כבר חמישה חודשים שויטק ארנון, איש עסקים ישראלי בן 65, לא יכול לצאת מהבית, לפחות לא בצורה חופשית. בשש השנים האחרונות הוא מתגורר עם בת זוגו בסבו סיטי בפיליפינים, אבל מאז שהוטל הסגר מלא במדינה ב-16 במרץ, הוא לא הוסר, ורפובליקת הפיליפינים נהפכה למדינה עם ההסגר הארוך בעולם.
רמת החומרה של ההסגר שם משתנה ממחוז למחוז ומעיר לעיר, אך מגבלות התנועה על אזרחים מעל גיל 60 ועל קטינים לא הוסרו במשך כל התקופה הזו.
"קיבלתי 'פס' מהרשויות על פיו מותר לי לצאת מהבית לצרכים חיוניים בלבד, ובהתאם לאות הראשונה של שם המשפחה שלי נקבע גם מתי זה יהיה בדיוק. אז אני יכול לצאת בימי ג', ה' ושבת. בראשון אני יכול לצאת מהבית רק החל מהשעה 13:00, ובכל שאר ימות השבוע, החל מ-22:00 יש סגר כללי על כל תושבי העיר", הוא מספר לי בשיחת וידאו מביתו, המרוחק כ-800 קילומטר מהבירה מנילה.
ארנון מנהל את העסקים שיש לו בישראל ובבולגריה אונליין מהבית, ולשאר צרכיו דואגת זוגתו המקומית, צציליה ג'וזפין אנקרגז, שבעקבותיה עבר לפיליפינים.
בימי שגרה, ארנון משמש כקצין פעילות במועדון הארלי דוידסון המקומי, והוא אחראי על בחירת יעדי הרכיבה ופעילות השטח של המועדון בהתנדבות.
אבל למרות חיבתו לאופנועים כבדים, אפילו את זוגתו הוא לא יכול להרכיב יותר, בשל הנחיה חדשה שנכנסה לתוקף רק לאחרונה. "החליטו שאסור לאדם להרכיב נוסע על האופנוע, אלא אם מדובר באשתו החוקית", הוא מספר לי.
למרות חיבתו לאופנועים כבדים, אפילו את זוגתו ויטק לא יכול להרכיב יותר, בשל הנחיה חדשה שנכנסה לתוקף רק לאחרונה. "החליטו שאסור לאדם להרכיב נוסע על האופנוע, אלא אם מדובר באשתו החוקית", הוא מספר לי
"צציליה ואני לא נשואים, וזה לא מעניין אותם שאנחנו בני זוג ומנהלים משק בית משותף. אם הרוכב והנוסע שלו הם לא בעל ואישה, חייבים לשים ביניהם הפרדה בזמן הנסיעה, כמו קרש גיהוץ שקוף כזה. אני לא משתף פעולה עם השטות הזו, ולמרות שאני אוהב להרכיב אותה, אני ממתין עם זה כרגע. הם כל הזמן מחוקקים חוקים חדשים ואז מבטלים אותם. יש חוקים ממש אבסורדיים, וקשה כבר לעקוב".
דוגמה נוספת להקשחת הנהלים היא החובה ללבוש מגן פלסטיק שקוף במרחב הציבורי, בנוסף למסכת פה ואף, ומשרד הבריאות במדינה ממליץ לאנשים ללבוש מסכות גם בתוך הבית ובנוכחות בני משפחה, ואפילו כשהם נוהגים לבד ברכב.
הנחיה פיליפינית נוספת אוסרת על חלק מבתי הקפה, כמו רשת סטארבקס, שהשולחנות בה קטנים וצרים, לאפשר לבני זוג להתיישב באותו שולחן, וכל אחד מהם חייב לשבת בנפרד. אבל ארנון מסרב להתרגש מההנחיות האבסורדיות.
"אני אוהב את הפיליפינים, דווקא בגלל הבלגן וחוסר ההיגיון שיש כאן", הוא מפתיע. "גם את אמא שלי הבאתי לגור פה בגיל 90, והיא חיה איתנו שלוש שנים עד שנפטרה לפני שנתיים. עכשיו, בקורונה, אני עובד רוב היום בבית או משחק בפלייסטיישן, אבל שלושה מילידיה של צציליה גרים איתנו, אז יש חיים בבית".
והוא גם מסביר למה הוא כל כך לא מתרגש מההנחיות במדינה: "אז מה אם יש מיליון חוקים? הרי יש אפס אכיפה! זה נותן לי בתכלס חופש לעשות מה שאני רוצה. הנה, יצאתי היום לבנק, למרות שזה לא היום שלי וזה לא צורך חיוני. ואנחנו מצליחים גם לעשות טיולים לא חוקיים עם המועדון. יש מחסומים בכבישים, אבל הם רואים הארלי ולא עוצרים אותנו ולא שואלים שאלות", אומר ארנון.
אכיפה נוקשה
חברת הילדות שלי יקטרינה מרקובה (אני קוראת לה קטיה), שמתגוררת אף היא בפיליפינים, מספרת סיפור אחר. היא אם לשניים ומאמנת אישית, ומהשיחה איתה עולה כי האכיפה קשוחה וכי תגובת הרשויות עלולה להיות בלתי צפויה.
קטיה גדלה ברוסיה, והיא ובעלה האוסטרלי נוהגים לפי הכללים ומקפידים עליהם. לפני 4 שנים היא עברה לעיירה קלארק, הצמודה לאנג'לס סיטי (מרחק של שעה נסיעה ממנילה), בעקבות העבודה של בעלה שעוסק בפיתוח פרויקטים נדל"ניים.
על אף שאנחנו בקשר שוטף, אני מבינה בפעם הראשונה עד כמה חייה – כאם לבן 11 ולבת 3 שלא יוצאים מהבית כבר חמישה חודשים – השתנו בצורה דרמטית.
"אני חושבת שהדבר שהכי קשה לי זה לראות את הכמיהה של הילדים לצאת, לפגוש חברים, לבלות ולעשות את הדברים שילדים אוהבים לעשות ולא יכולים תקופה כל כך ארוכה", היא אומרת לי. "במיוחד בשביל מרגו הקטנה, שנמחקה לה כמעט חצי שנה מההתפתחות התקינה של ילדה בגילה, שאמורה להיות במעון.
"הבת הקטנה שלי כל הזמן אומרת לי, 'אמא אני רוצה שנלך לים', 'אמא אני רוצה שנלך לאכול גלידה', ולפעמים פשוט אומרת, 'בואי נלבש שמלות ונלך למסיבה'".
קטיה, שמתגוררת בשכונת בתים פרטיים, מספרת כי מותר לילדיה להסתובב ברחובות הסמוכים, אך מזג האוויר החם והלח לא מאפשר שהות ארוכה בחוץ.
בנוגע לאכיפת המגבלות, היא מספרת שהרשויות והשכנים מקפידים על החוקים. לדבריה, "באזור שלנו, כשיוצאים בלי מסכה, ישר רצים אליך שומרי חוק וקונסים אותך ב-2,000 פסו (50 דולר). בקניונים ובסופרים עומדים סדרנים ושורקים במשרוקית, כדי שאנשים יסתדרו בשורות, וילכו לפי כיוון החצים על הרצפה".
"באזור שלנו, כשיוצאים בלי מסכה, ישר רצים אליך שומרי חוק וקונסים אותך ב-2,000 פסו (50 דולר). בקניונים ובסופרים עומדים סדרנים ושורקים במשרוקית, כדי שאנשים יסתדרו בשורות, וילכו לפי כיוון החצים על הרצפה"
"השכנים שלנו רצו לארגן מסיבת יום הולדת לבן שלהם, הזמינו כמה חברים וערכו שולחן עם עוגה בחוץ. אבל היו שכנים שהתלוננו למשטרה, ולא רק שסגרו להם את האירוע, גם קנסו אותם ועשו להם שיימינג בשכונה וגם ברשתות החברתיות".
הבן הגדול של קטיה, שלומד בבית ספר פרטי, מתחיל בימים אלה את שנת הלמודים, שיתבצעו מרחוק עד להודעה חדשה. בימי שגרה, החופש הגדול של בתי הספר הציבוריים בפיליפינים חל בחודשים היבשים, אפריל ומאי.
אולם השנה, החופש הועבר לחודשי הקיץ בשל המצב, ולמרות ששנת הלימודים הייתה אמורה להיפתח כבר באוגוסט, בתי הספר הציבוריים ייפתחו רק באוקטובר – במתכונת של למידה מרחוק – וגורל בתי הספר הפרטיים טרם הוכרע.
"אני מנסה לחשוב איך מערכת הלמידה מרחוק עובדת עבור משפחה פיליפינית ממוצעת, שהיא לרוב מרובת ילדים וחיה בדוחק", אומרת לי קטיה. "הרי אין מה לדבר בכלל על כך שיהיה בבתים האלה מחשב".
מערכת קורסת
רפובליקת הפיליפינים היא המדינה עם המספר הגדול ביותר של נדבקים בקורונה בדרום-מזרח אסיה: יותר מ-161 אלף נדבקים על אוכלוסיה של 106 מיליון איש. מספר המתים הגיע לאחרונה ל-2,687 (לצורך השוואה, מספר הנדבקים בסין הגיע ל-89,375), ומדי יום מדווחים במדינה על 3,000 עד 6,900 חולים חדשים. ניתן להתעדכן כל העת בנתונים באתר: coronavirus.jhu.edu/data/mortality.
בשבוע האחרון, חלק מהשכונות במנילה נכנסו להסגר בדרגה הגבוהה ביותר, עם סגירת עסקים, הגבלת תנועת האזרחים ומגבלות על פעילות התחבורה הציבורית.
![נסיעה על אופנוע עם "חלון קורונה" בפיליפינים](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/08/IMG-20200818-WA0002-1-640x400.jpg "נסיעה על אופנוע עם "חלון קורונה" בפיליפינים")
הממשלה והרשויות מתקשות להשתלט על הנגיף, למרות האמצעים הקשוחים שננקטים שם, ולא מצליחות למצוא איזון בין השטחת העקומה לשחרור הכלכלה.
מערכת הבריאות הפיליפינית, שמתחלקת למערכת בריאות ציבורית לעניים ולמערכת פרטית לעשירים, מפקירה את השכבות החלשות של האוכלוסייה.
לדברי קטיה, אשפוז בבית חולים פרטי לחולה קורונה יעלה כ-1,200 דולר, בעוד שהמשכורת החודשית של רוב המקומיים נעה בין 200 ל-400 דולר.
"כשאמא שלי התארחה פה ושברה את היד, ונאלצנו להגיע למיון בבית חולים ציבורי", היא נזכרת. "הופתענו לרעה מהתנאים שראינו שם. כרית על המיטה שהייתה אמורה להיות לבנה במקור, הייתה פשוט שחורה מלכלוך. כאשר ביקשנו להחליף את הסדינים, והסברנו שאמא שלי לא יכולה לשכב במיטה כזו, הצוות היה מאוד מופתע מהדרישה שלנו, אבל החליפו את המצעים לבקשתנו".
ארנון, שנמצא בקבוצת סיכון לקורונה בגלל הגיל ובגלל העישון, מחזיק בביטוח בריאות פרטי שלדבריו עולה לו 2,200 דולר בשנה. לדבריו, "אין הקפדה על היגיינה ולא על ניקיון. הזרים שחיים כאן מחזיקים ביטוחים פרטיים.
ארנון, שנמצא בקבוצת סיכון לקורונה בגלל הגיל ובגלל העישון, מחזיק בביטוח בריאות פרטי שלדבריו עולה לו 2,200 דולר בשנה. לדבריו, "אין הקפדה על היגיינה ולא על ניקיון. הזרים שחיים כאן מחזיקים ביטוחים פרטיים
"אבא של צציליה נכנס לבית חולים ציבורי בגיל 76, ולא יצא ממנו. הוא אושפז בחדר שנראה יותר כמו אולם עם 80 מיטות, ומת בבית החולים הזה", הוא מוסיף.
הנשיא הפיליפיני, רודריגו דוטרטה, תולה את התקווה בחיסון הרוסי שכבר הובטח לו על ידי פוטין, ואף הודיע כי ינסה את החיסון בעצמו ובשידור חי לאומה.
כלכלה גוועת
בינתיים, דוטרטה חונק את הכלכלה הפיליפינית, ושיעור האבטלה במדינה – שהיה גבוה גם כך ועמד על 17.7% – זינק החודש ל-45.5%, לפי נתונים רשמיים, לעומת 21% אבטלה עליהם דווח בישראל. הפערים החברתיים שם, שהיו אדירים, העמיקו, והשכבה הדקה שנחשבה למעמד הביניים נשחקה לחלוטין.
עמותות במנילה מדווחות כי אחד מחמישה פיליפינים סובל מרעב, ומזהירות שאם קרבנות המגפה נספרים באלפים, קרבנות הרעב עשויים להיספר במיליונים.
את הדכדוך והקושי ניתן לראות גם ברחובות. "הפיליפינים הם עם מאוד אופטימי, חייכן ושמח בחלקו. אם פעם יכולתי ללכת בקניון ולראות מנקה מאושר ששר תוך כדי שהוא מעביר סמרטוט רצפה, היום אני רואה פנים קשוחות", אומרת מרקובה.
לדבריה, "העם הפיליפיני הוא צייתן. התושבים מצייתים למגבלות ואף מרחיקים לכת. כך, למשל, חברה שלי שביקרה בשדה תעופה תיעדה את המקומיים מגיעים לשם עם חליפות מגן – בעוד שהזרים שנמצאים בשדה לא עושים כך".
אבל ארנון נותר אופטימי, ומקווה כי האופי הפיליפיני החיובי יציל את תושבי המדינה גם מרעב. לדברי, "הם עם מאוד יצירתי, שחי חיי קהילה ויודע לשרוד. הם מתחלקים בכל ונעזרים באחרים, ותמיד מוצאים פתרונות".
אך ייתכן כי במקרה הנוכחי היצירתיות הזו לא תספיק, ואם לממשלה נגמרו המשאבים לסייע לאזרחיה, יהיה עליה לפנות לעזרתה של הקהילה הבינלאומית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו