ב-2004 ד"ר הנרי קיסינג'ר נשאל על ידי ביוגרף מה הם עקרונות הליבה שלו. "אני עדיין לא מוכן לחלוק את זה", השיב מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי לשעבר. משחק הפוקר הפוליטי של האיש ששמר את הקלפים קרוב לחזה, הוא נושא מרכזי בספרו החדש של ברי גוון, "כורח הטרגדיה: הנרי קיסינג'ר ועולמו", שמנסה לנתח את האופי המקיאווליסטי של הפילוסופיה הפוליטית של קיסינג'ר.

גוון מאמין שניתן לסכם את השקפת העולם של קיסינג'ר – לפחות בכל הנוגע לפוליטיקה – בביטוי "מאזן כוחות". "מאזן כוחות זה הרעיון שאתה לא נמצא בעולם כדי להפיץ דמוקרטיה אלא כדי לבסס יחסים נוחים היכן שאפשר ומצב של קיפאון היכן שלא", אומר גוון לזמן ישראל בראיון טלפוני מדירתו בניו יורק.

עבור קיסינג'ר, מטרתה היסודית של הדיפלומטיה היא לא לדאוג שהצודקים ינצחו, אלא שהכוח, הקונפליקטים והאגו יפעלו זה כנגד זה באופן שניתן יהיה למזער זעזועים היסטוריים ולמנוע מהמצב לצאת מכלל שליטה. "קיסינג'ר אומר שאתה יכול לבחור", אומר גוון. "אתה יכול פשוט להתנער מהאנשים עם שיפוט מוטעה, שפועלים באופן שגוי, או שהם אפילו רשעים, או שאתה יכול לומר, אם שם נמצא הכוח, ננסה להשפיע עליו, גם אם האנשים בשלטון לא מסכימים איתך".

גוון מאמין שהפוליטיקאים של היום יכולים ללמוד הרבה מהגישה המחושבת של קיסינג'ר ליחסים בינלאומיים. קיסינג'ר הוא היום בן 97, ולא שירת בתפקיד רשמי מאז 1977. אבל רוב נשיאי ארצות הברית ביקשו מאז את עצתו באופן בלתי רשמי.

לדברי גוון, זירת ההשפעה של קיסינג'ר בוושינגטון חוצה גבולות מפלגתיים ונאמנויות מפלגתיות. המחבר מכנה את קיסינג'ר "המאהב הסודי של הפוליטיקה", וטוען כי "אין ספק" שקיסינג'ר השפיע מאחורי הקלעים על החלטותיהם של רבים מהממשלים האמריקאיים במהלך העשורים האחרונים.

"הנשיא שקיסינג'ר הכי השפיע עליו היה ג'ורג' בוש הבן", אומר גוון. "אבל מבין הנשיאים הדמוקרטיים, קיסינג'ר היה כי קרוב לברק אובמה".

קיסינג'ר, פרופסור בהרווארד, שנראה כאן בדצמבר 1968, מונה לעוזר לענייני ביטחון לאומי של ניקסון (צילום: AP)

הספר של גוון גם טוען כי הריאל פוליטיק הפשרני של קיסינג'ר הושפע רבות משלושה אינטלקטואלים יהודים אמריקאים ילידי גרמניה: הנס מורגנטאו, ליאו שטראוס וחנה ארנדט. כמו קיסינג'ר, כל השלושה החלו את חייהם בגרמניה ובסופו של דבר פנו מערבה, אל ארצות הברית. מקריאה שקדנית בתיאוריות הפוליטיות האקזיסטנציאליות שלהם קיסינג'ר הגיע למסקנה פילוסופית: רעיונות גמישים ואדפטיביים, שנמנעים ממחויבות נוקשה לאידאולוגיה אחת, נוטים להצליח טוב יותר בעולם המורכב של משא ומתן פוליטי.

קיסינג'ר הגיע למסקנה פילוסופית: רעיונות גמישים ואדפטיביים, שנמנעים ממחויבות נוקשה לאידאולוגיה אחת, נוטים להצליח טוב יותר בעולם המורכב של משא ומתן פוליטי

"שלושת האינטלקטואלים היהודים הגרמנים האלה לא היו מרקסיסטים או ציונים, אבל שלושתם גילו דאגה עמוקה כלפי ישראל ופעלו למען הישרדותה", אומר גוון. "שלושתם היו הוגים עצמאיים שהתקיימו בעולם כפי שהיה – ללא בסיס אידאולוגי שיתמוך ברעיונות שלהם. "לא מורגנטאו, לא שטראוס ולא ארנדט היו מה שהיית מכנה 'דמוקרטים אמריקאים ליברלים'", אומר גוון. "מפני שהם הבינו שהדמוקרטיה יכולה להעלות לשלטון עריצים צמאי דם".

עטיפת הספר מאת ברי גוון (צילום: Courtesy)

בעניין זה קיסינג'ר היה יכול לדבר מניסיונו האישי. קיסינג'ר נולד ב-27 במאי 1923 בפירט, גרמניה. בעיר, שזכתה לכינוי "ירושלים של בוואריה", חיה אז קהילה יהודית תוססת, שנודעה ברוח הסובלנות הקוסמופוליטית מסבירת הפנים שלה. בני משפחת קיסינג'ר היו יהודים מתבוללים. אבל בעקבות עליית האנטישמיות בשנות ה-30, המשפחה נמלטה מגרמניה הנאצית אל ארצות הברית.

קיסינג'ר אהב את החירות האישית הבלתי מוגבלת שהציעה אמריקה. אבל מאבק, קושי ומצוקה כלכלית היו הרושם הראשוני שלו ממולדתו המאמצת. אביו של קיסינג'ר, לואיס, התקשה למצוא עבודה. וכך אמו של קיסינג'ר, פאולה, החזיקה את המשפחה מעל המים באמצעות הקמת עסק מצליח לשירותי קייטרינג.

אביו של קיסינג'ר, לואיס, התקשה למצוא עבודה באמריקה. וכך אמו, פאולה, החזיקה את המשפחה מעל המים באמצעות הקמת עסק מצליח לשירותי קייטרינג

"בני משפחת קיסינג'ר איבדו כמה קרובי משפחה בשואה", אומר גוון. "וכאשר המשפחה הגיעה לארצות הברית, אביו היה אדם שבור שלא חזר לעצמו מעולם, משום שכל מערכת האמונה שלו ותחושת הזהות שלו נהרסו לחלוטין. קיסינג'ר המשיך לאהוב את אביו כאשר גדל, אבל מה שהוא ראה באביו היה חולשה".

מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליסה רייס, משמאל, משוחחת עם קיסינג'ר לאחר המושב הפותח ביום הראשון של הכינוס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, שווייץ, 23 בינואר 2008 (צילום: AP/קיסטון/לורן גיליירון)

גוון מאמין שיש קשר ברור בין עברו של קיסינג'ר כמהגר לבין החוש הפוליטי השמרני שלו; הטראומה של הראשון הולידה את הספקנות הזהירה שתמיד אפיינה את האחרון. "קיסינג'ר המעיט בחשיבותו של הפרק הזה בעבר שלו, אבל הייתה לו חשיבות רבה", אומר גוון. "אפשר בהחלט לתת פרשנות פסיכולוגית להשפעה שהייתה להיטלר על המנטליות של קיסינג'ר מבלי פשוט לצמצם את הרעיונות שלו ל'טוב, הוא היה יהודי גרמני שעבר טראומה'".

"אפשר בהחלט לתת פרשנות פסיכולוגית להשפעה שהייתה להיטלר על המנטליות של קיסינג'ר מבלי פשוט לצמצם את הרעיונות שלו ל'טוב, הוא היה יהודי גרמני שעבר טראומה'"

גוון מציין שתהליך האמריקניזציה של קיסינג'ר החל מהרגע שבו כף רגלו דרכה לראשונה בארצות הברית. שם הילדות שלו, היינץ, הפך לשם האנגלי הנרי, ואנגלית הייתה השפה היחידה שדוברה בבית המשפחה. במלחמת העולם השנייה קיסינג'ר גויס לצבא ארצות הברית, וב-1944 הוא נשלח חזרה לגרמניה כטוראי, שם שירת במחלקת המודיעין. במסגרת שירותו שם הוא חשף תאים נאציים רדומים, עבודה שבזכותה קיבל את עיטור כוכב הארד וקודם לדרגת סמל ראשון.

ניקסון, במרכז, עם רבין וקיסינג'ר במלון קינג דיוויד בירושלים, יוני 1974 (צילום: יעקב סער/לשכת העיתונות הממשלתית)

ב-1947 קיסינג'ר החל ללמוד באוניברסיטת הרווארד, ומאוחר יותר השלים שם תואר דוקטור במחלקה לממשל. עבודת הדוקטורט שלו מ-1954, "עולם משוקם: מטרניך, קאסלריי ובעיות השלום", בחנה את מאמצי הדיפלומט האוסטרי קלמנס פון מטרניך לבסס סדר חדש באירופה לאחר מלחמות נפוליאון (התזה, שבסופו של דבר פורסמה כספר, שימשה דוגמה היסטורית מעניינת ל"מאזן כוחות").

לאחר שקיבל תואר דוקטור ב-1954, קיסינג'ר נענה להצעה להישאר בהרווארד כחבר סגל במחלקה לממשל. הוא זכה לתהילה בחוגים אקדמיים בזכות ספרו "נשק גרעיני ומדיניות חוץ" (1957), בו הציע תגובה גמישה לתוקפנות הסובייטית וטען בעד מלחמה מוגבלת באמצעות כוחות קונבנציונליים ונשק גרעיני טקטי.

הוא זכה לתהילה בחוגים אקדמיים בזכות ספר שבו הציע תגובה גמישה לתוקפנות הסובייטית וטען בעד מלחמה מוגבלת באמצעות כוחות קונבנציונליים ונשק גרעיני טקטי

בין השנים 1961 ו-1968, כשעדיין לימד בהרווארד, קיסינג'ר שימש יועץ מיוחד לנשיאים ג'ון פ' קנדי ולינדון ג'ונסון בעניינים הנוגעים למדיניות החוץ. ב-1969 הוא עזב את הרווארד והחל לעבוד בוושינגטון במשרה מלאה לאחר שהנשיא ריצ'רד ניקסון מינה אותו ליועץ לביטחון לאומי.

קיסינג'ר עם נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' וו' בוש בעיר ניו יורק, 14 במרץ 2008 (צילום: AP/צ'רלס דרפק)

בזכות נועם ההליכות שבו ייצג את מדיניות החוץ של ארצות הברית כששירת בממשלי ניקסון ופורד, קיסינג'ר הפך לסלב עולמי, ונזקפו לזכותו הישגים רבים. הוא היה גורם מרכזי בקידום מדיניות הדטאנט, שבמסגרתה פיתחה ארה"ב יחסים ידידותיים עם בריה"מ בתקופה עוינת במיוחד במלחמה הקרה.

קיסינג'ר גם פיתח מגעים חשאיים עם סין, שהובילו לפגישתם המפורסמת של ניקסון ומאו דזה דונג ב-1972. ב-1973 קיסינג'ר זכה בפרס נובל לשלום יחד עם לה דק טהו מצפון וייטנאם, על מאמציהם בקידום המגעים לסיום מלחמת וייטנאם.

ברי גוון, מחבר הספר (צילום: ארל וילסון)

אבל בעוד שרבים רואים בקיסינג'ר משכין שלום פרגמטי, אחרים רואים בו אגו-מניאק בעל תאווה שלא יודעת שובע לכוח ולחרחור מלחמות. שיחת טלפון לילית נודעת לשמצה שהתקיימה ב-1972 בין ניקסון לקיסינג'ר, ומשוחזרת בספרו של גוון, בהחלט מספקת תמיכה מסוימת להאשמות האלה.

"נפציץ (לצפון וייטנאמים) את הצורה, ולעזאזל ההיסטוריה", זעם ניקסון בפרנויה שתויה. "ההיסטוריה תזכור אותך כך לטובה", השיב קיסינג'ר בהכנעה פיכחת.

"אני חושב שיש בקיסינג'ר איכות של אומר הן", אומר גוון. "אבל צריך להבין איך הוא רואה את העולם, כלומר במונחים של כוח. זה מתקשר לצד האופורטוניסטי באישיותו, שהוא לא כל כך מצודד. פעם ניקסון אפילו כינה את קיסינג'ר ה-Jew boy שלו. עכשיו, אם אתה קיסינג'ר ואתה יושב שם, ואיבדת הרבה קרובי משפחה בשואה, איך אתה מגיב לזה? האם אתה קם ממקומך, מתפטר ויוצא מהחדר?".

קיסינג'ר לא עשה זאת.

"נפציץ (לצפון וייטנאמים) את הצורה, ולעזאזל ההיסטוריה", זעם הנשיא ניקסון בפרנויה שתויה. "ההיסטוריה תזכור אותך כך לטובה", השיב לו קיסינג'ר בהכנעה פיכחת