סקר שערך לאחרונה ערוץ 12, העלה כמה נתונים מדאיגים לשמאל הישראלי: ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, יזכה בשישה מנדטים בכנסת; על הדרך הוא ימשוך מספיק קולות ממרצ לקרב אותה לאחוז החסימה, ואולי להדחה מהכנסת.

חולדאי, 76, טייס קרב לשעבר ותת אלוף במיל', מכהן כראש העיר תל אביב ב-22 השנים האחרונות. הוא צמח במפלגת העבודה, ועבור לא מעט בשמאל מייצג מעין מעוז אחרון של הגוורדיה הישנה. זאת שמסוגלת עדיין לזכות בבחירות, גם אם רק במדינת תל אביב החילונית והשמאלנית. במאי הכריז שהוא מתכנן לעזוב את הפוליטיקה המקומית ולרוץ בבחירות הבאות. "מה שקורה היום במדינה מחריד אותי", אמר חולדאי לשלי יחימוביץ' באוגוסט ברשת ב'. "אילו היו בחירות מחר בבוקר, אני קופץ למישור הארצי בגלל שאיני יכול עוד. אני לא יכול להישאר מנגד".

הוא חזר על כך בתחילת החודש, ואמר שהוא מוכן אפילו לשמש כינור שני למנהיג חדש מהשמאל, אם פירוש הדבר יהיה להדיח את נתניהו. "אם זה שאהיה במקום 2 של מישהו יעזור להדיח את הממשלה הנוכחית, אני שם", אמר לערוץ 12 ב-4 באוקטובר. אין פלא שערוץ 12 כלל את שמו כמפלגה נפרדת בסקר בשבוע שעבר – ומצא שהוא מושך מספיק קולות מהשמאל הציוני (כ-3 מנדטים) ומאיים עליו בהכחדה פוליטית, תוך שהוא מושך כמות דומה של קולות מתוסכלים מהמרכז.

רון חולדאי (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

לוויין

חולדאי הוא לא ראש העיר היחיד ששוקל להתמודד במישור הארצי. חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות ב-12 השנים האחרונות, ויו"ר מרכז השלטון המקומי, הוא מושא של שמועות עיקשות שגורסות כבר כמה חודשים שהוא מתכנן להקים מפלגת מרכז-ימין חדשה שתתמקד בסוגיות חברתיות.

ביבס, ליכודניק ותיק ששימש מספר פעמים כמנהל קמפיין הפריימריז של נתניהו, הפך למבקר פומבי של מדיניות הממשלה בכל מה שקשור לטיפול במגפת הקורונה. כיו"ר האיגוד של ראשי השלטון המקומי, הוא הוביל את הקריאה להעביר סמכויות במלחמה נגד הנגיף מממשלת נתניהו לרשויות המקומיות.

"הגל השני מנוהל בצורה גרועה", אמר לערוץ 12 ב-7 באוקטובר. "מודל הרמזור הוא המודל היחיד שיאפשר לנו לנהל את הקורונה אחרי הסגר. והמודל חייב להיות גם דיפרנציאלי. צריך לקבוע קריטריונים מאוד ברורים. אם אתה עיר אדומה, אתה בסגר, אם אתה כתומה, עם מגבלות, אם אתה צהוב אז עם סמכויות ומעט מגבלות, ואם אתה ירוק, יש לך את היכולת לפתוח עסקים, חינוך, תרבות".

הביקורת הזאת איננה שולית: דמות מרכזית בפוליטיקה הישראלית, שלפחות על הנייר מקורבת לראש הממשלה, אומרת לישראלים שחלק גדול מהסגר אינו חיוני, אלא תוצאה של ניהול גרוע והסחת דעת. "בפעם הקודמת היו שיקולים פוליטיים. הייתה טעות", אמר ביבס בריאיון, בקשר ליציאה מהסגר הראשון. "הערתי את זה, ביקרתי. ואמרתי, עם כל הכבוד, הפעם צריך לעבוד במודל דיפרנציאלי", הוסיף.

ביבס לא הכחיש את תכניותיו להתמודד, אך מכחיש שהוא מתכנן לעשות זאת במפלגה עצמאית. "תמיד הייתי ליכודניק", אמר למי ששאל בחודש האחרון. אך השמועות עיקשות, גם בתוך הליכוד, ולפיהן הוא מתכנן להתמודד באופן עצמאי.

ביבס לא הכחיש את תכניותיו להתמודד, אך מכחיש שהוא מתכנן לעשות זאת במפלגה עצמאית. "תמיד הייתי ליכודניק", אמר בחודש האחרון. אך השמועות עיקשות, גם בליכוד, ולפיהן הוא מתכנן להתמודד עצמאית

קשה להתעלם מהעובדה שנתניהו מינה את ביבס, מבקר חריף שלו, כמשקיף בקבינט – בדיוק באותו היום שבו העניק ביבס את הריאיון הנשכני לערוץ 12. אולי זה קשור לאופן שבו הביקורת שלו – וזו נקודה קריטית – מצליחה בעת ובעונה אחת לתקוף את נתניהו ולהגן עליו. הריאיון שמצוטט למעלה, למשל, הסתיים במשפט "אני חושב שכולם מבינים את זה – ראש הממשלה, השרים, כולם".

נשאלת שאלה פשוטה: האם ביבס באמת מבקר את הממשלה או שואף להצטרף אליה באמצעות מפלגת לוויין? חשוב לומר שביבס מכחיש זאת: "אני לא מאמין בשום מפלגות לוויין. אתה רוצה לתקן, תתקן בבית שלך. אל תחפש בחוץ", הוא אמר בריאיון. זו לא הפעם הראשונה שהוא מכחיש, וזה לא הפסיק את השמועות. הסיבה פשוטה: הרווח ממפלגה כזו עבור הליכוד ונתניהו יכול להיות עצום, ויש במפלגת השלטון גורמים שלא מוכנים לוותר על האפשרות.

חיים ביבס (צילום: Miriam Alster/Flash90)

לחוג סביב הליכוד

לליכוד יש עבר ארוך של עידוד מפלגות לוויין, שמושכות מצביעות מהמרכז או מהשמאל, לרוב באמצעות ביקורת על הממשלה, ואז מצטרפות לליכוד כשותפות קואליציוניות אחרי יום הבחירות. המסורת הזאת התחילה כבר עם אריאל שרון, שהקים את מפלגת שלומציון ב-1976, לפני בחירות 1977 לכנסת התשיעית. שרון זכה בשני מושבים, והצטרף לממשלת הליכוד כשר החקלאות.

כאשר אביגדור ליברמן – שותפו הנאמן ביותר של נתניהו והמנהל הפוליטי שלו בתקופת עלייתו הראשונה לראשות הממשלה בשנות ה-90 – הקים את מפלגת ישראל ביתנו ב-1999, הוא תכנן למשוך אליו מצביעים דוברי הרוסית שהגיעו לישראל זמן קצר קודם לכן, ואז לשלב את הכלי הפוליטי הזה אל תוך הליכוד.

לליכוד יש עבר ארוך של עידוד מפלגות לוויין שמושכות מצביעות מהמרכז או מהשמאל, לרוב באמצעות ביקורת על הממשלה, ואז מצטרפות לליכוד כשותפות קואליציוניות אחרי יום הבחירות. המסורת הזו התחילה עם שרון

רק לאחר שמאמציו החוזרים והנשנים להתמזג עם הליכוד נהדפו לאורך השנים – בין היתר בגלל התנגדות מנתניהו, שחשש שהוא ייכנס למפלגה עם קהל תומכים אדוק שעשוי לאיים על מנהיג המפלגה הוותיק – שינה ליברמן את גישתו לנתניהו והפך ליריב מר של ראש הממשלה ומפלגתו.

סיפור דומה קרה עם כולנו, שהוקמה לקראת בחירות 2015 על ידי משה כחלון מהליכוד. כולנו זכתה לתמיכה מעטה בקלפי ב-2019, צניחה מ-10 מנדטים ב-2015 ל-4 בלבד, אך החולשה הזו פתחה את הדלת להיטמעות בליכוד.

ח"כ יפעת שאשא-ביטון מהליכוד, יו"ר ועדת הקורונה של הכנסת, עדיין שייכת טכנית לרשימת כולנו, ולכן יכולה לעזוב את סיעת הליכוד בכנסת – או לחזור אליה – כרצונה. לא היא ולא הליכוד ממהרות לשלב אותה לגמרי בתוך המפלגה.

לגמישות הזאת יש יתרונות. גם שאשא-ביטון ביקרה את התמודדות הממשלה עם הנגיף, וקומץ סקרים בשבועות האחרונים הראו שהיא עשויה לגרוף כשישה מושבים בכנסת אם תוביל מפלגת לוויין משל עצמה.

ח"כ יפעת שאשא-ביטון מהליכוד, יו"ר ועדת הקורונה של הכנסת, עדיין שייכת טכנית לכולנו, ולכן יכולה לעזוב את סיעת הליכוד – או לחזור אליה – כרצונה. לא היא ולא הליכוד ממהרות לשלב אותה לגמרי בתוך המפלגה

סקרים כאלו מסעירים את דמיונם של היועצים הפוליטיים, שמדברים עכשיו על מפלגת ביבס/שאשא-ביטון, שאולי אף תכלול את יושבת ראש מפלגת גשר, אורלי לוי-אבקסיס, בקמפיין למשיכת מצביעי מרכז-ימין שנוטשים את הליכוד בהמוניהם, ויחברו איתם לספינת האם של הליכוד אחרי הבחירות.

ח"כ יפעת שאשא-ביטון שרה בכנסת בטקס לציון יום ירושלים, ארכיון, 2016 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

להטות את המאזניים

נתניהו לא בדיוק ניצח בשלושת מערכות הבחירות האחרונות, ולבסוף נאחז בכיסאו רק באמצעות הבטחה לרוטציה שאין לו שום כוונה לקיים. זה לא תעלול שיכול להצליח פעמיים. ביבס מכחיש שהוא שואף להפוך ל"לוויין", אבל נתקל בחוסר אמון שמקורו בעובדה הפשוטה שהסקרים מראים שניסיון התמודדות כזה, על ידי ראש עיר ימני, מזרחי ואהוד, יכול להציל את נתניהו.

חולדאי, שאישר מספר פעמים את כוונתו להתמודד, יוצר באופן אירוני בעיה הפוכה בשמאל. ייתכן שבלי כוונה יהיה הוא זה שיחריב את המעט שנותר מהמחנה הפוליטי שלו. הבחירות בישראל הפכו לקרבות צמודים בשנתיים האחרונות. ייתכן שהמרוץ הבא יוכרע על ידי ראשי הערים.

אורלי לוי-אבקסיס (צילום: Gili Yaari / Flash90)