הרכבת הקלה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90

כלי התחבורה העמוס בישראל הוא היחיד שלא חלות עליו שום מגבלות

על פעילות האוטובוסים ורכבת ישראל הוטלו מגבלות קורונה מחמירות, בעיקר בנוגע לדילול מספר הנוסעים ● אך מנהלי "סיטיפס", מפעילת הרכבת הקלה בירושלים, קיבלו הודעה מפורשת כי היא מוחרגת מכולן ● לפקחי הרכבת יש סמכות אכיפה רק בכל הנוגע לתשלום עבור הנסיעה, וכשהם נתקלים בנוסע בלי מסכה, הם לכל היותר יכולים לבקש יפה

הרכבת הקלה בירושלים היא כלי התחבורה העמוס בישראל. בשגרה, היא מסיעה כ-170 אלף נוסעים ביום. הצפיפות בקרונותיה, בעיקר בשעות הלחץ, מוכרת היטב לירושלמים וגם לאורחים מזדמנים. ובכל זאת, מתברר שהיא אמצעי התחבורה היחיד בארץ שלא הוטלו עליו שום מגבלות קורונה – אפילו לא בסגר הנוכחי.

למעשה, בעוד משרד הבריאות מפרסם רשימה ארוכה של הגבלות על פעילות האוטובוסים ורכבת ישראל, בעיקר בכל הנוגע לדילול מספר הנוסעים, מנהלי "סיטיפס", מפעילת הרכבת הקלה, קיבלו הודעה מפורשת כי היא מוחרגת מכולן.

הרכבת הקלה בירושלים בימים של לפני מגפת הקורונה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הרכבת הקלה בירושלים בימים של לפני מגפת הקורונה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

העובדה המפתיעה הזו עמדה השבוע במרכז דיון סוער בוועדת הכלכלה של הכנסת. כמה מהח"כים, בראשם עידן רול (יש עתיד), שנחשפו לתמונות של הקרונות הדחוסים של הרכבת הקלה, טענו שזה לא סביר לאפשר למאות נוסעים להצטופף בתוך חלל סגור בעיר שנתוני הקורונה שלה צבועים באדום בוהק.

נציג משרד התחבורה, רן שדמי, טען שאי אפשר להשוות בין הרכבת הקלה לכלי תחבורה אחרים, ושלמעשה אין דרך לשלוט במספר הנוסעים ששוהים בקרונות בכל רגע נתון. לדברי שדמי הרכבת עוצרת בתחנה כל כמה מאות מטרים, הדלתות נפתחות לרווחה וזרם גדול של נוסעים נוהר פנימה והחוצה במקביל. לנהג, שספון בתא נפרד, אין בקרה על מספר הנוסעים ובוודאי שאין לו יכולת לווסת אותו.

גורמים בענף התחבורה אומרים שבכל העולם הרכבות הקלות והתחתיות מוחרגות מהמגבלות שמוטלות על התחבורה בימי קורונה.

"זה לא כמו הרכבת (הרגילה), שבה אפשר להתנות את הנסיעה בהזמנת כרטיס מראש", אומר גורם בענף. "באוטובוס, הנהג יכול לראות מה רמת הצפיפות ולפי זה להחליט אם לדלג על התחנה הבאה. ברכבת קלה הנהג לא יכול לקבל החלטה ספונטנית לא לעצור בתחנה, כי מה יהיה על כל הנוסעים שצריכים לרדת בה?

"כשהיה סגר על שכונות בירושלים, הרכבת קיבלה הנחייה לדלג על כמה תחנות, אבל זו הייתה החלטה שהתקבלה ופורסמה מראש – לא אלתור תוך כדי נסיעה".

"באוטובוס, הנהג יכול לראות מה רמת הצפיפות ולפי זה להחליט אם לדלג על התחנה הבאה. ברכבת הקלה הנהג לא יכול לקבל החלטה ספונטנית לא לעצור בתחנה, כי מה יהיה על כל הנוסעים שצריכים לרדת בה?"

גורם אחר בתחום טוען שלמרות התמונות המטרידות של ירושלמים מצטופפים בקרונות, סכנת ההדבקה נמוכה משנדמה: "הדלתות נפתחות כל כמה דקות והקרון מתאוורר. חוץ מזה, מעט מאוד אנשים נוסעים את כל הקו, מפסגת זאב עד הר הרצל. הרוב עולים לכמה תחנות והנסיעה שלהם אורכת לא יותר מ-10-12 דקות. הרכבת עוברת ניקוי בסיום כל נסיעה וניקוי יסודי בסוף היום.

"אפשר כמובן להחליט שהיא תעצור רק בחלק מהתחנות, אבל אז תיווצר צפיפות עצומה בתחנות עצמן וחלק מהנוסעים יעברו לאוטובוסים – ויחד איתם הלחץ".

