אירה טולצ'ין אימרגליק ממעטת לבקר בבתי כנסת, אבל לפני שבועיים האחיין שלה חגג בר מצווה בבית כנסת בתל אביב ● כאשר ניגשה עם אמו של חתן השמחה לעזרת הנשים, הן הופתעו לגלות שיושב שם גבר ● הוא מנע מהן כניסה למקום, ונימק זאת במגבלות ההתקהלות ● נשות הכותל אומרות כי מדובר בתופעה רחבה: "ברגע שהוטלו מגבלות הקורונה, כבר במרץ, החלו לדחוק יותר ויותר נשים החוצה מבתי הכנסת"
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
משברים, גדולים כקטנים, הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הם מערערים את שגרת יומנו, מעוררים חרדה ואי-ודאות. אך למרות התהפוכות, שמירה על שגרה מסוימת יכולה להיות עוגן יציב שיעזור לנו להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר. משברים יכולים להגיע בצורות שונות ולהשפיע על חיינו באופן עמוק. הם מערערים את השגרה המוכרת ומעמידים אותנו בפני אתגרים חדשים.
משברים רבים עשויים לשבש את השגרה, כמו משברים אישיים: אובדן של אדם קרוב, מחלה קשה, פרידה, אובדן עבודה, בעיות כלכליות, משבר זהות; משברים משפחתיים: גירושין, מחלה של בן משפחה, מעבר דירה, בעיות חינוך, אלימות במשפחה; משברים חברתיים: אסונות טבע, מלחמות, מגפות, משברים כלכליים, משברים פוליטיים; משברים הקשורים לשינויים גדולים בחיים, כמו נישואים, לידה, פרישה לפנסיה ועוד.
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
כבר יותר משנתיים אנחנו מתבכיינים! מה עשינו השנה כדי לעצור את הדיקטטורה? כמו בכל מדינה דמוקרטית יצאנו להפגין, מחינו, צעקנו, התנהלנו כמו אותו ילד ששם את האצבע בסכר. אבל אצבע בסכר מול נחשול מטורלל של צונאמי – לא יכולה להחזיק לאורך זמן.
לתומנו חשבנו שפעולות הזעם שלנו יעצרו את שטף החוקים הדיקטטורים. מחריבי הדמוקרטיה עצרו בשלב הראשון, לאלפית השנייה, הסתכלו ימינה ושמאלה והבינו שחומות המאבק הדמוקרטי הן נמר של נייר. מאז, לא המאבק האזרחי ולא המלחמה בה ממשיכים להיהרג ילדינו עצרה אותם. בזה אחר זה הם המשיכו בדרך אל הניצחון המוחלט על עם ישראל.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.
די, הגיעו מים עד נפש.
הגיע העת למרי אזרחי אגריסיבי ולא אלים.
מחאת קפלן ההפגנות בגשרים ובכיכרות מיצו עצמם, כבר אין בהם תועלת.
צו השעה מחייב את כולנו, מאות אלפי האזרחים השפויים (עדין), להשתחרר מהאדישות ומחוסר האונים, לקום לעלות לירושלים הבירה, להשבית את המדינה על כל מוסדותיה כדי לשים סוף לטרוף, להרג והשכול שמביא עלינו השרלטן האופורטוניסט המטורף והמטונף, שמסתתר בבונקר האטומי ואטום לקריאה להחזיר הביתה את החטופים.
עד מתי נחריש? אנחנו מאבדים את המדינה ומאבדים עצמנו לדעת.
למטורף אין שום כוונה לעצור ולהפסיק את מלחמת החורבן, הוא שבוי בידיהם של החרדים שודדי הקופה הציבורית ובידיהם של הפושעים הפשיסטים והכהניסטים המשיחיים תאבי הממון המקדשים את השטחים על פני החיים ושומרים על שרידותו הפוליטית של הנוול ושל רעייתו העבריינית המעורערת.
הפלא הגדול זה שאתם חושבים שאתם העם או המדינה או כל הגדרה אחרת ומדברים בשם כולם, מה שבאמת אתם מיעוט קטן קיצוני וסהרורי שחוץ מרעש וצילצולים לא יכול לעשות כלום. נשאר לכם עוד כמה מוקדי כח שעם הזמן נכבשים על ידי עם ישראל האמיתי שרוצה מסורת וערכים אמיתים ולא מתנשאים שמקבלים דתי וחילוני בשווה ולא מנסים להחליט על החיים שלו ולהרעיב את ילדיו כבר אמרו חכמים מאיתנו הכלבים נובחים והשירה עוברת תנסו לעשות שביתה ונראה. שילטון בדמוקרטיה מחליפים בקלפי
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם