לא נשארו. ובכל זאת, משונה ככל שזה יישמע, הצירוף "ציד ספורטיבי" עדיין קיים כאן ואפילו חוקי.

לישראלי מותר, במגבלות מסוימות, להעמיס רובה על כתפו, לצאת אל חיק הטבע ולצלוף להנאתו בברווזים, באגמיות, בשלווים או בזרזירים. כ-2,000 ישראלים מחזיקים ברישיון ציד רשמי, ו"עונת הציד" – תודו שזה נשמע מופרך – משתרעת מה-1 בספטמבר עד ה-31 בינואר.

הצעת החוק שהונחה השבוע על שולחן הכנסת מבקשת לשים סוף לעידן הציד הספורטיבי בישראל. קצת מפתיע שחוק כזה לא עבר מזמן, אבל מוטב מאוחר.

לישראלי מותר, במגבלות מסוימות, להעמיס רובה על כתפו, לצאת לטבע ולצלוף להנאתו בברווזים, באגמיות, בשלווים או בזרזירים. כ-2,000 ישראלים מחזיקים ברישיון ציד

את הצעת החוק יזמו קטי שטרית מהליכוד ומיקי חיימוביץ' מכחול-לבן, ובנוסף להן חתומים עליה 17 ח"כים מכל קצווי הבית – מיעקב מרגי (ש"ס) עד תמר זנדברג (מרצ), מטלי פלוסקוב (ליכוד) ועד סונדוס סאלח (הרשימה המשותפת).

היוזמה להצעת החוק הגיעה משלושה ארגונים – אחד שעוסק בשמירת טבע (החברה להגנת הטבע), ושניים שנאבקים למען רווחת בעלי החיים (תנו לחיות לחיות ואנימלס). ההתנגדות לציד נשענת על שני אדנים – המוסרי והאקולוגי.

צבי (צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)
לפי ההערכות, מאות צבאים ניצודים מדי שנה בישראל באופן לא חוקי (צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)

באשר להיבט המוסרי, צריך לומר שביחס לזוועות שמתרחשות בתעשיית הבשר, נזקי הציד בטלים בשישים. בתעשיית הבשר נשחטים מדי שנה מאות מליוני בעלי חיים בישראל, בציד מדובר ככל הנראה באלפים.

הפסקת הציד משולה להשבתה בת שעה של פסי הייצור במשחטות הגדולות, כך שבמישור המעשי – שוב, בכל הנוגע להיבט של צער בעלי חיים – זה כמעט זניח.

מצד שני, אם אוכלי הבשר טוענים (טענה חסרת בסיס) שצריכת חלבון מהחי היא צורך חיוני, הרי אין שום דרך לטעון שבמדינת שפע מודרנית ירי באגמיות בשעות הפנאי הוא צורך קיומי בסיסי. אז לפחות את זה אפשר להפסיק?

צבאים שנלכדו בציד לא חוקי (צילום: מתאם הפעולות בשטחים)
צבאים שנלכדו בציד לא חוקי (צילום: מתאם הפעולות בשטחים)

החשיבות העיקרית של הפסקת הציד נמצאת בשדה שמירת הטבע והמערכות האקולוגיות. באחת המדינות הצפופות בעולם המפותח, חיות הבר נמצאות ממילא תחת לחץ קיומי הולך וגובר: בנייה אינטנסיבית, מתקני תשתיות, פחות ופחות שטחים פתוחים ואזורי מחייה בטוחים, צמצום של המזון הזמין בטבע (מה שגורם להן לחדור למרכזי הערים בחיפוש אחר מזון), מפגעי זיהום ופסולת, הדברה – ה"קידמה" סוגרת עליהן מכל הכיוונים.

החשיבות העיקרית של הפסקת הציד נמצאת בשדה שמירת הטבע והמערכות האקולוגיות. באחת המדינות הצפופות בעולם המפותח, חיות הבר נמצאות ממילא תחת לחץ קיומי

האם במעט שנותר הן צריכות להיות חשופות גם לירי סתם כך בשביל הכיף? אם משקיעים כל כך הרבה מאמצים במניעת הכחדה של בעלי חיים בטבע, למה מאפשרים בכזו קלות להכחיד אותם לשם השעשוע?

צריך לציין שרישיונות הציד מגבילים את הירי לעבר רשימה מצומצמת של בעלי חיים, בעיקר עופות; אלא שלצד הציד החוקי יש גם שלל פעילות ציד לא חוקית. לפי ההערכות, כמה מאות צבאים (חיית בר מוגנת) ניצודים מדי שנה בישראל, ומי סופר את הדורבנים, הארנבות ועוד.

הצעת החוק כוללת גם החמרה משמעותית של עונשי המאסר והקנסות על ציד לא חוקי (עד 4 שנים ו-900 אלף שקל) ובעיקר – עצם העובדה ששיטוט בטבע עם רובה יהפוך לאקט מחשיד, תקל מאוד על האכיפה.

ציידי חיות בר בישראל, ארכיון (צילום: רוני ליבנה)
ציידי חיות בר בישראל, ארכיון (צילום: רוני ליבנה)

דווקא ברשות הטבע והגנים לא ממהרים לתמוך בחוק, למרות שאין כוונה למנוע מהרשות להמשיך, במקרה הצורך, להשתמש בשירותיהם של ציידים מומחים כדי לדלל אוכלוסיות של מינים פולשים.

ברשות אומרים שציד ספורטיבי אכן לא רצוי, אבל מפנים את תשומת הלב לרגישות הסקטוריאלית: הציד הוא מסורת בקרב חלקים מהציבור הערבי והדרוזי בישראל, וברשות הטבע והגנים סבורים שמתוך התחשבות וכבוד למסורת צריך לחתור לשינוי בהידברות והסכמות ולא בהכרח באמצעות חקיקה.

זו עמדה שצריכה להילקח בחשבון, אבל בסופו של דבר כדאי לזכור שהחוק הנוכחי שמתיר ציד בישראל שוכן בספר החוקים מ-1955. הגיע הזמן להתקדם. ב-2020, ציד הוא פשוט לא ספורט.

שליו (צילום: מיכאל אורבך)
שליו, הציד שלו מותר במהלך העונה (צילום: מיכאל אורבך)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
תודה על הכתבה הזאת! הגיע הזמן שנשנה את החשיבה שלנו, ונשנה ממנהגנו, את הלחץ שלנו על הטבע - כאילו אין מחר. אנחנו תלויים בטבע, לא רק חיות הבר תלויות בחסדינו ובחוקים המגבילים את הפגיעה בהן.... המשך קריאה

תודה על הכתבה הזאת! הגיע הזמן שנשנה את החשיבה שלנו, ונשנה ממנהגנו, את הלחץ שלנו על הטבע – כאילו אין מחר. אנחנו תלויים בטבע, לא רק חיות הבר תלויות בחסדינו ובחוקים המגבילים את הפגיעה בהן…

תודה לכתבה והעלאת הנושא לתקשורת אביב לביא. מי שמנפיק את אישורי הציד הללו הוא הגוף השנוי במחלוקת שאמור להגן על חיות הבר....רשעות שמורות הטבע.... המדינה מלאה ניגודי עניינים, מצער ומביש.
עוד 611 מילים ו-2 תגובות
סגירה