דן תורן
הזמן של
דן תורן

מקליט ומופיע משנת 1987.
דן הוא זמר יוצר. זוכה פרס אקו"ם לפזמונאות, בין שיריו: שוב השקר הזה, אימפריות נופלות לאט, לבן על לבן ועוד רבים. בנוסף הוא כותב שירים לאחרים: בך לא נוגע – יהודית רביץ, מפנה מקום – ברי סחרוף, ביום של הפצצה – רמי קליינשטיין, שי צברי, גיא ויהל ועוד רבים אחרים.
מאחוריו יותר משלושים שנות יצירה אישית והדרכה יצירתית של אומנים הן בתחילת דרכם – כמורה לכתיבה יוצרת והן לאלו שכבר ביססו את מעמדם כמובילים בארץ. במהלך השנים דן עבד על יצירת אלבומים בין השאר עם יהודית רביץ, דיוויד ברוזה, מאור כהן ברי סחרוף ועוד רבים וטובים. דן מלמד כתיבה והלחנה במקומות רבים בינהם בצלאל ורימון

מכתב גלוי לשר.ת החינוך הבאים

שלום לך,

בגלל שאני עדיין לא יודע אם מדובר בגברת או אדון, אני אפנה אליכם בלשון רבים.

יש לי בת אחת במערכת החינוך, שעולה בשנה הבאה לתיכון. אבל אני לא בטוח שהעובדה הזו מקנה לי את הזכות להגיד לכם מה לעשות, או איך לעשות את עבודתכם נאמנה.

מכיוון שאני מניח שזמנכם קצר, וכך גם הריכוז שלכם, אתרכז רק בנושא אחד.

הרשו לי להתחיל בשיר נהדר שאומר בדיוק רב את מה שאני חושב, שהוא הנושא המרכזי ביותר בחינוך כיום. "תחשוב על האחר", מאת מחמוד דרוויש.

הנה קטע קצר ממנו, בתרגום של עפרה בנג'ו ושמואל רגולנט (שתירגמו את שם השיר ל"חשוב על זולתך"):

"כשאתה מכין את ארוחת הבוקר שלך, חשוב על זולתך
(אל תשכח את מזון היונים)
כשאתה מנהל את מלחמותיך, חשוב על זולתך
(אל תשכח את שוחרי השלום)"

הלוואי , כי באמת שאין חשוב מזה בעידן הזה של פיצול הולך וגדל בין אנשים.

המדיה המותאמת אישית, שאנחנו חווים את התפתחותה היומיומית, היא דבר נהדר בכל הקשור לצריכת בידור תרבות ותקשורת. יוטיובר אישי לכל ילד וילדה, כמעט.

וזה טוב ויפה, אבל זה גם מבודד אותנו ומרחיק את מי ששונה. ואם נגיד את האמת, אין ילד או ילדה כמעט שלא מרגישים שונים מהאחר. זה נראה לי הנושא החשוב ביותר ללמד אותו.

במצבי לחץ והישרדות אנחנו פועלים במנגנון שלושת האפים, FFF:

Freeze Flight , Flight.

וזה נהדר, כי זה עוזר לנו לשרוד. במצבים אלה, האחר הוא האויב, הנמר או הנחש. ויש המנצלים זאת לרעה, ומנסים להחדיר את הפחד הטבעי מהשונה והאחר באמצעי הפחדה שונים.

אבל ברוב הזמן זה לא ככה. האחר הוא אני, הוא את, הוא אתה. הוא חבר, הוא חתול או ציפור. ואין דבר משמח יותר מללמוד ולגלות שלא תמיד "המרחב הזה מלא באנשים / שלא רואים דבר מלבד עצמם / כמו במועדון ריקודים ענק / נעים לצליל מאוד מיוחד / שאיש אינו שומע מלבדם" ("אני אוהב אותך", מילים: מיכה שטרית, לחן: ארקדי דוכין ומיכה שטרית), אלא יותר כמו בשיר "האחר" של ברי סחרוף האחר:

"אז אל תפחד
ואל תביט מהצד
כי אתה לא לבד בעולם
עם הפנים אל האחר
תגלה את עצמך
(…) האויב הוא חבר שזנחת"

אז אם אתם בהיכנסכם לתפקיד, רוצים ללמד, רק דבר אחד למדו, את זה: אנחנו לא לבד בעולם.

למדו אותנו ללכת עם הפנים לאחר, לשמנ.ה למחוצ'קנ.ת, לערבי.ה לרוסי.ה, לאתיופי.ת, לדתי.ה, לחילוני.ת, לזקנ.ה, לעני.ה, למוזר.ה, לאוטיסט.ית, לרגיש.ה.

כי האויב הוא חבר שזנחת.

בהצלחה לכם בתפקידכם החדש.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 353 מילים ו-1 תגובות. מחכים לתגובתך.

#אנטיווזיוון

נציג צרפת בחזרות לאירוויזיון 2019 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90
נציג צרפת בחזרות לאירוויזיון 2019

אני זוכר טוב את האירוויזיון הראשון שראיתי. אנחנו, הילדים, ישבנו בדירה של בני (היחיד שהייתה לו טלוויזיה בשכונה), ראינו את ההופעה בשחור לבן, וכל מי שהיה בחדר העיר על הזמר או הזמרת הערות כמו "איחחח, הוא לא זמר", "איזה קול דוחה", "איזה יופי של שמלה" או "איזה חתיך הורס".

הבנתי די מהר שכל אחד יכול לשפוט שירים. כל אחד ואחת מהצופים מבינים כל מה שהם צריכים על המוזיקה שהם שומעים ורואים.

כלי השיפוט הוא אצבע למעלה ואצבע למטה. לייק, דונט לייק, כמה פשוט ונוח. וזה היה בערך 40 שנה לפני הפייסבוק והטוויטר. מה השתנה מאז באירוויזיון? הבגדים גדלו, העיבודים התנפחו, ומה שהיה טראש נהיה יותר טראש.

האם היו שירים שאהבתי באירוויזיון כילד? כן. Tu te reconnaîtras, של אן מרי דוויד; שיר שנקרא מויה גנרציה של הונגריה או בולגריה, אני לא בטוח ולא מוצא את השיר בגוגל (מישהו זוכר?); את השיר של כוורת ואת השיר של אבבא.

להקת אבבא באירוויזיון 1974 (צילום: AP Photo/Robert Dear)
להקת אבבא באירוויזיון 1974 (צילום: AP Photo/Robert Dear)

בסוף שנות השבעים נטשתי את עמדת הצופה באירוויזיון, ולא חזרתי אליה. זה לא באמת מעניין אותי, ואני מתקשה להתלהב מהשירים ומההופעות שלהם.

הבגדים נוצצים והבמה מנצנצת, השירים דחוסים באלמנטים הוקיים קורצים, בוי-טוי-נוי. מלא תאורה, הרבה צבע בבגדים. ולמול אלה, השירים הסנטימנטליים מפוצצים ברגש מזויף, ברעד מאולץ, במילים שכאילו אומרות משהו, אבל הן הכי פחות אישיות שאפשר.

ככל שהתעניינותי בשירים ובמוזיקה גברה, ככה איבדתי עניין בתחרות הזו, ובכל תחרות בין שירים או קולות. איך אפשר למדוד ולהשוות בכלל בין אלמנטים בשיא תפארתם, שאמורים להיות הכי שונים אחד מהשני?

האם הקול של בוב דילן יותר או פחות יפה מהקול של מאיר אריאל? למי בכלל אכפת? למה למדוד את זה? מה שמשנה זה מה הם אומרים ואיך אומרים את זה בשיר, ואני אוהב את השונות שלהם ונהנה ממנה.

מה יפה בעיני בשירים?

שירים הם אומנות הסיפור קצרה ביותר. הם כמו סרטים קצרים שאנחנו רואים בדמיון שלנו. הזמר.ת מספרים לנו משהו על העולם שלהם על גבי מוזיקה, ואנחנו יכולים להיכנס לתוכו לשלש דקות.

שירים הם צורת הביטוי החתרנית ביותר. הם יכולים להביע עמדות קיצוניות או סופר-ליברליות כלפי המציאות. הם יכולים לכפור באלוהים או להלל אותו. הם יכולים לעודד אהבת או שנאת אדם. ובגלל שיש להם מנגינה, הרמוניה, לחן ועיבוד כלי, אנחנו יכולים לשמוע את זה ביותר פתיחות מאשר לקרוא פוסט או בלוג.

מצד שני, האירוויזיון כאיוונט הוא גם יקום שמעודד את קבלת האחר, את היופי שבשונה, את הפלורליזם את הפתיחות והסובלנות.

אפשר להרגיש את זה במלוא עצמתה של נטע, באחריות שהיא לוקחת, במסרים הטובים שלה כאשה, כאומנית, וכאדם חופשי בעולם מסוכסך. אני, כמו רבים אחרים, מתפעל ממנה וממה שהיא עושה.

נטע ברזילי (צילום: Amy Sussman/Invision/AP)
נטע ברזילי (צילום: Amy Sussman/Invision/AP)

וזה גם נחמד שזה בתל אביב ומעודד את התיירות, ואם בעלי המלונות ומנהלי האירוע לא היו מתחזרים במחירים, אז זה בטח גם היה מביא לכאן יותר אנשים, וזה היה ממש יופי.

