היין ממותג yellow tail (זנב צהוב) הוא אחד ממוצרי היצוא המצליחים של אוסטרליה בארה"ב. היקב שמייצר אותו, יינות קאסלה, הוקם ב-1957 על ידי פיליפו ומריה קאסלה, מהגרים מסיציליה, שהפכו אותו למעצמה אדירה.

כשפיליפו נפטר, העסק הועבר בירושה לשלושת בניו, וב-2001 הם השיקו את המותג זנב צהוב, שעל בקבוקי היין שלו מתנוססות תוויות צבעוניות עם ציור של קנגורו, תזכורת ליבשת שממנה הגיע. רשת הסופרמרקטים האמריקאית קוסטקו הפכה את המותג ליין הבית של אמריקאים רבים, וב-2005 כבר נמכרו 7.5 מיליון ארגזים עם התווית שלו. גם בישראל ניתן להשיג יין של המותג.

פיליפו ומריה קסלה, המייסדים של מותג היין האוסטרלי זנב צהוב (צילום: צילום מסך מתוך האתר של חברת yellow tail)

ב-2014, במהלך פשיטת ענק של משטרת סידני על מפעלי החברה, נעצר מנהל הרשת מרסלו קאסלה, אחד משלושת בניו של פיליפו, והואשם במעורבות בסינדיקט ש"הפיק, הפיץ ומכר" כמויות מסחריות של סמים. תחילה הכחיש מרסלו את הטענות, אך ב-2018 הודה בהסתרה של מטע מריחואנה עצום, וקיבל עונש מאסר.

מיד לאחר מכן שני אחיו של מרסלו, ג'ון וג'ו, לקחו בעלות על ענבי הזהב.

הסיפור של החברה יכול היה להישאר אגדה אוסטרלית רחוקה, אלמלא החליט אחד מהאחים לרכוב על הקנגורו מסידני הרחוקה דווקא לישראל, הידועה באדמה רוויית מחצבים ואנרגיה לוהטת באזורים הסמוכים לים המלח, כמו גם בשערוריות סביב הקשר שבין פוליטיקה, סביבה ויזמות.

כך קרה שבזמן שבאוסטרליה מייצרת המשפחה יין פופולרי, בישראל הרחיב אחד האחים, ג'ון קסאלה, את הפעילות ובחר להיכנס דווקא לתחום הפקת הנפט מפצלי שמן.

למשפחת קאסלה יש אמנם מיזם של אנרגיה מתחדשת, שבו מיוצר חשמל באמצעות מיחזור אתרי הטמנה, אבל בעסקי הנפט הם לא היו פעילים עד כה. בישראל כוונתו של ג'ון קאסלה היא לשלב בין הפעילות של מיחזור פלסטיק, לבין הפקת נפט מפצלי שמן.

מדוע יצרן יין מאוסטרליה, תחום חקלאי בר-קיימא המושפע לרעה משינויי האקלים ההרסניים, החליט לחפש נפט לא קונבנציונלי דווקא בארץ הקודש, ועוד בשיטות שזוכות לביקורת נוקבת בעולם? תשובות של ממש לשאלה הזו קשה למצוא. אבל קחו עוד שלוק מהיין, כי בסיפור הזה קשה למצוא היגיון סדור בראש לגמרי צלול ופיקח.

הדלתות המסתובבות של עולם הנפט

חברת נורת'ווד אקספלוריישן היא זרוע הפעילות של ג'ון קאסלה ואישתו בישראל. לפני ארבע שנים הקימה החברה את שותפות רא"מ (רותם אנרגיה מתחדשת), ובאמצעותה הגישה ב-2016 תוכנית להפקת נפט מפצלי שמן באזור רותם – בין דימונה, ים המלח וערד. מדובר בחומר אנרגטי הכלוא בתוך סלעים מתחת לאדמה, שבאמצעות שיטות שונות של הפרדת חומרים, ניתן להפיק ממנו דלק נוזלי.

החברה קיבלה רישיון "תגלית" ממשרד האנרגיה ויצאה להנפקה אחת לא מוצלחת, ולהנפקה שנייה מוצלחת יותר. במאי האחרון התכנסה ועדת התכנון והבנייה של מחוז דרום, כדי לדון ולאשר את השלב הבא במיזם הפקת הנפט: יציאה לתסקיר סביבה.

