1
חיידק השלום לא מדבק
הנאומים בערבית, החיוכים והחיבוקים, ומטוס אל על בשמי אבו דאבי, החזירו לרגע קט את תחושת האופוריה והתרוממות הרוח שליוותה את הסכמי השלום שנחתמו בעבר בין ישראל למצרים ולירדן. ציניים יקראו לתחושה הזו "פסטיבל השלום", בעוד שאחרים יתרגשו באמת מהצעד הנוסף בדרך לשילוב אזורי.
הדור הצעיר של ההנהגה במזרח התיכון מתנער מהאידאולוגיה והרטוריקה של המאה ה-20, הוא אינו מקדש יותר את הפלסטינים ואת מאבקם, במיוחד כשעל הפרק בריתות אזוריות חדשות, נשק מתקדם וקירבה אל ארצות הברית.
האביב הערבי, המאבק האיראני להגמוניה אזורית, הנסיגה ההדרגתית של אמריקה מהמזרח התיכון, וההבדל העצום בין המנהיגים הצעירים במפרץ לאלה המבוגרים, הביאו את השינוי – וכרגע לא נראה שהשינוי הזה הפיך.
אך בסעודיה הודיעו כי ללא ההתקדמות במישור הפלסטיני לא ינורמלו היחסים עם ישראל, וגם בחריין השכנה – התלויה בחסדי סעודיה להישרדותה – יצאה במסר דומה. בסעודיה הגדולה, התמיכה בפלסטינים וההתנגדות לישראל עדיין משמעותיות, וגם בבחריין הקטנה, האיזון בין המיעוט הסוני לרוב השיעי יכול להיות מופר בקלות, אז לעת עתה מדינות אלה לא קופצות על רכבת המגעים.
גם בסעודיה ניכר פער בין-דורי משמעותי: לפי השמועה הרווחת, המלך סלמאן, 84, מתנגד בתוקף לניסיונות של בנו להתקרב לישראל כדי להדק את הברית עם אמריקה. כרגע, נראה שהשאלה הזאת תידחה עד לחילופי השלטון בריאד.
יחד עם זאת, גם אם ההתקדמות מול שתי המדינות הללו תיקח זמן, אין ספק שבסופו של דבר לישראל יהיו יחסים תקינים גם עם סעודיה וגם עם בחריין. זה הכיוון, גם אם טורקיה, קטר, איראן וגורמים פרו-פלסטיניים שונים זועמים.
רצוי מאוד שהתהליך הזה אכן יכלול גם את הפלסטינים, כי רק אז ניתן יהיה לדבר על שלום בר-קיימא עם השכנים, ועל ביטחון לאזרחי מדינת ישראל.
2
הנסיך הירדני תקף – וחטף
גם בירדן, מדינה שכבר 26 שנים מקיימת יחסים נורמליים – גם אם קרירים – עם ישראל, סערו הרוחות השבוע. הנסיך עלי, בנו הצעיר של המלך חוסיין ואחיו של המלך עבדאללה השני, צייץ שדובאי למעשה בגדה בפלסטינים, והביע הזדהות עמם. אך הנסיך לא שיער כי יותקף במהרה ברשת על ידי תומכי הנורמליזציה הזאת, וגם כי ייאלץ להסיר את הציוץ מהרשת בלחץ המשפחה המלכותית.
אך ירדנים רבים הביעו תמיכה בנסיך, וההאשטג "הנסיך עלי מייצג אותי" הפך ללהיט בטוויטר בירדן. האשטג נוסף שצבר תאוצה הוא "הנורמליזציה – בגידה".
גם הקריקטוריסט עימאד חג'אג', שלעתים קרובות תוקף את ישראל באיוריו, מצא עצמו בעין הסערה. הוא פרסם קריקטורות שלעגו לשליט האמירויות, מוחמד בן זאיד, ועל פי העיתון אל-אורדוניה גרם למתח בין שתי המדינות. חג'אג' נעצר ב-27 באוגוסט, בחשד להפרת החוק הירדני למניעת פשיעה אינטרנטית.
כאמור, סערת האנטי-נורמליזציה מתרחשת במדינה שאף היא התרגשה לפני 26 שנים מיונת השלום שריחפה מעל הערבה, שם נחתם ההסכם ההיסטורי בין ישראל לירדן. אולי כדאי ללמוד מהלקחים של השלום הקר הזה, כדי שבעוד 26 שנים לא נמצא את עצמנו באותו מצב מול האמירתים.
3
המתים הסוריים נקברים בסתר
המשטר הסורי דיווח עד כה רק על 92 מקרי מוות מקורונה, אך החוקרים של ארגון Human Rights Watch הגיעו למסקנה אחרת. לפי דוח של הארגון שהתפרסם לאחרונה, כ-33 עובדי מערכת הבריאות – רופאים, אחיות ואחיות – חלו ומתו מהמגפה, לאחר שסבלו מהסימפטומים המוכרים שלה. לא נערכו להם בדיקות קורונה, ולכן הם לא כלולים בסטטיסטיקה הרשמית, קובע הדוח.
אנשי הרפואה שעובדים באזורים הנשלטים על ידי המשטר הסורי מדווחים על מחסור חמור בציוד מגן, במיוחד מחוץ לערים הגדולות. הרופאות והרופאים מתלוננים כי הם בקו הראשון נגד הנגיף – ללא כל אפשרות להגן על עצמם.
הטענות לפיהן המשטר הסורי מסתיר את התמונה האמיתית של ההתפרצות בארצו נשמעות מתחילת המגפה, ועתה יש לטענות הללו גם הוכחות ממשיות.
גורמים מקומיים מעריכים כי המשבר "רע פי עשרה" ממה שמדווח המשטר, וחולי קורונה בדמשק מספרים לעיתונאים על כך שהמשטר קובר את הגופות של מי שמת מהנגיף באישון לילה, כדי להסתיר את המידע על היקף התחלואה.
4
אתר קרבות הופך לאטרקציה
האם המלחמה מוכרת? ועוד איך. במצרים החליטו שבנוסף לפירמידות, לספינקס ולחופי הים האדום, גם אתר הקרבות ההיסטורי נגד הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה, אל-עלמיין, יהפוך לאטרקציה תיירותית.
העיר אל-עלמיין נמצאת כ-100 קילמוטר מערבית לאלכסנדריה וכ-240 קילומטר צפונית-מערבית לקהיר. ב-1942, נהדפה באל-עלמיין ארמיית השריון אפריקה בפיקודו של גנרל רומל, פעם אחר פעם. בעיר נמצא גם בית הקברות הצבאי שבו קבורים חיילי האימפריה הבריטית שנהרגו במצרים ובלוב במהלך המלחמה ההיא, וכעת מושקעים מליוני דולרים בשיפור פני העיר והתשתיות התיירותיות בה.
אל-עלמיין נמצאת בקרבת הים התיכון, במה שמכונה במצרים"החוף הצפוני". העיתונות המצרית דיווחה השבוע כי השלטונות מתכוונים להקים בתי מלון חדשים, פארקי שעשועים, מסעדות וטיילת, כדי למשוך את התיירים שמתעניינים גם בבילוי על חוף הים וגם בקרבות האדירים ששינו את פני ההיסטוריה.
5
100 שנה ללבנון המודרנית
השבוע ציינו בביירות מאה שנים להיווצרות מדינת לבנון המודרנית ("הגדולה") בגבולותיה הנוכחיים, בעקבות הסכם סייקס-פיקו. לכבוד התאריך החשוב, עמנואל מקרון, נשיא אותה המדינה שהחזיקה באותה עת במנדט על לבנון ובעצם עיצבה אותה לפי הטעם והצרכים הצרפתיים, ערך ביקור מיוחד בביירות.
כאשר שיירתו עברה ברחובות העיר שנושאים שמות של פוליטיקאים, סופרים ומדענים צרפתיים (ודרון, קלמנסו, מונו ורבים אחרים), לרבים היה נדמה לרגע שהמנדט הצרפתי חזר לארץ הארזים, כאילו לא עברו 100 שנים.
מקרון, שעל הדרך העניק אות של כבוד לזמרת הלבנונית האהובה פיירוז, הביא לא רק תחושה נוסטלגית, אלא גם דרישות משמעותיות מהפוליטיקאים הלבנוניים, לרבות הקמת ממשלה חדשה תוך 15 יום (כעת המשימה מוטלת על כתפיו של מוסטפא אדיב, לשעבר שגריר לבנון בגרמניה). אם לא יצליחו, צרפת עלולה להטיל סנקציות מדיניות וכלכליות על אישים וגופים פוליטיים בלבנון.
נראה שמאה שנה לאחר שנוסדה, לבנון המודרנית נמצאת בפרשת הדרכים הכי משמעותית שהייתה בה מאז שהסתיימה מלחמה האזרחים העקובה מדם.
בקרוב נדע האם המדינה היפה תצלח את האתגרים הללו, ותצא לדרך חדשה, או לעוד מאה שנים של מלחמות, טיהורים אתניים ומאבקי שליטה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו