זה היה נראה מאוד מוזר אז באוקטובר 2009, כאשר ועדת פרס נובל החליטה להעניק את פרס נובל לשלום לנשיא האמריקאי שנבחר זמן קצר לפני כן – ברק אובמה. זה היה מוזר לשמוע את טיעוני הועדה על כך שאובמה קיבל את הפרס על "מאמציו לחיזוק הדיפלומטיה ולשיתוף פעולה בין העמים". יו"ר ועדת הפרס הסביר את הבחירה בו למרות שטרם הגיע להישג משמעותי, ברצון להגביר את התמיכה במאמציו.

אובמה לא הביא שלום. הוא הביא מלחמה, צער ובכיה לדורות. הנחות היסוד המדיניות שלו, שעיקרן כניעה לקיצוניים – הוכחו כאסון. מי יודע כמה אנשים נרצחו בשל המדיניות הזאת. אין תימה שיו"ר ועדת הפרס התבטא ב–2015 ואמר שהוא מתחרט על הפרס.

אובמה לא הביא שלום אלא מלחמה, צער ובכיה לדורות. הנחות היסוד המדיניות שלו, שעיקרן כניעה לקיצוניים – הוכחו כאסון. מי יודע כמה נרצחו בשל מדיניות זו. אין תימה שיו"ר ועדת הפרס אמר ב–2015 שהוא מתחרט על הפרס

להבדיל מאובמה, בשבוע שעבר נתבשרנו כי הנשיא דונלד טראמפ הוגש כמועמד לקבלת פרס נובל לשלום על ידי חבר פרלמנט נורבגי, הודות לשלום שהביא בין ישראל לאיחוד האמירויות. אני בטוח שיש המון שמאלנים בעולם שלא רואים בעין יפה את המועמדות הזאת ולא חושבים שטראמפ צריך לקבל את הפרס. הם בכלל לא מבינים איך טראמפ עדיין מכהן כנשיא ובשבילם זאת מציאות נוראית. אותם אנשים רואים בטראמפ מחרחר מלחמה ואדם שהפך את העולם, ובייחוד את ארצות הברית, למקום נוראי הרבה יותר. על כך יש לשאול, האמנם?

כאשר מביטים על המציאות בצורה אובייקטיבית, קשה שלא להעריך את טראמפ. הוא לא הגורם הישיר להסכם שלום אחד – אלא אחראי באופן בלעדי לשלושה הסכמי שלום: לא רק בין ישראל לאיחוד האמירויות אלא גם בין ישראל לבין בחריין ולהסכם נורמליזציה בין סרביה לבין קוסובו.

לא זו אף זו, טראמפ הציע לפני שנה תוכנית שלום – תוכנית המאה – שמנסה לפתור את הסכסוך הישראלי פלשתיני העקוב מדם בצורה מאוד יצירתית. הוא גם עושה לילות כימים יחד עם מזכיר ההגנה שלו פומפאו על מנת להביא לשלום בין ישראל לבין סודן. ובהקשר המזרח אסייתי הוא גם ניסה להביא גישה שונה ויצירתית לגבי צפון קוריאה. חייבים לשים לב לזה: כל המדינות שהזכרתי היו מעורבות בעוינות. כולן שינו גישה – גם אם לא בצורה מוחלטת.

בסיכומם של 4 שנים לא יהיה זה מופרך לומר: העולם של היום, בכל הקשור למלחמות, טוב יותר מהעולם שהיה לפני בחירתו של טראמפ, ולנשיא ארצות הברית יש תרומה ניכרת לכך.

ניסיתי למצוא מדינאי בשלושת הדורות האחרונים שאחראי לשלושה הסכמי שלום או הסכמים ששינו לחלוטין את מצב המלחמה באזורים מסוימים ולא מצאתי. אבל טראמפ לא לבד. בנוסף אליו חייבים לקבל את הפרס את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ומנהיג איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד. שניהם עשו צעדים מרחיקי לכת על מנת להוביל את המדינות שלהם לכיוון שלום. לא פחות חשוב מכך, שניהם מובילים את המזרח התיכון בכיוון שונה מאשר זה היינו רגילים אליו בעבר. הם הופכים את האזור מאזור של איבה לאזור של שלום ושל שיתוף פעולה שישפיע מאוד על העמים החיים במרחב. כאשר אנו מתמודדים עם האתגר הבלתי רגיל של מגיפת הקורונה יש לזה חשיבות אדירה.

ניסיתי למצוא מדינאי ב-3 הדורות האחרונים שאחראי ל-3 הסכמי שלום ולא מצאתי. אבל טראמפ לא לבד. בנוסף אליו חייבים לקבל את הפרס רה"מ ישראל בנימין נתניהו ומנהיג איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד

הענקת פרס נובל לשלום לאישים הללו ישדר גם מסר מאוד חשוב לעולם: עדיף לכם להיות בצד של עושי השלום כמו ישראל, איחוד האמירויות ובחריין ולא בצד של מחרחרת המלחמה איראן.

לסיכום, מעשיו של טראמפ מעידים כי הוא מנהיג היסטורי. לא פחות. וראוי שכמו מנהיגים היסטוריים אחרים הוא יקבל את הפרס שהוא כל כך ראוי לו.

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד. מוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עוסק בהיסטוריה, כלכלה, תרבות, פוליטיקה והקשר ביניהם. נשוי לגילה, אבא לזהר, בעלים של ויוה ואוהד מושבע של מכבי תל אביב.

לפני כמה שנים, במסגרת תפקידי, הגעתי לאסן שבגרמניה כאורח מפלגת השלטון שבחרה באנגלה מרקל להיות מועמדתה לקראת בחירות 2017. הימים היו ימי חקירות נתניהו. אחת העוזרות של הקנצלרית, שניזונה בעיקר מעיתון "הארץ" וביקשה לדעת יותר, שאלה אותי: איך יכול להיות שנתניהו נבחר שוב שוב?

לפני כמה שנים, במסגרת תפקידי, הגעתי לאסן שבגרמניה כאורח מפלגת השלטון, שבחרה באנגלה מרקל כמועמדתה בבחירות 2017. הימים היו ימי חקירות נתניהו. אחת מעוזרות הקנצלרית שאלה אותי איך יתכן שנתניהו נבחר שוב שוב

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד. מוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עוסק בהיסטוריה, כלכלה, תרבות, פוליטיקה והקשר ביניהם. נשוי לגילה, אבא לזהר, בעלים של ויוה ואוהד מושבע של מכבי תל אביב.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

"השלום הוא יפי החיים. הוא זריחת השמש. הוא חיוכו של ילד, אהבתה של אם, חדוותו של אב, היחד של משפחה" (מנחם בגין)

במערכת הבחירות הכלליות בישראל של 1996 המילה "שלום" שיחקה תפקיד מרכזי. סלוגן הבחירות של בנימין נתניהו, שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהיבחר בניגוד לכל סיכוי לאחר שניצח על חודם של 30 אלף קולות את שמעון פרס, היה "עושים שלום בטוח". אולם אלפי נרצחים ישראלים שבאו בעקבות הסכם אוסלו, שהוביל לפריצת אינתיפאדת אל אקצא, גרמו לכך שהמילה שלום לא משחקת יותר תפקיד מרכזי במערכת הפוליטית.

סלוגן הבחירות של נתניהו, שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהיבחר כנגד הסיכויים לאחר שניצח על חודם של 30 אלף קולות את פרס, היה "עושים שלום בטוח"

זה לא שהישראלים ויתרו על שלום. הם הפכו להיות סקפטיים בעיקר משום שהם לא מאמינים שלפלשתינים יש הנהגה שמוכנה לעשות פשרות היסטוריות. לא זו אף זו, ככל שעברו השנים הבינו הישראלים שפרדיגמת "שטחים תמורת שלום" בהקשר הפלשתיני – כלומר שישראל תוותר על שטחים ותקבל תמורת זאת שלום – איננו עובד יותר. הדבר נובע מהעובדה שמכל שטח שישראל פינתה – הוואקום התמלא בפעילויות טרור. ההינתקות מרצועת עזה, עליית החמאס וירי הטילים היומיומי לכיוון דרום ישראל מבטאים זאת בצורה הכי מובהקת.

פרדיגמת "שטחים תמורת שלום" אומצה על ידי מרבית מדינות ערב. יותר מכך, במשך שנים טענו אנשי שמאל בישראל וגורמי שמאל בעולם כולו שישראל לא תוכל להשתלב במרחב כולו אם היא לא תיתן ידה להקמת מדינה פלשתינית. כאשר החל נתניהו לאתגר את הטענה הזאת עוד באמצע שנות ה–90 של המאה הקודמת לא היה אחד שלא התייחס אליו כהזוי. במשך שנים הוא היה מושא ללעג של הפרשנים המדיניים בישראל.

והנה, לאחר שנתניהו הפך את ישראל למעצמה, ועם התגרענותה המואצת של איראן, הבינו מדינות ערביות שבעבר היו אויבות של ישראל שהאינטרס שלהן הוא הפוך. למרות שספק אם מדינה פלשתינית תקום אי פעם, במשך שנים שיתוף הפעולה של ישראל עם מדינות במרחב היה ידוע, אך הן היססו, בצדק רב, לתת לכך פומבי. והנה, בעזרתו הרבה של הנשיא טראמפ החליטה איחוד האמירויות הערביות לשבור את הטאבו ובשבוע שעבר הודיעה כי תחתום על הסכם שלום או הסכם נורמליזציה עם ישראל. התקווה היא שמדינות אחרות יבואו בעקבותיה.

אפשר להביט על ההסכם הזה בכמה צורות: בראש ובראשונה הוא שובר את הפרדיגמה אותה הזכרתי. שנית, הוא ישפר את חייהם של אין ספור מתושבי האזור על ידי פתיחת שווקים. ישראל אפילו יכולה לייצא גז ולייבא נפט.

אולם נדמה לי שאחד הדברים המעניינים ביותר היא המציאות הגיאו פוליטית החדשה שנוצרה כאן. מצד אחד, דמוקרטיה אחת, ומדינות שמשנות את המבט הפוליטי הפילוסופי שלהן: ישראל, מצרים, ירדן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ואולי גם עומאן. יש לזכור כי לישראל ולמצרים יש לכל אחת בנפרד הסכמים משותפים עם יוון בים התיכון. ואילו מצד שני, מדינות אשר מממנות טרור ופוגעות באזרחיהן, כאשר המונח דמוקרטיה וזכויות כל כך זרים להן: איראן, סוריה וטורקיה יחד עם הארגונים חיזבאללה וחמאס.

במשך שנים שיתוף הפעולה של ישראל עם מדינות במרחב היה ידוע, אך הן היססו, בצדק רב, לתת לכך פומבי. והנה, בעזרתו הרבה של הנשיא טראמפ החליטה איחוד האמירויות הערביות לשבור את הטאבו

המהלך המדיני האחרון מסדר מחדש את השחקניות באזור. מעצמות העולם החופשי יחד המעצמות המסורתיות ובהן רוסיה וסין מוכרחות לבחור בצד הראשון משום שאם לא יעשו זאת הן ייאלצו להתמודד עם ההשלכות ההרסניות של הכוחות שהזכרתי בצד השני. אחרי ככלות הכל, הן טעמו מהטעם הרע הזה בעבר.

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד. מוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עוסק בהיסטוריה, כלכלה, תרבות, פוליטיקה והקשר ביניהם. נשוי לגילה, אבא לזהר, בעלים של ויוה ואוהד מושבע של מכבי תל אביב.

בלי להרגיש אנחנו עומדים על סף אנרכיה. זה לא אומר שאנחנו שם, אך אם המגמות החדשות שמתפשטות בעולם ישתלטו על הזרם המרכזי, הרי שלא ירחק היום והעולם שאנו מכירים כיום יהיה זיכרון עמום.

עיריית מיניאפוליס בארצות הברית החליטה לפרק את כוח המשטרה הקיים של העיר. עלו הצעות להקים כוח משטרה חלופי, אך למרבה התדהמה אחת ההצעות שעלתה אמרה שאין להקים כוח שיטור חלופי בכלל.

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד. מוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עוסק בהיסטוריה, כלכלה, תרבות, פוליטיקה והקשר ביניהם. נשוי לגילה, אבא לזהר, בעלים של ויוה ואוהד מושבע של מכבי תל אביב.

ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב: ברוב המקרים בעלי כוח ושררה יעשו הכל על מנת להשאיר בידם את הכוח. היא גם מוכיחה שמעמדות שליטים יוותרו על מעמדם האקסקלוסיבי רק בכוח.

מהבחינה הזאת, אחד התהליכים המרתקים שעוברים על החברה הישראלית הוא מעקב אחר איבוד ההגמוניה של מה שברוך קימרלינג קרא לו אחוס"ל – אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסט, לאומי. חשוב להבהיר מראש: האחוס"ל שינה את צורתו הואיל והחברה הישראלית מעורבת עדתית הרבה יותר, החילונים כבר לא שולטים באופן בלעדי, רוב העולים הפכו כבר לוותיקים, הסוציאליזם הארץ ישראלי מפרפר למוות בדמות הקולות החלשים של מרב מיכאלי וסתיו שפיר, והלאומיות הפכה בעיני רבים מהאחוס"לים לרעיון משוקץ.

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד. מוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עוסק בהיסטוריה, כלכלה, תרבות, פוליטיקה והקשר ביניהם. נשוי לגילה, אבא לזהר, בעלים של ויוה ואוהד מושבע של מכבי תל אביב.

בשנים האחרונות עולה שוב ושוב הטענה כי אם מערכת המשפט לא תהיה חזקה הרי שישראל תצעד אל עבר דיקטטורה, כמו בגרמניה הנאצית. אלא שהטיעון הזה לחלוטין מנותק מהמציאות.

מי שמביא אותנו אל סיפה של דיקטטורה הוא דווקא בית המשפט העליון, משום שהוא מפר בצורה בוטה את עקרון הפרדת הרשויות. מאז המהפכה השיפוטית שהנהיג אהרן ברק לפני כ-25 שנה, צועדת ישראל בכיוון אוליגרכיה משפטית. שכן, לאור הצעדים הללו כבר אין מדובר רק ברשות שופטת אלא גם – ומאוד קל להבחין בכך בפסקי הדין שלו – ברשות מבצעת וגם ברשות מחוקקת.

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד. מוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עוסק בהיסטוריה, כלכלה, תרבות, פוליטיקה והקשר ביניהם. נשוי לגילה, אבא לזהר, בעלים של ויוה ואוהד מושבע של מכבי תל אביב.