בילי ריי, היוצר של "חוק קומי", מיני-סדרה שמבוססת על ספר הזיכרונות של ג'יימס קומי מ-2018, אחראי גם ל"קפטן פיליפס", שאותו כתב, ו"זכוכית שבורה", שאותו כתב וביים. שניהם היו נרטיבים מורכבים וארוכים, שהושפעו על ידי אירועים היסטוריים. אבל בהשוואה ל"חוק קומי", ההיקף שלהם היה מוגבל וממוקד: פירטיות בלב ים ("קפטן פיליפס") או הרפתקאותיו של אדם אחד במגזין פוליטי קטן ("זכוכית שבורה"), והם סובבים סביב אדם אחד, פגיע ואנושי.
זה לא המקרה של "חוק קומי", שמתמקדת באחת הדמויות השנויות במחלוקת של העשור האחרון, אולי של המאה. ג'יימס בריין קומי הבן, שימלאו לו 60 בדצמבר, היה המנהל השביעי של ה-FBI, מספטמבר 2013 ועד פיטוריו במאי 2017.
כשהנשיא לשעבר ברק אובמה מינה את קומי, הוא קיבל את האחריות לפיקוח על חקירת המיילים המסווגים של הילרי קלינטון. תפקידו בבחירות לנשיאות ב-2016 היה שנוי במחלוקת, לכל הפחות. תומכי קלינטון האשימו אותו שהחלטתו לפתוח מחדש את החקירה – שבועיים בלבד לפני יום הבחירות – עלתה לה בנשיאות.
קומי ספג ביקורת גם מרפובליקנים רבים, אחרי שנחשף כי הוא החל לנסח חנינה לקלינטון לפני השלמת החקירה. וכדי להרע את המצב עוד יותר, ב-14 ביוני 2018, משרד המשפטים האמריקאי פרסם דוח שבו ביקר את פעולותיו בבחירות 2016.
כשהנשיא טראמפ פיטר את קומי ב-9 במאי, 2017, פוליטיקאים רבים הניחו שהוא מונע מהרצון לשחרר את ה"לחץ" שלו היה נתון בעקבות החקירות בעניין רוסיה. בהמשך אותו החודש, ארגן קומי שאחד מחבריו ידליף מזכר שנכתב אחרי פגישה פרטית עם הנשיא ב-14 בפברואר 2017. במסמך נכתב שטראמפ ביקש ממנו לסיים את חקירת ה-FBI בנוגע למייקל פלין, היועץ לשעבר לביטחון לאומי.
קומי ספג ביקורת גם מרפובליקנים רבים אחרי שנחשף שהוא התחיל לנסח חנינה לקלינטון לפני השלמת החקירה. וכדי להרע את המצב עוד יותר, ב-14 ביוני 2018, משרד המשפטים האמריקאי פרסם דוח שבו ביקר את פעולותיו
מבקרים התייחסו לפיטורים, למזכרים שמפרטים פגישות עם טראמפ ולעדות שמסר קומי בקונגרס כאל ראיות לשיבוש חקירה מצד הנשיא.
אלו הפכו לחלק מדוח מולר, על החקירה להתערבות רוסית בבחירות לנשיאות 2016. המבקר הכללי של משרד המשפטים, מייקל הורביץ, מצא כי קומי הפר את מדיניות ה-FBI בנוגע למזכרים, אבל מחלקת המשפטים סירבה לתבוע את קומי.
שני עיתונים מרכזיים, הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט, דיווחו ב-22 בנובמבר 2019, כי הורוביץ לא מצא שקומי עסק בפעולות מוטות פוליטית נגד טראמפ.
קומי, רפובליקן רשום רוב חייו הבוגרים (ב-2016 הוא הפך ל"לא מזוהה מפלגתית"), מודע לחשיבות הרבה של מעמדו ותפקידו – בין אם האמיתיים ובין אם המדומיינים – באקלים הסוער שמגדיר כעת את הפוליטיקה האמריקאית, ועל כן הוא זהיר כתמיד, אך מאוד מדויק, בראיון שנתן לי חודשיים לפני הבחירות שם.
עול הבחירות הקודמות, שמהן הגיח טראמפ כמנצח אחרי קרב סוער עם מזכירת המדינה לשעבר קלינטון, מורגש מאוד בכל אחת מטענותיו והצהרותיו.
ואכן, קומי בוחר לפתוח בהצהרה רחבה: "למרות כל מה שאירע, אני אופטימי מעומק לבי בנוגע ל-FBI ולעם האמריקאי. אני יודע כמה אמריקה הסתבכה, כל כך הרבה פעמים לאורך ההיסטוריה, ואני יודע שגם ה-FBI התמודד עם תקופות קשות. אך אני גם מכיר היטב את האופי והיושרה, לא רק של ה-FBI, אלא גם של העם האמריקאי. אנחנו נהיה בסדר. זה ממש חשוב שמישהו אחר ייבחר לנשיאות בנובמבר אבל, תאמינו לי, בטווח הארוך, אנחנו נהיה בסדר, וה-FBI יהיה בסדר".
"אני יודע כמה אמריקה הסתבכה, כל כך הרבה פעמים בהיסטוריה, ואני יודע שגם ה-FBI התמודד עם תקופות קשות. אך אני גם מכיר היטב את האופי והיושרה, לא רק של ה-FBI, אלא גם של העם האמריקאי. אנו נהיה בסדר"
ההיסטוריה של מערכת היחסים בין הנשיאות לבולשת הייתה מסובכת ומורכבת כבר עשורים, לפי קומי: "ריצ'רד ניקסון עבד קשה מאוד לקרב אליו את ה-FBI כדי שיוכל לשלוט בו. זה לא היה קשה מדי, בהינתן שג'יי. אדגר הובר בנה את ה-FBI במשך חמישים שנה בניסיון לפתח מערכות יחסים עם הבוס הגדול. וכך הנשיא ניקסון והובר היו שותים ביחד, והקרבה הזאת המשיכה גם אחרי מותו".
המצב השתנה אחרי פרשת ווטרגייט: "ניקסון מינה מנהל בפועל ל-FBI במהלך פרשת ווטרגייט, וקיווה להפוך אותו למינוי קבוע. אבל המנהל הזה עשה דברים 'רעים' לניקסון, כמו למשל השמיד מסמכים שנשלחו אליו מהבית הלבן, מהכספת של אחד האנשים שפיקחו על הפריצה לווטרגייט. ניקסון חשב שראש ה-FBI עושה דברים מלוכלכים למען הנשיא (ושכך זה צריך להיות, ע"ל).
"כתוצאה מכך, האמריקאים למדו לקח חשוב: אלה שני אנשים חזקים וחשובים, ויש להרחיק ביניהם, חייבת להיות ביניהם הפרדה. וזו אחת הסיבות שנלחצתי מהארוחה אחד-על-אחד עם טראמפ (עוד על האירוע המשמעותי הזה בהמשך).
"הסצנה הזאת מתוארת היטב בסדרה הנפלאה של בילי ריי. כל כך נלחצתי, בגלל שטראמפ ממש גישר פיזית על המרחק וניסה למשוך אותי לעברו, ולהחזיר את שנינו לתקופת ניקסון. זה מטריד אותי מסיבות שאני מקווה שהן ברורות".
ביחס לחקירות של הילרי קלינטון, הוא מכיר בכך שיש "כמה דברים קטנים יחסית שהייתי עושה בצורה שונה. אם היה לי מקל קסמים, הייתי חוזר אחורה ומשנה את המצב כך שה-FBI לא היה מתערב כלל. למען האמת, זה היה סיוט. יש הרבה דברים שעשיתי לא נכון, למשל הייתי מסביר דברים אחרת, או מתבטא אחרת.
ביחס לחקירות של קלינטון, הוא מכיר בכך שיש "כמה דברים קטנים יחסית שהייתי עושה בצורה שונה. אם היה לי מקל קסמים, הייתי חוזר אחורה ומשנה את המצב כך שה-FBI לא היה מתערב. למען האמת, זה היה סיוט"
"אבל בסך הכל, בהינתן שנתקענו במצב נוראי – היינו השופטים במשחק כדורגל בדקה ה-90, והיינו צריכים לקבל את ההחלטה – קיבלנו את ההחלטה הטובה ביותר שיכולנו. באמת, בתמונה הגדולה, ואני מקווה שזה לא שחצני מצדי, אני לא חושב שאם הייתי יודע את מה שידעתי בזמנו, הייתי יכול לקבל החלטות שונות".
"הרסו לי את היום"
המיני-סדרה המדוברת "חוק קומי" תעלה בשואו טיים ב-27 בספטמבר, והיא מבוססת כאמור על הספר שכתב קומי עצמו, "נאמנות גבוהה יותר: אמת, שקרים ומנהיגות" (A Higher Loyalty: Truth, Lies, and Leadership).
קומי עצמו לא היה מעורב בהפקת הסדרה. למעשה, הוא מעולם לא ביקר קודם בסט צילומים. הוא נזכר: "הלכתי יום אחד לטורונטו לצפות, ובדיוק ביום הזה הם צילמו את סצנת ארוחת הערב בחדר הירוק. ישבתי באחד הכיסאות המגניבים האלה של הבמאי. וסיפרתי לשחקנים אחר כך שהם לגמרי הרסו לי את היום. זה עשה לי בחילה, כי הם הצליחו לתפוס כל כך טוב את התקרית, וזה עשה לי סוג של הפרעה פוסט-טראומטית, אם לומר את האמת. האיום הפרטי של טראמפ, ששונה מהאיום הציבורי שלו, משוחזר בצורה כל כך מטרידה על ידי ברנדון גליסון. וג'ף דניאלס לחלוטין מגלם בגופו את חוסר הנוחות הקיצוני שלי. הלכתי משם והרגשתי מגעיל, אבל זאת הייתה הוכחה לכישרון וליכולת שלהם".
קומי ואשתו פטריס פיילור הם הורים לחמישה, ולבן שמת בינקותו. הוא גאה במורין הבכורה, שסיימה את בית הספר היוקרתי למשפטים של הרווארד ב-2013, ועכשיו היא עוזרת לתובע הכללי של ארצות הברית, במחוז הדרומי של ניו יורק.
"אני חושב שג'ניפר (איילי) מעולה בתור אשתי. ואמרתי לאשתי, לא רק בגללה, שהיא הדמות האהובה עלי בסדרה. לא רק בגלל שהיא נראית כמו פטריס, היא פטריס. הסדרה מצליחה לקלוט את הכאב שכולנו חשנו בזמנו.
"פטריס לא הייתה החלטית. היא קלטה את זה, היא הבינה איפה אני תקוע ולמה אני עושה את מה שאני עושה. דבר ראשון, היא רצתה שקלינטון תיבחר, וזה לא משהו שיכולתי לקחת בחשבון. אבל דבר שני, היא באמת חשבה שזה יהרוס אותי. והיא אמרה לי כמה פעמים, 'למה אתה צריך לעמוד מול המצב הזה כדי שיירו בך?'. ואני אמרתי, כמו שאני אומר בסדרה, 'איך אני יכול לעשות משהו אחרת?'.
"היום אני יודע שלגמרי נדפקתי. אבל איך הייתי יכול להסתכל למישהו בפרצוף אם הייתי מקבל כל החלטה אחרת? אז אני חושב שהתכנית מבטאת את הכאב של הרגע הזה. אשתי ראתה את המצב בצורה שונה, בגלל שהיא לא ניסתה להתעלם מההיבט הפוליטי. אבל העבודה שלי הייתה לעשות כמיטב יכולתי, להזיז את הפוליטיקה הצידה ולהגיד, 'אוקי, איזה מהאפשרויות האלו הכי תואמות לערכי המוסד הזה?'. אבל זה הרג אותי מבפנים, ואחד הדברים שאני בדרך כלל עושה כשאני נתון ללחץ עצום זה שאני משתתק, וזה קשה מאוד למשפחה שלי.
