כחילונית, אני ממעטת לבקר בבתי כנסת, אבל לפני שבועיים האחיין שלי חגג את בר המצווה שלו, והגעתי לאירוע משפחתי בבית כנסת בצפון תל אביב. בשלב העלייה לתורה ניגשתי עם אמו של חתן השמחה ושאר נשות המשפחה לעזרת נשים כדי לצפות בטקס, אך הופתענו לגלות שיושב שם גבר. הוא מנע מאיתנו כניסה, ונימק זאת בהגבלת התקהלות של עד 20 איש בחלל סגור, ואמר שיש יותר מדי אנשים באולם הגדול, ושעל פי הנחיות הקורונה אנחנו לא יכולות להיכנס.

מודעה שנתלתה סמוך לבית כנסת בירושלים

התרגזנו מהחוצפה שלו. באיזו זכות גבר שהתיישב בעזרת הנשים מונע מאמו של חתן השמחה להיכנס לשם, ועוד באירוע משפחתי כל כך חשוב? אבל נראה היה שהאיש הכיר את הנהלים ולא פועל על דעת עצמו, ולאחר שגילינו שיש מעבר נוסף לעזרת נשים בצד השני של האולם, פשוט עברנו לשם מבלי לעשות מהומה.

עבורי זה היה אירוע חד-פעמי ומתסכל, אבל מה קורה לנשים דתיות כשיש צפיפות בבתי הכנסת בימים אלה? האם עזרת נשים כבר לא שמורה להן, והן נדחקות החוצה מטקסים ותפילות שחשובים להן ביומיום? התשובה לשאלה שלי לא איחרה לבוא, וסמוך ל-9 באב (30 ביולי), הופצה ברשתות החברתיות מודעה שנתלתה באחת השכונות בירושלים בקרבת בית כנסת, שזו לשונה:

"לציבור הנשים היקר! עקב המצב ד' ירחם, והחשיבות הקריטית לשמירת מרחק, נאלצנו להקצות גם את עזרת הנשים עבור הגברים, עמכן הסליחה. תודה על ההבנה"

גם תגובות נשים למודעה הזו לא איחרו לבוא, בהן נשות הכותל, ארגון שמאפשר לנשים להתפלל דרכו בכותל המערבי, ופועל להעצמת מודעות לשוויון ביהדות בקרב ילדות, נערות ונשים. "ברגע שהוטלו הגבלות ההתקהלות, כבר במרץ, החלו לדחוק יותר ויותר נשים החוצה מבתי הכנסת. אני רואה את זה ושומעת את זה מנשים בכל הקהילות", אמרה לי יוכי רפפורט, מנכ"לית נשות הכותל.

"ההצטדקות הזו, שהגבר חייב להתפלל במניין, נותנת להם לגיטימציה להאשים את האישה בכך, שלכאורה, היא זו שתופסת את המקום של הגבר", הוסיפה.

יוכי רפפורט (מימין) (צילום: חנה טייב)

הפרקטיקה של דחיקת נשים החוצה לא הומצאה בתקופת הקורונה, אלא נהוגה במקרים של הצטופפות גם בימי שגרה. אחד האירועים הקבועים האלה הוא העלייה לקברו של הרבי נחמן מברסלב, בנסיעות לעיר אומן שבאוקראינה.

"תמיד כשנשות המשפחה שלי נוסעות לאומן, הן מספרות שבראש השנה ובחנוכה הן לא מצליחות להגיע לקבר, כי מרחיבים את עזרת הגברים על חשבון עזרת הנשים", סיפרה לי מירב (השם המלא שמור במערכת), חברה בקהילת ברסלב בפתח תקווה ובקבוצת פייסבוק בשם "שיח פמיניסטי".

"תמיד כשנשות המשפחה שלי נוסעות לאומן, הן מספרות שבראש השנה ובחנוכה הן לא מצליחות להגיע לקבר, כי מרחיבים את עזרת הגברים על חשבון עזרת הנשים"

"זה מאוד מכעיס אותי, כי הנשים עושות את כל הדרך עד לאומן, כדי לשים יד על הקבר, לראות את המקום הקדוש הזה, להוריד את הראש ולהתפלל. אבל לא מאפשרים להן כי הגברים משתלטים!", הוסיפה.

מירב סיפרה עוד כי במשפחה שלה היא נחשבת לעוף מוזר לנוכח הנטייה שלה לדבר על זכויות נשים. "איך שאני מתחילה לדבר, כולם מגלגלים עיניים. בעלי מבין אותי ואומר לי שלא נוכל לשנות אנשים קשים, אבל אני כן חושבת שיהיה שינוי.

