בפרפראזה על הדיון בספרו של הפילוסוף הדני סרן קרקיגור: "חיל ורעדה", העוסק באמונתו ולבטיו של אברהם בסיפור העקדה, אולי אפשר לנסות לבחון את מערכת קבלת ההחלטות של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, החל מהסכמתו לקבל עליו את התפקיד ועד היום, ברוח אותו אירוע.

לא שיש מקום להקבלה בין שני המאורעות או להצדקה של ניסוי העקדה, לחלוטין לא, אבל יש מקום לבחון את לבטיו הקשים של כל אדם, ובעיקר כשמדובר בשליח ציבור, ברגעים מכריעים בחייו. כיצד הוא מקבל את החלטותיו (במצבים קלים לאין ערוך מניסוי העקדה), כשעל הפרק עומדים ענייניו האישיים – מול אמונתו ושליחותו. המינוי הזה היה צריך להדיר שינה מעיניו של הממונה ושל הוועדה הממנה ושל כלל אזרחי המדינה, אבל זה עבר כעניין של מה בכך.

לא שיש מקום להקבלה בין סיפור העקדה לבין מערכת קבלת ההחלטות של מנדלבליט, או להצדקת ניסוי העקדה, אבל יש מקום לבחון את לבטיו הקשים של כל אדם, ובעיקר שליח ציבור, ברגעים מכריעים בחייו

היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, היה במשרת אמון של ראש הממשלה כמזכיר הממשלה, וככזה שקרוב אליו מאוד ומכיר לפני ולפנים את פרטי הפרטים, שחלק מהם נוגע בפרשות ראש הממשלה ומשפחתו. נשאלת השאלה – כיצד מר מנדלבליט מסכים לעבור ממשרת אמון – לתפקיד בו יהיה חייב להיות "השופט" בענייניו החמורים של ראש הממשלה ומשפחתו?  מה אצה לו הדרך? איך הוא שקל את כובד המשרה, ומעמד היועץ, וההכרעות הגדולות הנמצאות במסגרת התפקיד – בהשוואה לקידום האישי?

מול מעמדו וקידומו האישי של מר מנדלבליט עומדת הדמוקרטיה במדינת ישראל. אי אפשר להיכנס לתפקיד כזה כאשר יש חשש שידיו של מקבל ההחלטות עלולות להיות כבולות, עקב מחויבות רגשית או מכל סיבה אחרת. לכן, מר מנדלבליט היה אמור לסרב להצעה הזו למרות הפיתוי הגדול שלצידה. כיצד יכול היה מר מנדלבליט להתחייב כי לא תהיה לו בעיה לקבל החלטות בענייניו של ראש הממשלה? הרי זה לא אנושי לבקש זאת מאף אדם בן תמותה.

לא רק על מר מנדבליט רובצת האחריות בעניין זה, אלא גם על כתפיו של כל אחד ואחת מחברי הוועדה שאישרה את המינוי הזה, שעל פניו היה ברור כי הוא נגוע בניגוד עניינים חמור.

תפקידו של מנדלבליט איננו עניין של מה בכך. הוא הסמכות העליונה שאמורה לשמור על החוק במדינה, בעיקר בפני הרשות המבצעת, וללא משוא פנים. היתה לו למנדלבליט אפשרות לקחת דוגמא מקודמיו בתפקיד זה: חיים כהן, אהרון ברק ומני מזוז שעשו מלאכתם נאמנה. היתה לו אפשרות לשמור על החוק ומערכת המשפט ללא מורא.

אסור היה שתעמוד בפני מנדלבליט שום דילמה הקשורה לקשרים אישיים, או הרגשת חובה על מינויו, או כל שיקול זר אחר. הוא חייב לשקול אך ורק עניינית על פי העובדות והנגזר מהם על מנת ששמירת החוק, בעיקר ע"י חברי הממשלה, תיעשה ותיראה.

היועמ"ש היה במשרת אמון של רה"מ כמזכיר הממשלה קרוב ובקיא בפרטים, שחלקם נוגע בפרשות רה"מ. כיצד הסכים לעבור ממשרת אמון לתפקיד "השופט" בענייניו החמורים של רה"מ ומשפחתו?

לצערנו, על פניו נראה שהיועץ גרר וממשיך לגרור רגליים כבר זמן רב. יש פרשות חמורות שעדיין ממתינות לחקירה, אשר משום מה לא מתחילה. והחמור מכל הן ההתקפות ההולכות וגוברות על מערכות המשפט ואכיפת החוק שנועדו לרסק אותן.

הגענו לרגע האמת. כל המדינה רוגשת ורועשת. משבר שלטוני מתמשך. זמן רב אין ממשלה מתפקדת. בוקה ומבוקה ומבולקה בכל. היועץ המשפטי איננו יכול להמשיך בגרירת הרגליים. הוא חייב לקבל החלטות, קשות ככל שיהיו. על כף המאזניים עומד כעת שלטון החוק לאורכו ולרחבו. אם יתרסק, זו תהיה תחילת הסוף של הדמוקרטיה בישראל, ומשמעות הדבר סכנה ברורה להמשך קיומו של הבית השלישי.

פרשת היועץ המשפטי לממשלה והחלטותיו בענייניו של ראש הממשלה, מעלה דיון רחב יותר שחייב להיות נידון בעניין דפוסי השלטון הדמוקרטי במדינה. יחד עם הגבלת תקופת המינוי של ראשי ממשלה, ראשי ערים ותפקידים בכירים נוספים, חייבים לבחון את תהליכי המינויים של שומרי הסף.

מי שומר על שומרי הסף וכיצד? האם יתכן מצב בו היועץ המשפטי לממשלה מרכז בידיו כוח עצום כזה, שלא מאפשר לבחון את תהליכי קבלת ההחלטות שלו?

מצב בלתי סביר לחלוטין מתקיים באופן רציף מאז מינויו של מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה, כאשר במסגרת תפקידו הוא נדרש לפגישות אישיות עם ראש הממשלה בעניינים שוטפים. הוא גם התובע בענייניו של נתניהו וגם היועץ שלו, נדרש דיון על תפקידו הכפול של היועץ המשפטי לממשלה כיועץ וכראש התביעה, והאם נדרשת הפרדה בין התפקידים החשובים מאוד האלה? עדות למצב המורכב הזה ניתן לראות כיום כעניין שבשגרה בעימות החריף מהימים האחרונים בין היועמ"ש לשר לביטחון הפנים, בעניין ייצוגו של המשרד לביטחון הפנים בבג"ץ, כאשר השר לביטחון הפנים טען שהיועץ המשפטי איננו מייצג אותו בבג"ץ והוא ידאג לייצוג עצמאי שלו.

על פניו נראה שהיועמ"ש גרר וממשיך לגרור רגליים זמן רב. פרשות חמורות עדיין ממתינות לחקירה שמבוששת. ובינתים מתרחשות התקפות הולכות וגוברות על מערכות המשפט ואכיפת החוק, שנועדו לרסקן

מעבר לכך, נדרש דיון בכלל במעמדם של שומרי הסף. האם שומרי הסף צריכים גם הם, כמו חברי הכנסת, להישבע אמונים? ומה על הממנים? איך צריך למנות את שומרי הסף? האם נדרש צינון במעבר מתפקיד אמון כמו מנכ"ל / מזכיר ממשלה לתפקיד שומר סף? האם תפקיד שומרי הסף צריך להיחקק בחוק יסוד? וכמובן שאלות רבות נוספות.

חייבים לוודא שהמצב אליו נקלענו לא יחזור לעולם. הסכנה הנשקפת לקיומו של הבית השלישי מהרס הדמוקרטיה גדול לאין ערוך מהסכנה הנשקפת למדינה מכל אויביה מסביב.

יחיאל גלבוע הוא ד\"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.