ארגוני סביבה חוששים מהשלב הזה, משום שרבים רואים בו את חציית הרוביקון. לדעתם, אחרי הגשת התסקיר יהיה קשה יותר לבטל את פרויקט האנרגיה הניסיוני והשנוי במחלוקת, שכמעט כל גורמי הסביבה בישראל ובעולם מתריעים מפני ההשלכות ההרסניות שלו.

ארגוני סביבה חוששים מהשלב של הכנת תסקיר סביבה, משום שרבים רואים בו את חציית הרוביקון. לדעתם, אחרי הגשת התסקיר יהיה קשה יותר לבטל את פרויקט האנרגיה הניסיוני והשנוי במחלוקת

אבל רא"מ הצליחה לדלג גם מעל השלב הזה, וראשי החברה הבטיחו לזמן ישראל: "נשלים תסקיר סביבה בסוף 2021, ואם הוא יאושר אנחנו מקווים להתחיל כרייה כבר בתחילת 2022".

יעקב מימרן, יו"ר הדירקטוריון ומנהל רגולציה ברא"ם (צילום: מתוך אתר החברה)

קשה להבין איך במדינה שבה בלי לובי משמעותי קשה לפעמים להרים אפילו רמזור בצומת מסוכן, יצליחו לעמוד בתחזית השאפתנית הזו. אבל נראה כי ראשי החברה ודרג הדירקטוריון – שעם חבריו נמנים לא מעט מינויים בסגנון "דלתות מסתובבות" של בכירים לשעבר ברשויות שלטון ורגולציה – יודעים על מה הם מדברים.

היו"ר של החברה הוא יעקב מימרן, גיאולוג שהיה ממונה על הנפט במשרד האנרגיה ב-2011, ותמך בתפקידו הקודם בהענקת רשיונות להפקת נפט מפצלי שמן בטכנולוגיות שונות. מימרן מכיר היטב את התהליך, את הנפשות הפועלות במשרד האנרגיה ואת הגורמים המאשרים בוועדות התכנון, ונחשב לרוח החיה מאחורי הפרויקט.

דמות נוספת שגויסה לפרויקט פצלי השמן ממסדרונות משרדי הממשלה הוא ישעיהו בראור, ששימש עד 2014 מדען ראשי וסמנכ"ל ענף משאבי טבע במשרד להגנת הסביבה. כמו כן גויס לשורות הדירקטוריון גם איתן כבל, חבר הכנסת לשעבר מטעם העבודה, ששימש יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת.

היו"ר של רא"מ יעקב מימרן, גיאולוג שהיה ממונה על הנפט במשרד האנרגיה ב-2011. דמות נוספת שגויסה לפרויקט ממסדרונות הממשלה הוא ישעיהו בראור, ששימש עד 2014 מדען ראשי במשרד להגנת הסביבה

לדברי כבל, פנו אליו דווקא משום שבמהלך שירותו בכנסת הקפיד לתמוך בנושאים ירוקים, למשל בדיונים על מתווה הגז בוועדת הכלכלה. "אני בעד לראות איך מאזנים בין הדברים, לא ללכת 'אודרוב' נגד כל יוזמה. ההצלחות הגדולות שלי בחקיקה נבעו בכך שחיפשתי את דרך האיזון".

מה האיזון פה? מדובר באנרגיה שארגוני הסביבה טוענים שהיא מזהמת, ושגם המדינה מתרחקת ממנה רשמית. אתה טוען שהיא נקייה?
"לצערי הארגונים הירוקים לא מבינים, אבל לא רק שאין כאן פגיעה בסביבה – יש כאן יתרון גדול למען הסביבה. הם כמוני, מתפללים שהעולם יהיה ירוק. אבל אני רוצה להסביר לך משהו: המילים 'פצלי שמן' מפחידות אותם בגלל הסיבובים הקודמים של פצלי השמן, למשל ברמת הגולן, שם השתמשו בטכנולוגיה של חימום מתחת לקרקע.

