המונחים יהודית ודמוקרטית אינם סותרים זה את זה, אלא שלובים זה בזה – הא בהא תליא. אין קיום למדינה יהודית שאיננה דמוקרטית, ותכניה של דמוקרטיה שלובים בערכיה של היהדות.

הילל הזקן, הגדיר בקצרה מהי יהדות: כשבא אותו גוי וביקש להתגייר כשהוא עומד על רגל אחת, לא אמר לו הילל הזקן קיים תרי"ג מצוות, אלא אמר לו: להיות יהודי – זה פשוט להיות בן אדם! זו התורה כולה על רגל אחת ("דעלך סני לחברך לא תעביד, ואידך זיל גמור" = מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, והשאר זה רק פירוש; לך ולמד. – תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א').

על פי ערכיה של היהדות, כל בני האדם נבראו בצלם. כן, גם אלה שאמא שלהם איננה יהודיה, ולכן חייבים לכבד כל אדם באשר הוא אדם. אלה החושבים שאנו עם "סגולה" ולכן מורמים משאר העמים, עושים תורתם פלסתר. המונח "עם סגולה" שרבים אצלנו מתהדרים בו, אין פירושו זכויות יתר על כל העמים, אלא ההפך מכך – מוטלת עלינו אחריות גדולה מאוד לשמש בהתנהגותנו האישית והחברתית דוגמא ומופת לעמים אחרים, זו המשמעות של "להיות אור לגויים".

על פי ערכיה של היהדות, כל בני האדם נבראו בצלם. כן, גם אלה שאמא שלהם איננה יהודיה, ולכן חייבים לכבד כל אדם באשר הוא אדם. אלה החושבים שאנו עם "סגולה" ולכן מורמים משאר העמים, עושים תורתם פלסתר

על המונח "עם סגולה", אומר פילון האלכסנדרוני:

"אין 'עם סגולה' בלי זכות עצמית […] פילון מדגיש את המושג של כבוד הבריות המשותף לכל האנשים ללא הבדל גזע ודת. הכבוד הזה יסודו בעובדה, שכל האנשים נוצרו בצלם אלוהים, או, יותר נכון, בצלם הלוגוס. כל אדם דומה ללוגוס האלוהי במובן הרוחני בהיותו הבבואה של טבעו המאושר. ולכן כל חטא אשר יחטא איש ביחס לחברו הריהו בכלל חלול הקודש, יען כי אין יקר, אין קדוש מן האדם, ואין דומה לאלוהים יותר ממנו" (פילון האלכסנדרוני : הסופר וספריו, ומשנתו הפילוסופית – מנחם שטיין, פרויקט בן יהודה).

ההומניזם, הסוציאליזם ושוויון זכויות וחובות אזרחיות לכל יושבי הארץ (יהודים, גרים, ושאינם יהודים) ומערכת משפט היררכית הוגנת לכול, המהווים מרכיב מרכזי בכל משטר דמוקרטי וליברלי נאור, באו לעולם ע"י היהדות. מספיק לקרוא את פרשת קדושים בספר ויקרא על מנת להיווכח בכך: יום מנוחה כל שבוע (השבת), היחס ההוגן לגר, ליתום ולאלמנה, לקט, פרט ושכחה, שנת שמיטה, שנת היובל, שחרור העבדים, שמיטת חובות, ועוד ציוויים רבים. להלן תקציר – מספר ויקרא, פרק יט':

הומניזם וסוציאליזם –

"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם. לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל. לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל. מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן".

מערכת משפט הוגנת –

"לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט. לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל. בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם".

בהינתן שערכי היהדות אינם סותרים את ערכי הדמוקרטיה הליברלית הנאורה, אלא שלובים זה בזה, עולה שאלה נוקבת: מדוע במדינות המערביות הדמוקרטיות הנאורות מתקיימים יחסים תקינים בין דת ומדינה, ואילו אצלנו קיים קונפליקט רציני ביותר בין היהדות לדמוקרטיה, עד כידי סיכון המשך קיומה של המדינה?

בהנתן שערכי היהדות אינם סותרים את ערכי הדמוקרטיה הליברלית, יש לשאול מדוע בדמוקרטיות הנאורות מתקיימים יחסים דת ומדינה תקינים, ואילו אצלנו הקונפליקט רציני עד כדי סיכון קיומה של המדינה?

התשובה לכך היא פשוטה – יש כאן סילוף גם של הדמוקרטיה וגם של היהדות, ע"י:

1. המגזר החרדי.
2. החלק המשיחי-לאומני במגזר הדתי-לאומי (הציונות הדתית, שהייתה תנועה מתונה ומכילה ובעלת עבר מפואר, שלקחה חלק בהקמת המדינה וחינכה לערכים, הפכה ברבות הימים ברובה לתנועה משיחית-לאומנית וגזענית).
3. הממשלות לדורותיהן (ובעשור האחרון ביתר שאת) הנותנות לגופים האלה כל אתנן נדרש, על חשבון משאבי המדינה, זכויות שאר האזרחים ופגיעה חמורה בדמוקרטיה, על מנת לשמר את השלטון בידם, ובתמורה מקבלת מהם את קולותיהם כאיש אחד.