הבעיה שלי היא הערך התזונתי של הרוב המכריע של השירים בתחרות הזו. המון מונוסודיום על מעט מאד תוכן אמיתי. לרוב, הם כמו שקית במבה סבבה שפתחת. זה טעים ואחלה מאנ'צ בשעה הראשונה. אבל אם תנסה לאכול ממנה למחרת, זה יהיה דביק, צמיגי, לא טעים ולא כיף בכלל.

אני, מצידי, התכוננתי. הכנתי פלייליסט ששמו, כשם הקטע הזה, אנטיווזיון. וגם ביקשתי מאורי, תלמיד שלי שמת על הארוויזיון וחושב בדיוק ההפך ממני על הארוע, שיכין פליילסט של עשרת השירים הכי טובים מהשנים האחרונות, וכשהוא ישלח לי את זה אני אצרף את הלינק.

בהצלחה לכל המתמודדות.דים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
מסכים איתך לחלוטין, הארוויזיון בהחלט אירוע דביק אולי אפילו דביק מידי ובכלל כל תוכניות הריאליתי שלקחו את המוזיקה והפכו אותה לתחרות שרירי הצוואר עושה נזק גדול לאוטנטיות, למקוריות ולאמינ... המשך קריאה
מסכים איתך לחלוטין, הארוויזיון בהחלט אירוע דביק אולי אפילו דביק מידי ובכלל כל תוכניות הריאליתי שלקחו את המוזיקה והפכו אותה לתחרות שרירי הצוואר עושה נזק גדול לאוטנטיות, למקוריות ולאמינות שבמוזיקה ובאומן. חולק עליך בנושא הבמבה.. במבה שמשאירים פתוחה ואוכלים ביום שלחמרת הופכת להיות יבשושית ונורא כפית למאכל... :-))
עוד 509 מילים ו-4 תגובות. מחכים לתגובתך.
בהצלחה!! נראה נהדר

דבר העורכת למען האמת

״זמן ישראל״ הוקם במטרה לחזק את הדמוקרטיה הישראלית ומתוך נאמנות לאמת ולקוראי האתר בלבד ● זהו ניסיון אמיתי ותמים לעשות עיתונות קלאסית - אמינה, מעמיקה, מאתגרת, נטולת פניות או פחד - בכלים חדשניים ● ברוכים הבאים ל״זמן ישראל״

העידן הדיגיטלי, אילוסטרציה (צילום: DisobeyArt / iStock)
DisobeyArt / iStock
העידן הדיגיטלי, אילוסטרציה
כל הזמן // יום שני, 27 במאי 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
גיא זהר גיא זהר
באב אל ימן, פאב ברחוב עזה ירושלים (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90

כשרות אלטרנטיבית, הדור הבא

שנה לאחר שארגון רבני "צהר" החליט לרכוש את מערך הכשרות של "השגחה פרטית" ולספק שירותי הכשר אלטרנטיביים לאלה של הרבנות הראשית, מסתמן השלב הבא בהפרדת דת ומדינה: בתי עסק שמקפידים על כללי הכשרות, אך פותחים את שעריהם גם בשבת ● למשלם המסים זה גם יעלה פחות

שבת הגדול, שבוע לפני ליל הסדר. מסעדת "באב אל-ימן" ברחביה פותחת את שעריה בשבת, ומגיעים אליה לקוחות דתיים, חילונים, דתל"שים, ומה שביניהם. התפריט מציע מגוון מאכלי שבת, בהם קוגל ירושלמי, סלטים שונים, חמין וג'חנון.

בית העסק הזה פותח את שעריו בשבת, אך מקפיד על כשרות ופתוח לכולם, חילוניים ודתיים: המזון המוגש במסעדה מחומם על פלטות של שבת, והתשלום עבור הארוחה נעשה לפני השבת או לאחריה. אלה שמזדמנים למקום בשבת ואינם מכירים את מתכונת הפעילות, מוזמנים להירשם על ידי אחד המלצרים הערביים העובדים במקום, ולשלם רק בצאת השבת.

יהונתן ודעי, הבעלים של מסעדת "באב אל-ימן" ו״הקרוסלה״
יהונתן ודעי, הבעלים של "באב אל-ימן" ו״הקרוסלה״

הבעלים, יהונתן ודעי, מסתובב בין הלקוחות ובודק שהכל מתנהל כשורה. שנה לאחר הפתיחה, נראה שהעסק שלו צובר תאוצה. בשנים האחרונות נפתחו עוד ועוד מסעדות ובתי קפה בירושלים המקפידים על הגשת מזון כשר ללקוחות, אך ללא תעודת כשרות מהרבנות. עבור ודעי, מדובר בעסק השני הפועל במתכונת הזו.

"המיזם נולד מהשטח"

לפני כ-7 שנים הקים הרב אהרון ליבוביץ, יליד ברקלי שבקליפורניה ותושב שכונת נחלאות שבירושלים, את ארגון "השגחה פרטית", שסיפק לבעלי מסעדות ולעסקים שירותי הכשר אלטרנטיביים לאלה של הרבנות הראשית.

"המיזם נולד מהשטח. הכל התחיל בבית קפה קטן בנחלאות, שקראו לו 'סלון שבזי'. ראיתי שם מקום שאכפת לו מכשרות, אבל לא מעוניין בקשר עם הרבנות", מספר ליבוביץ. "אחר כך גיליתי שיש דף פייסבוק שכמה מהעסקים שמופיעים בו מצהירים כי הם כשרים, אך אין להם תעודת כשרות מהרבנות".

המסעדות הנוספים שהופיעו בעמוד הפייסבוק שליבוביץ מצא הם "סלון שבזי", "קרוסלה", "המקום של איציק", ו"טופולינו" בירושלים. כל בתי העסק האלה פעלו במתכונת של כשרות ללא-רבנות, ובהם גם החלה היוזמה ל"כשרות פרטית".

ליבוביץ הסתקרן מהתופעה, והחליט להתעמק בה ולהבין אותה טוב יותר. "לדעתי, המונופול של הרבנות, שמבוסס על 'חוק הונאה בכשרות' הוא אירוני", הוא אומר.

"לא רק שהרבנות לא נותנת שירות ראוי ללקוחות או למסעדות, אלא שבעיניי היא גם לא אמינה ללקוחות ולעסקים. כך קרה שבמקום לדבר על פיקוח על כשרות, התחלנו לדבר על פיקוח על ההלכה. לא התמקדנו רק בהצעת אלטרנטיבה, אלא גם בסיפור הסיפור, וחשיפת הציבור לעמדה שהמונופול הרבני פוגע בכשרות״.

שוק שמגלגל 4 מיליאד דולר בשנה

על פי דוח שהוכן לבקשת משרד האוצר בשנת 2015, ההיקף הכספי השנתי של צריכת המזון עומדת על כ-60 מיליארד בשנה. עלות הכשרות לציבור נאמדת ב-4 מיליארד שקל בשנה, ומהווה כ-5%. עוד מצוין בדוח כי היעדר התחרות בכשרות עולה לציבור כ-300 מיליון שקל בשנה.

עלויות הכשר לשחיטת עופות ובקר ויבוא גבינות עומדת על יותר מ-2 מיליארד שקל, וכותב הדוח אף מכנה זאת ״חסם יבוא״ שדומה למכס, ובכך מונע תחרות. עלות הכשרות בענפי ההסעדה מגיע ל-114 מיליון שקל, ל-209 מיליון שקל בענף המלונאות, ול-40 מיליון שקל בענף הקמעונאות.

ליבוביץ הקים את ארגון "השגחה פרטית", שסיפק שירותי הכשר פרטיים ואלטרנטיביים לאלה של הרבנות. הם התחילו לפעול בארבעה בתי עסק בירושלים, ובהמשך התרחבו ל-50 עסקים בכל רחבי הארץ. לדבריו, התגובות בציבור הרחב היו אוהדות, ואילו מצד הציונות הדתית, התגובות היו מעורבות.

הרב אהרון לייבוביץ (צילום: צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הרב אהרון לייבוביץ (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

ההיתר החוקי לפעילות של ״השגחה פרטית״ ניתן לפני כשנה וחצי, כשבג"ץ פסק שבתי עסק יוכלו להעיד בפני לקוחותיהם על טיב ההכשר והפיקוח במקום, אך אסר עליהם להציג תעודת כשרות חלופית או להשתמש מפורשות במונח "כשר".

בארגון רשמו הצלחה. מבחינתם, ברגע שבית העסק יכול להעיד על טיב הפיקוח, נשבר המונופול הרבני ואפשר לפתוח את השוק הכשרות לגורמים מתחרים.

בשנה שעברה, ארגון רבני "צהר", המאגד כ-800 רבנים אורתודוקסיים מהציונות הדתית, החליט לרכוש את מערך הכשרות של "השגחה פרטית".

