קיימת סבירות גבוהה שבימים הקרובים תתערב רוסיה צבאית באופן לא מוצהר בבלרוס כדי למנוע את "בריחתה" ממרחב ההשפעה שלה
בשבוע האחרון גילתה התקשורת הבינ"ל והישראלית את בלרוס ואיננה מפסיקה לעסוק במשטר העריץ של הנשיא לוקשנקו, בזיוף תוצאות הבחירות לנשיאות שלו, ובהפגנות חסרות תקדים שמתקיימות בימים האחרונים בבירה מינסק וברחבי המדינה.
עם זאת, גורלה של בלרוס לא יוכרע בהפגנות ההמונים, אלא על שולחן הדיונים של נשיא רוסיה פוטין. ככל שההפגנות במינסק מתמשכות ומתרחבות, כך מתחזקת הסבירות, כי בשבועות הקרובים תתפתח לנגד עינינו טרגדיה קשה, שתכלול שפיכות דמים, והידרדרות נוספת ביחסי רוסיה עם המערב.
גורל בלרוס לא יוכרע בהפגנות ההמונים, אלא על שולחן הדיונים של פוטין. ככל שההפגנות במינסק מתרחבות, כך מתחזקת הסבירות, כי בקרוב תתפתח לעינינו טרגדיה קשה, שתכלול שפיכות דמים, והידרדרות ביחסי רוסיה והמערב
בלרוסים הינם העם הקרוב ביותר מבחינה אתנית לרוסיה, ומלבד שלושים השנים האחרונות מעולם לא זכו לעצמאות מדינית. בראיית הנשיא פוטין והאליטה השלטת במוסקבה, העצמאות הבלרוסית הינה טעות היסטורית, עמה הם התקשו להשלים. הם גם מביעים ספקנות לגבי קיומו של העם הבלרוסי כתופעה מובחנת מהלאום הרוסי. גם השליט של בלרוס ב-26 השנים האחרונות, הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, חתר לשמר קשרים כלכליים ופוליטיים הדוקים מול מוסקבה, בעיקר נוכח התלות הכלכלית העצומה של בלרוס ברוסיה.
בשנים 1996-1998, עוד בטרם שמעו במערב את השם ולדימיר פוטין, חתמו רוסיה ובלרוס על סדרת הסכמים שכוננו ביניהן "מדינת ברית" – בעצם המידה הגדולה ביותר של אינטגרציה מדינית במרחב הפוסט-סובייטי, לפחות מהבחינה הפורמלית. המרכיב הפוליטי של ההסכם נותר "אות מתה", ובלרוס לא נבלעה בתוך רוסיה, בעיקר בשל עניינו של הנשיא לוקשנקו לשמור על עצמאותו, אולם התלות הכלכלית ברוסיה המשיכה להתחזק.
בשנים האחרונות החל הנשיא פוטין להפעיל לחצים כבדים על מינסק לממש את הרכיבים הפוליטיים של ההסכם, ובעצם להטמיע את בלרוס בתוך רוסיה. היחסים עם מינסק התאפיינו במשברים חוזרים, בעיקר סביב שאלות הסבסוד של אספקת הגז והנפט הרוסיים לבלרוס. פרשנים רבים האמינו, כי פוטין מבקש לבנות בכך נתיב להנצחת שלטונו מבלי להיזדקק לשינוי החוקה הרוסית (מהלך שהוא נאלץ לקדם בסופו של דבר מאז תחילת 2020, נוכח הסרבנות של לוקשנקו). לו היו רוסיה ובלרוס מממשות אינטגרציה מדינית מלאה, פוטין יכול היה להיות מוגדר כנשיא "מדינת הברית" (לוקשנקו החזיק בתואר הפורמלי מאז שנת 2000).
לוקשנקו סירב לכך מחשש לאובדן שלטונו, וטיפח את דימויו הפומבי, כמי שמגן על עצמאותה המדינית של בלרוס מפני הניסיונות הדורסניים של מוסקבה לכרסם בה. עם זאת, הוא גם ניסה למנוע קרע אישי בינו לבין פוטין. בשנים האחרונות לוקשנקו פלירטט עם האיחוד האירופי ועם ארה"ב, בניסיון להרחיב את מרחב התמרון המדיני שלו מול מוסקבה, ולשם כך הרפה מעט מלחצו על האופוזיציה לשלטונו.
לו מימשו רוסיה ובלרוס אינטגרציה מדינית מלאה, פוטין יכול היה להיות מוגדר נשיא "מדינת הברית". אך לוקשנקו סירב מחשש לאובדן שלטונו, וטיפח דימוי פומבי של מגן עצמאותה המדינית של בלרוס מנסיונות הדורסנות של מוסקבה
במישור הפנימי, בבחירות של השבוע החולף התלכדו מספר מגמות של השנים האחרונות. המצב הכלכלי שהחמיר בתקופת הקורונה (לוקשנקו התכחש לקיום המגפה), הנתק בין לוקשנקו למאוויי הציבור לחיים טובים וחופשיים יותר – הביאו להצבעות נגדו. לא ברור היקף הזיוף של הבחירות, אך קרוב לוודאי שלוקשנקו לא זכה ב-80% תמיכה שהוא טוען להם. בחודשים האחרונים לוקשנקו החריף את הרטוריקה האנטי-רוסית, בניסיון לשפר עמדות לקראת הבחירות, בעוד המערב מגביר עליו לחץ לערוך בחירות הוגנות.
ההפגנות ברחבי בלרוס שוברות מדי יום שיאים היסטוריים של מחאה ציבורית. משטר לוקשנקו ניסה אתמול לאזן את התמונה, וכינס עשרות אלפי נאמנים בכיכר במינסק, אך כבר שעות לאחר מכן הפגנה שהוערכה ב120-200 אלף אנשים מטעם האופוזיציה גימדה את המפגן המשטרי.
מוסקבה תתקשה להשלים עם הפיכה עממית נגד לוקשנקו, ולא כל שכן עם התקדמותה של בלרוס בנתיב של אינטגרציה אירופית-מערבית. בראיית הקרמלין, האנלוגיה בין בלרוס לרוסיה עלולה לעודד את הציבור הרוסי להתקומם כנגד שלטון פוטין, ובכך לערער את היציבות הפנימית ברוסיה.
הממסד המדיני-ביטחוני הרוסי רואה בהתרחשות במינסק מזימה מערבית נגד רוסיה, ומתאר אותה כניסיון "הפיכה צבעונית" (מושג שנטבע בראשית שנות האלפיים נגד "המהפכה הכתומה" באוקראינה, "מהפכת הורדים" בגיאורגיה ומהפכת "הצבעונים" בקירגיזסטאן).
לבלרוס תפקיד מפתח בארכיטקטורה הביטחונית הרוסית – זוהי חגורת ביטחון חשובה בין רוסיה לבין נאט"ו. כמו כן, היא רכיב מפתח במדיניות הרוסית לאינטגרציה כלכלית ופוליטית במרחב הפוסט-סובייטי, ובלבה "האיחוד האירו-אסיאתי" ו"הארגון של הסכם ההגנה הקולקטיבית" הביטחוני.
שימור הסטטוס קוו במרחב הפוסט סובייטי ובמסגרתו של הדומיננטיות הרוסית הוא מרכיב מפתח במשנה המדינית של הנשיא פוטין וסביבתו. זהו גם "קו אדום" בוהק מול המערב, שהחצייה שלו כבר היוותה פעמיים "קאזוס בלי", עילה למלחמה. רוסיה יצאה למלחמה ב-2008 כדי להבטיח שגאורגיה לא תעקור למחנה המערבי, וב-2014 ספחה את קרים והתערבה באופן בלתי מוצהר במזרח אוקראינה, כדי למנוע מקייב להצטרף לנאט"ו ולאיחוד האירופי. בלרוס נחשבת במוסקבה כעוד יותר חיונית, והתרחיש של התמערבות שלה משול לתחילת הסוף של שלטון פוטין.
