נוכח הסקרים האחרונים, לציון רצח רבין, ובכלל נוכח הבחירות שתבואנה במהרה אמן, אבקש להתייחס לאחת מהונאות התודעה הגדולות ביותר לפיה "רוב העם בימין".

אני שמאלני. אני מאמין שלשמאל בישראל 2020 יש שלושה עקרונות:

1. היפרדות בהסכם מהפלסטינים
2. הפרדת דת ומדינה
3. כלכלה של מדינת רווחה סקנדינבייה-סטייל.

אני מעריך שהרוב המכריע של אנשים שמגדירים את עצמם אנשי שמאל מזדהים עם שלושת העקרונות הללו. גם היפרדות מהפלסטינים, גם הפרדת דת ומדינה, גם מדינת רווחה. גם וגם וגם. מנגד, ובהתאם, גם לימין בישראל יש שלושה עקרונות:

1. א"י השלמה
2. מדינת ישראל כמדינה יהודית
3. כלכלה קפיטליסטית ארה"ב-סטייל

אז בואו נבדוק את הימין, וכשאני אומר 'נבדוק' אני מתכוון להתעלם לחלוטין מהדברים שאנשי ימין אומרים, ומתייחס אך ורק למה שהם עושים. אז את קואליציית ה"ימין" מרכיבים כבר שנים שלושה גושים עיקריים: ליכוד, כיפה סרוגה (ובתוכם המתנחלים), חרדים.

אז מי בימין תומך בא"י השלמה?

כאן אנחנו מוצאים בעיקר את המתנחלים. הם מוכיחים את חשיבות א"י השלמה עבורם גם בהתיישבות בעזה (כשהתאפשרה להם), גם ביו"ש, וגם במאבקים שהם מנהלים נגד פינוי מאותם מקומות.

לעומתם, הליכוד – לא רק שלא כבש אף דונם בכל שנותיו, הוא מוסר שטחים שנכבשו. אדם שמצביע לליכוד לפיכך אינו תומך בא"י השלמה אלא להפך.

החרדים אדישים לא"י השלמה, הם מעוניינים בשטחי יו"ש רק במידה וזה מאפשר להם לבנות דיור זול, אבל בזו מסתכמת מחויבותם לעיקרון זה. אדרבא, סביב הנסיגה מעזה, אם אריאל שרון הליכודניק היה האדריכל של הנסיגה, ונתניהו, גם ליכודניק, קבלן עבודות העפר שלו בכנסת, הרי שמר"ן עובדיה יוסף העניק לנסיגה את תעודת הכשרות.

אז מי בימין תומך במדינה יהודית?

פה כמובן החרדים מובילים בראש, שוב, כפי שהם מוכיחים באורח חייהם ובמאבקים שהם מנהלים – הם רוצים מדינת הלכה. כיפה סרוגה גם הם בעניין אם כי במידה פחותה, רבים מהם הם יהודים-לייט לעומת החרדים.

והליכוד? ללא ספק אצל רבים מהם יש משקל רב למסורת אבל הם מתנגדים למדינת הלכה, ובמיוחד אינם מעוניינים בשום מגבלות בשבת. הם נוסעים, וקונים, ומבלים, וממנגלים בשבת. במיוחד בשבת! ליברמן ובוחריו גם נחשבים ימין, עד לפני יומיים הם היו חלק מהקואליציה של הימין, והם מתנגדים לדת אפילו יותר מרוב השמאל.

החרדים, כפי שמוכיחים באורח חייהם ובמאבקיהם, רוצים מדינת הלכה. כיפה סרוגה בענין אך במידה פחותה. והליכוד? אצל רבים מהם יש משקל רב למסורת, אך התנגדות למדינת הלכה ובמיוחד למגבלות בשבת

אז מי בימין תומך בכלכלה קפיטליסטית ארה"ב סטייל?

זה הכי מורכב. החרדים כמובן מתנגדים לכך מפני שהם מתקיימים בעיקר מקיצבאות על חשבון משלם המיסים. בקרב כיפה סרוגה יש את המעמד הבורגני שלדעתי רוצים כלכלה אולטרה-קפיטליסטית.

אבל יש גם את המתנחלים. אני מודה שלא בדקתי את העניין לעומק אבל אני לא מכיר מפעלים גדולים בשטחים. בגושים הגדולים יש קצת תעשייה, פה ושם עוד כמה דברים קטנים, אם אני צריך לנחש המתנחלים מקבלים לפחות 10 שקלים מהמדינה על כל שקל שהם מייצרים – זה לא עושה חשק להיות קפיטליסט בסידור כזה.

ויש את הליכוד, ששוב, נשים בצד את האמירות, רק הגביר את אחיזת המונופולים והוועדים הגדולים בכלכלה הישראלית, הגביר את הבירוקרטיה וחוסר היעילות של הממשלה, וכמובן, משלם את כל אותם כספי מיסים לחרדים ומתנחלים באופן לא קפיטליסטי בעליל. זאת ועוד, מאחר ורבים בקרב מצביעי הליכוד נזקקים לקיצבאות מסוגים שונים (למשל עקב שיעור האבטלה הגבוה בקרב מצביעי הליכוד), יש להניח שגם הם לא באמת רוצים כלכלה קפיטליסטית טהורה.

אז מי נשאר בימין שהוא באמת ימני?

מי בישראל גם פועל לטובת א"י השלמה, גם חי אורח חיים דתי, וגם מקדם כלכלה קפיטליסטית?

בנט? בנט מבין היטב שמשמעות מדינת הלכה היא סוף המפעל הציוני, הוא רוצה כלכלה קפיטליסטית, לא קיצבאות, והאיש גר ברעננה – שייספר לחברים שלו שהוא בעד סיפוח. שקד? הנ"ל דוחפת לכלכלה קפיטליסטית (חזירית) – אם זה היה תלוי בה לא היו שום קצבאות, לאף אחד. שקד יותר צפונבונית מבנט ואינה דתייה כלל. דרעי? כן רוצה מדינת הלכה, נייטרלי לגבי השטחים, מתנגד לקפיטליזם. ליצמן? לא. סמוטריץ'? לא.

אז מי כן? אני אישית מכיר אדם אחד כזה, שמו ארז צדוק. מתנחל, דתי, בעלים של קרן השקעות (מיוחדת במינה לטובה). הגם שאיני מסכים עם דעותיו במספר תחומים, אני מחזיק ממנו אדם ערכי אשר מגשים בחייו את שלושת ערכי הימין. גם וגם וגם. ד.א. אותו ארז צדוק ניסה להכנס למערכת הפוליטית אבל מהר מאד נפלט ממנה (חבל) מפני שאין שם שום ביקוש לאנשים כמותו במפלגות הימין.

מי בישראל גם פועל לטובת א"י השלמה, גם חי אורח חיים דתי, וגם מקדם כלכלה קפיטליסטית? אני אישית מכיר אדם אחד כזה, שמו ארז צדוק. מתנחל, דתי, בעלים של קרן השקעות

לא בכדי אין ביקוש לעיתונות מהימין ואידלסון נאלץ להפסיד מיליארדים כדי לממן את שטיפת המוח היומית הימנית, בחינם, שהרי איש לא ישלם אפילו שקל על נייר מסוג זה. לא בכדי כל התוכניות בערוצי התקשורת שעוברות השתלטות על ידי אנשי ימין מאבדות מאזינים, ולערוץ ימני פרופר יש אפס רייטינג. וההוכחה הברורה ביותר קיימת בשטח: למעט מספר ביביסטים, אף אחד לא בא "להגן על שילטון הימין".

רוצה לומר, מפלגת שמאל קלאסי שכל המועמדים שלה לכנסת היו מתחייבים עם ערבות בנקאית אישית ע"ס 10 מיליון ש"ח גם להיפרדות מהפלסטינים, גם להפרדת דת ומדינה, וגם למדינת רווחה, מפלגה כזו הייתה מקבלת לדעתי מעל 40 מנדטים.

לעומת זאת, מפלגת ימין קלאסי, שכל המועמדים שלה לכנסת היו מתחייבים עם אותה ערבות בנקאית גם לסיפוח, גם למדינת הלכה יהודית, וגם לכלכלה קפיטליסטית על מלא, לא הייתה עוברת את אחוז החסימה.

אז רוב העם הוא לא בימין. זו אחת הפיקציות הגדולות שמשווקים לנו כבר שנים. מה שמחבר את קואליציית הימין, זה לא אידיאולוגיה ימנית משותפת, להפך, מבחינה אידיאולוגית אנחנו מוצאים שם ניגודים: חרדים עם חופשיים, אנשי ארץ ישראל השלמה ומוסרי שטחים, קפיטליסטים ומקבלי קיצבאות.

מה שמביא אותנו לנתניהו והאמירה של ינון מגל ודומיו "בשמאל מנסים להפיל את מנהיג הימין". למרבה הפלא, בעוד שבקואליציית ה"ימין" חברים פוליטיקאים שמחזיקים ומקיימים לפחות חלק ממה שמגדיר את הימין, וכן יש בינהם חפיפה מסויימת (למשל ליברמן והמתנחלים סביב א"י השלמה, כיפה סרוגה וליכוד סביב המסורת), הרי שבראש קואליציית ה"ימין" עומד אדם שלא מקיים ולו עיקרון אחד של הימין.

אדרבא, הוא ההפך הגמור: למעט בגין, שנסג משטח גדול בפעם אחת (לזכותו יאמר שבתמורה להסכם שלום עם מצריים), נתניהו הסיג את הריבונות הישראלית מהכי הרבה שטחים: עזה, חברון, הכנסיה הרוסית, הר הבית, צופר, נהריים, שלא לדבר על אובדן הריבונות הישראלית במזרח ירושלים, דרום ת"א, והפזורה הבדואית. ועכשיו הוא ויתר על יו"ש.

מבחינת יהדות נתניהו הוא כנראה הפוליטיקאי הישראלי הרחוק ביותר מהיהדות באורח חייו. מדובר באדם שמקבל נכשל בעשרת הדיברות, עם שם לועזי ואישה נוכריה, לא היה חסר הרבה שיתבולל בניכר.

ונתניהו הוא ראש הממשלה שהזרים הכי הרבה קיצבאות לאנשים צעירים שאינם עובדים, ושהצמיח את הממשלה והממשל הכי בזבזנים והכי לא יעילים בתולדות המדינה – קפיטליזם זה לא.

מפלגת ימין קלאסי, שכל מועמדיה לכנסת היו מתחייבים עם ערבות בנקאית גם לסיפוח, גם למדינת הלכה יהודית, וגם לכלכלה קפיטליסטית על מלא, לא הייתה עוברת את אחוז החסימה

כך, בניגוד לשמאל אשר אכן מחובר בזכות ערכים משותפים, יש דבק אחר שמדביק את גוש הימין, ויש סיבה אחרת לכך שנתניהו הוא העומד בראש הגוש הזה כבר שנים – הדבק הזה מורכב מתערובת של שחיתות, בכיינות, ואימפוטנציה. אך טבעי שמי שעומד בראש הגוש הוא המושחת, הבכיין, והאימפוטנט הגדול ביותר שקם בתולדות עם ישראל.

אני כותב את הדברים הללו ראשית כדי שבשמאל לא יפחדו מבחירות. כדי להזכיר לכולם, שאם יש איזושהי קבוצה גדולה עם בסיס ערכי משותף ולא חפיפה דלה בין מרכיביה הרי שזה השמאל.

אדרבא, עם השנים השמאל דווקא גדל: יותר אנשים הבינו שיש להפרד מהפלסטינים, יותר אנשים מבינים שיש להפריד בין דת למדינה, ויותר אנשים מבינים שהמדינה צריכה אפילו להרחיב ולשפר את רשת תמיכה לאזרח. יותר אנשים, ובמיוחד נוכח הקורונה.

הסיבה השנייה שאני כותב את הדברים הללו, היא כדי לציין שעל מנת לחולל שוב מהפך, בכיוון ההפוך, השמאל צריך ללמוד לשתף פעולה כמו בגוש העאלכ-ימין. לגוש השמאל הגדול בקרב האוכלוסיה היהודית, יש מכנה משותף הרבה יותר גדול עם אזרחי המדינה הלא יהודים, מאשר המכנה המשותף הקיים בין דרעי ונתניהו.

לשמאל יש מכנה משותף הרבה יותר גדול עם הציונות הדתית (לפחות בתחומי הקו הירוק) ממה שהיה לליצמן וליברמן, וניתן לבנות גשרים אפילו עם חלק ניכר מהחרדים שמבינים, בעיקר היום, לאן הובילו אותם הפוליטיקאים שלהם עם הגוש: עוני, מחלות, ובלי אף "גדול תורה" שיחליף את אלו שהלכו לעולמם מזיקנה או קורונה, וזאת למרות המיליארדים שנשפכו על הישיבות.

אף אחד לא מבטיח שנתניהו לא יצליח לייצר רוב פרלמנטרי ולהרכיב שוב ממשלה, אבל זה שוב לא יהיה על בסיס רוב בימין אלא על ידי שימוש באותו דבק. מצביעי השמאל צריכים להפסיק עם הטהרנות, ולהצביע למישהו בשמאל שהם מכירים, גם אם הם לא מרוצים ממנו ב 100%.

בחירה בבנט היא בחירה בנתניהו באופן גלוי, הצבעה לרשימה המשותפת היא בחירה בנתניהו באופן סמוי – המשותפת מתואמת עם נתניהו כבר שנים, מבחינה פרלמנטרית מדובר במותג הליכוד למגזר הערבי. מי שלא מבין זאת, שיבדוק איזו מפלגה באופוזיציה הפילה את החוק שמונע מנאשם בפלילים לשמש כנשיא, ועוד שלל דוגמאות בעבר בהן הם הצביעו או נמנעו לטובת נתניהו, תמיד מהאופוזיציה.

בניגוד לשמאל שמחובר בערכים משותפים, יש דבק אחר שמדביק את גוש הימין – תערובת שחיתות, בכיינות ואימפוטנציה. אך טבעי שהעומד בראש הגוש הוא המושחת, הבכיין, והאימפוטנט הגדול ביותר בתולדות עם ישראל

מחנה השמאל הוא המחנה הגדול. אלמלא בגידה של נבחריו הוא היה היום בשלטון והמדינה הייתה יכולה להחלץ. לא משלטון הימין, אלא משלטון נתניהו, המקרב את המדינה אל קיצה מדי יום ביומו. זה אפשרי, זה יקרה.

ד"ר זיו יקותיאלי הוא מהנדס אלקטרוניקה וחוקר מוח. מנכ"ל ומייסד של חברת מונפורט המספקת בדיקות נוירולוגיות ע"י שימוש בסמארטפון. אוהב פירות יער וגלישת רוח, בינתיים מסתפק בצהוב של ביצה וקיפול כביסה.

אני יודעת שפוליטיקה היא ארץ קשוחה ואקדוחנים בה הרבה, אבל צריך לב איילת שקד כדי שלא לראות את פניו הסחופים של נפתלי בנט המובס בתום קרב איתנים להישאר על הסיפון אחרי שנהדף למים שוב ושוב ע"י קברניט הטיטניק, כפי שבנימין נתניהו כינה עצמו, ובצדק, בפעם אחרת בה גרר את המדינה לתהום.
והתרגלנו.

פוליטיקה היא ארץ קשוחה ואקדוחנים בה הרבה, אבל צריך לב איילת שקד כדי לא לראות את פניו הסחופים של בנט המובס בתום קרב איתנים להישאר על הסיפון אחרי שנהדף למים שוב ושוב ע"י קברניט הטיטניק

"בנפילת הממשלה אשמות האופוזיציה והקואליציה", שיקרו במצח נחושה כ-ל מתקרנפי העיתוזנות על עוד מערכת בחירות סדרתית מיותרת בעלות של מיליארדים. בידיעה ברורה שאת המחזה המוטרף "אם לא אני אז אף אחד" ביים נתניהו במאמץ אחרון לדחות את כהונת יאיר לפיד, במטרה לחזור ולהתעלל בגופת המדינה למען שמו. המערכת כולה השתעבדה למעלליו ובתווך עמד בנט וניסה את כוחו.

את מה שנתניהו שכח, בנט נאלץ ללמוד בשנה האחרונה על גבו הדקור. ובלי עזרה מידידים כמו שותפתו איילת שקד, נתניהו הבת, שעמדה מנגד וחיכתה שייפול כשניסה בכל מאודו לנהל מדינה ביד קשורה מאחורי הגב. וזאת תוך כדי קרבות רחוב עם איש נקם ושילם שהוציא על ראשו הפוליטי חוזה אכזרי בסיוע עיתוזנות רופסת שרוקדת לחלילו, ועם חברים יראי שמיים שתוקעים בו סכין דקה אחרי שבחר בהם כשותפים לדרך.

"הייתי צריך 30 או 40 אחוז פוליטיקה ופחות המדינה" אמר בנט בראיונות סופ"ש עגומים בתקשורת תאבת משברים, כאילו לא נבראה ראשות הממשלה אלא להישרדותו האישית של מנהיג.

"הייתי צריך 30 או 40 אחוז פוליטיקה ופחות המדינה" אמר בנט בראיונות סופ"ש עגומים בתקשורת תאבת משברים, כאילו לא נבראה ראשות הממשלה אלא להישרדותו האישית של מנהיג

לא מפתיע שבנט נאלץ להזכיר בדחילו ורחימו לעיתונאיות המנוסות דנה ויס ותמר איש שלום מה חוללה ממשלת השינוי בשנתה הקצרה בראשותו, כשהן התעקשו על רכילות פוליטית קטנה.

למשל, השתקת רעשי הרקע שליוו את מלוכת נתניהו, השקט בעוטף עזה, שנה בלי בלוני תבערה על שדות חיטה שטרם נקצרו, הקציר שעבר בשלום ובלי ריצות למקלטים.

הוא נאלץ להזכיר את את הישגיה של ממשלה שבאה לעבוד ולא בשביל כבוד או כדי להימלט מאימת המשפט, בלי אישה משפיעה וילד מגודל שמתפרנס מאלטעזאכן שהוא מוצא בבית ומוכר ביד 2 כמו "חולצה משומשת כחדשה" שאבא קיבל מתנה בשם המדינה והוא לא צריך.

שתי העיתונאיות ויס ואיש שלום ממש התעקשו להבין מה השתבש עם עידית סילמן ואורי אורבך, כאילו לא ידעו שצמד חדלי האישים עברו סחיטה וייבוש אצל (הפועלים השחורים של) נתניהו, כי אם הוא לא ישלוט אף אחד לא ישלוט "ושהמדינה תישרף", כמו שניבאה אשתו הרבה לפני שבשר המדינה נחרך יפה.

בנט הזכיר את "כוחות האופל", הגדרה מדויקת של בנט למה שהתחולל סביבו. ולא סתם עוררה תרעומת מתוזמנת היטב בקרב מי שמבחינתם התבטאויות מסיתות לאין ערוך של נתניהו וחבר מרעיו היו רק מכה קלה בכנף.

בכלל, ההגדרות להסתה הפכו נזילות מאוד. תלוי אם הגיעו מימין או מ(אין)שמאל או ממה שנתניהו הגדיר שמאל, וטבע במו רדיפת שלטון מילה נרדפת לבגידה.

בנט, חובש כיפה ראשון שהגיע לכהונת ראש ממשלה ומי שהיה ראש מועצת יש"ע ולא נאשם בכלום, שזו הפתעה מרעישה אחרי נתניהו, נאלץ להודות שיש לו אחות זונה שמאלנית.

בנט, חובש כיפה ראשון שהגיע לכהונת ראש ממשלה ומי שהיה ראש מועצת יש"ע ולא נאשם בכלום, שזו הפתעה מרעישה אחרי נתניהו, נאלץ להודות שיש לו אחות זונה שמאלנית

ראש הממשלה וביתו האומלל, שקנה במו עבודתו ובלי עזרה מידידים מיליארדרים – נסרקו במסרקות ברזל. אילה חסון וגלית דיסטל אטבריאן לא ידעו את נפשן מרוב בזבוז כספי ציבור ובדקו כל אסלה וקיר ולא פסחו על מנת נודלס ברוטב תאילנדי מ"וולט". הזוג נתניהו שרץ במסעדות שרצים ועשה ככל העולם על רוחם של האישה והבן, אבל בנט ומשפחתו הלא מורגשת.

קחו את ה"סערה" המגוחכת על דברי גדי סוקניק. גדי סוקניק! מגיש עבר בחדשות 12 שיצא מהנפטלין ואמר: "נבחרי הליכוד ברמה נמוכה בהרבה מנבחרי יש עתיד".

שידורי הטלוויזיה כמעט עברו למתכונת חירום. בכל זאת עלבו כאן במירי רגב והבת שלה מאי גולן, ביריב לוין, קטי שטרית וההוא עם השביל האידיוטי באמצע, אופיר קוניס, שהוא ממש לא טמבל, רק נראה ככה, ובגללו סוקניק טועה ומטעה.
הקואליציה ירדה לבונקר והאופוזיציה התכוננה לחזור לשלטון. כלומר נתניהו, אין אופוזיציה בלתו. כל השאר סטטיסטים.

אחרי גרבוז, קוטלר, ועכשיו סוקניק – מעניין מי יהיה הבא שייחשף בתוכנית "הגזען במסכה". pic.twitter.com/gbNm15rxNP

— מירי רגב (@regev_miri) June 27, 2022

מה שקרה לטורף הפוליטי הערמומי בתולדותנו, בחלוף השנים מאז נבחר ב-96 הוא, שתאוות השלטון רק גברה בו עד שהעבירה את המדינה על דעתה. נתניהו רוקן את הליכוד מתוכן ואת הפוליטיקה משאריות כבודה האבוד.

הוא מדבר מגרונם של כל חברי הכנסת מהצד הימני שיושרתו אבדה ואיננה, בעיקר הציונות הדתית שהסתאבה תחתיו באופן מעורר השתאות ובחילה בה בעת, אבל זה כבר קרנבל אחר.

בנט וביתו האומלל, שקנה במו עבודתו ובלי עזרה מידידים מיליארדרים – נסרקו במסרקות ברזל. אילה חסון וגלית דיסטל אטבריאן לא ידעו את נפשן מרוב בזבוז כספי ציבור ובדקו כל אסלה וקיר ונודלס ברוטב תאילנדי מ"וולט"

האלוף במיל' גיא צור סיפר השבוע איך התראיין לתפקיד צבאי אצל ראש הממשלה ובעלה, אם אתם יורדים לסוף דעתי. צור הוא רק עוד חוליה בשורת עדים אלמונים על מעורבות המשפחה בענייני המדינה. אבל מי סופר? הסופרים נובחים וכלבי השמירה עם השיירה.

"האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה", פוסט של @hacklai10 בזירת הבלוגים של זמן ישראל | דעהhttps://t.co/YNteHdDPzV

— זמן ישראל (@ZmanIsrael) June 26, 2022

תיזכרו רגע בהסכם הכניעה שחתם נתניהו עם הטורקים אחרי פדיחת המרמרה: 21 מיליון דולר פיצויים! הסכם הכניעה הזה אושר בממשלה בהרכנת ראש. אפילו משה כחלון אביר השכבות החלשות קיבל חלושע'ס ותמך, גם אריה דרעי השקוף, ש-21 מיליון הדולר באו על חשבון עניי עירו שהוא ממילא לא סופר. הקואליציה כולה נאלמה דום.

עכשיו תארו לעצמכם את אותו הסכם עם נתניהו באופוזיציה ותראו ישועות רכות. המדינה הייתה הולכת לבחירות בעוון בגידת השמאל במולדת גם אם השמאל זו איילת שהיא שמאל כמו שנתניהו ימין, אם נזכרים בהסכם חברון ובחיבוקים החמים עם ערפאת, חביב אלבו של ביבי כשעוד היה בייבי ביבי.

בתחילת השבוע התחולל ריב אוהבים בין נתניהו ודוד אמסלם, שהשתמשו במפלגות הערביות כדי לממש את אהבתם לדמוקחרטא. ח"כ אמסלם היגג בעניין שיתוף רע"ם בקואליציה עתידית ונתניהו נחרד. תגובתו הסוערת הייתה עוברת אלמלא סגנון הכתיבה העילג שמעלה חשד, לא בלתי מבוסס, שלא הוא ניסח אותה אלא החלופי הסמוי שלו.

יאיר נתניהו היה כנראה עצבני על אבא עד שטופז לוק שכח לערוך את התגובה "של נתניהו" על שיבושי השפה האופייניים לבן, כולל הטלת הרפש האובססיבית ("רע"ם היא מפלגה אנטישמית אנטי ציונית ותומכת טרור שמייצגת את האחים המוסלמים ששואפים להשמיד את ישראל"). מין זרם תודעה של ילד בטנטרום, ששכח שאבא ראש הממשלה ולא הוא. עד כדי כך טבעי לו לנהל.

לפי הטקסט ניתן להניח שילד מסוים בסביבת נתניהו כתב אותו בעצמו. זה אומר שהתהליך הוא שהילד שמע על האמירה של אמסלם (שלא מופרך שמתואם עם נתניהו), התעצבן, כתב טקסט מלא בשגיאות ושקרים שקל להפריך, ובלי הגהה ובלי מעבר של מבוגר אחראי שלח לתקשורת ולטוויטר.
זו שליטה מוחלטת של הילד על האבא. pic.twitter.com/blnshSupqL

— Omri Lavi ????????????️‍???????????? (@omlavi) June 26, 2022

אבא גם הכשיר בעצמו קואליציה עם ערבים, וטוב שכך. רק הוא יכול להפוך אויב מדומיין לאוהב ובחזרה בלי להיקרא בוגד, או לבנות לעצמו מטוס כנף-ציון ב-750 מיליון שקל בלי שדיסטל אטבריאן תצווח ככרוכיה "בזבוז!".

זו האלכימיה שרק נתניהו יכול לחולל. ברצותו יהפוך קש לזהב ובחמתו יהפוך זהב לקש.

אבא גם הכשיר בעצמו קואליציה עם ערבים, וטוב שכך. רק הוא יכול להפוך אויב מדומיין לאוהב ובחזרה בלי להיקרא בוגד. זו האלכימיה שרק נתניהו יכול לחולל. ברצותו יהפוך קש לזהב ובחמתו יהפוך זהב לקש

יום אחד יחקרו את דברי הימים החשוכים האלה שבהם אדם אחד מושחת טווה מדינה זהב לקש ובנט ולפיד הצילונו מידיו לפחות לשנה אחת, אם לא למעלה מזה. אם יהיה לנו מזל.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

תקציר הפרקים הקודמים: מאי 1993, עוד פיסת מדינה שנקרעה מהרפובליקה המדממת של יוגוסלביה – עוד טלאי משמיכת הטלאים של בוסניה-הרצגובינה, ובירתה סרייבו תחת מצור כבד כבר למעלה משנה. אנחנו, צוות טלוויזיה של הרשת האמריקאית NBC News, מגיעים בטיסה לסרייבו הנצורה ושמים את פעמינו במכונית משוריינת אל עבר המלון שישמש לנו בית ומשרד במהלך המשימה העיתונאית בעיר. את היום הראשון, שעות בודדות לאחר שהגענו בטיסה מספליט השכנה במטוס מטען של האו״ם, אנחנו מסיימים בארוחת ערב במסעדת המלון, שידעה כבר ימים יותר טובים. הלילה הראשון היה קצר. לא נרדמתי עד אחרי חצות.

מלון הולידיי אין סרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)

בוקר טוב סרייבו

עם אור ראשון התעוררתי. מיטת קינג-סייז של מלון פאר בלי חשמל, בלי חלונות, בלי וילונות, והנוף מהחלון הפרוץ הוא בניין משרד הפנים,  אחד הבניינים הגבוהים במרכז העיר, שקומותיו העליונות ספגו פגיעות ישירות של ארטילריה סרבית ועלו באש. קירות מפויחים.

הנוף הנשקף מחלון ההולידיי אין בסרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)

ניצלתי את העובדה שיש עוד כחצי שעה עד לארוחת הבוקר, ונכנסתי להתקלח. מים חמים זה לחלשים. אין דלק אין חימום. מקלחת מהירה. ככה גם חוסכים במים, מצרך יקר ערך בעיר הנצורה.

ניצלתי את העובדה שיש עוד כחצי שעה עד לארוחת הבוקר, ונכנסתי להתקלח. מים חמים זה לחלשים. אין דלק אין חימום. מקלחת מהירה. ככה גם חוסכים במים, מצרך יקר ערך בעיר הנצורה

אוסף אל התרמיל את הפנקסים שהבאתי, כלי כתיבה, המצלמה וכמובן הטרנזיסטור, האוזנייה, הקסדה והשכפ״ץ. כשהמעליות לא עובדות צריך לחשוב היטב לפני שיורדים ברגל חמש קומות, כדי לא לשכוח כלום בחדר.

אני הראשון בחבורה ליד השולחן שלנו. ריח חזק של קרום החלב המורתח, למי שאוהב. אני פחות מתחבר ומבקש, אם אפשר, קפה בלקני. נזהר שלא לבקש טורקי או יווני, לפחות לא לפני שאבין מה היחס של המקומיים לכל אחד מאלה.

דובי ומרטין מצטרפים. שיחה של בוקר בחדר האוכל של בית מלון. זר לא יבין זאת. לילה ראשון שלנו בעיר נצורה והשאלה הראשונה שלנו היא – האם גם לכם לא היו מים חמים בחדר?

ביצים קשות וחריץ גבינה מלוחה, לחמנייה טרייה, ריבת תות, Eat as much as you can. יוסי מתעכב. הוא בטח כבר אסף את האספרסו ויצא החוצה לעשן סיגריה של בוקר באוויר הצח ליד קיר המגן ביציאה האחורית של המלון.

דֵּנִי הפיקסר נכנס לחדר האוכל, מפתחות ביד אחת וקופסת מרלבורו אדום ביד השנייה.  מתיישב ליד השולחן, מצית סיגריה, מחליף כמה מילים בשפת המקום עם המלצר שממהר לחזור עם אספרסו קטן וחזק. הפסקת האש תיכנס לתוקף בעוד שלוש שעות. מרטין מבקש לצלם את ה-Stand-Up לכתבה של הערב ליד אחד התורים למים, דלק או מזון. ועד אז נצא לסיבוב היכרות עם העיר.

אוסף לתרמיל את הפנקסים שהבאתי, כלי כתיבה, מצלמה, טרנזיסטור, אוזנייה, קסדה ושכפ״ץ. כשהמעליות לא עובדות צריך לחשוב היטב לפני שיורדים ברגל 5 קומות, לא לשכוח כלום בחדר

הנקודה הראשונה הבוקר תהיה בית החולים לילדים

שוב חורכים את האספלט בשדרת הצלפים בנסיעה מהירה במיוחד. צפוף באוטו עם האפוד, והקסדה מכבידה אבל אני לא מעז להסיר אותה. יוסי יושב מקדימה ומצלם. דֵּנִי מבקש ממנו להוריד מצלמה. זה מסוכן, הוא מסביר, מישהו יכול לטעות ולחשוב שמדובר במטול רקטות ולירות עלינו.

מרטין מאחור – גם הוא עם מצלמה, אבל מצלמה קטנה. מרטין מצלם מתוך הרכב החוצה את דני במראה, דני מספר על החיים בעיר. הום סינמה. בוודאי יהיה מרתק לראות את זה בעוד שלושים שנה. חשבתי אז ולא ידעתי עד כמה.

בבית החולים המקומי שקי חול מגנים על הכניסה. שלושה אמבולנסים חונים ליד השלט המצביע על חדר המיון. בבית החולים אין מבקרים. בבית החולים הזה גם אין חולים. זה בית החולים לילדים, ילדים שנפגעו במלחמה. אלפים נפצעו. 1300 נהרגו במהלך קרוב לארבע שנות המצור על העיר.

יסינה מלווה אותנו, רופאה צעירה, בוסנית, שעבדה עד פרוץ המלחמה בבלגרד הבירה ושבה אל העיר לשרת בביה"ח היחיד לילדים כאן.

היא לוקחת אותנו במדרגות אל הקומה השנייה, אל המחלקה הכירורגית. חדרים גדולים, תקרות גבוהות. יסינה מספרת תוך כדי שאנחנו עוברים במסדרונות הריקים השקטים שרק הד נעליה נשמע בהם, על המחסור בתרופות, על המחסור בחומרי חבישה, ועל המצב בשכונות הרחוקות יותר, שם הפצועים והחולים לא יכולים להגיע אל בית החולים הנמצא במרכז.

בביה"ח המקומי שקי חול מגנים על הכניסה. 3 אמבולנסים חונים ליד שלט חדר המיון. בביה"ח אין מבקרים. אין בו גם חולים. זה ביה"ח לילדים שנפגעו במלחמה. אלפים נפצעו. 1300 נהרגו במהלך קרוב ל-4 שנות המצור על העיר

היא מספרת לנו על הטראומה של הילדים, על הפוסט טראומה הצפויה להם כשיגדלו, אם ישרדו את הפציעות. אנחנו נכנסים לחדר אחד, מיטות תינוק ריקות בפינה הרחוקה מהחלון. בצד השני של החדר – מיטה אחת, ילד בן שנתיים, אולי שנתיים וחצי, אמיר, הוא כבר כאן שלושה חודשים. הגיע עם שפה שסועה.

אמו הביאה אותו והשאירה אותו לחסדי האחיות. הייתה חייבת לחזור אל הכפר שמחוץ לעיר הנצורה. השאירה שם לבדם שלושה ילדים, הגדולה בת 11. בעלה הצטרף לכוחות המגנים על המולדת, יסינה מספרת. וכעת – אמיר שהחלים מהניתוח רוצה הביתה. מחפש את אמא אבל אמא לא כאן, לכן הוא נשאר בבית החולים בינתיים. אמיר שותק ותולה עיניים גדולות בתקרה. יסינה אומרת בלחש, שהילד לא ישמע, שאם המשפחה לא תיצור קשר עם בית החולים בזמן הקרוב – אמיר הקטן יועבר לבית היתומים העירוני.

עד היום אני רואה בדמיוני את הילד, אמיר, יושב מצונף ומכונס בעצמו, אוחז בבובת סמרטוטים שאולי היא המזכרת היחידה מהבית, מהמשפחה שהייתה לו עד לפני שלושה חודשים. הוא יושב בפינת המיטה הקטנה המסורגת, תינוק עם צלקת על השפה העליונה, סימן לניתוח שעבר.

איפה אמיר היום? האם אמא שלו מצאה אותו? או שאולי בכלל נשאר, גדל ובגר בבית היתומים? שלושים שנה, והמבט שלו, כמו המבט של הילדים שהשארנו מאחור רעבים, צמאים וחולים במחנות הפליטים בסומליה, או אלה בצפונה של אתיופיה, לא עוזב, כמו גם המבט של הילדה שעמדה ליד המלון בבוקר קפוא אחד של חג המולד בטימישוארה, כולם צלקות לחיים.

אמיר שהחלים מהניתוח רוצה הביתה. מחפש את אמא אבל אמא לא כאן, לכן הוא נשאר בביה"ח בינתיים. יסינה אומרת שאם המשפחה לא תיצור קשר עם ביה"ח בקרוב – הוא יועבר לבית היתומים העירוני

גם שלושים שנה אחרי והריחות כמו המבטים צרובים בזיכרון לתמיד כנראה. ריחות הליזול של בית החולים, כמו ריח החלב המורתח בארוחת הבוקר, או ריחו של הקפה השחור עם הג׳ינג׳ר אצל מוחמד במוגדישו בווילה שלנו. ריח הביוב הזורם ברחובות של ביידואה, או השמש השורפת כל דבר חי בעיר הנמל אסאב, בדרומה של סומליה מול חצר-מוות, לחופו של הים האדום.

כל ביקור כזה בכל משימה עיתונאית דומה, חורצת עוד טבעת בגזע העץ של כולנו, העוסקים במלאכה.

אחרי שבועיים בעיר הנצורה אנחנו בדרך לשדה התעופה. דני נוהג את האאודי המשוריינת ואנחנו חולפים במהירות בפעם אחרונה בשדרת הצלפים, ה-Sniper Alley, הרחוב המסוכן בעולם באותם הימים.

חנני ומרטין ליד המטוס הצרפתי בדרך הביתה (צילום: באדיבות המצולם)

רגע לפני שאנחנו חוצים את המחסום האחרון בכניסה לשדה התעופה, מרטין שואל את דני: "מתי אתה תצא מכאן?" ודני, כמו דני, בחצי חיוך של "אני לא באמת יודע" אומר שהוא מקווה להיות על מטוס עם המשפחה ביולי הקרוב. וכשמרטין שואל שוב היכן ניפגש בפעם הבאה, הוא עונה ״אולי בפאלם ספרינגס קליפורניה״. תמצית החלום הבוסני.

גם 30 שנה אחרי, הריחות, כמו המבטים צרובים בזיכרון לתמיד כנראה. ריחות הליזול של ביה"ח, כמו ריח החלב המורתח בארוחת הבוקר, או ריח הקפה השחור עם הג׳ינג׳ר אצל מוחמד במוגדישו

אם דני עזב את סרייבו ביולי  1993 עם המשפחה כמו שקיווה או לא – כבר לא נדע. אני אל  ״שדרת הצלפים״ כבר לא חזרתי. זה הווידאו שצילמנו תוך כדי הנסיעה האחרונה אל שדה התעופה.

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. כל תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו.