1. אהוד ברק

החופש הגדול כאן. חם. ים. כספים עפים. רגעים פחות יפים. הפוליטיקה בחצי הילוך, דוחפת, רגל מתניעה לאט, אהוד ברק חזר. אני מסתכל על התמונה שלו עם הזקן, וחושב על אדרנלין. בטח חסר לו. אולי הוא יושב במגדל, חי וחושב "זה לא מספיק, צריך כנראה יותר מזה בחיים". כמו שאמר מאיר אריאל, "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה".

2. חפירות בתל אביב

תל אביב חפורה, ואני מלמד במה שהיה בית "מעריב". עוד מעט זזים מפה, עוברים דירה, מורידים את הבניין. אמא שלי עבדה שנים ב"ידיעות אחרונות", אז "מעריב" היו האויב כביכול. גם אז כתבתי שירים והייתי עסוק בעצמי.

3. געגועים לחומוס

העבר נראה לי כמו חור תולעת, אפשר לרדת בו, אבל לא בטוח שתחזור עם תשובה למה ששאלת. כמה פעמים ברק היה ראש ממשלה? והחומוס שהיה מתחת לבית מעריב, מתי הוא נפתח? מתי הוא נסגר? היינו מנגנים שם בשנות ה-90, עד שרבין נרצח, ואז הפסקנו, מאור כהן בא אליי והקמנו את "הזבובים".

4. טוקבקים

בינתיים אני ממשיך לארוז את הגיטרה ולנסוע להופעות בדרום, בצפון, בכל מקום שרוצים. זה היה ככה לפני 30 שנה וזה עדיין ככה. לפעמים אני קורא טוקבקים על אחרים. אלוהים אדירים, כמה השקעה במילים? מעניין אם ברק קורא. אולי הוא כבר חכם יותר ומוותר, מעדיף עוד עשר דקות על הפסנתר.

5. בריכת גורדון

במועדון הכושר נערים בחופשה קופצים למים, שוחים בריכה-שתיים ויוצאים, משתדל לא להישבר לפני שעוברות 20 דקות. אהבתי ללכת לבריכה גם כשהייתי נער. בריכת גורדון, עם המים המלוחים הקרים. אני יודע שאני יודע פחות ממה שחשבתי שאני יודע.

מקליט ומופיע משנת 1987. דן הוא זמר יוצר. זוכה פרס אקו"ם לפזמונאות, בין שיריו: שוב השקר הזה, אימפריות נופלות לאט, לבן על לבן ועוד רבים. בנוסף הוא כותב שירים לאחרים: בך לא נוגע - יהודית רביץ, מפנה מקום - ברי סחרוף, ביום של הפצצה - רמי קליינשטיין, שי צברי, גיא ויהל ועוד רבים אחרים. מאחוריו יותר משלושים שנות יצירה אישית והדרכה יצירתית של אומנים הן בתחילת דרכם – כמורה לכתיבה יוצרת והן לאלו שכבר ביססו את מעמדם כמובילים בארץ. במהלך השנים דן עבד על יצירת אלבומים בין השאר עם יהודית רביץ, דיוויד ברוזה, מאור כהן ברי סחרוף ועוד רבים וטובים. דן מלמד כתיבה והלחנה במקומות רבים בינהם בצלאל ורימון

יש הפסקת לחימה. חמאס לא נכנע ונישאר לשלוט ברצועה עד להודעה חדשה. זה רע לישראל וזה רע לילדי עזה. המלחמה הזאת היא טרגדיה של קונספציה שקבעה שחמאס מורתע, שהזרמת כסף לארגון טרור בולמת טרור, ושההפרדה של עזה מיו"ש טובה לעתיד.

הממשלה עשתה כל מהלך שנתן חמצן לחמאס להמשיך את המלחמה בישראל ולשלוט בעזה. חתמנו על הסכם שהנשיא ג'ו ביידן הציע כבר לפני שנה, אבל עד שלא ניסינו את הדרכים האחרות של הרס ושכול לא הלכנו למהלך הנוכחי.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

לאחר אישורי הקבינט והממשלה להסכם המיועד להביא להחזרת 32 חטופים, ועם חזרת שלוש החטופות הראשונות לישראל אחרי 15 חודשים, קשה שלא לצבוט את עצמך ולחוש – "היינו כחולמים".

עם כניסת הפסקת האש לתוקפה, רעם הירי ברצועה וממנה נדם וילדי העוטף והוריהם יכולים לישון סוף סוף בשקט. ויותר מכך: סיום המלחמה בעזה (יש לקוות) והצבת רגלה המהוססת של הרשות הפלסטינית בסדק דלתה – כשברקע טקס ההכתרה לנשיאות של דונלד טראמפ – עשויים להיות צעד ראשון לשינוי דרמטי בהתייחסות ישראל לפלסטינים. ואולי גם חזרתה, בדלת הקדמית, של "עסקת המאה" של טראמפ לבמה המזרח תיכונית. זאת, עם סיכויי הצלחה טובים יותר מהניסיון הראשון, ומאלה של הסכם אוסלו.

ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.

צלו הכתום של דונלד טראמפ מתחיל לתת אותותיו ברחבי העולם וכמובן גם בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שציפה בכיליון עיניים לרגע הזה, דחק את קץ הלוחמה בעזה (באופן זמני?) עד לשעת כניסתו של טראמפ לבית הלבן. הוא עדיין מבטיח לשותפיו מהימין הקיצוני שאין להם ממה לחשוש וכי תחת המשטר החדש דברים יראו אחרת. האמנם?

חַלּוֹן הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת

חלון ההזדמנויות למלחמה אין סופית שתוביל להגליית האוכלוסייה העזתית והתיישבות יהודית בשטח הפנוי – נסגר בטריקה אחרי 416 ימים של לחימה. טראמפ, שנכנס לבית הלבן, הביא לסיום הקרבות בעזה, וההבטחות של נתניהו להמשך הלחימה כבר לא משכנעות את חבריו בממשלה. בצד המשיחי, שמאמין במלחמה ממושכת שתשמיד את חמאס, יש מי שמייחלים עדיין להגשמת רעיון ה"הגירה מרצון" של תושבי עזה, במחיר החטופים.

עפר בן-דור, בן מושב באר טוביה, הוא איש תאטרון (בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב), יוצר גראפי ואנימציה. גר בקולוראדו, ארה"ב. יצירת קריקטורות פוליטיות חברתיות עוזרת במקצת להתגבר על דאגות וחרדות יומיות במציאת המגוחך והאבסורד במציאות הקודרת סביב.