"ג'ף דניאלס (שמגלם את קומי בסדרה החדשה) עושה עבודה מדהימה בלהבין ולבטא את החלק שאני אפילו לא בטוח שהכרתי בי עד שראיתי אותו משחק. אבל פטריס הייתה מאוד גלויה, וג'ניפר מייצגת את הקונפליקט שהרגישה בין הרצונות הפוליטיים הסובייקטיביים שלה לבין הרצון שלה להגן עלי.
"אשתי והילדים הבינו מהר מאוד, ברגע שהייתה לי ההזדמנות לשבת איתם ולהסביר להם מה אני חושב על כל זה, בין אם בנורמות שראיתי ובתהליך שעברנו כדי לקבל את ההחלטה ב-FBI. אני אומר שזאת ההחלטה שלי, ושאני אחראי לה, אבל פעלנו כצוות. ברגע שהם הבינו את הפרטים, תגובתם הייתה, 'וואו, אבא, ממש נדפקת פה'. אבל גם, 'כן, אנחנו לגמרי מבינים, אבא, חבל שאתה מעורב בזה אבל אנחנו מבינים'. וכך עבר המשבר המשפחתי בקלות רבה, תודה לאל.
"אני לא יודע כלום על עסקי השעשועים אבל, בהחלט, במהותה הסדרה תופסת היטב את הקונפליקטים, בגלל שעדיין קשה לי לצפות בה. ראיתי את התוצאה הגמורה אבל קשה לי לצפות בזה, כי זה מתעד בצורה כל כך ראליסטית את ההתנגדות, איך אנשים הרגישו לגבי הבולשת. הדמויות והשחקנים שמגלמים אותן ממש משתמשים במילים שלי, ממזכרים שכתבתי אחרי מפגשים עם טראמפ.
"ראיתי את התוצאה הגמורה אבל קשה לי לצפות בזה, כי זה מתעד בצורה ראליסטית איך אנשים הרגישו לגבי הבולשת. הדמויות והשחקנים ממש משתמשים במילים שלי, ממזכרים שכתבתי אחרי מפגשים עם טראמפ"
"כמובן שריי יצר גם סצנות שמורכבות מכמה אירועים, אך בסצנות המשמעותיות – ארוחת הערב, הארוחה בחדר הירוק – הוא עבד ממזכר שכתבתי באותו לילה. המילים שהשחקנים אומרים הן המילים שבהן השתמשתי, המילים שכתבתי באותו לילה, כשמעולם לא התכוונתי להיות חלק משום סדרה. מעולם לא העליתי בדעתי שיום אחד אדבר על סדרה, אבל זה אחד הדברים שהפכו את כל החוויה הזאת למסחררת כל כך. וככה, בכל הדברים החשובים, בילי לגמרי מדייק בעובדות, ואז, בקצוות, יש כמה שיחות שהוזזו בזמן, אבל אלה שינויים חסרי חשיבות".
פעמיים טראמפ
"ברנדן גליסון נותן פה הופעה מפעימה כנשיא, שתופסת את טראמפ הפרטי מול טראמפ הציבורי. כל כך התרשמתי כשזכיתי לראות את זה, בגלל שאין שום סאטירה במה שגליסון עושה, אין פה הייפ, אין הפרזה. תחושת הסכנה הזאת שאתה מרגיש במפגש עם טראמפ הפרטי מזכירה לי את חקירות הפשע המאורגן, תביעות שניהלתי בקריירה שלי בניו יורק, זה מזכיר לי בוס של מאפיה.
"ההישענות קדימה, האופי הסחטני של השיחה. והסיבה שזה הטעה אותי בשלב כה מוקדם היא שכאשר טראמפ התחיל את הארוחה ושאל אותי מה אני רוצה לעשות, זה היה חסר היגיון בגלל שכבר שלוש פעמים קודם לכן הוא אמר לי, 'אני מקווה שאתה תישאר ראש ה-FBI'. וכך ידעתי מיד שהוא רוצה משהו. וכך השיחה הפכה לסחטנית. אז מה אתה רוצה לעשות? תחושה של 'בית נחמד יש לך פה, יהיה לא נעים אם מישהו ישרוף לך אותו'. וזה הזכיר לי בוס של ארגון פשע.
"אני חושב שגליסון, בלי להפגין משחק מוגזם, עובד מהמילים שטראמפ באמת אמר באותו לילה. הוא מעביר לצופים בצורה מלאת חיים את הדו-פרצופיות של טראמפ. טראמפ הציבורי הוא הרבה יותר דמות כזאת ביריד, שמעודדת אותך להשתתף, שקרן קולני, תוקפן קולני, אבל כשאתה צופה מקרוב בביצוע העשיר של גליסון, אתה זוכה לראות את הצד השקט, האישי והמאיים יותר של טראמפ".
לקחים לעתיד
"מה שלמדתי זה שיהיו סערות שבהן הנורמות החדשות לא כל כך יהיו לך שימושיות, בגלל שנורמות נגזרות ממה שקורה בדרך כלל וממה שאנשים בדרך כלל עושים. נתקעתי בסיטואציה שבה הנורמות האלו התמוטטו, היו לי שתי נורמות: לא רציתי להשפיע על הבחירות, לא רציתי לומר מילה; גם לא רציתי להוליך שולל או לשקר לציבור האמריקאי או לקונגרס. אלו הנורמות בלב מערכת הצדק האמריקאית. הדילמה היא, באיזו מהן אני אמור לבחור?"
"אני כן מאמין שאנשים הגיוניים יראו את הדילמות שלי בצורה שונה. בכל פעם שאני פוגש מישהו שאומר, 'אני הייתי נוהג אחרת', אני אומר, 'בסדר, למה ככה ולא אחרת?'. זה היה סיוט לבחור בין הנורמות המתנגשות האלה, ולמדתי שאתה צריך להיות המנהיג הכי טוב שאתה יכול להיות. והדבר החשוב ביותר הוא לקבל את האחריות ואת השקיפות. דחפתי את המבקר הכללי של משרד המשפטים לבדוק את ההתנהגות שלי, בגלל שאמרתי, 'שאלוהים יעזור אם זה יקרה שוב'".
קומי מסכם את הריאיון באותו קו אופטימי שבו התחיל: "אני מקווה שמישהו בעתיד, הגבר או האישה שיובילו את ה-FBI בעוד 50 שנה מעכשיו יפיקו משהו מההנחיה שלי, בגלל שהם קרעו לי את התחת. כולם אמרו שהתמודדתי עם החלטות קשות, אבל הם גם אמרו שקיבלתי את ההחלטה הלא נכונה.
"אני מקבל את זה, גם כשאני לא מסכים איתם. אני חושב שזה פירוש הדבר להיות מנהיג – לקבל את ההחלטות הכי טובות שאפשר, מהסיבות הנכונות.
"אני מקווה שהגבר או האישה שיובילו את ה-FBI בעוד 50 שנה יפיקו משהו מההנחיה שלי, בגלל שהם קרעו לי את התחת. כולם אמרו שהתמודדתי עם החלטות קשות, אבל הם גם אמרו שקיבלתי את ההחלטה הלא נכונה"
"אני מבטיח לך, לא קיבלנו החלטה כדי לעזור או לפגוע במועמד פוליטי. קיבלנו את האחריות, הצענו שקיפות, כך שאנשים הגיוניים בעתיד יוכלו לשפוט אותנו בעצמם. וזאת המהות של מנהיגות. הנשיא הנוכחי של ארצות הברית מפר את שתי הדיברות האלה, הוא לא מקבל אחריות, והוא דוחה שקיפות".
עמנואל לוי הוא פרופסור לקולנוע ולסוציולוגיה, מבקר קולנוע ומחברם של תשעה ספרים, בהם "הכול על האוסקר: ההיסטוריה והפוליטיקה של פרסי האקדמיה" (All About Oscar: The History and Politics of the Academy Awards), שיצא ב-11 מהדורות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו