1. אהוד ברק

החופש הגדול כאן. חם. ים. כספים עפים. רגעים פחות יפים. הפוליטיקה בחצי הילוך, דוחפת, רגל מתניעה לאט, אהוד ברק חזר. אני מסתכל על התמונה שלו עם הזקן, וחושב על אדרנלין. בטח חסר לו. אולי הוא יושב במגדל, חי וחושב "זה לא מספיק, צריך כנראה יותר מזה בחיים". כמו שאמר מאיר אריאל, "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה".

2. חפירות בתל אביב

תל אביב חפורה, ואני מלמד במה שהיה בית "מעריב". עוד מעט זזים מפה, עוברים דירה, מורידים את הבניין. אמא שלי עבדה שנים ב"ידיעות אחרונות", אז "מעריב" היו האויב כביכול. גם אז כתבתי שירים והייתי עסוק בעצמי.

3. געגועים לחומוס

העבר נראה לי כמו חור תולעת, אפשר לרדת בו, אבל לא בטוח שתחזור עם תשובה למה ששאלת. כמה פעמים ברק היה ראש ממשלה? והחומוס שהיה מתחת לבית מעריב, מתי הוא נפתח? מתי הוא נסגר? היינו מנגנים שם בשנות ה-90, עד שרבין נרצח, ואז הפסקנו, מאור כהן בא אליי והקמנו את "הזבובים".

4. טוקבקים

בינתיים אני ממשיך לארוז את הגיטרה ולנסוע להופעות בדרום, בצפון, בכל מקום שרוצים. זה היה ככה לפני 30 שנה וזה עדיין ככה. לפעמים אני קורא טוקבקים על אחרים. אלוהים אדירים, כמה השקעה במילים? מעניין אם ברק קורא. אולי הוא כבר חכם יותר ומוותר, מעדיף עוד עשר דקות על הפסנתר.

5. בריכת גורדון

במועדון הכושר נערים בחופשה קופצים למים, שוחים בריכה-שתיים ויוצאים, משתדל לא להישבר לפני שעוברות 20 דקות. אהבתי ללכת לבריכה גם כשהייתי נער. בריכת גורדון, עם המים המלוחים הקרים. אני יודע שאני יודע פחות ממה שחשבתי שאני יודע.

מקליט ומופיע משנת 1987. דן הוא זמר יוצר. זוכה פרס אקו"ם לפזמונאות, בין שיריו: שוב השקר הזה, אימפריות נופלות לאט, לבן על לבן ועוד רבים. בנוסף הוא כותב שירים לאחרים: בך לא נוגע - יהודית רביץ, מפנה מקום - ברי סחרוף, ביום של הפצצה - רמי קליינשטיין, שי צברי, גיא ויהל ועוד רבים אחרים. מאחוריו יותר משלושים שנות יצירה אישית והדרכה יצירתית של אומנים הן בתחילת דרכם – כמורה לכתיבה יוצרת והן לאלו שכבר ביססו את מעמדם כמובילים בארץ. במהלך השנים דן עבד על יצירת אלבומים בין השאר עם יהודית רביץ, דיוויד ברוזה, מאור כהן ברי סחרוף ועוד רבים וטובים. דן מלמד כתיבה והלחנה במקומות רבים בינהם בצלאל ורימון