הרב רפי פוירשטיין, העומד בראש "צהר", אמר ל"מקור ראשון", כי מיזם הכשרות נולד מתוך כאב, משום שתעודת הכשרות של הרבנות הפכה לשם נרדף לשחיתות. הוא הוסיף שם כי הניסיונות לתקן את המערכת מבפנים כשלו, וציין כי הוא סופג על כך ביקורת פנימית קשה בחוגי הציונות הדתית.

החיבור ל"צהר" לווה בלא מעט חששות הדדיים. "היו רגעים שבהם חששתי ש'צהר' ייקחו צעד אחורה בתהליך, אבל כל הסימנים מעידים שזה לא הולך לשם. הם לוקחים אחריות ומבינים שאי אפשר לחזור אחורה״, אומר ליבוביץ.

"משכנו את 'צהר' לעמדה לפיה יש לאתגר את המונופול הרבני, ולא לשתף איתו פעולה. אם נראה סימנים לשינוי, נחזור למגרש בעצמנו. יש לנו את כל האנשים שלנו, ואנחנו יודעים איך להפעיל את מערך של כשרות פרטית".

סנוב, בדיר כבר שתית?

כיום, מערך הכשרות המשותף מספק לבתי העסק תעודה המעידה על טיב התנאים והפיקוח במקום, ועל כך שהמקום שומר על כללי הכשרות המסורתיים, ונמנע מפתיחת בית העסק בשבת. "צהר" שמו לעצמם יעד להגיע ל-1,200 מסעדות מכלל השוק בארץ, דהיינו כ-10% מהשוק. התשלום החודשי עבור השירות ש"צהר" מספק נע בין 700 שקל לדוכן אוכל קטן, ועד  1,700 שקל למסעדה בשרית גדולה.

אבל ודעי – שהוא גם בעליה של ה"קרוסלה", שהייתה מחלוצות המאבק – החליט לאתגר את המערכת עוד קצת, והקים עסק חדש במתכונת מהפכנית אף יותר: "באב אל-ימן" מקפיד על כללי הכשרות ופתוח לכולם, חילונים ודתיים, והוא פותח את שעריו גם בשבת.

"עוברי האורח שמגיעים למסעדה בשבת מבלי להכיר את הייחודיות של המקום, משתאים ומסרבים להאמין. באמת? אתה נותן בנו אמון? אתה בטוח שאי אפשר לשלם? אולי באשראי? אולי נניח כסף מתחת לאבן בכניסה?", הוא אומר.

"בסוף הם מתרצים, יושבים לאכול במסעדה, ומתחברים לאווירת השבת".

ודעי קושר בין המהפכה שהוא מנסה להוביל למורשת ולמסורת המזרחית. לדבריו, "המזרחיים בישראל הם רוב הציבור המסורתי. יהדות מתונה ומקרבת היא מאפיין מרכזי בתפיסה של היהדות בארצות האסלאם. הממסד הדתי הישראלי מפספס בגדול כשהוא מערים קשיים בכל תחומי הדת, ולא מכיל את הספקטרום הרחב שיש ליהדות ולקהילות היהודיות השונות. בכך הוא גורם נזק ליהדות".

אחד הלקוחות ב"באב אל-ימן", אורן פרי-הר, מסביר את חשיבותו בעיניו: "כחילוני, חשוב לי שייווצרו מרחבים משותפים שיוכלו לפעול ולהיפגש בהם דתיים וחילונים. מרחבים משותפים כאלה בהכרח יוצרים קהילות סובלניות יותר".

הלקוח שמואל פריד אומר כי "המקום בולם את המונופוליזציה של התרבות היהודית על ידי הממסד האורתודוקסי, ופותח אפשרויות התייחסות למסורת".

ודעי לא נותר לבד, ואל היוזמה הצטרף גם השף הדיי עפאים, הבעלים של בר ״הדיר״, הממוקם בבית חולים למצורעים לשעבר, ב"בית הנסן" בירושלים.

גם "הדיר" פועל במתכונת כשרה ללא כל תעודה. הוא פתוח בשבת, האוכל המוגש בו מחומם על פלטות, ויש מיחם לשתייה חמה. לקוחות המעוניינים בכך יכולים לשלם את החשבון בשבת עצמה, ומי שאינו יכול – יכול לשלם בצאת השבת.

השבוע כתבנו מכתב לצוות שלנו בדיר על הקשר לקהילה הירושלמית שלנו, על הכלה ועל דיני כשרות. מי שעיתותיו אינן בידו, יוכל לדלג…

פורסם על ידי ‏הדיר – בית מרזח בהנסן Hadir – The Bar at Hansen‏ ב- יום שני, 26 בנובמבר 2018

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 923 מילים. מחכים לתגובתך.
 (צילום: Neuberg/Flash90)
Neuberg/Flash90

ראיון ״נתניהו לא באמת צריך את חוק החסינות. די ברור שזו עז״

עו״ד אביה אלף לא מתרגשת מפסקת ההתגברות וגם לא מהשינויים בחוק החסינות ● כמי שעבדה עם כמה יועצים משפטיים, והיתה מבכירי הפרקליטים בתיקי ליברמן, היא מצביעה על השיטה: ״ממסמסים את התיקים של נתניהו כמו שמסמסו את התיקים של ליברמן״

ביום חמישי, שעה קלה לפני שהאזור של היישוב כפר האורנים החל לעלות באש, ישבה עו"ד אביה אלף בחדר העבודה בביתה, שמחלונו הגדול נשקפים גבעות מוריקות. היא הביטה בנוף והתלבטה מה יהיה משפט המפתח, משפט המחץ, שסביבו תבנה את הנאום שהחלה לכתוב, לקראת ההפגנה במוצאי שבת ברחבת מוזיאון תל אביב.

היא כתבה בדפדפת שלפניה, "פגיעה בדמוקרטיה היא החלשה של המערכת החיסונית של הגוף", חזרה עליו בקול, והרגישה שהיא מתקרבת לניסוח שחיפשה. ניסוח פשוט ובהיר, שכל אחד יכול להבין ולהתחבר אליו, ושמסביר את הסיפור המורכב, שנקבר תחת ספינים וספינים שכנגד, עד שלפעמים קשה להיזכר על מה בעצם מדברים.

אביה אלף
אביה אלף

אחר כך הוסיפה עוד משפט: "זה כמו שאתה הולך בים, ויורד לאט-לאט, אבל עדיין עומד, ואז פתאום יש בור. וכשאתה בבור, אם יש מערבולת, לפעמים אתה כבר לא יכול לעשות שום דבר. אתה טובע. אנחנו צריכים לעצור לפני הבור".

אלף הוזמנה לנאום בהפגנה שארגנה מפלגת כחול-לבן כמי שעומדת מאז החודש שעבר בראש התנועה לטוהר המידות, עמותה שפועלת ״נגד הכרסום בנורמות השלטון התקינות", בעיקר באמצעות עתירות לבג"ץ ובקשות חופש מידע. בסופו של דבר הוחלט שרק פוליטיקאים ינאמו בעצרת שהתקיימה במוצ"ש, והיא פרסמה את הנאום שהתכוונה לשאת בעמוד הפייסבוק שלה.

הנדוניה שלה לא כוללת רק את התואר טהור המידות, אלא בעיקר רזומה אישי נקי מרבב, של מי שנלחמה על טוהר המידות עוד כשהיתה בתוך המערכת.

היא זכורה מהתקופה שעמדה בראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, ומתחה ביקורת חריפה על החלטת היועץ המשפטי, יהודה ויינשטיין, להימנע מהגשת כתב אישום נגד אביגדור ליברמן בפרשת "חברות הקש".

את המאבק הזה היא תיארה מאוחר יותר בספרה, "תיק ליברמן – כתב האישום שלא הוגש", אחד הספרים החשובים על השחיתות השלטונית והקושי להילחם בה.

סיפרה של אביה אלף, ״תיק ליברמן – כתב האישום שלא הוגש״
סיפרה של אביה אלף, ״תיק ליברמן – כתב האישום שלא הוגש״

יש מעט מאוד ישראלים שמכירים טוב כמו אלף את הצומת המסוכן, שאליו מתנקזים יצרי שלטון, הלחצים שמפעילים המשטרה והפרקליטות והלחצים שמופעלים עליהם, האחריות הכבדה על כתפי היועץ המשפטי התורן, הספינים, האמביציה, וגדודי הפרקליטים באלף דולר לשעה, שיעשו הכל כדי לסייע ללקוח התורן לחמוק מהדין בחסות הכוח השלטוני.

אם כל זה נשמע לכם מעט מעורפל וכללי, עשו את התרגיל המחשבתי הבא ושאלו את עצמכם האם הייתם מעזים לקום בוקר אחד מול המערכת שבה אתם עובדים ולהעמיד את עתידכם בסכנה, ואם הייתם מעזים להתייצב בפומבי מול אדם רב עוצמה כמו אביגדור ליברמן. זו לא החלטה פשוטה.

״אני לא רוצה להיות עשירה. זו לדעתי, אחת הבעיות עם נבחרי הציבור. הם רואים את העשירים מארה״ב והעיניים נדלקות להם״

"לא חששתי, כי עובדה שפרסמתי", היא אומרת, "אבל היו לי בהחלט אזהרות, כולל ברמה של 'יאיימו עליך, תיזהרי, תבדקי את האוטו בבוקר'. תשמע, עקבו אחרי. אני יודעת שעקבו אחרי. היו האזנות. זה מאוד לא נעים.

״פגשתי חבר כנסת מאוד מכובד, אחד שרצה בטובתי, שאמר לי, 'תשמעי, יש לך מזל שיש לך פה מי ששומר עליך'. הוא אמר את זה בשיא הרצינות. מה אתה מבין מאמירה כזאת? אנשים כל הזמן שאלו אותי: את לא מפחדת? את לא מפחדת על הילדים? את לא מפחדת להיעלם? היו אנשים שנעלמו בתיק הזה. זה לא נעים. ואלה דיבורים שלא שמענו בישראל עד לתיק הזה".

הדברים האיומים האלה לא קרו, לשמחתנו. איזה מחיר כן שילמת? הקריירה שלך נפגעה?
”קודם כל – הקריירה שלי נראית מצוין. אני באמת אדם צנוע. אני לחלוטין לא מתוסכלת. יכול להיות שהייתי נבחרת להיות פרקליטת המדינה. התמודדתי על התפקיד, אבל אני לא אומרת את הדברים בגלל כעס על כך שלא מינו אותי. יכול להיות שהייתי יושבת היום בדירקטוריון בנק לאומי, משאת נפש של כל אחד.

״ועדת פרוקצ'יה המליצה עלי ורבים תמכו בי, אבל המינוי בסוף טורפד. יכול להיות שזה בגלל איך שהתנהגתי. אני לא יכולה לדעת. אבל באמת שטוב לי במה שאני עושה. אני לא חיה בתחושת ׳אכלו לי שתו לי׳. אני לא רוצה להיות עשירה. זו לדעתי, אחת הבעיות הגדולות היום עם נבחרי הציבור. הם רואים את העשירים האלה מארצות הברית והעיניים נדלקות להם. הם רוצים להיות כמותם. והם שוכחים שהם נבחרי ציבור".

אנשים אומרים: מה אתם רוצים? היו בחירות. תכבדו את תוצאת הבחירות. זו דמוקרטיה.
"אני מסתכלת על הפגיעה בדמוקרטיה כעל תהליך. את זה אנשים לא מבינים ואת זה צריך להסביר להם. בכל פעם הם מסתכלים על העז החדשה שמכניסים לחדר. פעם זו חסינות, פעם התגברות, פעם משהו אחר. אם אתה שואל אותי, זה לא העניין. חוק החסינות ממילא לא משנה. יכולים פשוט לא להסיר את החסינות. נתניהו לא באמת צריך את חוק החסינות הזה. לכן די ברור לי שזו עז. הולכים ומכניסים את זה פנימה כדי שכולם יתעסקו בזה.

"הסיפור של פסקת ההתגברות הוא בעיה, אבל לא בעיה נוראית. צריך להסתכל על התמונה בצורה הרבה יותר מורכבת. תמיד היה מתח בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת והמבצעת. זה בריא, זה תקין וזה נכון. תמיד הרשות השופטת צריכה לפקח ולבקר את הרשות המחוקקת והמבצעת. אחרת הזכויות שלנו באמת יהיו למרמס".

את בטח שומעת את הטענה, שמשכנעת רבים וטובים, שמה שאנחנו רואים פה זה בעצם אליטה שאיבדה את הבכורה ב-1977 ומאז מנסה בכוח להמשיך ולנהל את המדינה באמצעים אחרים, בעיקר משפטיים.
"לטענה הזו, שאני כמובן שומעת כל הזמן, אני אומרת את הדברים הבאים: רצון הבוחר הוא לגיטימי, אבל הוא לא קשור לנושא שלנו. יש את רצון הבוחר – ויש את בית המשפט. ובית המשפט הוא מוסד ככל המוסדות. זה שהבוחר בחר היום מפלגות מסוימות ומחר אולי מפלגות אחרות, לא אומר שבית המשפט צריך להפסיק ולפעול".

על זה יגידו לך: את צודקת, אבל כשבית המשפט מרחיב את הסמכויות שלו ומתחיל לפסוק בשאלות פוליטיות, הוא מאבד את אמון האזרחים, וזו כבר בעיה חמורה. כמו ההחלטה של בג"ץ ביום הזיכרון האחרון בעניין הפלסטינים שהגיעו להשתתף בטקס האלטרנטיבי. שר הביטחון שהציבור בחר רצה להפעיל את סמכותו המנהלתית ובית המשפט מנע את זה ממנו.
"אבל זה בדיוק העניין! לשר הביטחון לא היתה במקרה הזה עילה חוקית להפעיל את סמכותו המנהלתית, ולכן בית המשפט התערב. לשר הביטחון יש סמכויות לא לתת לשב"חים להיכנס, לא לתת לכאלה שמהווים סכנה, וכן הלאה. הוא יכול למנוע את כניסתם. יש לו סמכות לעשות זאת. אבל הוא לא יכול סתם להתנכל לאנשים שקיבלו כחוק היתרים.

״זה בדיוק העניין שעליו אנחנו מדברים. המדינה לא יכולה לחרוג מסמכותה, גם לא בשם רצון הבוחר. וכשהיא עושה את זה, בית המשפט מנסה לעצור אותה. אתה יכול לראות את זה באמנות, בתרבות, במענקים לספורט, כשנכנסים פנימה שיקולים זרים. ואני בכוונה לא מדברת על 'שמאל-ימין'. אני מדברת על שיקולים זרים".

נדמה לי שגם טיעון ה"לא שמאל, לא ימין" מרחיק הרבה אנשים מהוויכוח הזה. כי הם שוב מרגישים שמנסים לעבוד עליהם, ושזה כן שמאל וכן ימין.
"לא נעים להגיד, אבל תסתכל מי בעד שלטון החוק, מי בעד שמירת זכויות, לא משנה של מי – ומי נגד. אין מה לעשות, יש הרבה פעמים זיהוי מסוים. ועל זה כואב הלב. כי כל הוויכוחים בין שמאל לימין שהיו פה בעבר מסתכמים היום בשאלה ׳שטחים כבושים כן או לא׳, ומי שלא בעד שטחים כבושים הוא ישר שמאלן בוגד. מי שלא חושב כמוך, וזה חלק מהשיסוי של ראש הממשלה, הוא ישר בוגד ויש דה-לגיטמציה.

״יש פה מגמה כללית, שמחלישה את כל המערכת. זה לא רק החסינות ולא רק ההתגברות. זו החלשה של שומרי הסף. למנות אנשים משיקולי נאמנות, כשאתה בטוח שלא יבקרו אותך, זה להחליש מוסדות כמו מבקר המדינה, או מפכ"ל המשטרה. ואז, כשהם בכל זאת ממלאים את תפקידם, ויוצאים עליהם כבוגדים, מחלישים את כל המערכת החיסונית הדמוקרטית של המדינה, וזו הבעיה הגדולה.

"וכל זה מגיע לצד שיסוי, הפרד ומשול, הפחדה. באמת שאני לא רוצה ללכת להיטלר, כי תמיד אומרים שמי שמזכיר ראשון את השואה מפסיד בוויכוח, אבל כן – זה מזכיר את מוסוליני, זה הפשיזם. אבא שלי תמיד אמר, שהם עלו לארץ בגיל עשר כי הם ראו את החולצות החומות הולכות ברחוב והבינו שטוב לא יהיה מזה".

אבל החולצות החומות לא הולכות ברחוב. ולכן מי שאומר את זה מפסיד מיד בוויכוח, כמו שאמרת.
"החולצות החומות לא הולכות ברחוב, כרגע. אבל לשם אנחנו יכולים להגיע. וזה מה שאנשים לא מבינים, כולל הבייס. פגיעה בדמוקרטיה היא תהליך. כל פעם זה עוד קצת ועוד קצת – אלא אם כן יש הפיכה, והצבא משתלט על המדינה. כמו שאתה משמין. עוד מאה גרם ועוד מאה גרם ויום אחד אתה מסתכל על עצמך ורואה שאתה מאה קילו, ואז קשה מאוד להוריד את זה, לפעמים אפילו בלתי אפשרי, ולפעמים צריך ניתוח. זו בדיוק הבעיה בדמוקרטיה. גם ככה זה משטר עדין, ובגלל שאנחנו לא מכירים משטרים טובים יותר, זה שיטת המשטר הכי נכונה מבחינתנו וצריך לשמור עליה.

"על זה תוסיף חשד לפלילים של נבחרי ציבור. תסתכל על הכנסת היום. ביבי, ביטן, דרעי, ליצמן. יש חשדות לשחיתות אישית של נבחרי ציבור. נגד ראש הממשלה תלויים כמה וכמה כתבי חשדות, כפופים לשימוע. מגיעים למצב הזה אחרי ששקלת טוב-טוב את הראיות. אתה לא מזמין ראש ממשלה לשימוע אם אין לך באמת משקל גדול מאוד של ראיות".

נכון, ועדיין עומדת לזכותו חזקת החפות.
"זה בוודאי. אבל כשרואים בבירור שיש מהלכים שנעשים כדי להציל מישהו באופן ספציפי, זו חקיקה פשיסטית – היא מתעלמת משוויון בפני החוק, היא רטרואקטיבית והיא לא דמוקרטית. אז כן, יש לנו זוג קיסרי שחי על חשבוננו, ולבייס שלו זה אולי לא מפריע, שייקח לו קצת דולרים. לא שמים לב שזו השחתה, שזה ביזוי של כולנו. לא מבינים שיום אחד הכל יתפרק, ואנחנו נהיה מנודים, כמו דרום אפריקה, כמו צפון קוריאה".

פה את מאבדת את האחרונים שעוד נשארו לצידך, כי הם אומרים: נו, באמת, אנחנו שומעים את ההפחדות האלה מאז 77'. אמרו לנו שבגין פשיסט ושרון רוצח ושהעולם יחרים אותנו. וזה לא קורה. אם כבר – מעמדנו בעולם רק התחזק.
"אתה צודק, אבל כמו שאמרתי: החרבה של דמוקרטיה היא תהליך. גם קאטו הזקן היה אומר שוב ושוב שקרתגו תיחרב, ובסוף היא חרבה. איך מדבררים את הדבר הזה להמון העם? זו באמת שאלה. תסתכל בסרטים של לני ריפנשטל, איך ההמון מריע ברחובות. לקחתי קורס בשכנוע בהרווארד, עם גדול המרצים בתחום הזה, פרופסור מייקל ווטקינס. סמסטר שלם ישבנו ולמדנו את אמנות השכנוע. איך משכנעים אנשים. ומהבחינה הזו, נתניהו הוא גאון. הוא אשף".

והנה אנחנו מגיעים לעוד טענה של תומכי נתניהו. למדת בהארווארד במימון קרן וקסנר. אז את עוד אחת מהדיפ-סטייט.
"גם הסיפור של הדיפ-סטייט בא לדעתי ממקום של בערות, של חושך, של פחד. של קונספירציות. ברגע שתיאוריית קונספירציה מתפשטת, קשה להילחם בה. עם רגשות מאוד קשה להתווכח. אני מדברת הרבה עם קהל ימני. התשובה הכי טובה שלי לטיעונים כאלה היא: אני גרה בהתנחלות. לצערי אנחנו יושבים עכשיו ומדברים מעבר לקו הירוק. הרבה פעמים מאוד נוח לי להגיד: ׳אני גרה בהתנחלות׳, בעיקר כשאני מדברת עם קהל ימני. דבר שני, אני מספרת להם סיפורי תנ"ך. הם לא יודעים תנ"ך בגרוש. ויש סיפורים בתנ"ך, על עכן שמעל בחרם. סקלו אותו, אפילו שהיה משבט יהודה. אין אף אחד שהוא נישא מעם. אז הם לא יודעים כל כך איך לאכול אותי. אני לא 'שמאלנית טיפוסית'".

איך החיים מעבר לקו הירוק מתיישבים עם השקפת העולם שלך על דמוקרטיה? אפשר לקרוא לחיזוק הדמוקרטיה ובמקביל לחיות במקום שאין בו דמוקרטיה?
"הקו הירוק עובר ממש באמצע היישוב. והיישוב בנוי על קרקעות פרטיות שנקנו בכסף מלא. אני בוודאי לא מתכוונת להיות מכשול לשלום".

אביחי מנדלבליט (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
אביחי מנדלבליט (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

בואי נדבר על מנדלבליט. לאו דווקא על מנדלבליט האיש, אלא על היועץ המשפטי לממשלה. לך יש פרספקטיבה יותר רחבה מלרוב האנשים על המוסד הזה. ראית יועצים משפטיים מקרוב. מה אנשים לא מבינים כשמדברים על היועץ המשפטי לממשלה.
"היועץ המשפטי הוא מוסד מכונן במשטר בישראל. הוא גם ראש מערכת התביעה והוא גם הייעוץ המשפטי לממשלה. יש הרבה ויכוחים אם הוא צריך להיות גם וגם, אני חושבת שכן, אני חושבת שכשהוא בא לייעץ לממשלה, חלק מהכוח שלו נובע מכך שהוא גם ראש התביעה. הוא לא יועץ משפטי לממשלה במובן של 'קונסיליירי'. התפקיד שלו הוא להגיד לשלטון: ׳פה אתם לא פועלים נכון׳. או ׳פה אתם חורגים מסמכות׳. או ׳פה אתם עומדים לעבור על החוק׳. וכולם יודעים שאם צריך, הוא גם זה שיוציא את זה אל הפועל, וזה נותן לו את הכוח, במקרה שלא יקשיבו לו. זה מוסד מאוד חשוב בחברה הישראלית".

הפגיעה ביועץ המשפטי לא התחילה עם נתניהו
"זה התחיל אחרי הקדנציה של ברק עם רבין ב-77'. נכנסתי לפרקליטות ב-87', ומה שרואים מאז זה שינמוך הדרגתי של התפקיד. נגד חריש היו כבר טענות שהוא לא ה-יועץ המשפטי לממשלה. גם נגד בן-יאיר היו טענות. הלכו אז לליבאי (שהיה שר המשפטים) והוא כמעט לא מינה אותו. אבל רבין לחץ בצורה מטורפת שימנו אותו, אפרופו 'יועץ משפחתי'. ובן-יאיר מונה".

גם לרבין כבר היתה טראומה מהקדנציה הראשונה עם אהרון ברק כיועץ משפטי 'לא משפחתי'.
"בדיוק. ואחרי שרבין מינה את בן-יאיר עברנו לבראון-חברון, עם רוני בראון שתי דקות בתפקיד, ואז רובינשטיין נכנס. גם רובינשטיין כבר היה מזכיר ממשלה קודם, אבל לפחות הוא עבר צינון כשופט בית משפט.

"אם מדברים על יועצים משפטיים לממשלה והתפקיד שלהם בהגנה על הדמוקרטיה, אני ממליצה להסתכל על כל ההחלטות הראשונות של כל יועץ משפטי חדש. הן תמיד מאוד בעייתיות. לוויישטיין שבא אחרי רובינשטיין, היה את פרשת ליברמן. למזוז היה את האי היווני.

"תסתכל על ההחלטות הראשונות – יש שם תמיד לחצים. חשש ממה יגידו. צריך עמוד שדרה. כמעט כל ההחלטות הראשונות של יועץ משפטי חדש הן בעייתיות מאוד. או שהעבירו להם תפוח אדמה לוהט, שאף אחד לא רצה לטפל בו, או שהם מפחדים מהצל של עצמם כי הם רק נכנסו לתפקידם.

"אם אתה לא נושא את פניך לכהונה בבית המשפט העליון ואתה אדם הגון, אתה עושה את מה שצריך. אבל אם אתה נושא את פניך לעליון, וכולם כנראה נושאים את עיניהם לכהונה בעליון, אתה נזהר".

ומנדלבליט?
"קודם כל, את מנדלבליט אני לא ממש יודעת לקרוא. אני אגיד לך משהו עקרוני – לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות, שהכל תלוי ועומד על אדם אחד. במובן הזה, שהלחצים, הדה לגיטימציה שעושים לו, לחץ מימין, לחץ משמאל – זה לא נורמלי שהכל נופל עליו. הרי בסך הכל המערכת צריכה לתפקד כמערכת. אמרת לי קודם 'את ראית את זה בעיניים'. אז אני אגיד גם שמי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין.

״אני עבדתי עם בן-יאיר, עם רובינשטיין, עם ויינשטיין, עם מזוז. ראיתי יועצים משפטיים מקרוב. ראיתי איך מושכים תיקים. ראיתי איך הזמן עובר ודברים שצריכים לקרות לא קורים. ואז אתה מתלבט 'אני אצעק שהמלך הוא עירום'? כמו שאמרתי על חקירות ליברמן, כשהיתי בפרקליטות 'זו תהיה קבורת החמור של התיק הזה' ולדור קרא לי למשפט שדה, לברר למה אמרתי משפט כל כך חריף. אמרתי לו: כי אני רואה לאיפה זה הולך. וכשאתה בתוך המערכת, תמיד קל להרגיע את עצמך, אפרופו הדמוקרטיה: אני לא רואה את כל התמונה. אולי זה בסדר. אולי יש עוד דברים שאני לא יודעת".

בכל המקרים זה נראה כמו שיטה: התלבטויות אינסופיות עד להחלטה על כתב אישום, ואז ממסמסים את זה בשימוע שנגרר.
"בדיוק ככה. המערכת משתמשת בתהליכים שלה עצמה, כדי לפרק את התיק. האם אני חושבת שממסמסים את התיקים של נתניהו כמו שמסמסו את התיקים של ליברמן? וואלה, אני לא יודעת מה לומר. אתה שואל אם אני חוששת? כן, אני חוששת".
מה מונע מיועץ כמו מנדלבליט להגיד לראש הממשלה 'קבעתי לך מועד לשימוע ביולי. אתה לא מגיע לשימוע? בעיה שלך. אין שימוע וממשיכים למשפט'.
"צריך בשביל זה ביצים".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 2,295 מילים. מחכים לתגובתך.

פוסטים אחרונים

זו היתה טעות, כל העניין הזה עם התות

כוחות צה״ל נסוגים מלבנון (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)
יוסי זמיר/פלאש90
כוחות צה״ל נסוגים מלבנון

בערב מצאתי את עצמי מקריאה את 'האריה שאהב תות' לילדים של הבן שלי שמטייל השבוע בחו"ל עם חברים מהצוות שלו בצבא. יחד הם חוגגים את משבר גיל 40, תעשו לי טובה באמת, הנפוץ בשם יומולדת 40 ונחגג לרוב על כמה בירות בבר. אבל הגבר החדש הוא בוגר חתונות שיצאו משליטה וגם הוא רוצה קצת לצאת מעצמו. כלומר, לישון לילה שלם ולא להכין טוסט פיצה בלי קטשופ, לא שלם, חצי, למה נתת לה קודם? לא בא לי לאכול, אני לא רעב.

נשים מלקטות חברה חברה במשעולי החיים, כמו דולפינות הן מלוות זו את זו, צוללות עמוק ומגיחות אל פני המים. גברים נאמנים לחברים מהשכונה ולכמה מספרי ברזל מהפלוגה ומשמרים את היכולת לומר הכל במשפט שמתחיל ב'אחי' ואורז הכל לחברות רבת שנים.

אז אני נותנת באריה שאהב תות ומפרידה בין הנצים ('אני לא רואה את התמונה', 'אתה כן רואה', 'אני לא', 'אתה כן', בעיטה. 'אייי, תגידי לו'). בחדר הסמוך כלתי מניקה, בלי משבר ובלי נעליים, את תינוקם בן הארבעה חודשים שגם הוא בסוג של משבר שיניים או קפיצת גדילה או כל תירוץ שישאיר את אמא שלו 'ערה?'

האריה שאהב תות

האריה המפונק פוגש ילדים ביער, ובחדר החשוך למחצה הילדים רבים על השמיכה שלעולם תהיה קצרה מדי, וכשאני מגיעה למשפט 'זו היתה טעות כל העניין הזה עם התות' אני עוצרת ומספרת להם שזה היה המשפט האהוב על אבא שלהם, שהעמיד במבחן את נכונותנו לשאת את האריה הבכיין ערב ערב, זה מה שהבן שלי דרש, וחושבת על ארבעה חברים טובים שחוגגים עכשיו יומולדת בחו"ל 20 שנה אחרי שירותם הצבאי, שהיה טיול קטן ומטורף ללבנון הארורה שהחודש מלאו 19 שנה ליציאה ממנה – הפרחים לאהוד ברק, שכמו האריה ההוא שאהב תות, הבין פתאום שזו היתה טעות כל העניין הזה עם התות. ואיזה עצב ענק על אלה שלא חזרו משם.

תות. סוף.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 279 מילים. מחכים לתגובתך.

סקר גיאוקרטוגרפיה:

50% מאמינים שלא יהיו בחירות חדשות
30% אומרים שאין מצב
20% חחחחחחחחחחח

בנט: 100% אני בא

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

למקרה שפיספסת

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

מנדלבליט: "כל ההחלטות בעניין ראש הממשלה התקבלו בצורה מקצועית ועניינית"

היועץ המשפטי לממשלה, תקף בחריפות את הניסיון לבצע רפורמה "מרחיקת לכת" במערכת המשפט ● "הטענה כאילו מערכות המשפט פוגעות ברצון העם מבטאת חוסר הבנה של הדמוקרטיה"

אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש)
פלאש
אביחי מנדלבליט

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

נשיאת העליון: השיח נגד מערכת המשפט "בוטה, עולב ומשולח רסן"

בנאום בכנס עורכי הדין באילת, הזכירה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות כי רק לפני שנה וחצי, ראש הממשלה בנימין נתניהו הדגיש את הצורך בבית משפט חזק ● ״ואני מבקשת לשאול מה נשתנה במהלך תקופה זו?״

אסתר חיות (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
יונתן סינדל, פלאש 90
אסתר חיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

דרמה ברכבת הקלה: מנכ"ל חברת נת"ע התפטר במפתיע

לאחר 5 שנים בתפקיד, מנכ"ל נת"ע, יהודה בר-און הודיע על פרישה ● ההחלטה מגיעה ככל הנראה על רקע מתיחות עם יו"ר הדירקטוריון שנכנס לתפקיד לפני כחצי שנה ● "בשנים האלה, שהיו מאתגרות ומרתקות, חוללנו כאן מהפכה"

מודל של הרכבת הקלה שתופעל בתל אביב. מוצג בשדרות רוטשילד (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
מודל של הרכבת הקלה שתופעל בתל אביב. מוצג בשדרות רוטשילד

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

בעקבות הביקורת שמתחנו אתמול על אופן סיקור הפגנת האופוזיציה ב״ידיעות אחרונות״, נראה כי העיתון מבקש לתקן היום את הרושם – ופרסם הבוקר ידיעה המתקנת, ואף מבהירה, את הפרסום שלו אתמול על מספר המשתתפים בהפגנה.

״אתמול פרסמנו כי להפגנה הגיעו כ-15,000 איש״, נכתב בידיעה. ״נתון זה התבסס על הערכות פנימיות של המשטרה״. וכדי להעמיד דברים על דיוקם, ככל שניתן לפחות, העיתון מצטט את הידיעה של ״גלובס״ מאמש, לפיה מספר המשתתפים בהפגנה היה 50 אלף איש – על פי נתוני האיכון הסלולרי.

שמחנו לעזור.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ליברמן: הגיע הזמן שהחרדים יתפשרו ולא החילונים

חדשות 12: שרי הליכוד קיבלו זימון להצביע מחר ב-16:00 על חוק לפיזור הכנסת ● אגודת ישראל הסכימה למתווה הפשרה שהציע נתניהו לחוק הגיוס

F161101YS67 (1) (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
בנימין נתניהו ואבגדור ליברמן.

חברי הכנסת של הליכוד קיבלו הערב הודעה על כך שהם מתבקשים להתייצב מחר ב-16:00 במליאה כדי להצביע על חוק לפיזור הכנסת.

ראשי המפלגות הפוטנציאליות להקמת הממשלה נקראו לפגישה עם בנימין נתניהו הערב, אך אביגדור ליברמן לא הגיע עד כה. מנגד, ראשי אגודת ישראל הסכימו לפשרת ראש הממשלה בנוגע למתווה חוק הגיוס, כך דווח הערב בחדשות 12.

ליברמן אמר למקורביו, כי האיומים על בחירות לא מרתיעים אותו וכי הגיע הזמן שהחרדים יתפשרו ולא החילונים. יו"ר ישראל ביתנו דורש שחוק הגיוס יועבר בגרסתו הנוכחית או שבכוונתו להצביע בעד חוק לפיזור הכנסת והליכה לבחירות חוזרות.

כרגע אין חתימה של אף מפלגה על כניסה לקואליציה כאשר המועד האחרון להרכבתה הוא ביום רביעי. כאמור, בליכוד מפנים את האצבע לכשלון המשא ומתן לעברו של ליברמן וטוענים לחוסר תום לב מצדו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 121 מילים. מחכים לתגובתך.

טבע תשלם 85 מיליון דולר בהסדר פשרה עם אוקלהומה

המדינה האמריקאית תסיר את תביעתה נגד טבע ● החברה הואשמה באחריותה להתמכרות ואף למוות של עשרות אלפי משתמשים במשככי כאבים

משרדי חברת טבע בירושלים (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
משרדי חברת טבע בירושלים

טבע תשלם 85 מיליון דולר למדינת אוקלהומה שבארה"ב כדי להסיר תביעה במסגרתה הואשמה החברה באחריות להתמכרות של אלפים למשככי כאבים ואף למותם. התובע הכללי של אוקלהומה מייק האנטר הודיע על ההסדר שפרטיו המדויקים יימסרו בשבועיים הקרובים.

טבע מגיעה לפשרה יומיים לפני פתיחת המשפט שבו נתבעה יחד עם ג'ונסון אנד ג'ונסון בבית המשפט באוקלהומה. החברה הואשמה בכך שגרמה למותם של כ-48 אלף משתמשים בתרופה ב-2017.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 64 מילים. מחכים לתגובתך.

תיק 15 אלף

לו רק ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו״ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס היו כורתים ברית אחים לפני שלושה עשורים, הם היו גונבים את המדינה ביחד ● כשכבר ניסו לחבור, מאזן הכוחות לא היה שוויוני והמו״מ ביניהם הפך לתיק פלילי ● הסיקור בידיעות אחרונות של הפגנת האופוזיציה אמש מרמז שגם בלי תן וקח, ביבי ניצח את נוני

שלטים בהפגנת האופוזיציה (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
Tomer Neuberg/Flash90

לו רק ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו״ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס היו כורתים ברית אחים לפני שלושה עשורים, הם היו גונבים את המדינה ביחד ● כשכבר ניסו לחבור, מאזן הכוחות לא היה שוויוני והמו״מ ביניהם הפך לתיק פלילי ● הסיקור בידיעות אחרונות של הפגנת האופוזיציה אמש מרמז שגם בלי תן וקח, ביבי ניצח את נוני

הוא לא היה אמור להיות בתפקיד הזה. הוא לא היה הבן הנבחר, הבן-יקיר-לי שיגשים את חזון הוריו – ובמיוחד של אביו. התפקיד הזה היה שמור לבן הבכור, הנסיך, יורש העצר.

אבל הבכור נהרג ושינה את מסלול חייו של אחיו הצעיר יותר, האח שחלם בכלל על קריירה אחרת, שאהב נשים ואהב לחיות ואהב לטייל. זה שפחות ציפו ממנו, שלא עמדה על כתפיו מורשת שלמה של מסורת משפחתית יוקדת. הבכור נהרג, ואחיו הצעיר ידע שתפקידו עתה הוא להגשים את חזון האב. שתפקידו לוודא, שהירושה שקיבל בחסד ולא בזכות, תעניק לאביו גאווה.

רק ארבע שנים מפרידות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לארנון מוזס, מו״ל ״ידיעות אחרונות״. זה כלום במונחים של דור – הם שייכים, במידה רבה, לאותו עידן, אותו הזמן, אבל גדלו בנסיבות כל כך שונות, שהגיוני לחשוב שהם באמת שונים האחד מהשני.

בנימין ובנציון נתניהו (צילום: Michal Fattal/Flash90)
בנימין ובנציון נתניהו (צילום: Michal Fattal/Flash90)

אחרי הכל, מוזס שירת כמדריך נוער בצה״ל, השלים תואר ראשון בארץ אבל נשר במהלך לימודי התואר השני בבוסטון, ואילו נתניהו היה סרן בסיירת מטכ״ל ותלמיד מצטיין שהשלים גם תואר ראשון באדריכלות, גם תואר שני במינהל עסקים ב-MIT, וגם, בשביל הכיף, למד מדעי המדינה בהרווארד.

הראשון אוהב ספורט, רק ספורט – בצעירותו היה כדורסלן מצטיין; השני איש ספר (לפעמים אותו ספר). הראשון העריץ את הנסיכה דיאנה, השני את צ׳רצ׳יל. אין להם שום דבר משותף, לכאורה.

נוני מוזס ושמואל מרקובסקי במשחק של מכבי בשנות השמונים (צילום: Moshe Shai/Flash90)
נוני מוזס ושמואל מחרובסקי במשחק של מכבי בשנות השמונים (צילום: Moshe Shai/Flash90)

ובכל זאת, לשניהם יש מסלול חיים דומה להפליא. במקום שבו בנימין נתניהו הצעיר נטש הכל כדי לקבל עליו את נציגות המשפחה לאחר מות יוני, כך גם ארנון מוזס מצא עצמו כיורש לאימפריית ״ידיעות אחרונות״, אחרי שאחיו הבכור גלעד נהרג בתאונת דרכים. שניהם היו יכולים, לו האמינו בפסיכולוגיה ובטיפול פסיכולוגי, לבלות שעות יחדיו בהחלפת חוויות מהצל הגדול שמלווה אותם בדמות אביהם – בנציון מחד ונח מאידך.

האמונה העמוקה, האמיתית, היוקדת כי יש להם תפקיד היסטורי, כי מונחת עליהם התקווה לקיום תפקיד זה, כי זכו מן ההפקר בכבוד הזה, האמונה הזו זהה לחלוטין אצל שני הגברים הללו, השולטים בישראל ביד רמה כשלושה עשורים – נתניהו מאז נכנס לחיים הפוליטיים, ומוזס מאז ביצר סופית את אחיזתו ב״ידיעות אחרונות״.

נח מוזס (צילום: דוד אלדן, לע"מ)
נח מוזס (צילום: דוד אלדן, לע"מ)

בפוטנציאל, החיבור בין השניים יכול היה להוות בסיס לברית בלתי ניתנת לערעור. בפוטנציאל, הם היו יכולים לחבור ולגנוב את המדינה.

המזל של ישראל הוא שלא עשו זאת – וכשכבר ניסו, אחד מהם היה טיפש דיו להקליט את השיחות.

דין אמסלם כדין ליבנה

ארנון מוזס הוא חיה פצועה בשנתיים האחרונות. אימפריית ״ידיעות אחרונות״ כבר לא חזקה כלכלית כשם שהיתה בעבר, העיתון היומי אינו הנפוץ (וספק אם המשפיע) במדינה, הוא עצמו עומד בפני כתב אישום בכפוף לשימוע בפרשת תיק 2000, ולפחות שתי מערכות הבחירות שהתקיימו בחמש השנים האחרונות הוכיחו שאין בכוחו להמליך או להפיל ראשי ממשלה, כפי שטענו עליו בעבר.

והנה נקודת דמיון נוספת בינו לבין נתניהו: למרות שהם עומדים על סף כתב אישום, למרות שמעולם לא היו כה פגיעים וקרובים להדחה מעמדתם בראש האימפריה שבנו כמו עתה – למרות נקודות התורפה הגלויות כל כך במעמדם, עדיין כל הכפופים להם לא מעיזים לצאת נגדם. דין יו״ר הקואליציה דוד אמסלם כנטע ליבנה, עורך ״ידיעות אחרונות״; דין מיקי זוהר כאחרון העורכים בבניין הקבוצה בראשון לציון.

במקרה של נתניהו, המציאות הפוליטית שבה חלק גדול מהעם נותן לו תמיכה בלתי מעורערת, לא מאפשרת למתנגדיו לקום ולצאת נגדו. במקרה של מוזס, המציאות התעסוקתית שבה אין לעיתונאים לאן ללכת והיכן לקבל משכורת הוגנת, מאפשרת לרבים לכבס את המציאות, לרבע את המעגל, להעלים עין, להתגונן, ולהישאר במקומם.

התוצאה היא ניצחון מובהק של ברית נתניהו-מוזס – ברית שלכאורה לא הבשילה מעולם, אבל בפועל מתקיימת כאן ועכשיו. אין כאן שוחד; נתניהו לא נתן ומוזס לא לקח. שניהם נתקעו עם המציאות המשפטית שיצרו במו ידם. ובכל זאת, ההתערבות הצליחה והספינה הכבדה שינתה את מסלולה.

הכותרת הראשית בידיעות אחרונות
הכותרת הראשית בידיעות אחרונות הבוקר

משחק של מספרים

הכותרת הראשית ב״ידיעות אחרונות״ הבוקר, למחרת הפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב, שאגה: ״נתניהו במאמץ להשיג פשרה״. ידיעה פוליטית, על המשבר-לא-משבר במשא ומתן הקואליציוני להרכבת ממשלת נתניהו החמישית. עמוק בכותרות המשנה, בשורת אגב, נכתב: ״כ-15 אלף איש אמש בהפגנת האופוזיציה בת״א ׳להצלת הדמוקרטיה׳״.

רגע, למה 15 אלף? למה לא, נגיד, 50 אלף?

הפגנות זה לא פעם משחק של מספרים, ובהעדר יכולת לקבוע עובדתית כמה אנשים השתתפו בהפגנה או עצרת כזו או אחרת, המספר שנזרק הוא פונקציה של עמדה פוליטית או אידאולוגית.

מארגני ההפגנה ומשתתפיה, אלו המאמינים שחוק החסינות ופסקת ההתגברות שנועדו לשרת את נתניהו ולמנוע את העמדתו לדין, אלו דיברו על סביב (ואף מעל) 100 אלף משתתפים בהפגנה אמש. מאידך, תומכי נתניהו מימין – המבקשים להקטין את האפקט האפשרי של ההפגנה, לנפנף את משתתפיה כקומץ חסר חשיבות שאינו מקבל את דין הבוחר, מדברים על כעשרת אלפים משתתפים. לזכותו של ״ישראל היום״, עיתון הבית של נתניהו, יאמר שהוא פשוט נמנע מלנקוב בכל מספר, קטן או גדול.

הפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
הפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

המפיק ההוליוודי הוותיק רוברט אוונס הטביע את האימרה המפורסמת: ״לכל סיפור יש שלושה צדדים: שלי, שלך, והאמת״. זה היה במאה הקודמת. במאה הנוכחית, אין אמת. ומאחר שמשטרת ישראל, למודת הספינים הפוליטיים שנעשים על גבה אחרי כל הפגנה, מסרבת לתת אומדן רשמי למספר המשתתפים אמש בהפגנה, אין משמעות למספר המדויק – 100 אלף או 15 אלף.

השאלה אינה, אם כן, מי צודק. השאלה היא ממתי הפך ״ידיעות אחרונות״ לנציג המחנה השני, זה שלקח על עצמו להגן על נתניהו ושלטונו בכל מצב ובכל מחיר.

״בשנה האחרונה חל שינוי בולט ביחס של ׳ידיעות אחרונות׳ לראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה״, חשפו אתמול עורכי ״העין השביעית״ בפייסבוק. ״יותר ויותר תצלומים של השניים, ובעיקר שלה, מופיעים בעיתון. חלק ניכר מהם בהקשרים חיוביים״.

ארנון מוזס ביחידת לה״ב 433 (צילום: Koko/Flash90)
ארנון מוזס ביחידת לה״ב 433 (צילום: Koko/Flash90)

״האינטרס בהרגעת הרוחות הדדי״, הם מסבירים. ״מעל נתניהו, כמו גם מעל העורך האחראי של העיתון, ארנון (נוני) מוזס, מרחף איום ממשי של כתב אישום ב׳תיק 2000׳. הרדמה כללית היא שם המשחק.

״ההרדמה בחזית נתניהו-מוזס נמשכת גם בגיליון סוף השבוע. מעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" בולטת בהיעדרה ידיעה שמזכירה כי הערב יקיימו מפלגות האופוזיציה, ובראשן כחול-לבן, הפגנת מחאה נגד הליכי החקיקה שמקדם נתניהו במטרה לשמר את שלטונו גם במקרה שיוגש נגדו כתב אישום באשמת שוחד״.

הצניעו את קיומה של ההפגנה, והמעיטו במספר המפגינים. עקביות היא שם המשחק.

ההיסטוריה חוזרת

העיתונות בישראל היא הילד כאפות של בעלי שררה בשלושה העשורים האחרונים. דרך עידן עפר נמרודי בפרשת האזנות הסתר באמצע שנות ה-90, עבור בשירות עורכי ״ידיעות אחרונות״, בכללם משה ורדי ורפי גינת, את האינטרסים של משפחת מוזס ומקורביהם, וכמובן תקופת נוחי דנקנר וקבוצת איי.די.בי בשליטת ״מעריב״, בתחילת העשור הנוכחי.

משה ורדי ונוני מוזס (צילום: Moshe Shai/Flash90)
משה ורדי ונוני מוזס (צילום: Moshe Shai/Flash90)

חקירות נתניהו – פרשות 1000, 2000 ו-4000 – מלמדות שאין גבול ואין סוף לדרישות הבעלים, ורק מעטים העיתונאים שיעיזו בזמן אמת לצאת נגדם. אם זה ניסיונות התערבות בוטים בערוץ 10, אם זה דברי מוזס לנתניהו, מהם עולה כי עורכיו יעשו מה שיבקש, אם זה הנחיות בעלי בזק, שאול אלוביץ, היישר אל מנכ״ל אתר וואלה! אילן ישועה – בכל המקרים, עיתונאים בדרגים בכירים ומטה מוצאים את עצמם באש הצולבת ובוחרים להתכופף. ורק כשכוחות הרשע העליונים מוזזים הצידה, לרוב לכיוון תא המעצר – כמו נמרודי, כמו דנקנר, כמו אלוביץ׳ ואולי בעתיד גם מוזס – הם מתייצבים מול המצלמות באומץ ומכים על חטא.

אחרי שמעריב של דנקנר, למשל, קרס לתפארת, פרסם עמיתי אבנר הופשטיין כתבת תחקיר ב״מבט שני״, רצועת הדוקו של הערוץ הראשון ז״ל. בסרט, ״הון, שלטון וקריסת עיתון״, הופיעו עיתונאים בכירים שעבדו תחת דנקנר באותה תקופה וחשפו את הזוועות העיתונאיות שהתרחשו שם.

והנה ההיסטוריה חוזרת: חלק לא מבוטל בסרט הוקדש לדיכוי המחאה החברתית שפרצה ב-2011 על ידי מעריב. כשפרצה המחאה, העיתון – כמו כל כלי התקשורת – אימץ אותה בהתלהבות. לא משנה מה האידאולוגיה שלך, מחאת האוהלים היתה סיפור סקסי שנפל על העיתונות בשיאו של קיץ משעמם למדי. פתאום היה על מה לכתוב.

נוחי דנקנר בבית המשפט (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
נוחי דנקנר בבית המשפט (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

אבל כשהמחאה החברתית החלה לסמן כמטרה את הטייקונים במשק, ובראשם דנקנר עצמו, רוח המפקד במעריב שינתה כיוון בבת אחת – והעיתון החל לצאת נגד המחאה ומארגניה.

״הרגשתי שטורים מסוימים מכיוון אידאולוגי מסוים מקבלים פתאום יותר תשומת לב״, סיפר בסרט יואב ריבק, מי שהיה ראש מערכת החדשות במעריב בתקופת דנקנר. על כך שפוטרו בתקופתו כתבים בעלי אופי חברתי, הוסיף ריבק: ״ההגנה עליהם היתה כרוכה ביותר ויותר מאמץ, זה הגיע למצב שבו אתה צריך לבחור את הקרבות שלך, וכשאתה צריך לבחור את הקרבות שלך, אתה צריך לוותר על חלקם״.

בסיכום, ריבק הוסיף: ״מעריב היה חלק מקבוצת איי.די.בי, כמו שאומרת השורה הזו במדור עסקים. וזו לא אמירה שהיא אמירה עיתונאית, זו אמירה שהיא אמירה עסקית. וכולנו פעלנו לפי זה. כלומר, לא מתוך איזושהי חדווה ולא עשינו את זה בהתנדבות, עשינו את זה כי זה מה שחונכנו לעשות באותה תקופה״.

ריבק הוא היום ראש מערכת החדשות בעיתון ״ידיעות אחרונות״.

יום אחד אולי יעשו סרט על הנעשה ב״ידיעות אחרונות״ בחודשים האחרונים של שלטון מוזס. יהיה מעניין לשמוע את הראיון של ריבק גם שם, מסביר למה פתאום שרה נתניהו זוכה לתמונות מחמיאות ובהפגנת האופוזיציה אמש היו רק 15 אלף איש. עקביות, אחרי הכל, היא שם המשחק.

תגובות

אלו השאלות ששלחנו אל נטע ליבנה, עורך ידיעות אחרונות:

  1. ידיעות אחרונות מפרסם היום בעיתונו כי כ-15 אלף מפגינים נכחו בהפגנה אמש, ברחבת מוזיאון תל אביב. מניין לידיעות אחרונות המספר הזה?
  2. בהתחשב בכך שהמספר הנ״ל נמוך באופן קיצוני לעומת הערכות שונות, ובכלל זה הערכות של אנשי מקצוע, האם היתה הנחייה או החלטה במערכת ידיעות אחרונות להמעיט בערך הארוע הנ״ל?
  3. בגליון יום שישי של ידיעות אחרונות, לא דווח דבר על קיומה של ההפגנה במוצאי שבת. מדוע?
  4. האם ארנון מוזס, מו״ל העיתון, היה מעורב בכל דרך שהיא בהחלטות כיצד לסקר את הפגנת האופוזיציה?
  5. האם ישנן הנחיות בידיעות אחרונות כיצד לסקר את מאבק האופוזיציה נגד האפשרות לחוק חסינות ופסקה התגברות מורחבת, העלולים לאפשר לבנימין נתניהו שלא לעמוד לדין (בכפוף לשימוע)?
  6. האם ארנון מוזס, במישרין או בעקיפין, מעורב בכל דרך שהיא בהחלטות המערכת, או העביר הנחיות למערכת, כיצד לסקר את נתניהו, מאבקו המשפטי, וכן את בני משפחתו של נתניהו – במיוחד בתקופה זו, שבה גם נגד מוזס עצמו ישנה המלצה להעמידו לדין (בכפוף לשימוע)?

מ"ידיעות אחרונות" לא נמסרה תגובה לשאלות אלו.

בנוסף, ביקשנו תגובה ממו״ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס – שלא השיב לפנייתנו – ומראש מערכת החדשות יואב ריבק, אשר בחר שלא להגיב.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,514 מילים. מחכים לתגובתך.

משרד האוצר: רכישת הדירות במרץ מהנמוכות בעשור האחרון

במרץ נרכשו כ-8,100 דירות בישראל, לא כולל רכישות מחיר למשתכן ● אור עקיבא וחדרה תידלקו את עיקר המכירות של דירות חדשות ● זוגות צעירים קנו במרץ מעל 5,000 דירות

בנייני דירות חדשות ביבנה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)
הדס פרוש / פלאש 90
בנייני דירות חדשות ביבנה

בחודש מרץ נרכשו 9.7 אלף דירות בישראל, שהיוו עליה של 7% לעומת החודש המקביל אשתקד, כך עולה מסקירה שפירסם היום משרד האוצר. בניכוי העסקאות של מחיר למשתכן, רכישת הדירות ירדה לרמת שפל ביחס לעשור האחרון, והסתכמה ב-8.1 אלף דירות.

במרץ נמכרו בשוק החופשי 1.9 אלף דירות, שהיוו עליה של 5% ביחס לחודש המקביל אשתקד. עיקר העליה מיוחסת למכירות באיזור חדרה ואור עקיבא בפרט. אזורי תל אביב והמרכז בולטים במכירת דירות במסגרת התחדשות עירונית ורמות המחירים שלהן נמוכות יחסית ביחס לפרויקטים רגילים.

זוגות צעירים קנו במרץ 5.2 אלף דירות, מהן 1.5 אלף בסבסוד ממשלתי ובסך הכל מדובר בעליה של 5% לעומת החודש המקביל אשתקד. תזרים המזומנים הפוטנציאלי של הקבלנים ממכירת דירות חדשות למרץ הסתכם ב-5.6 מיליארד שקל.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 114 מילים. מחכים לתגובתך.
סגירה