שוד שהסתבך, לכאורה

נתניהו וגנץ (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
יונתן זינדל, פלאש 90
נתניהו וגנץ

מה שישראל עוברת עכשיו, לכאורה, זה שוד שהסתבך והפך להיות ארוע עם בני ערובה. התסריט מוכר: כנופיה פורצת לבנקים בזה אחר זה, הפריצות נעשות מורכבות יותר והסכומים גדלים. השודדים כבר שדדו מיליונים, פיזרו את הנכסים והכסף בכל העולם, הם יכולים לפרוש ולחיות בנעימים, אבל עם הכסף בא התאבון, וראש הכנופיה מאמין שהוא ימשיך לחמוק ממאסר.

מה שישראל עוברת עכשיו, לכאורה, זה שוד שהסתבך והפך להיות ארוע עם בני ערובה. התסריט מוכר: כנופיה פורצת לבנקים בזה אחר זה, הפריצות נעשות מורכבות יותר והסכומים גדלים

אבל הפעם זה הסתבך. לגמרי במקרה האזעקה החלה לפעול, ועכשיו הבניין מכותר. אם השודד נתפס, הוא והכנופיה שלו ייתנו את הדין לא רק על השוד האחרון אלא על כל האחרים, ויבלו את שארית חייהם בכלא. ראש הכנופיה מחליט להפוך את לקוחות הבנק לבני ערובה, משא ומתן מתחיל – חייהם של בני הערובה, בתמורה להמלטות השודד מאימת הדין.

השוד, לכאורה, נמשך כבר שנים. נתניהו וגרורותיו חוגגים לנו על כספי המיסים, שותים לנו את הגז, את הפנסיות, את העתיד שלנו ושל ילדינו. פרשה אחרי פרשה, מה שמאפיין את כולן זה שנתניהו מספסר, לכאורה, באינטרסים של הציבור לטובתו האישית.

חלק מהאינטרסים הללו נמכרים, לכאורה, עבור רווח מזומן, חלק נמכרים עבור פוטואופ חיובי ותקשורת אוהדת, שישאירו אותו בבלפור על השיבר של הכסף. חלק מהפרשות כבר התבררו כפליליות והגיעו למשפט. כאשר נתניהו ייעקר מבלפור עדי המדינה ינהרו ללהב 433 באוטובוסים, ושאר הפרשות תתבררנה.

במקביל, נתניהו מחרב את שלטון החוק, הוא חיבל במשטרה, במיועמ"ש, במבקר המדינה, במערכת המשפט, בכנסת, והכל כדי להקטין את הסיכוי שלו להתפס. תנאים אלו הבשילו, לכאורה, לפרשת השחיתות הגדולה בתולדות המדינה, פרשת הספסרות בצוללות, כלי השיט, ושוד הגז. פרשה אחת, מסועפת, על ידי אותה כנופייה ובאותן שיטות.

ואז הגיעה הקורונה. האזעקה פתאום החלה לפעול, באמצע השוד.
פתאום אנשים הבינו שכספי המיסים ששתו לנו לא נשמרו עבורנו לטובת משבר מסוג זה, אלא שולמו בתור אתנן פוליטי לשותפות הקואליציה. "מאות המיליארדים" תמלוגים מהגז, שהיו מסייעים להניע מחדש את הכלכלה, זרמו לטייקונים במקום ל"קרן העושר".

ואז הגיעה הקורונה. האזעקה החלה לפעול באמצע השוד. אנשים הבינו שכספי המיסים לא נשמרו עבורנו לעת משבר, אלא שולמו כאתנן פוליטי לשותפות הקואליציה. "מאות המיליארדים" תמלוגים מהגז זרמו לטייקונים

פתאום אנשים הבינו על מה הרופאות והאחים בבתי החולים צועקים במשך שנים, כאשר כל צוללת מיותרת עולה כמו בית חולים שחסר. פתאום אנשים הבינו מהי אותה "צמיחה" שמוכרים לנו כבר שנים, כאשר מאות אלפי אנשים קורסים אחרי חודש אחד ללא עבודה. הסיפורים על הדאגה לחלשים ולפריפריה התבררו כאגדות, כספים שנשפכים על שלל מכרזים עלומים כדי לקנות מחשבים בעלות של פי 5 ממחירם בשוק, וברגע האמת אין למידה מרחוק, ואין מחשבים, ואין אפילו אינטרנט לעשרות אלפי תלמידים בישראל 2020.

הקורונה היא לא מלחמת העצמאות, לא החורף של שנת 50, לא גלי העלייה, לא מלחמת יום כיפור. במונחים של עם ישראל הקורונה יכולה וצריכה היתה להיות משבר קטן ובר חלוף, מפני שכל הנתונים הגאוגרפיים והדמוגרפיים הם לטובתנו:

  1. ראשית, ישראל מנותקת מכל עבריה, ומחוברת לשאר העולם דרך פקקטה נמל תעופה אחד. הוא יפה והוא שלנו וזה, אבל הוא אפילו לא נכלל ברשימת 100 נמלי התעופה העמוסים בעולם. אין פה כנסים בינלאומיים, אין ארועי ספורט, אין פה איזה מרכז עיסקי גלובלי, לא מגיעות לפה מאות ספינות עמוסות בתיירים או מטען כמו בשאר נמלי העולם, ולעומת מדינות אחרות המחוברות זו לזו בשלל רכבות ואוטוסטראדות, ישראל מנותקת לגמרי ביבשה. במונחים בינלאומיים אנחנו אי קטן ומבודד, במקרה של קורונה זה מצויין כי זה אומר שניתן משמעותית להקטין את קצב ההדבקה.
  2. הגורם השני הקריטי הוא גיל האוכלוסיה, וגם כאן הקלפים היו לטובתנו – אוכלוסיית ישראל צעירה בכמעט דור ממדינות אחרות ב-OECD.
  3. ולבסוף, יש פה מוחות מבריקים, בתעשייה, באקדמיה, בבתי החולים, עם יכולת לייצר קשרים במהירות ולמצוא פתרונות מקוריים. על הנייר, היו לנו כל הסיכויים לא רק להיות עם הנזק הכי קטן מכל מדינות העולם, אלא אף להוביל את העולם בהתמודדות עם הקורונה בקצב הבדיקות, באיתור וניתוק שרשראות ההדבקה, בטכנולוגיות חיטוי, ואולי אפילו בחיסון. היינו פייבוריטים בראש הטבלה של ההתמודדות עם הקורונה.

היו לנו כל הסיכויים – לא רק להיות עם הנזק הקטן במדינות העולם, אלא להוביל את העולם בקצב הבדיקות, באיתור וניתוק שרשראות ההדבקה, בטכנולוגיות חיטוי, ואולי אפילו בחיסון. היינו פייבוריטים בראש טבלת ההתמודדות עם הקורונה

מה שהוריד אותנו למטה בטבלה הוא מצבן של מערכת הבריאות ושל הכלכלה הישראלית ערב הקורונה. גם ללא קורונה, בתי החולים בישראל על סף קריסה בכל חורף רגיל, עם מחסור אדיר במיטות ותקנים, עם אלפי חולים מתים כתוצאה מזיהום שהם חוטפים בבית החולים.

עוד לפני הקורונה אחוזי האבטלה האמיתיים בישראל (לא חירטוטי הלמ"ס שהממשלה מתגאה בהם) היו גבוהים – מאות אלפי ישראלים שלא עובדים ואינם זכאים לדמי אבטלה כי הם מיצו את תקופת האבטלה, אנשים שעובדים בחלקיקי משרה, צעירים חרדים, בעלי מוגבלויות ועוד רבים אחרים שאינם נספרים.

התחלנו את המשבר עם גרעון רחב ועמוק, החל מתקציב המדינה, דרך כמעט כל הרשויות המקומיות, עד רמת משק הבית הבודד שהגיע לחוב ממוצע של מעל 100,000 ש"ח. לפני המשכנתא.

לבסוף, ולא פחות חמור, מדינת ישראל תחת שלטון נתניהו הפכה להיות מדינה על סף האנרכיה. שלטון החוק מותקף מכל עבר והריבונות הישראלית הוסגה מעוד ועוד שטחים, ואני מדבר על שטחים בתוך הקו הירוק. שכונות וערים חרדיות, הבדואים בנגב, ישובים ערבים – ממשלת נתניהו הסירה את הפיקוח ואת האחריות לנעשה שם כמעט לחלוטין. מרבית העניינים מתנהלים שם לפי שרירות ליבם של ההנהגה המקומית. לא בכדי אותם מגזרים מהווים מדגרות קורונה שפוגעות ביושביהן ומעמיסות על כולנו. מי שחושב שאפשר, בין לילה, להשליט בחזרה את הריבונות הישראלית על כל אותן אקס-טריטוריות חי בסרט.

סיבות אלו יכולות להסביר מדוע ישראל ירדה בטבלה, אבל לא איך מדינה מבודדת, צעירה, startup nation, יורדת ליגה. בשביל זה צריך להבין מה הייתה התגובה למשבר כשהוא כבר התחיל, ולהבין מה מנחה את פעולותיו, ואי-פעולותיו של נתניהו.

  • אדם שדואג למערכת הבריאות, מלכתחילה לא ממנה שר בריאות שלא יודע מה ההבדל בין חיידק לנגיף, אדם שחושב שמגיפה היא תוצאה של מצעד הגאווה. ואם הוא ממנה כזה אדם לתפקיד הוא מעיף אותו מיד כשפוקדת אותנו מגיפה גלובלית. נתניהו יכול היה למנות כל אדם, כולל פרופסור מחוץ לפוליטיקה לתפקיד שר הבריאות, ואיש לא היה פוצה פה ומצפצף. עד שהוא העיף את ליצמן, לא רק שהנזק כבר נגרם, הוא ממנה תחתיו עוד אדם חסר כל הבנה או עניין בתחום הרפואה.
  • אדם שרוצה להגדיל את קצב הבדיקות, ראשית משלם לעובדי המעבדות משכורת ראויה, מגייס ומכשיר במהירות תגבורת כדי שהמעבדות הקיימות תעבודנה במלוא ההספק 24-7. נתניהו מביא להשבתת המעבדות בשבת, משלם לעובדי המעבדות המוכשרים והחרוצים משכורת ביזיונית עד שהם נאלצים לשבות, ולא מביא שום תגבורת לעזרתם.
  • היו במדינה שלל רעיונות מהאקדמיה, התעשייה, קופות החולים, איך להגדיל את קצב הבדיקות, לשפר את האוטומציה, למנוע את שרשרת ההדבקה, מדינת ישראל יכולה היתה לעמוד על קצב של עשרות אלפי בדיקות ליום. אבל ממשלת נתניהו מזדחלת לה באיטיות.
  • אדם שרוצה להגן על הכלכלה הישראלית לא דוחה שוב ושוב את תקציב המדינה.
  • 70% מההדבקות בישראל מקורן בחולים שהגיעו מארה"ב, מדוע נתניהו אפשר לייבא חולים משם?
  • מדוע אין ריכוז של ההתמודדות עם המשבר תחת גורם אחד?
  • מדוע לא מופעל משק לשעת חירום? מדוע עורמים קשיים בדרך לקבלת פיצויים והסכומים המגוחכים?
  • ומה עם העדר הסיוע לעסקים? הזיגזג בהנחיות? האנדרלמוסיה המוחלטת?

אדם שדואג למערכת הבריאות, מלכתחילה לא ממנה שר בריאות שלא יודע מה ההבדל בין חיידק לנגיף, שחושב שמגיפה היא תוצאה של מצעד הגאווה. ואם הוא ממנה כזה אדם לתפקיד – מעיף אותו מיד כשפוקדת אותנו מגיפה גלובלית

המסקנה המתחייבת היא שלא מדובר באילוצים פוליטיים. זו לא אוזלת יד. זו לא מיקריות. זה הכל מעשה ידיו של נתניהו באופן מכוון ומתוכנן. הקורונה הגיעה, האזעקה פעלה, אנשים התעוררו, וכעת הם מבינים את המשמעות של השחיתות על חייהם.

האנשים הללו יוצאים לבלפור, לרחובות ולגשרים. הפעם לא מתוך מחאה כללית כמו בקיץ 2011 – הפעם אנשים שמו את האצבע על שורש הבעיה והולכים על הראש של מי שאשם בנקודת הפתיחה של המשבר ובהתדרדרות, וצריך לתת את הדין.

נתניהו לא רוצה לתת את הדין. הוא יודע טוב מאיתנו מה יתברר ברגע שנוציא אותו מבלפור. הוא הסתימה בביוב של המדינה. אז נתניהו תפס את אזרחי המדינה כבני ערובה ומנסה כמה מהלכים.

האופציה הראשונה היא הסכם שכבר החלו לגלגל "חנינה תמורת פרישה", שלמעשה פירושו "המלטות מדין בתמורה לזה שנתניהו ישחרר את המדינה מעונשו". צריך לזכור שבבית הנשיא נמצא אדם שהוא אומנם סבא'לה ירושלמי חביב, אבל מדובר בסך הכל בפוליטיקאי קטן מהליכוד, שייזכר בעיקר על ידי תרומתו לשיר של עידן רייכל. שום דבר בקריירה של רובי רבלין לא הכשיר אותו להתמודד עם גודל השעה. יש להניח שהוא כבר עומד מול הראי ומתרגל בקול ממלכתי ומלא פתוס: "נוכח המשבר הכלכלי והבריאותי החריף הפוקד את עמנו, וכדי להמנע מבחירות נוספות, החלטתי להעניק לנתניהו חנינה מראש בלה בלה בלה.. ".

אופציה אחרת היא שנתניהו עצמו ימונה לנשיא או איזושהי קונסטלציה אחרת של חוק צרפתי, חוק טוניסאי, חוק טזמני, שיאפשר לו להמלט מאימת הדין, כאשר כאן הדיל שנתניהו יציע יהיה "המלטות מדין תמורת זה שלא נלך לבחירות נוספות ואז את הכנסת הבאה תראו שוב רק בטלוויזיה".

בזכות הלחץ של המגיפה, כאמור לחץ שנתניהו בעצמו אחראי לו מלכתחילה והחמיר אותו בכוונה, לכאורה, נתניהו כבר שבר את כחול לבן והצליח להקים עוד ממשלה בראשותו. בשוד הבנק שלנו גנצשכנזי הם כמו שני שוטרים עם כוונות טובות, שמתנדבים להכנס לבנק כדי שהשודד המבוצר יואיל לשחרר חלק מבני הערובה, רק כדי לגלות שהם הופכים להיות בני ערובה בעצמם. מה שמחזק עוד יותר את כוח המקח של השודד ומחליש את כוחות הביטחון בחוץ.

משזה לא הספיק, השודד מודיע שבכל שעה בה תנאיו לא נענים, בני ערובה ישלמו בחייהם. הגידול בתחלואה ומספר המתים העולה, הנזק הגדל לכלכלה, העדר התקציב, החשש מירידה בדירוג האשראי שתזניק את הגרעון, הוא המנוף שנתניהו מפעיל כדי להגדיל את הלחץ עד שהוא יקבל סידור נוח ובטוח מחוץ למעשיהו.

בשוד הבנק שלנו גנצשכנזי הם כמו שני שוטרים עם כוונות טובות, שמתנדבים להכנס לבנק כדי שהשודד המבוצר יואיל לשחרר חלק מבני הערובה, רק כדי לגלות שהם הופכים להיות בני ערובה בעצמם

את שילטון השחיתות של נתניהו יש למגר מהראש, עד הגרורה האחרונה. אם נתניהו לא ישמש דוגמא למה קורה למושחתים, המושחתים שכבר תומכים בו בהמוניהם ירימו עוד יותר את ראשם ולא תהיה לנו תקומה.

ריבלין, גנצשכנזי וכל אלה ששוקלים לסייע לנתניהו להימלט מאימת הדין באמתלה ש"עם ישראל חייב לצאת לדרך חדשה" צריכים לדעת שאין דרך חדשה בלי מיצוי הדין עם נתניהו. הם צריכים לקחת בחשבון שההפגנות שרואים היום נגד נתניהו יהיו מופע החימום למה שייקרה מול הבית שלהם, אם הם יתמכו במהלך מסוג זה. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", זוכרים? אם צריך, שייקח עוד 1000 שנה. אם צריך, שייקח עוד 1000 מערכות בחירות, עם נתניהו נבוא חשבון ואז נתחיל במלאכת התיקון והאיחוי.

רַסְבַּן עַנוּ.

ד"ר זיו יקותיאלי הוא מהנדס אלקטרוניקה וחוקר מוח. מנכ"ל ומייסד של חברת מונפורט המספקת בדיקות נוירולוגיות ע"י שימוש בסמארטפון. אוהב פירות יער וגלישת רוח, בינתיים מסתפק בצהוב של ביצה וקיפול כביסה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
6
מילים כדורבנות , ישירות , מנתחות , מעמיקות . השאלה כיצד לפשט זאת , כדי שיגיעו לאוזניים ולראש של אנשי ובוחרי הליכוד ,שיבינו שהוא פוגע בהם בכולנו , שבעזרתם נוכל לשנות את המצב , משם תפתח ה... המשך קריאה

מילים כדורבנות , ישירות , מנתחות , מעמיקות . השאלה כיצד לפשט זאת , כדי שיגיעו לאוזניים ולראש של אנשי ובוחרי הליכוד ,שיבינו שהוא פוגע בהם בכולנו , שבעזרתם נוכל לשנות את המצב , משם תפתח התקווה !

עוד 1,642 מילים ו-6 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 20 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

יועץ רה"מ טופז לוק נצפה באזור ההפגנה בבלפור למרות שהוא אמור להיות בבידוד

צעיר נעצר בחשד כי ניסה לדרוס מפגינים בבלפור ● אלפי מפגינים נגד רה"מ בירושלים ועל הגשרים ● המשטרה תצמצם מחר את המחסומים בכבישים אבל תשאיר 38 מהם ● קבינט הקורונה ידון ביום ג' בהחמרות בסגר אחרי יום כיפור ● עמותת "מסעדנים חזקים ביחד": "נתמוך כספית ומשפטית במסעדות שיפתחו" ● ח"כ משה ארבל מש"ס נדבק בקורונה ● משה יעלון שנפגש אתו נכנס לבידוד

עוד 29 עדכונים

התקפת הפופוליזם על המומחיות

בעשורים האחרונים, וביתר שאת לאחר התפרקות ברית המועצות, החלה דמוקרטיזציה מואצת במדינות רבות בעולם. זו התאפיינה באימוצם והעמקתם של עקרונות דמוקרטיים, זכויות אדם ושלטון החוק, ובחיזוקם של בתי משפט חוקתיים.

בשנים האחרונות אנו עדים לנסיגה ואף לשינוי כיוון. תחת דמוקרטיזציה מואצת, אנו עדים למשבר של דמוקרטיות חוקתיות, שבמרכזו עליית הפופוליזם והלאומנות. במדינות שונות, מנהיגים פופוליסטים עושים שימוש לרעה בכלים משפטיים וחוקתיים כדי לשחוק את הסדר הדמוקרטי.

בשנים האחרונות אנו עדים לנסיגה מדמוקרטיזציה מואצת למשבר של דמוקרטיות חוקתיות. במרכזו עליית הפופוליזם והלאומנות, ושימוש לרעה של מנהיגים פופוליסטים בכלים חוקתיים לשחיקת הסדר הדמוקרטי

שחיקה דמוקרטית זו היא לרוב הליך הדרגתי ועדין, אך כזה שמביא עדיין לריקבון משמעותי בשלושה מרכיבי יסוד של הדמוקרטיה:

  1. בחירות תחרותיות.
  2. זכויות ליברליות לחופש ביטוי והתאגדות.
  3. שלטון החוק.

בשיאה, שחיקה זו עשויה להביא לשינוי יסודי וכולל בשיטת המשטר של המדינה, כולל החדרת אלמנטים סמכותניים ואנטי-דמוקרטיים, כפי שאירע בהונגריה, פולין וטורקיה.

כדי לחזק את השלטון הקיים ולהקשות כמה שיותר על האפשרות להחלפה אמיתית שלו, מנסה השלטון הפופוליסטי להתנער מהמגבלות העקרוניות האמורות לחול על כוחו בדמוקרטיה חוקתית ולהחליש את האיזונים והבלמים. לשם כך, פועל השלטון כדי להחליש את שומרי הסף ואת מנגנוני הבקרה החיצוניים והפנימיים על השלטון, ובכללם המגבלות החוקתיות, מערכת המשפט, מערכות אכיפת החוק, השירות הציבורי, ארגוני זכויות אדם והתקשורת. רטוריקה פופוליסטית והסתה נגד בעלי עמדות נוגדות וביקורתיות, תוך הישענות על ערכים לאומיים ודתיים, מסייעים לשלטון להשיג תמיכה במהלכים אלו.

פופוליזם, בהתאם לאחת ההגדרות המובילות, מחלק את העולם לטובים ולרעים – אנחנו והם. הפופוליזם מנגיד את "העם" — הטוב ובעל השכל הישר הפועל לפי עקרונות טבעיים ופשוטים, ולרוב לאומיים, מול "האליטות"  — קבוצות בעלות השקפת עולם התומכת ברעיונות ליברליים אוניברסליים. המנהיג הפופוליסט טוען שהוא – ורק הוא – מייצג נאמנה את 'העם' האמיתי. היות שהעם לא מדבר בקול אחד, מסתמך הפופוליסט על כלל הכרעת הרוב. הרוב מייצג את העם שהוא הריבון 'הכל-יכול' ולפיכך הפופוליזם רואה במגבלות חוקתיות על כוחו של הרוב, כגון ביקורת שיפוטית, שומרי סף, ומערכות איזון ובלימה כאנטי-דמוקרטיות ופועל להחלשתן.

המנהיג הפופוליסט טוען שהוא מייצג נאמנה את 'העם' האמיתי, ומסתמך על הכרעת הרוב, המייצג את העם, הריבון 'הכל-יכול'. הפופוליזם רואה אנטי-דמוקרטיות במגבלות חוקתיות על כוח הרוב, כמו ביקורת שיפוטית ושומרי סף

1. פופוליזם נגד פלורליזם

נקודה מרכזית היא שבניגוד לתפיסה הדמוקרטית, המבוססת על שוק דעות חופשי והכרעה בין מגוון עמדות באמצעות מנגנונים דמוקרטיים, הפופוליסט הוא אנטי-פלורליסט. המנהיג הפופוליסט מבקש לדבר בשם האומה בכללותה, כאילו העם מדבר בקול אחד. לשם כך עליו לפתור את הסתירה בין טענה זו ובין נוכחות אלו שאינם מזדהים עם הפרוגרמה הפופוליסטית. הפתרון הוא פשוט; עמדות הנוגדות את תפיסת עולמו אינן לגיטימיות.

תוצאה אחת של עליית הפופוליזם, שלא מקבלת מספיק תשומת לב בשיח, היא ההתקפה על המומחיות המדעית, מה שמכונה לעתים "המרד נגד מומחיות". להתקפה זו מספר הסברים: ראשית, אחת התכונות הברורות ביותר של פופוליזם היא התנגדות ל"אליטה ליברלית", השואבת את כוחה מהשכלתה וממעמדה המקצועי. השלטון הפופוליסטי טוען שהאליטות מחזיקות במוסדות השלטון ומקדמות את סדר יומן, בעוד העם מודר ממוסדות אלה. לכן, כדי לפתור את הבעיות העומדות בפני המדינה, יש להחליש את 'שלטון האליטות' ולבחור מנהיגים שיפעלו בהתאם ל'רצונו האמיתי' של העם.

הטענה היא שגופים 'טכנוקרטיים' שאינם נבחרים, כמו רשויות עצמאיות בעלות מומחיות, חולקים את הכוח הריבוני עם נבחרי הציבור ולעתים הם השולטים.

התנועה הפופוליסטית מתיימרת להיות ניסיון של הציבור להחזיר לעצמו את כוחו וסמכויותיו, הנרמסות לכאורה על-ידי הבירוקרטיה והמומחים. כך למשל, בעקבות הצבעת הברקזיט על יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי, הכריז הפוליטיקאי הבריטי מייקל גוב:

“I think the people of this country have had of experts with organisations with acronyms saying that they know what is best and (getting it consistently wrong". (Michael Gove)

על רקע זה, למשל, ניתן להבין את אלה המכחישים את השינוי האקלימי והתרומה האנושית למשבר האקלים. למרות הקונצנזוס המדעי סביב שינויי האקלים, מהלך הנגד מבקש לכפור בעצם הסמכות המדעית ולהציגה כמוטה או כבעלת אינטרס. כך גם במאבק נגד מערכות המשפט והמומחיות המשפטית.

המנהיג הפופוליסט מדבר בשם האומה, כאילו העם מדבר בקול אחד. לכן עליו לפתור את הסתירה בין זה לבין אלו שאינם מזדהים עם הפרוגרמה הפופוליסטית. הפתרון פשוט: עמדות נוגדות לתפיסת עולמו אינן לגיטימיות

2. פופוליזם נגד דמוקרטיה ליברלית

שנית, את ההתקפה הפופוליסטית יש להבין על רקע המתח בין פופוליזם ודמוקרטיה ליברלית. כל חברה דמוקרטית מבוססת על הרעיון שלאזרחים תפקיד חשוב בקביעת האופן בו הם נשלטים. אולם כדי שרעיון דמוקרטי זה יכובד, הציבור או העם (‘The People’) נתפס כמערכת של פרטים שעדיפויותיהם בסוגיות שונות מגוונות וניתנות לשינוי. העדפות אלו משתכללות לידי הכרעה ציבורית באמצעות תהליכים סדורים של קבלת החלטות דמוקרטית, בדרך-כלל בהתאם להכרעת הרוב.

עקרונות דמוקרטים דורשים כי גם עמדות מיעוט תזכינה לכיבוד ותילקחנה בחשבון. כלומר, הדמוקרטיה הפלורליסטית מכילה דעות שונות ונוגדות. בניגוד לכך, התפיסה הפופוליסטית גורסת, הלכה למעשה, כי הממשלה צריכה לייצג לא את כלל האזרחים, אלא את אלו המבטאים עמדה פרטיקולרית – את זו של הרוב.

מרגע שגובשה או בוטאה, עמדה זו נתפסת כעמדה אחידה וקולקטיבית המשקפת את הציפייה הלגיטימית של כלל החברה, ושניתנת לייצוג בידי שלטון או שליט יחיד. קול השלטון (ופעמים רבות מדובר בשליט) הוא קול העם. עמדות חורגות או נוגדות – לרבות כאלו של מדענים או מומחים – אינן לגיטימיות, שכן הן חותרות תחת התפיסה האורגנית של הציבור.

השלטון הפופוליסטי כופר ברעיון המדעי שכן לפיו 'האמת' נוצרת על-ידי פרשנותו של המנהיג בדבר רצון העם. מודלים אחרים של 'חקר האמת' רק מחלישים את המדינה. תחת פוליטיקה פופוליסטית אין צורך בשקרים או ב'קטיף דובדבנים' של ראיות מחקריות כדי לתמוך במדיניות השלטונית, שכן יש רק את הרצון האורגני של הציבור. לא בכדי, המילה “post-truth” נבחרה למילת השנה על-ידי מילוני אוקספורד בשנת 2016. התעלמות מאמיתות כפי שנתפסות על ידי מוסדות מדעיים או עיתונאיים הפכה להיות חשובה פוליטית.

הפופוליזם מעמיק את המרד במומחיות כדי לחתור תחת תחושה משותפת של אמיתות עובדתיות. אזרחי הדמוקרטיה הליברלית נכנסים לזירה הפוליטית עם אינטרסים מנוגדים, אולם משא ומתן והכרעה בין אינטרסים אלה תלויים במערכת עובדות שכל האנשים הסבירים יכולים להסכים עליהן. ללא בסיס משותף זה, הנמקה משותפת, שתהיה מקובלת גם על אלה שחולקים על התוצאה, הופכת לבלתי אפשרית.

לכן, חשיבה קונספירטיבית שוחקת את האמון הציבורי בשלטון או בגורמי ביקורת אחרים, וכאשר עובדות מסוננות באמצעות מחויבות פוליטיות-מפלגתיות, יש חתירה תחת דליברציה דמוקרטית.

מדע, ולמעשה כל התחומים האקדמיים שלנו, אמורים לספק את העובדות המשותפות. בעוד שאינם חפים מטעויות, קונצנזוס של מומחים שנקבע באמצעות מוסדות עצמאיים וא-פוליטיים כמו אוניברסיטאות וכתבי עת אקדמאים הפועלים על-ידי ביקורת עמיתים מייצגים את המאמץ הקולקטיבי הטוב ביותר שלנו בקביעת עובדות רלוונטיות.

התפיסה הפופוליסטית גורסת כי הממשלה צריכה לייצג לא את כלל האזרחים, אלא את אלה שמבטאים את עמדת הרוב. עמדה שנתפסת כאחידה וקולקטיבית, וניתנת לייצוג בידי שלטון או שליט יחיד

מערכות הממשל בימינו הפכו למורכבות ביותר, כמו גם התלות ההדדית בחיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שלנו. גם תחום המשפט, כמו תחומי ידע אחרים, הוא מורכב ודורש למידה והתמקצעות. אך הפופוליזם לא מעריך מורכבות ודורש פשטות, שקיפות, מיידיות ואמיתות הנתפסות כמובנות מאליהן. אלו מלוות בדרך כלל בנימה אנטי-אינטלקטואלית הנותנת עדיפות ל'שכל הישר' מאשר לצורות מורכבות יותר של ידע ומומחיות.

3. פופוליזם נגד מערכות איזון ובלימה

שלישית, החלשת מערכות איזון ובלימה. אחת מן הדרכים באמצעותן חברות דמוקרטיות מגנות על עצמן מפני משטרים פופוליסטים המבקשים לדכא את המיעוט או את האופוזיציה, היא מערכת ממוסדת של איזונים ובלמים: מפלגות אופוזיציה, מספר בתי מחוקקים, עיתונות חופשית, רשות שופטת עצמאית וכו'. אלו מאפשרים את תיווכן של העדפות שונות לכדי מדיניות או פעולות הממשל.

בחברות דמוקרטיות אלו, למדע תפקיד מרכזי שכן הוא מאפשר קבלת החלטות המבוססות על ידע וראיות בגיבוי מתודולוגי. קולינס ואוונס טוענים כי התפקיד של מומחיות מדעית בדמוקרטיה דומה לזה של בית שני, עיתונות חופשית או מערכת שיפוטית עצמאית. היא תורמת למערכת האיזונים והבלמים שהכרחית למניעת התדרדרות למודלים אוטוריטריים של שלטון:

“Scientific expertise, when it is working properly, and when it is understood properly, makes it more difficult for a government to do just what it wants. Those with a tendency toward populism understand this and that is why they are likely to be dismissive of scientific expertise and to find ways of undermining its credibility by, for example, suggesting it is driven by the interests of particular social groups or emphasizing its uncertain and provisional nature; claims that are at least superficially similar to ideas developed within the social constructivist analysis of science” (Collins, Harry & Robert Evans, 2019. Populism and Science, Epistemology & Philosophy of Science 56.4, 200-218).

מוסדות המספקים מומחיות מדעית, כמו האקדמיה, מערכת המשפט והעיתונות החופשית – הכרחיים לדמוקרטיה פלורליסטית שכן הם מרסנים את הכוח של שליטים נבחרים לטעון שפרשנותם את ההוויה הטבעית והחברתית קיבלה את הסכמתו של העם ולכן נכונה. כלומר, למומחיות מדעית תפקיד חשוב במתח שבין דמוקרטיה פלורליסטית והעם. בדיוק מפני שסמכות מדעית מהווה את אחת ממערכות האיזון והבלימה בדמוקרטיה פופוליסטים מתקיפים אותה כשם שמתקיפים מערכות איזון ובלימה אחרות. כאשר מדובר במומחיות משפטית, הסבר זה מקבל משנה תוקף שכן מוסדות עצמאיים רבים של איזון ובלימה, כגון מוסדות ייעוץ משפטי ובמיוחד מערכות שיפוטיות, מבוססות על מומחיות משפטית.

מוסדות המספקים מומחיות מדעית: האקדמיה, מערכת המשפט והעיתונות החופשית – הכרחיים לריסון הכוח של שליטים נבחרים לטעון שפרשנותם קיבלה את הסכמת העם ולכן נכונה

הסבר נפוץ אחד לעליית הפופוליזם הוא ההשפעה של טכנולוגיות מידע חדשניות. ככל שעלות הגישה למידע נמוכה יותר, מומחים נבחנים ביתר קלות; לעתים קרובות הם מאבדים את תפקידם כשומרי הסף. הכעס על הטכנוקרטים מאורגן ביתר קלות, והאמון במוסדות נשחק.

התוצאה היא פתח לפופוליזם, שמתקדם על ידי צורות התעמולה החדשות העומדות לרשות השחקנים הפוליטיים. האינטרנט, והרשתות החברתיות במיוחד, מהווה חממה אידיאלית לחשיבה קונספירטיבית, כך שרבים מהרעיונות האנטי-מדעיים הבולטים ביותר בימינו (מהכחשת שינוי אקלים דרך מטיפים נגד חיסונים), מגיעים עטופים בחבילה בטענה שהמומחיות הראשית הושחתה, ושכבר לא ניתן לסמוך על מדענים להגיד את האמת שכן, בסופו של יום, הכל פוליטי.

התפיסה שמומחים הם אליטות המדכאות את העם ולכן יש לדחות כל עמדת מומחים או התדיינות המבוססת על ידע – מסוכנת לדמוקרטיה. בספרו משנת 2017 The Death of Expertise: The Campaign Against Established Knowledge and Why it Matters עומד ניקולס על הניתוק ההולך וגובר בין המומחים ובין אנשים מן השורה. התזה המרכזית בספר היא שמומחים בארצות הברית מושמצים על ידי הדיוטות הסבורים כי 20 שניות של חיפוש בגוגל שווים לעשרים שנות מחקר או ניסיון, ומבלבלים בין תחושת הבטן המושרית על ידי גוגל לבין ידע ממשי. ההשפעה של גישה אינטרנטית לכמות כמעט בלתי מוגבלת של מידע לא מאומת וחוסר היכולת של כלי תקשורת מבוססים לבדוק עובדות בקנה מידע רחב תורמים כמובן למתח בין מומחיות ופופוליזם.

התזה המרכזית בספר היא שמומחים בארה"ב מושמצים על ידי הדיוטות הסבורים כי 20 שניות של חיפוש בגוגל שווים ל-20 שנות מחקר או ניסיון, ומבלבלים בין תחושת הבטן המושרית על ידי גוגל לבין ידע ממשי

השדה המשפטי, כשדה המכיל גם מומחיות וגם כוח רב, חשוף למתקפות אלו, ואולי אף ביתר שאת לאור אופיו הלא-מדעי, בהשוואה למדעי הטבע ומדעים מדויקים. האליטה המשפטית מוצגת כאליטה ליברלית, המנותקת מהצרכים האמיתיים של העם, ובהיעדר אפשרות ממשית לשלוט באמצעים אלקטורליים מבקשת לכפות את עמדותיה על הציבור באמצעות מערכת המשפט.

כך, למשל, בנאומה בכנס העמותה למשפט ציבורי בשנת 2017, טענה שרת המשפטים לשעבר איילת שקד כי בעיני בית המשפט:

"ה'דמוס' הפך לדמון, והעם – הריבון האמיתי ביחס למקובל בדמוקרטיה רגילה – הפך לסכנה הניבטת מכל פינה ואורבת לשיטתנו".

הבריחה מהעם, לדעת השרה לשעבר שקד, נובעת:

"מריחוקן של חלק מהאליטות הישנות ממציאות החיים".

אמירות אלו הן חלק מן השיח הפופוליסטי לפיו אליטות מנותקות, בין היתר במערכת המשפט, מתעלמות מ"רצון העם" ומגבילות אותו ממימוש מאווייו. לפי תפיסה זו, בית המשפט, המייצג את אותה אליטה מנותקת, מבקש באמצעות המשפט, ובמיוחד באמצעות מושגי שסתום מעורפלים, לכפות על הציבור עמדות המנוגדות לאלו שהרוב רוצה לקדם באמצעים פוליטיים.

כאשר ההכרעה של שופטי בית המשפט, שאמורים להיות המומחים הגדולים ביותר בתחום המשפט, מרודדת להכרעה פוליטית ותו לא, אין כל חשיבות למומחיות. ואם כך לגבי שופטי בית המשפט העליון, קל וחומר לגבי משפטנים ברמה זוטרה יותר וחוקרים מהאקדמיה. לכן, אין חשיבות לעמדתו של מומחה למשפט חוקתי שטוען כי חוק מסוים פוגע בזכות חוקתית באופן שאינו מידתי ולכן אינו חוקתי, כי זו משקפת רק את עמדתו הסובייקטיבית-ערכית. זוהי עמדתו הפוליטית. לעמדה זו אין שום עדיפות על פני עמדתם הערכית של נציגי הרוב כפי שנבחרו בבחירות דמוקרטיות.

באווירה פופוליסטית, סיווגם של מומחים ואנשי אקדמיה, למשל בתחומי המשפט הציבורי, כאליטה ליברלית, משמש כמכשיר הכפשה שנועד לצייר אקדמאים באופן קריקטורי כאקטיביסטיים פוליטיים ולא כמומחים בתחומם.

לפי תפיסה זו, בית המשפט, המייצג את אותה אליטה מנותקת, מבקש באמצעות המשפט, ובמיוחד באמצעות מושגי שסתום מעורפלים, לכפות על הציבור עמדות המנוגדות לאלו שהרוב רוצה לקדם באמצעים פוליטיים

במלים אחרות, בעידן הפופוליזם, ההתקפה על המומחיות המשפטית משרתת מספר מטרות בו-זמנית: ראשית, ככלי להתנגדות לאליטה ליברלית שנטען כלפיה שהיא מבקשת לכפות על החברה ערכים ליברלים-אוניברסליים תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי. שנית, ככלי להחלשת מערכות עצמאיות של ייעוץ משפטי, אקדמיה משפטית ובמיוחד בתי משפט, העשויים לשמש כמנגנון איזון ובלימה על הכוח השלטוני ואשר מונעים מהכוח הפופוליסטי להתפרץ ללא ריסון. הזלזול במומחיות עלול אפוא לפגוע לא רק בתחומי המדיניות הספציפיים בהם למומחיות יש תרומה ייחודית, אלא גם לאפשר את שינוי המשטר הדמוקרטי בכללותו. מפני סכנות אלה עלינו להישמר.

רשימה זו היא חלק מפרק בדבר "מומחיות במשפט" שעתיד להתפרסם בספר על "מומחיות" בהוצאת המרכז הבינתחומי הרצליה.

יניב רוזנאי הוא פרופ' חבר בבית הספר הארי רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. בעל תואר דוקטור במשפטים מה-LSE ופוסט דוקטורט מאוניברסיטת חיפה ומ-NYU. תחומי ההתמחות שלו הם משפט חוקתי השוואתי, תאוריה חוקתית, וחקיקה

ד"ר אדם שנער הוא מרצה בכיר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. הוא מתמחה בתיאוריה חוקתית, במשפט חוקתי ובמשפט חוקתי השוואתי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,019 מילים

מיוחד נסראללה ואני

"על עקבים במזרח התיכון", ספרה החדש של חברת הכנסת לשעבר והעיתונאית קסניה סבטלובה, מסכם את מסעותיה בין מדינות אויב, במסווה של כתבת רוסיה ● בספר, שקטעים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה, כותבת סבטלובה גם על ביקורה במטה חזבאללה בביירות, על הסיכונים היומיומיים שנטלה, ועל הרגע שבו צפתה מקרוב בנאומו של נסראללה - והתפללה שאיש לא יגלה את זהותה

עוד 3,040 מילים

יהודים חיים בבחריין זה 140 שנה ● ההסכם עם ישראל משנה את חייהם, אך לא מעורר בהם מחשבות על הגירה ● חברי הקהילה מספרים על רגעי השיא והשפל שלהם במדינה הערבית הזעירה, ומגלים: "אבותינו לא מצאו את עצמם בעיראק, ולכן החליטו לנסות את מזלם בבחריין"

עוד 749 מילים

למקרה שפיספסת

הסגר השני מרגיש כמו קאבר של הסגר המקורי ● הסכמי השלום עם איחוד המפרציות מרגישים כמו קאבר לחגיגות השלום עם מצרים וירדן ● מסך הטלוויזיה מלא בקאברים לתוכניות עבר - מ"זהו זה" ועד "מי רוצה להיות מיליונר" ● ככה זה עכשיו, אנחנו בימים של קאברים ● אז לכבוד החג, ריכזנו יחד את שירי הקאבר הגדולים אי פעם, ולכל קאבר צירפנו את הסיפור שמאחוריו ● קריאה והאזנה נעימה

עוד 554 מילים ו-3 תגובות
עודכן לפני 16 דקות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ראיון רג'ינה קינג עושה היסטוריה בהוליווד

בזמן שאמריקה בוערת על רקע גזעני, הבמאית והשחקנית זוכת האוסקר רג'ינה קינג עושה היסטוריה שחורה ● הסרט "לילה אחד במיאמי" מפגיש ארבעה גברים שחורים מפורסמים ב-1964, בהם קסיוס קליי ומלקולם X ● הגיבורים אמיתיים, העלילה דמיונית, אבל המסרים רלוונטיים מתמיד ● בהתחלה קינג התלבטה האם להפיץ את הסרט בגלל הקורונה, אבל אז התקבלה לפסטיבל ונציה - כבמאית השחורה הראשונה שעשתה זאת

עוד 1,902 מילים

ראש השנה בגיהינום

אבא של האמנית הדי אברמוביץ, אלכסנדר ברויאר, ברח מהנאצים ב-1938, רק כדי לחזור כמה שנים אחר כך לאירופה עם הצבא האמריקאי ● הוא היה בין האמריקאים הראשונים שנכנסו לבוכנוואלד, והיו עדים פיזית להשמדת יהודי אירופה ● על האדמה החרוכה שהייתה גרמניה, ב-1945, הוא חגג את ראש השנה ● טור אישי

עוד 1,395 מילים

מותה של רות ביידר גינזבורג עלול להחזיר את ארה"ב שנים אחורה

האישה שסללה את הדרך לנשים, שנלחמה על זכויות הפרט והפכה לאייקון בחייה, הלכה לעולמה אמש בגיל 87 ● חודש וחצי לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, הרפובליקאים כבר נחושים למנות במקומה את השופט השמרן השלישי בכהונתו הנוכחית של טראמפ ● המאבק של גינזבורג על פניה של הדמוקרטיה האמריקאית ממשיך ביתר שאת, גם אחרי מותה

עוד 885 מילים ו-1 תגובות
מסע בשבילי השחיתות. איור: אבי כ"ץ

טיול לחג מסע בשבילי השחיתות

רגע לפני שנפל עלינו הסגר השני, יצא מדריך טיולים נמרץ עם קבוצת מבקרים חסרי מודעות שבסך הכל ביקשו לראות מעט מנופי ארץ הקודש ● במשך שלושה ימים, המדריך א' הראה להם את מיטב התוצרת של שנים של סיאוב, פוליטיקאים שנשארו על הכיסא זמן רב מדי, קבלנים שקיבלו קיצורי דרך תמורת שוחד, ואוצרות טבע שנשדדו מהציבור לטובת הטייקונים ● ציונות 2020, פה ושם בארץ ישראל

עוד 3,656 מילים ו-3 תגובות

עם כל הכבוד להסכם השלום המרגש עם איחוד האמירויות, הכישלון מול הפלסטינים עלול להתפוצץ לנו בפנים בכל רגע ● ללבנונים רבים כבר אין מה להפסיד, והם מהמרים אפילו על חייהם ● לעיראק לא חסר כסף, אבל המושחתים לוקחים הכל ● לא כולם בבחריין שמחים לעשות איתנו עסקים ● ו-38 שנים לרצח שזעזע את האזור, והוביל לכישלון מוסרי חמור של מדינת ישראל ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 955 מילים

ערב התשפ"א, כשנדמה שהכול מסביב קורס, זהו זמן טוב להצטער על סגירת נציבות הדורות הבאים בכנסת לפני עשור בדיוק - אותו גוף שהיה אמור להביא אותנו קצת יותר מוכנים להתמודדות עם המשבר הנוכחי ● דעה

עוד 647 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 46 ימים לבחירות

האסונות של טראמפ

טקס החתימה על הסכמי הנורמליזציה בין ישראל והמפרציות בבית הלבן לא סיפק לטראמפ אפילו שעות ספורות של סיקור חיובי ● ארצות הברית מתמודדת עם אסונות טבע וניהול כושל - משריפות חסרות תקדים במערב, דרך סערות הוריקן הרסניות, ועד התפרצות מגפת הקורונה שלא נבלמת ● אבל במירוץ לנשיאות, העיניים נשואות אל המדינות המתנדנדות - ובפרט למדינה שעשויה לקבוע את המנצח

עוד 1,684 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סֶגֶר שֵׁנִי

כמו נהר שכל הזמן משתנה כי הכול זורם, לא רק שהסגר החדש הוא לא הסגר שהכרנו - גם אנחנו כבר לא אותם אנשים שהיינו כשנכנסנו אל הסגר הראשון, אי אז במרץ-אפריל 2020

עוד 842 מילים

כן אנחנו יכולים! כך ניפרד השנה מנתניהו, ונחזק את מדינת ישראל

מדינת ישראל מתמודדת כעת עם איום מרובע: ממשלתי, משטרי, מדינתי - ומשבר אמון שהגיע לשיא בקורונה ● אבל אין סיבה לאבד תקווה ● הדרך אל ההחלמה תהיה קשה ומייסרת, וכרוכה בהיפרדות מראש הממשלה, אך הדבר אפשרי ● כך ניתן לעשות זאת בצורה דמוקרטית ויעילה, תוך איחוי הקרעים ושיתוף פעולה לעתיד טוב יותר ● דעה

עוד 1,246 מילים ו-5 תגובות

הממשלה פרסמה מתווה לקיום הפגנות במהלך הסגר

לא תהיה הגבלה על מספר המפגינים, אך תהיה חובה לשמור מרחק בין קבוצות של עד 20 מפגינים ● היועמ"ש האריך את כהונת זילבר ב-3 חודשים ● אוחנה יאריך את כהונת מ"מ המפכ"ל בחצי שנה ● חרדים הזמינו 400 אוטובוסים למפגינים, במשטרה סבורים שזו דרך לעקוף את הסגר ● ניסנקורן: לא זיהינו את העלייה בתחלואה בזמן ● שרים בביקורת על גמזו ״שנכנע ללחצים״ ● ושלל ברכות חג שמח מרחבי הזירה הפוליטית

עוד 16 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה