זה היה נראה מאוד מוזר אז באוקטובר 2009, כאשר ועדת פרס נובל החליטה להעניק את פרס נובל לשלום לנשיא האמריקאי שנבחר זמן קצר לפני כן – ברק אובמה. זה היה מוזר לשמוע את טיעוני הועדה על כך שאובמה קיבל את הפרס על "מאמציו לחיזוק הדיפלומטיה ולשיתוף פעולה בין העמים". יו"ר ועדת הפרס הסביר את הבחירה בו למרות שטרם הגיע להישג משמעותי, ברצון להגביר את התמיכה במאמציו.

אובמה לא הביא שלום. הוא הביא מלחמה, צער ובכיה לדורות. הנחות היסוד המדיניות שלו, שעיקרן כניעה לקיצוניים – הוכחו כאסון. מי יודע כמה אנשים נרצחו בשל המדיניות הזאת. אין תימה שיו"ר ועדת הפרס התבטא ב–2015 ואמר שהוא מתחרט על הפרס.

אובמה לא הביא שלום אלא מלחמה, צער ובכיה לדורות. הנחות היסוד המדיניות שלו, שעיקרן כניעה לקיצוניים – הוכחו כאסון. מי יודע כמה נרצחו בשל מדיניות זו. אין תימה שיו"ר ועדת הפרס אמר ב–2015 שהוא מתחרט על הפרס

להבדיל מאובמה, בשבוע שעבר נתבשרנו כי הנשיא דונלד טראמפ הוגש כמועמד לקבלת פרס נובל לשלום על ידי חבר פרלמנט נורבגי, הודות לשלום שהביא בין ישראל לאיחוד האמירויות. אני בטוח שיש המון שמאלנים בעולם שלא רואים בעין יפה את המועמדות הזאת ולא חושבים שטראמפ צריך לקבל את הפרס. הם בכלל לא מבינים איך טראמפ עדיין מכהן כנשיא ובשבילם זאת מציאות נוראית. אותם אנשים רואים בטראמפ מחרחר מלחמה ואדם שהפך את העולם, ובייחוד את ארצות הברית, למקום נוראי הרבה יותר. על כך יש לשאול, האמנם?

כאשר מביטים על המציאות בצורה אובייקטיבית, קשה שלא להעריך את טראמפ. הוא לא הגורם הישיר להסכם שלום אחד – אלא אחראי באופן בלעדי לשלושה הסכמי שלום: לא רק בין ישראל לאיחוד האמירויות אלא גם בין ישראל לבין בחריין ולהסכם נורמליזציה בין סרביה לבין קוסובו.

לא זו אף זו, טראמפ הציע לפני שנה תוכנית שלום – תוכנית המאה – שמנסה לפתור את הסכסוך הישראלי פלשתיני העקוב מדם בצורה מאוד יצירתית. הוא גם עושה לילות כימים יחד עם מזכיר ההגנה שלו פומפאו על מנת להביא לשלום בין ישראל לבין סודן. ובהקשר המזרח אסייתי הוא גם ניסה להביא גישה שונה ויצירתית לגבי צפון קוריאה. חייבים לשים לב לזה: כל המדינות שהזכרתי היו מעורבות בעוינות. כולן שינו גישה – גם אם לא בצורה מוחלטת.

בסיכומם של 4 שנים לא יהיה זה מופרך לומר: העולם של היום, בכל הקשור למלחמות, טוב יותר מהעולם שהיה לפני בחירתו של טראמפ, ולנשיא ארצות הברית יש תרומה ניכרת לכך.

ניסיתי למצוא מדינאי בשלושת הדורות האחרונים שאחראי לשלושה הסכמי שלום או הסכמים ששינו לחלוטין את מצב המלחמה באזורים מסוימים ולא מצאתי. אבל טראמפ לא לבד. בנוסף אליו חייבים לקבל את הפרס את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ומנהיג איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד. שניהם עשו צעדים מרחיקי לכת על מנת להוביל את המדינות שלהם לכיוון שלום. לא פחות חשוב מכך, שניהם מובילים את המזרח התיכון בכיוון שונה מאשר זה היינו רגילים אליו בעבר. הם הופכים את האזור מאזור של איבה לאזור של שלום ושל שיתוף פעולה שישפיע מאוד על העמים החיים במרחב. כאשר אנו מתמודדים עם האתגר הבלתי רגיל של מגיפת הקורונה יש לזה חשיבות אדירה.

ניסיתי למצוא מדינאי ב-3 הדורות האחרונים שאחראי ל-3 הסכמי שלום ולא מצאתי. אבל טראמפ לא לבד. בנוסף אליו חייבים לקבל את הפרס רה"מ ישראל בנימין נתניהו ומנהיג איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד

הענקת פרס נובל לשלום לאישים הללו ישדר גם מסר מאוד חשוב לעולם: עדיף לכם להיות בצד של עושי השלום כמו ישראל, איחוד האמירויות ובחריין ולא בצד של מחרחרת המלחמה איראן.

לסיכום, מעשיו של טראמפ מעידים כי הוא מנהיג היסטורי. לא פחות. וראוי שכמו מנהיגים היסטוריים אחרים הוא יקבל את הפרס שהוא כל כך ראוי לו.

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד. מוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עוסק בהיסטוריה, כלכלה, תרבות, פוליטיקה והקשר ביניהם. נשוי לגילה, אבא לזהר, בעלים של ויוה ואוהד מושבע של מכבי תל אביב.

משברים, גדולים כקטנים, הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הם מערערים את שגרת יומנו, מעוררים חרדה ואי-ודאות. אך למרות התהפוכות, שמירה על שגרה מסוימת יכולה להיות עוגן יציב שיעזור לנו להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר. משברים יכולים להגיע בצורות שונות ולהשפיע על חיינו באופן עמוק. הם מערערים את השגרה המוכרת ומעמידים אותנו בפני אתגרים חדשים.

משברים רבים עשויים לשבש את השגרה, כמו משברים אישיים: אובדן של אדם קרוב, מחלה קשה, פרידה, אובדן עבודה, בעיות כלכליות, משבר זהות; משברים משפחתיים: גירושין, מחלה של בן משפחה, מעבר דירה, בעיות חינוך, אלימות במשפחה; משברים חברתיים: אסונות טבע, מלחמות, מגפות, משברים כלכליים, משברים פוליטיים; משברים הקשורים לשינויים גדולים בחיים, כמו נישואים, לידה, פרישה לפנסיה ועוד.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

כבר יותר משנתיים אנחנו מתבכיינים! מה עשינו השנה כדי לעצור את הדיקטטורה? כמו בכל מדינה דמוקרטית יצאנו להפגין, מחינו, צעקנו, התנהלנו כמו אותו ילד ששם את האצבע בסכר. אבל אצבע בסכר מול נחשול מטורלל של צונאמי – לא יכולה להחזיק לאורך זמן.

לתומנו חשבנו שפעולות הזעם שלנו יעצרו את שטף החוקים הדיקטטורים. מחריבי הדמוקרטיה עצרו בשלב הראשון, לאלפית השנייה, הסתכלו ימינה ושמאלה והבינו שחומות המאבק הדמוקרטי הן נמר של נייר. מאז, לא המאבק האזרחי ולא המלחמה בה ממשיכים להיהרג ילדינו עצרה אותם. בזה אחר זה הם המשיכו בדרך אל הניצחון המוחלט על עם ישראל.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.