"הנה, לפני מאה שנה נשים לא השתתפו בבחירות ולא היו להן זכויות, והיום המצב שונה. אולי עצם העובדה שאני אדבר ואתווכח על זה, תגרום להם לחשוב".

ארכיון, אישה מביטה לעבר תפילת הגברים בכותל המערבי (צילום: istockphoto/hameleonseye)

"ההלכה באמת אומרת שגבר מחויב במניין, ושהדרך המועדפת להתפלל היא עם עשרה גברים", הסבירה לי רפפורט. "עם זאת, אפשר לקיים מניין של עשר נשים, וזה מה שאנחנו בנשות הכותל עושות. אבל אם מסתכלים בראייה היסטורית ולא דתית, מבינים שהסיבה לכך שהגבר מחויב בתפילה ובכל המצוות שלוקחות את הזמן שלו, כמו לימוד תורה או הנחת תפילין וטלית, היא שנשים היו עסוקות במטלות הבית, גידול הילדים והטיפול באותו הגבר. בעצם, נשים היו עסוקות בכל דבר חוץ מאשר לצאת החוצה ולרכוש לעצמן עולם רוחני ודתי משלהן.

"אבל בדורות האחרונים יותר ויותר נשים מניפות את דגל השוויון, ואומרות שגם הן רוצות לקחת חלק בעולם הדתי הזה, בהן נשים אורתודוקסיות. לא יכול להיות שאישה תהיה דוקטור למדעים, רופאה או משפטנית, ושבבית הכנסת שלה היא תצטרך לשבת מאחורי מחיצה, ולמלמל את המילים בשקט".

האם ההלכה אוסרת על נשים להתפלל ולבצע טקסים שהגברים ניכסו לעצמם?

"ממש לא. לא כתוב שאסור לאישה, כתוב שהיא לא חייבת. להפך, אם זה גורם לאישה נחת רוח, מותר לה. לכן אנו מעודדות נשים להתעטף בתפילין, לתקוע בשופר, לקרוא בתורה, וכל פרקטיקה יהודית אחרת שגנבו מאיתנו והחביאו".

"לא כתוב שאסור לאישה להתפלל, כתוב שהיא לא חייבת. אנו מעודדות נשים להתעטף בתפילין, לתקוע בשופר, לקרוא בתורה, וכל פרקטיקה יהודית אחרת שגנבו מאיתנו"

רפפורט אומרת שגם בימי הקורונה יש קהילות שמוצאות דרכים שוויוניות כדי להתמודד עם הצפיפות בבתי הכנסת, ומציינת כדוגמה את הקהילה שלה.

"אני חברה בקהילה אורתודוקסית ליברלית בירושלים ומתפללת ב'קשת', בית ספר לדתיים וחילוניים שיש בו בית כנסת. זו קהילה שמשלבת נשים, כך שנשים יכולות להוביל חלק מהתפילות ולקרוא בתורה, והמחיצה בבית הכנסת גדולה ושוויונית עבור נשים. הנוכחות של נשים מורגשת אצלנו. בתקופת הקורונה, ההוראה הייתה להימנע מהבאת ילדים לבתי הכנסת בשבתות, מאחר שהם באמת תופסים מקום של מתפללים ומתפללות. אבל בשום מקרה אין הנחיה שמכוונת רק לנשים".

אילוסטרציה, גברים מתפללים מחוץ לבית כנסת בעידן הקורונה, אוגוסט 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

אז הקורונה, לדעתך, היא לא הסיבה לדחוק נשים אלא רק תירוץ?

"זה רק התירוץ, כי ברגע שצריך שמישהו יצא החוצה מבית הכנסת, ברור מאליו שידחקו את הנשים. לראייה, בשבת האחרונה עברתי ליד בית כנסת שבו התפילה התקיימה בחוץ, וגברים עמדו והתפללו בצפיפות. שמתי לב שגם אישה שעמדה שם התפללה, אבל המקום היחיד שנותר לה לעמוד בו זה ליד פח הזבל.

"בשבת עברתי ליד בית כנסת שבו התפילה התקיימה בחוץ, וגברים התפללו בצפיפות. גם אישה שעמדה שם התפללה, אבל המקום היחיד שנותר לה לעמוד בו זה ליד פח הזבל"

"אז מתברר שגם כשמתפללים בחוץ, אין מקום לנשים. המסר המועבר לנשים מאוד פשוט – אין לך כאן מקום, את לא רצויה כאן".

נשים מארגון "נשות הכותל" רוקדות עם ספר תורה בכותל המערבי, 2015 (צילום: Miriam Alster/FLASH90)