היהדות החרדית והמגזר הדתי-לאומי המשיחי-לאומני (כ 23% מאוכלוסיית המדינה על פי הלמ"ס), כל אחת לחוד ושתיהן יחד, רואות בעצמן כ"מחזיקי התורה" ושליחיו של ריבונו של עולם עלי אדמות. לכן בסמכותן לכפות את תפיסתן הדתית, כל אחת על פי תפיסתה והבנתה שלה על כלל אזרחי המדינה ומוסדותיה, ועל היהדות בעולם בכלל. המצב הזה מוביל לסדקים הולכים וגדלים מבחינה חברתית, כלכלית ודמוקרטית במדינה, עד כדי סיכון קיומו של הבית השלישי.

מאפיין משותף לשני המגזרים האלה: שניהם קידשו את הפולחן (כל קבוצה על פי דרכה) וזנחו את ערכי היהדות. הם מדקדקים מאוד במצוות שבין אדם למקום, וזונחים לחלוטין את המצוות שבין אדם לחברו. בחינת הבסיס למצוות ביהדות, מראה: בעשרת הדיברות – רק 3 דיברות עוסקות ביחסים שבין אדם למקום, לעומת 7 דיברות העוסקות ביחסים שבין אדם לחברו, והחלק הארי בתרי"ג מצוות עוסק ביחסים שבין אדם לחברו. ובאופן כללי, חז"ל החמירו שבעתיים במצוות שבין אדם לחבירו.

להלן מס' דוגמאות:

• "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה, מסכת יומא פרק ח', משנה ט').

• מיכה הנביא:
  

  "הגיד לך אדם מה טוב ומה יהוה דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך" (מיכה פרק ו, פסוק ח').

• שמואל הנביא:
  

  "ויאמר שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כשמע בקול ה' הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים" (שמואל א', פרק טו' פסוק כב').

• בית ראשון שחרב על שעברו על שלושת הלאווים עליהם נאמר: ייהרג ובל יעבור (עבדה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות), עמד בחורבנו 70 שנה; ובית שני שחרב על שנאת חינם, עמד בחורבנו 2000 שנה, ללמדך מהו סדר החשיבות.

החברה החרדית, הנסמכת בחלקה הארי על משאבי המדינה, ברובה אינה מכירה בציונות, והופכת לאוטונומיה עצמאית בתוך המדינה המתנכרת לה ולחוקיה.

ממצב בו המדינה עם הקמתה אפשרה לקומץ עילויים בתורה להתמיד בלימודם ולפטור אותם מחובת שירות צבאי ועבודה, הפכו כיום רוב בניה של החברה החרדית לתלמידי ישיבות, שאינם מתגייסים או עושים שירות אזרחי אחר, ולאחר לימודיהם, רובם אינם נמצאים בשוק העבודה. כשמסתכלים על הריבוי הדמוגרפי שלהם על פי אותו דו"ח של הלמ"ס, בשנת 2065, הם יהוו 32% מאוכלוסיית המדינה. במתכונת הקיימת כיום, פירושו של דבר – קריסה כלכלית של המדינה. ובאספקט הדמוקרטי, החברה הזו מתנהלת על פי דברי הרבנים ומצביעה כאיש אחד, ומנצלת את כוחה הפוליטי למניפולציות פוליטיות ושימור מצבה כפי שהוא; ומי שנמצא בשלטון מוכן לתת להם את כל מבוקשם על מנת לשמר את השלטון בידו. מבלי להתחשב בטובת המדינה ושאר אזרחיה.

ממצב בו המדינה עם הקמתה אפשרה לקומץ עילויים בתורה להתמיד בלימודם ופטרה אותם מחובת שירות צבאי ועבודה, הפכו רוב בני החברה החרדית לתלמידי ישיבות, שאינם מתגייסים או עושים שירות אזרחי אחר

דוגמה לכך, ניתן לראות כיום בימי מגפת הקורונה, כאשר הממשלה מתייחסת בסלחנות גורפת לחברה החרדית בהשוואה לשאר אזרחי המדינה. כאשר נדרש סגר דיפרנציאלי על ערים אדומות שרובן ככולן חרדיות, הממשלה נמנעת מלעשות זאת ומטילה סגר כללי על כלל אזרחי המדינה. וכאשר יוצאים מהסגר השני ונדרשת חזרה מדורגת לשגרה, החרדים מצפצפים על הוראות הממשלה, דבר שכנראה יגרור סגר נוסף על כל אזרחי המדינה. המגזר החרדי משתמש במשאבי המדינה לצרכיו ומורד בה. פשוט מצב של הפקרות, מצב המוביל לפירוקו של שלטון החוק והסדר במדינה.

מרד החרדים במדינה לא רק מסכן את קיום המדינה, הוא גם מנוגד להלכות התורה שהם אמורים להיות אמונים עליהם. להלן מס' מקורות:

1.  "רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ" (מסכת אבות, פרק ג' משנה ב').

2. "דינא דמלכותא דינא" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ג, עמוד א'). הכלל ההלכתי הזה קיים גם בתחום המשפט העברי, ותרגומו הוא: "דין המלכות – דין הוא".

   משמעותו של דין זה היא שבצד הצו ההלכתי היהודי המקובל, קיים תוקף הלכתי גם לדין המקום והמדינה ולצו שליטיה.

3. המחלוקת על מועד קידוש החודש, בין רבי יהושע לבין רבן גמליאל שהיה נשיא הסנהדרין (בתקופה זו, לאחר חורבן הבית השני, הסנהדרין היוותה את הרשות המחוקקת, והשופטת בענייני הקהילה היהודית). רבן גמליאל מצווה על רבי יהושע לחלל את יום הכיפורים שחל על פי התאריך שלו ולבוא אליו במקלו ובתרמילו. רבן גמליאל עושה זאת למרות שרבי יהושע צודק לגבי התאריך, על מנת להדגיש את החשיבות הרבה של שמירת סדרי השלטון. גם אם אתה חושב שאתה צודק, עדיין חובה עליך למלא אחר החלטות וחוקי השלטון, אחרת זה מביא להרס סדרי השלטון, ומסכן את קיום החברה בכלל:
   

   "שלח לו רבן גמליאל, גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך. הלך ומצאו רבי עקיבה מצר. אמר לו, יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר "אלה מועדי ה', מקראי קודש, אשר תקראו אותם, בין בזמנן בין שלא בזמנן; אין לי מועדות אלא אלו. בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס; אמר לו, אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר "ויעל משה, ואהרון, נדב, ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל. למה לא נתפרשו שמותן של זקנים: אלא ללמדך, שכל שלושה ושלושה שיעמדו בית דין על ישראל, הרי הם כבית דינו של משה. נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי, רבי בחוכמה ותלמידי שקבלת את דברי." (מסכת ראש השנה, פרק ב').

מאז קום המדינה, החברה החרדית בהובלת מנהיגיה, צפצפה על השלטון וחוקי המדינה בהעלמת עין של הממשלות, וגם הציבור עבר על זה לסדר היום. כיום כשמדובר בפיקוח נפש, היה מצופה מהחברה החרדית, לציית לחוקי המדינה. אבל הם לא רק עוברים במזיד על חוקי המדינה, הם עוברים במזיד גם על חוקי התורה:

"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (ספר דברים, פרק ד', פסוק טו). "לא תעמוד על דם רעך" (ספר ויקרא, פרק יט', פסוק טז').

והחמור ביותר שהם כנראה גרמו למחלתם ומותם של רבים כתוצאה מאי קיום הוראת הממשלה. מי יודע כמה חלו וכמה נפטרו בתוך החברה החרדית ומחוץ לחברה החרדית כתוצאה מכך? ועדיין הם עומדים במרי המשליך באופן חמור ביותר על כלל האזרחים וסדרי השלטון במדינה.

מאז קום המדינה, החברה החרדית, בהובלת מנהיגיה, צפצפה על חוקי המדינה בהעלמת עין של הממשלות והציבור, שעבר על זה לסדר היום. כיום, כשמדובר בפיקוח נפש, היה מצופה מהמגזר  הזה לציית לחוקי המדינה

במסגרת הכלכלית, רק חלק מאנשי החברה החרדית עובדים לפרנסתם; ואלה שכן יוצאים לעבוד, אינם עובדים במקצועות מתקדמים שיכלו לתרום להם ולמדינה, כי במסגרת החינוכית שלהם אין לימודי ליבה המאפשרים לימודים אקדמיים, וכך הבעיה הולכת ומחריפה ומנציחה את עצמה. נשאלת השאלה: היכן החרדים מצאו במקורות שניתן לנצל את המדינה ולא לתרום לה כפי שאר אזרחי המדינה? עובדה, בארה"ב, בה יש קבוצה גדולה מאוד של חרדים מאותם פלגים של החרדים בארץ, הם לא מתקיימים על חשבון המדינה. יש להם זכויות וחובות כמו לכל אזרח בארה"ב, והם אינם מעזים למרוד במדינה. מה שקורה בארץ בעניין זה, גם הוא סילוף של התורה. להלן מספר מקורות:

1. "כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון" (מסכת אבות, ב).

2. "אם אין קמח אין תורה" – מסכת אבות ג'

3. הרמב"ם אומר:
   

   "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, ובזה את התורה, וכיבה מאור הדת; וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא; לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם, ועוד ציוו ואמרו: אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון. וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות." (משנה תורה לרמב"ם • ספר המדע • הלכות תלמוד תורה, פרק שלישי, הלכה י).

4. עוד אומר הרמב"ם:
   

   "לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור. וכן צוו חכמים ואמרו: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות, ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות. מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם: חכם גדול אני, כהן אני פרנסוני, ובכך צוו חכמים. גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לַגַּנַּוֹת, ועושי הברזל והפחמים, ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם". (משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים פרק י, הלכה יח'.)

דברי הרמב"ם פשוטים וברורים. אין לתלמיד חכם לבקש עזרה כלכלית. לא מאנשים אחרים ולא מן הציבור, אלא עליו לצאת לעבודה ולהתפרנס.

והיכן מצאו החרדים במקורות שאין צורך ללמוד אומנות על מנת להתפרנס בכבוד? גם זה סילוף של התורה. כל אדם מחייב ללמד את בנו אומנות מכובדת על מנת שלא יפול למעמסה על אחרים:

"רבי מאיר אומר: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה" (משנה, קדושין, פרק ד', פסוק יד).

אחת הבעיות הקשות עם החברה החרדית היא השמרנות הקיצונית – הסירוב לעדכון ההלכה והמנהגים על פי רוח הזמן והנסיבות. במצב כזה קיים קונפליקט מובנה בין רובה של החברה החי על פי התרבות המערבית במאה ה-21, ומיעוט שגוזר על עצמו חיים על פי מנהגים והלכות מקובעות דורות רבים, ובנוסף לכך מנסה לכפות את תפיסותיו בענייני דת על כלל הציבור במדינה. דוגמה לכך שההלכה אמורה להתעדכן במשך הדורות ניתן לראות במדרש הבא:

"אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום (לקבל את התורה), מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות (מוסיף לאותיות התורה תגים), אמר לפניו: ריבונו של עולם, מי מעכב על ידך (למי אתה מוסיף תגים אלו)? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלין תלין של הלכות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, הראהו לי. אמר לו: חזור לאחורך (העבירו במנהרת זמן לתקופתו של רבי עקיבא). הלך (משה) וישב בסוף שמונה שורות (בבית המדרש של ר' עקיבא), ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כוחו (נתעצב על כך שאינו מבין דבר); כיוון שהגיע לדבר אחד (מסוים), אמרו לו תלמידיו (של ר' עקיבא לרבם): ר', מנין לך? אמר להן: (המקור לדברי הוא) "הלכה למשה מסיני", נתיישבה דעתו (של משה כיוון ששמע שר' עקיבא מסתמך עליו). (בבלי מנחות כט ע"ב).

במשך כ-1500 שנה, ממתן תורה ועד תקופתו של רבי עקיבא, השתנתה ההלכה עד כדי כך, שמשה, אשר קיבל את התורה כשעמד בבית מדרשו של רבי עקיבא, לא הבין במה מדובר וחלשה דעתו. לבסוף נתיישבה דעתו כאשר הבין שלמרות השינוי הגדול, עדיין הכל מבוסס על התורה שהוא מסר לעם ישראל:

"אמרו לו תלמידיו: ר', מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני".

המסקנה מכך שגם נותן התורה, נתנה מראש בהבנה והסכמה שהיא צריכה להתעדכן ברוח הזמן, וגם משה מוסר התורה מבין ומסכים לכך. מזה ניתן ללמוד על מהות התורה, שלימודה אינו חיקוי אוטומטי של הדורות הקודמים, אלא שיש אפשרות וצורך להתעדכן במהלך הדורות בהתאם לזמן והנסיבות.

גם נותן התורה נתנה מראש בהבנה שעליה להתעדכן ברוח הזמן. מזה ניתן ללמוד על מהות התורה, שלימודה אינו חיקוי אוטומטי של הדורות הקודמים, אלא שנדרש עידכון במהלך הדורות בהתאם לזמן ולנסיבות

נוצר מצב אבסורדי בו שילוב של טובות הנאה בין השלטון לחברה החרדית פוגע בדמוקרטיה, בכלכלה ובחברה בצורה אנושה, וזה מתחיל עם קום המדינה והולך ומתעצם באופן המסכן את המשך קיום המדינה, וזה חייב להיפסק. את הדרך איך עושים זאת צריך לבחון באופן המביא לריפוי המצב בהבנה הדדית ולא לקרע והחמרה. לא רק החרדים אשמים במצב, עיקר האשמה הוא על ממשלות ישראל לדורותיהן, מקום המדינה ועד היום. היום זה כבר מצב בלתי נסבל.

יחיאל גלבוע הוא ד\"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.