שימור הסטטוס קוו והדומיננטיות הרוסית הוא מרכיב מפתח במשנה המדינית של פוטין וסביבתו, ו"קו אדום" מול המערב, שחצייתו כבר היוותה פעמיים עילה למלחמה. בלרוס נחשבת במוסקבה כחיונית אפילו יותר
לוקשנקו נאחז בשלטון, והלחצים האמריקניים-אירופיים עליו אינם מותירים לו ברירה, אלא לפנות לעזרת רוסיה. ביומיים האחרונים לוקשנקו דיבר פעמיים עם פוטין. הודעות לתקשורת של שני הצדדים משקפות הכרה רוסית בלגיטימיות של לוקשנקו, הגדרה של ההפגנות בבלרוס כתוקפנות חיצונית בעידוד המערב, ונכונות של רוסיה לסייע ללוקשנקו צבאית, בהתאם להסכם על "מדינת הברית" ו"ההסכם על ההגנה המשותפת".
בימים האחרונים מתרבים הדיווחים על תנועה מוסווית של כוחות רוסיים לכיוון הגבול הבלרוסי, הטלת סגר מצד לוקשנקו על מרחב מיוער בגבול רוסיה-בלרוס, באופן שיכול לאפשר כניסה חשאית של כוחות רוסיים ללא סימני זיהוי למדינה, בדומה למה שקרה באוקראינה ב-2014. כמו כן, החלו תמרונים של צבא בלרוס ליד גבול ליטא, כנראה בניסיון להציג מצג של חשש להתערבות מערבית צבאית במדינה.
בראייה רחבה, יש כאן מצב א-סימטרי. מבחינת המערב – בלרוס אינה מאד חשובה. במערב אומנם נכונים לעודד את "חגיגת הדמוקרטיה" הבלרוסית, מאיימים בסנקציות נגד לוקשנקו, וצפויים להטיל סנקציות על רוסיה אם תתערב, אך לא נאט"ו, ולא ארה"ב יפעלו צבאית בענין. מבחינת מוסקבה, אין סוגיה חשובה יותר מבלרוס. רוסיה אינה ששה להתערב צבאית. היא היתה מעדיפה שלוקשנקו יסתדר לבד והיתה רוצה להימנע מדיכוי כוחני. בה בעת, גוברים סימנים לקושי של לוקשנקו לדכא את ההפגנות בכוחות עצמו, והמחיר של בריחת בלרוס ממרחב ההשפעה הרוסי נתפס במוסקבה כבלתי נסבל.
מבחינת מוסקבה, אין סוגיה חשובה מבלרוס. רוסיה היתה מעדיפה שלוקשנקו יסתדר לבד, אך מסתמן שהוא מתקשה לדכא את ההפגנות לבד, ובריחת בלרוס ממרחב ההשפעה הרוסי נתפסת במוסקבה כבלתי נסבלת
הסיכום הפסימי הוא, שבסבירות גבוהה אנו בעיצומה של אינטרפרטציה מחודשת לתרחיש ההתערבות הרוסית באוקראינה מ-2014. אומנם העם הבלרוסי מגלה אומץ וכמיהה לשינוי, אולם לרוע מזלו הוא מצוי בתווך בין רוסיה לבין נאט"ו. "הצדק" לו מצפה הציבור במינסק אינו אוניברסלי, ומוגבל על ידי הגיאוגרפיה הפוליטית, כפי שגילו בשנים האחרונות האוקראינים וגם תושבי אזורינו, שלא הצליחו לזכות בגורל טוב יותר חרף הפלת משטרים רודניים.
החרפה נוספת ביחסי רוסיה-מערב בגין המצב בבלרוס יעצים לחצים מערביים גם על ישראל בנוגע לקשריה עם רוסיה. כמו כן, הדבר יערער ביתר שאת את האמון של האמריקאים והאירופים מול רוסיה, באופן שיקשה על ארה"ב והאיחוד האירופי להגיע להסכמות מול מוסקבה בסוגיות בעלות עניין לישראל, בדגש על המרחב הסורי והאיראני.
סאל (מיל.) דניאל ראקוב הינו עמית מחקר בכיר במכון הירושלמי לאסטרטגיה וביטחון (JISS) וחוקר בכיר במרכז אלרום לחקר מדיניות ואסטרטגית אוויר וחלל באוניברסיטת תל אביב. קודם לכן, הוא שרת בצהל 21 שנים, מרביתן באגף המודיעין. מתמחה במעורבות המעצמות במזרח התיכון, בדגש על האסטרטגיה הרוסית באזור ויחסי רוסיה-ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו