אני שייכת לדור של מעורבים חברתיים, ואני מפחדת ממה שיקרה כאשר חבריי יגלו שמעולם לא הצבעתי. האמת היא שאני אפילו לא יודעת אם אצביע בבחירות.

למה? לא חסרות סיבות: בגלל שמרתיח אותי שלבדואים בדרום כמעט בלתי אפשרי להצביע (לא מציבים בקלפיות בכפרים הלא-מוכרים); בגלל שאני סולדת מהרמה הנמוכה של הקמפיינים; ובגלל שאני חוששת שכל עוד אין לי דוקטורט בפוליטיקה ישראלית, לא אוכל לעשות בחירה מושכלת.

ייתכן שאני מגזימה בנושא האחרון, אבל בכל זאת מדובר בחרשנית שכלתנית שאוהבת לבחון כל דבר.  זה לא שאני לא קוראת עיתונים או מנסה להבין מי נגד מי, וזה לא שאני לא מעורבת, אבל משהו בבחירות תמיד קשה לי מדי לעיכול.

אך יותר מפחיד מלא להצביע זה מה יחשבו עליי כי אני לא מצביעה. הרי ישנם ישראלים שחיים בחו"ל וקונים כרטיסי טיסה במיוחד כדי להצביע.

אפילו בארצות הברית ב-2016 לא בחרתי, ושם זה כמעט פשע כנגד האנושות. אז לא הצבעתי כי הכעיסה אותי חוסר היכולת של חלק מהשחורים וההיספניים להצביע.

אחת הבעיות המשותפות לשתי המדינות היא השיימינג נגד מי שלא מצביע, שלדעתי גורם דווקא לתוצאה ההפוכה, ולאנטי אצל מי שחושש לבחור.

באשר לפחד לבחור מתוך חוסר ידע, ייתכן שצריך ליצור יותר חוגי בית שיסבירו לאזרח מי הם המועמדים ומה הם מציעים. כדאי גם שהאתרים של המפלגות יהיו מתומצתים למשעי, והפוליטיקאים ידברו בצורה ברורה ונטולת ססמאות. חשוב לגרום למצביעים פוטנציאלי להביו שזה מרגיש טוב להצביע ולהשפיע.

מועמד ומפלגה מושלמים לא קיימים. אולי הדרך לגרום לנציגינו בממשלה לעזור לבדואים להצביע בכך שיציבו קלפיות בכפרים הלא מוכרים, היא דווקא כן להצביע – למועמדים שיטפלו בכך עד הבחירות הבאות.

ועדיין, אני מרגישה בת-מזל על כך שאני חיה במדינה שבה נשים יכולות להצביע, ויכולות לפעול כדי שגם אנשים מקבוצות מוחלשות אחרות יוכלו להצביע.

סטודנטית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת "ישיבה" בניו יורק ושחקנית. בימים אלו עובדת על ספר שירה ראשון

ב-18 באפריל 1942 תקף להק של 16 מפציצי B-25 אמריקאים את העיר טוקיו. מן הלהק הזה הופלו שני מפציצים, והשאר הצליחו להגיע באדי הדלק האחרונים שלהם לאזור בשליטה סינית ובו הצילו כוחות סיניים אנטי-אימפריאליים את אנשיו.

רק מפציץ אחד מתוך הלהק כולו הצליח לנחות חזרה בוולדיווסטוק שברוסיה. כל יתר המפציצים, נכסים יקרים ללא כל ספק עבור ארה"ב (שבאותה תקופה הרת גורל הייתה זקוקה לכל קלוריה צבאית שברשותה) אבדו, התרסקו וקורקעו לתמיד.

ד"ר דוד וורמסר הוא עמית במכון משגב לביטחון לאומי. לשעבר היועץ של סגן נשיא ארה"ב דיק צ'ייני ושל סגן מזכיר המדינה ג'ון בולטון. שירת במודיעין הצבאי האמריקאי, ופרסם ספר על כישלונות ארה"ב בעיראק. מנהל חקר המזה"ת במכון למדיניות ביטחון בוושינגטון.

ד"ר יאיר אנסבכר הוא עמית במכון משגב לביטחון לאומי. מומחה לתחום הכוחות למבצעים מיוחדים מודרניים. בוגר יחידת מגלן, ויחידת מילואים מיוחדת. יועץ למפקדת העומק ואגף המבצעים בצה"ל, למשטרת ישראל, ולמשרד ראש הממשלה.

מדינת ישראל והאזור כולו נמצאים עתה בצומת גורלית למדי. זו צומת מהסוג הקריטי ממש, מסדר גודל הנאמר בדברים פרק ל; יט;

"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ. .. לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם".

ד"ר אלי שי הוא עיתונאי, חוקר, ומרצה. עוסק בחקר הקבלה, השבתאות, והמיסטיקה, וגם בחקר ספרות עברית.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

מבנה הממשלה הנוכחית הוא רע. צריך ואפשר לשפרו ללא דיחוי על ידי החלפת הממשלה. משתתפי הקבינט המלחמה הנוכחי יוכלו להמשיך ולהשתתף בקבינט הביטחוני העתידי, וכך תישמר הרציפות של ניהול המלחמה.

בנימין נתניהו יכול לעשות זאת. אם לא יעשה זאת, אז על בני גנץ להקים ממשלה אחרת, ונתניהו ישתתף בקבינט כמו שאריה דרעי עושה היום. חברי הקואליציה צריכים לדרוש את החלפת הממשלה לאלתר, לטובת המדינה, ולוותר על האינטרסים האישיים והמגזריים שלהם. אזרחי המדינה צריכים לעודד וללחוץ על חברי הקואליציה לפעול בדרך זו.

יהודי אזרח ישראל: הדמוקרטיה חשובה ליהדות, והיהדות חשובה לדמוקרטיה הישראלית. אני מעוניין בתגובה שלך.