הרכבת הקלה בירושלים בימי הקורונה (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
הרכבת הקלה בירושלים בימי הקורונה (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

כמו בתחומים אחרים במהלך משבר הקורונה, גם כאן לא עומדים לרשות מקבלי ההחלטות ומטילי המגבלות נתונים מסודרים, ולמעשה לא ידוע כמה מקרי הדבקה היו ברכבת הקלה בעיר. מדי פעם סיטיפס מפרסמת באתר שלה פרטים על מסלולי נסיעה של נוסעים ברכבת שדווחו כחולי קורונה מאומתים, אבל מותר לשער שהמידע הזה מהווה שבריר בלבד מתוך תמונת המציאות האמיתית.  המידע חיוני, מפני שיש קונצנזוס על כך שהרכבת הקלה היא עמוד התווך של התחבורה הציבורית בירושלים, ומאות אלפים תלויים בפעילותה הסדירה.

מצד שני, מאות אנשים שמצטופפים בקרון סגור זו הזמנה לחגיגת הדבקה, ולכן צריך למצוא דרך ביניים שתאפשר את הפעלת הרכבת תוך מזעור הסיכון. לפני כחודש, אגב, נדבק גם אחד הנהגים של סיטיפס בקורונה, וכמה מעמיתיו נאלצו להיכנס לבידוד, אבל לא ידוע אם ההדבקה שלו התרחשה במסגרת העבודה.

אל הצפיפות הגדולה בקרונות מתווספת העובדה שברכבת הקלה אין למעשה אכיפה על שימוש במסכות. חנה, סטודנטית ירושלמית, סיפרה השבוע ב"יהיה בסדר" בגלי צה"ל שהיא הפסיקה לאחרונה לנסוע ברכבת הקלה שבה השתמשה על בסיס יומי ועברה ללכת ברגל, בגלל החשש האמיתי מהדבקה.

לדברי חנה, היא מצאה את עצמה באופן קבוע בתוך קרון צפוף עם מספר נוסעים שמסרבים לעטות מסכה – ואיש לא אוכף את זה.

בקרונות מוצבים שלטים, וכשפקח מגיע לביקורת הוא מבקש לעטות מסכות, אבל בכך מסתיים המאמץ. לפקחי סיטיפס יש סמכות בנוגע לתשלום עבור הנסיעה, אבל כשהם נתקלים בנוסע בלי מסכה הם לכל היותר יכולים לבקש יפה. לשוטרים ולפקחי העירייה יש סמכות אכיפה, אבל הם ממעטים להפגין נוכחות ברכבת.

לפקחים של סיטיפס יש סמכות אכיפה רק בכל הנוגע לתשלום עבור הנסיעה, אבל כשהם נתקלים בנוסע בלי מסכה הם לכל היותר יכולים לבקש יפה. לשוטרים ולפקחי העירייה יש סמכות, אבל הם ממעטים להפגין נוכחות

כל הגורמים הרלבנטיים – סיטיפס, עיריית ירושלים, משרד התחבורה והמשטרה – מגלגלים את האחריות מאחד לשני, ובפועל נוסעים כמו חנה חשים מופקרים.

הישיבה בוועדת הכלכלה הסתיימה בהבטחה של מנכ"ל משרד התחבורה, לפיה אם בימים הקרובים הרכבת הקלה תעבור את ה-50% תפוסה, סיטיפס תקבל הנחיות להימנע מעצירה בתחנות מרכזיות.

כמו כן סוכם שבסיום השבועיים הראשונים של הסגר, לקראת חידושו, משרד התחבורה יצטרך להביא לוועדה מתווה שמתייחס ספציפית לרכבת הקלה.

הרכבת הקלה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הרכבת הקלה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בטווח הקרוב, ייתכן שהפתרון יגיע מהצמצום הצפוי במספר הנוסעים ברכבת הקלה בירושלים: אם בשגרה היא מסיעה כ-170 אלף נוסעים ביום, בסגר הראשון המספר צנח עד 10-15 אלף. במהלך הקיץ ועד ראש השנה המספרים חזרו להתרומם והגיעו לאזור 115-120 אלף ביום (כשני שליש מימי שיגרה), וההנחה היא שהסגר הנוכחי שוב יביא לצניחה דרמטית ולדילול מספר הנוסעים.

השאלה היא מה יקרה ביום שאחרי, היום שבו המשק יידרש לאסטרטגיית יציאה מהסגר השני. או אז, יצטרכו במשרדי התחבורה והבריאות לחשוב איך מונעים מצב שבו הרכבת הקלה הופכת למחוללת של גל הדבקה חדש.

עוד 794 מילים
סגירה