"כאן אנחנו אומרים דווקא ההיפך, שהדלק שאנחנו משתמשים בו ביום-יום הוא באיכות מזהמת, ובעזרת פצלי השמן שלנו מתקבלת איכות כמעט ברמה של גז. בנוסף, אנחנו נטפל גם במיחזור של פלסטיק, שלא לדבר על ייצור חשמל ומקומות עבודה. ואנחנו לא נצא לדרך בלי שיהיה תסקיר סביבה שיענה על כל השאלות".

ולא גונבה לראשך המחשבה שאולי משתמשים בך, בניסיון שלך, ככלי שלטוני?
"ממש לא! ממש לא! אתה חושב שאני הולך לדבר בכנסת עם ח"כים?"

איתן כבל, לשעבר ח"כ מטעם מפלגת העבודה (צילום: Hadas Parush/Flash90)

נתחיל עם 2 מיליון ונגיע למיליארד

תסקיר הסביבה המתוכנן להפקת פצלי שמן על ידי חברת רא"מ יהיה הפעם השלישית שבה חברות ישראליות הנתמכות על ידי כסף זר מנסות להחדיר לנוף האנרגיה המקומי שיטות שונות להפקת נפט באמצעות כריית פצלי שמן. הפעמיים הקודמות היו בעמק האלה באמצעות תאגיד IEI, וברמת הגולן באמצעות חברת אפק, שבראשן של שתי החברות עמד האלוף (מיל.) אפי איתם, ושתיהן הסתיימו במפח נפש עבור היזמים.

שני המיזמים נתמכו בקשרי הון-שלטון עבותים, לרבות לובי אימתני, מערך לחצים שהופעל על נציגי ציבור, ומצגי שווא מעוותים או חלקיים על ההשפעות הסביבתיות ההרסניות של השימוש בטכנולוגיית ה"פראקינג", שמחייבת חימום תת-קרקעי למאות מעלות, לצורך הפקת פצלי שמן, ומשפיעה לרעה על מי התהום.

מרבית מדינות העולם דחו את טכנולוגיית הפראקינג בטענה כי מדובר בשיטה הרסנית לסביבה, ומפוקפקת מבחינת היעילות הכלכלית שלה, במיוחד מאז שמחירי הנפט רשמו ירידה חדה בעולם. כמה מדינות בארצות הברית עושות שימוש בשיטה הזו, והיא נחשבת לנושא לוהט בדיונים במערכות בחירות, במיוחד סביב מדינות התעשייה הכבדה, כמו פנסילבניה.

באתר קידוח להפקת נפט מפצלי שמן בפנסילבניה, ארה"ב. מרץ 2020 (צילום: AP Photo/Keith Srakocic)

רא"מ מציגה טכנולוגיה שונה להפקת פצלי שמן – פירוליזה שמה, שבה מיצוי הפצלים נעשה על ידי חימום סמוך לפני הקרקע, הפיכתם לאדים ואז קירורם. הנזק העלול להיגרם לקרקע קטן יותר, אבל בתהליך המיצוי נפלטים לאוויר גזי חממה רעילים מסוגים שונים, ואיכות הדלק המופקת נחשבת נחותה.

גם הטכנולוגיה הזאת נדחתה על ידי מרבית מדינות העולם וכל מדינות אירופה, למעט אסטוניה – וגם שם השיטה שנויה במחלוקת. דו"חות, מחקרים ועדויות מצביעים על פגיעה משמעותית באיכות האוויר ובחקלאות, ועל תצרוכת מים מוגזמת שמחייב תהליך הכרייה של פצלי השמן.

פצלי שמן (צילום: מתוך ויקיפדיה)

בדו"ח של משרד הביקורת הראשי של אסטוניה מ-2014 נקבע: "זיהום האוויר שנגרם כתוצאה מהסקטור של פצלי השמן מהווה יותר מ-70% מכל הפליטות באסטוניה, והפליטות של תעשיית הפצלים מגיעה לכ-70% מהפסולת הבלתי-מזיקה, ול-82% מהפסולת המזיקה".

הדו"ח מצביע על גורם נוסף להתנגדות להפקת פצלים, הרלוונטי במיוחד למדינה כמו ישראל שסובלת ממחסור במאגרי מים מתוקים, למרות הפעילות המואצת של מפעלי ההתפלה בעשור האחרון.

"המים הנשאבים במכרות ובמחצבות של בית החרושת לצורך הפקת פצלי שמן מהווים 90% מתצרוכת המים העיליים והתת-קרקעיים באסטוניה", נכתב בדוח, וזאת לא טעות: 90% מהמים באסטוניה הולכים לטובת הפקת דלק מפצלי שמן, בתהליך שבו נצרכים 3 ליטרים של מים להפקת ליטר אחד של דלק.

דו"ח של משרד הביקורת הראשי של אסטוניה: "המים הנשאבים במכרות ובמחצבות לצורך הפקת פצלי שמן מהווים 90% מתצרוכת המים העיליים והתת-קרקעיים במדינה"

הדו"ח גם קובע כי "השילוב של כריית פצלי שמן ועיבודם הפחית את מאגרי מי התהום של מחוז אידה-וירו (בשטחו המפעל) ופגם באיכות הקרקע ומאגרי המים העיליים".

ואחרי כל הזיהום ובזבוז המים, הדו"ח מבהיר שהתרומה לכלכלה האסטונית מזערית למדי: "בסך הכל סקטור פצלי השמן מהווה רק 4% מהתוצר הלאומי הגולמי של אסטוניה".

נחל שזוהם באסטוניה. "דוח של האו"ם קבע: "השילוב של כריית פצלי שמן ועיבודם הפחית את מאגרי מי התהום של מחוז אידה-וירו (בשטחו המפעל) ופגם באיכות הקרקע ומאגרי המים העיליים" (צילום: K_Jarve גרינפיס)

בחוות דעת של האיחוד האירופי מ-2012 נקבע כי היעילות של הפקת נפט מפצלי שמן נמוכה מזו של הפקת נפט, בעוד פליטת תוצריו הרעילים גבוהה. "פליטות מפצלי שמן המהוות תוצרים ישירים מוערכות כגדולות פי-1.25 עד 1.75 מנפט גולמי קונבנציונלי", קובעים המדענים החתומים על חוות הדעת.

"הפקה של פצלי שמן תובעת שימוש של שטחי קרקע עצומים ופי-שלושה חביות מים לכל חבית המופקת מאשר נפט רגיל… קיים תמריץ מועט מבחינה כלכלית או סביבתית להשתמש בפצלי שמן כמקור לדלק".

גם עדויות של תושבי וחקלאי מחוז אידה-וירו באסטוניה מצביעות על הפקה באמצעות פצלי שמן כגורם מזיק לסביבה.

בסרטון שפורסם ביוטיוב מדגים בעל חווה באזור כיצד האדמה הסמוכה למקום הפקת פצלי השמן שקעה וקרסה עם הזמן, וכיצד נוצרו בולענים והצפות מתחת לעצים. בסרטון אחר מתארת תושבת את הזחילה וההתפשטות ההדרגתית של כרית פצלי השמן לעבר בתי התושבים, ואת התוצאות ההרסניות על איכות החיים.

בארגוני הסביבה בארץ רואים בפוטנציאל ההתפשטות סכנה אמיתית בגלל שהעתודות של פצלי השמן באזור גדולות, והחשש הוא שעם האוכל בא התיאבון. אמנם התוכנית שהגישו ברא"מ מוגבלת לשטח של 3 קמ"ר, אבל בראיון שהעניק לכלכליסט הבהיר הבעלים ג'ון קאסלה, שהשמיים (או לפחות האדמה) הם הגבול מבחינתו:

"יש לנו כיום 3 קמ"ר, אבל הפוטנציאל בסביבה הוא שטח של 20 קמ"ר באזור מישור רותם, שבו מדובר על מיליארדי חביות נפט. זה האזור שבו התעשייה תתרחב ותצמח. הפרויקט התקדם מאוד בשנים האחרונות, ומאז ההנפקה השגנו את רוב היעדים".

המשמעות היא שאם הפרויקט יתרחב בעתיד, כפי שהבעלים שואף, יכולה להיות לו השפעה ישירה על איכות החיים בדימונה, ערד, המלונות בים המלח או הישובים הבדואים בסביבה.

במשרד להגנת הסביבה עובדים בחודשים האחרונים על ניתוח נתונים ומחקרים כדי להגיע לממצאים ברורים באשר לפליטת גזי חממה בתהליך כריית פצלי שמן, הנחשבת להשפעה המסוכנת ביותר לסביבה ולבריאות המתלווה להפקת נפט. נתונים מקדמיים מהעבודה של המשרד שהגיעו לידי זמן ישראל ומפורסמים כאן לראשונה מצביעים, לכאורה, על ממצאים מדאיגים.

המשרד להגנת הסביבה בדק את הפקת פצלי שמן אל מול הפקת דיזל, הנחשב ל"מלוכלך" מבין הדלקים הקונבנציונלים. מתברר כי פליטות מכול "מחזור החיים" של הפקת הדלק מפצלי שמן גבוהות פי-1.5 יותר מאשר מדיזל. כאשר מצמצמים את הבדיקה לפעילות לשלבי ההפקה, העיבוד והזיקוק – הממצא מחריף, כך שפליטות פצלי השמן גבוהות פי-4.3 יותר מאשר פליטות בתהליכים המקבילים בדיזל.

פשרה מפא"יניקית טיפוסית

לפי התוכנית שהגישה רא"מ לדיון בוועדת התכנון של מחוז דרום, 1.8 מיליון טון נפט יופקו מפצלי השמן. תוצאות הדיון הותירו עשרות סימני שאלה.

הוועדה אישרה ליזם הטרי להכין תסקיר סביבה שמפרט את ההשפעות של המיזם על הקרקע, האוויר והמים באזור. לכאורה, מאחר שמדובר בשלב קריטי במחזור החיים של פרויקט האנרגיה, היזם השיג כאן ניצחון מובהק.

אלא שהוועדה נתנה את האישור בחוסר רצון מופגן, והזהירה מראש כי הסיכוי לקבל אישור סופי לביצוע הפרויקט קלוש, לנוכח הנתונים שהוצגו בפניה, ובעיקר אלה שלא הוצגו בפניה או הוצגו באופן מוטעה:

"כריית פצלי שמן והפקת אנרגיה מהם מהוות מקור פליטה משמעותי של מזהמים והן עומדות בסתירה למדיניות המתמשכת של ישראל למעבר לאנרגיות מתחדשות… קידום התכנית שתאפשר הפקת אנרגיה מפצלי שמן, אינה עולה בקנה אחד עם היעדים של מדינת ישראל להפחתת מקורות פליטה. לאור האמור, הסבירות לאישורן של שתי התכניות הנ"ל על ידי הועדה (לבניית אתר לכריית פצלי שמן ומפעל לעיבוד פצלי שמן, א"ה) נמוכה מאד…יחד עם זאת, חברת רא"מ מעוניינת להכין תסקיר השפעה על הסביבה, לכן יהיה זה נכון להיענות לבקשתם ולאפשר להם להגיש תסקיר השפעה על הסביבה".

במעין פשרה מפא"יניקית טיפוסית, החליטה ועדת התכנון של מחוז דרום להחליט שלא להחליט לגבי פרויקט הפקת נפט מפצלי שמן ברותם. הוועדה מתנגדת לתוכנית שהיא לעת עתה מאשרת, ומאשרת לעת עתה תוכנית שהמדינה מתנגדת לה עקרונית. היא אמנם מאפשרת ליזמים להמשיך לשלב הבא, אך לנוכח הנתונים שהוצגו בפניה מטילה ספק בעצם היתכנותו של הפרויקט כפי שהוצג לה.

לא במפתיע, הן היזמים והן אנשי הסביבה יצאו מהדיון עם תחושה חמוצה. משרד הסביבה והארגונים חשים שהוועדה חיפפה, ואילו בכירי רא"מ מתלוננים על כך שהוועדה לקחה על עצמה סמכויות של בחינת המדיניות, שאינן חלק מהמנדט שלה.

מפעלי ים המלח (צילום: באדיבות גרינפס)

נציגי המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות וארגוני הסביבה בוועדה התנגדו להחלטה, וביקשו להכריז על בטלות התוכנית בהתבסס על הסכנות. שאר החברים בוועדה, לרבות יו"ר הוועדה, מתכנן המחוז, נציגי משרד האנרגיה וראשי הערים של דימונה ועומר תמכו.

אחד המתנגדים היה נציג ארגוני הסביבה, שי טחנאי, איש החברה להגנת הטבע, שלא הופתע מהאישור שניתן לביצוע התסקיר, למרות נוריות האזהרה הרבות שהוצגו בפניה.

"אני מכיר את הגישה הזאת של הוועדה", הוא אומר. "מדובר בוועדה שתומכת מאוד בפיתוח של כל דבר. גם ראשי הרשויות שנמצאים בה יודעים לעשות לובי. פיני בדש מעומר ובני ביטון מדימונה אמרו, 'זה מפעל שיביא מאות עובדים ויתרום לתעסוקה של האזור'. אין להם ראייה סביבתית, והם לא ממש רוצים לראות את העניין הסביבתי. הם אומרים לנו 'אתם מתנגדים לכל דבר, אתם שמים רגל לכל דבר'".

כלומר, מבחינתם הגביר הגיע לעיירה להשקיע כסף?
"בדיוק. זאת גישת הגביר בעיירה. סוף סוף מישהו מוכן להשקיע בדרום, לא ניתן לו לפחות לבדוק? שמעתי את ראשי הרשויות אומרים זאת גם בעבר: אסור לחסום, צריך לפרוס ליזם שטיח אדום. ואז הם אומרים 'זה בסך הכל תסקיר סביבה. אם היזם מוכן לקחת את הסיכון, מה אכפת לכם לתת לו?'"

ראש המועצה היחיד שהתנגד לתוכנית היה ניסן בן-חמו, ראש עיריית ערד. בן-חמו, ששותף גם במאבק הסביבתי נגד כריית הפוספטים בשדה בריר, משוכנע שחלק מהסיבות לאישור שנתנה הוועדה להכנת תסקיר להפקת נפט מפצלי שמן קשורות ללובי של החברה ולקשרי ההון-שלטון של ראשיה.

ניסן בן-חמו, ראש העיר ערד. "אין היגיון לתת למפעל כל כך מזהם לקום כאן" (צילום: Talucho/Flash90)

"התוכנית שלהם לא היתה רצינית, על כך קשה להתווכח. אני לא פסלתי רק בגלל ענייני סביבה. אני לא מתנגד לפיתוח האזור, ומלכתחילה האזור של מישור רותם נועד לתעשייה כבדה, כלומר אמורים לקום שם מפעלים לרווחת האזור.

"אבל הטענה העיקרית שלי היתה חוסר בשלות משוועת של התוכנית שהוצגה בפנינו. הנתונים לא היו נתונים, המסמכים שקיבלנו לפני כן שונו, והיו סימנים לחוסר תום לב. בתנאים האלה חשבתי שבכלל אין טעם לדון בתוכנית כזאת.

"ואז הגיעה חוות הדעת של אנשי הסביבה, שמוכיחה כי הזיהום שהמפעל הזה יוסיף לאזור יחסום את כל אזור התעשייה מפיתוח עתידי של תעשיות מזהמות נוספות, כי היקף הזיהום יעבור את הרף הנדרש. אין היגיון לתת למפעל כל כך מזהם לקום כאן. אני מעדיף שיקומו חמישה-שישה מפעלים באותה מכסה של זיהום אוויר".

"אני לא מתנגד לפיתוח האזור. אבל הטענה העיקרית שלי היתה חוסר בשלות משוועת של התוכנית שהוצגה בפנינו. הנתונים לא היו נתונים, המסמכים שקיבלנו לפני כן שונו, והיו סימנים לחוסר תום לב"

ניסו להפעיל עליך לחצים?
"הם דיברו איתי. נציגי החברה הגיעו אלי לפגישה ואמרו לי כבדרך אגב, כאילו אינם יודעים שאני חבר הוועדה המחוזית, 'דע לך שאנחנו מפעל שייתן לך הכנסה בארנונה'. בסדר, אני מכיר את השיטות האלה, ואני לא מתרגש. ממילא אני לא המועמד לבזבז עליו אנרגיה בלובי. אצל ראשי רשויות אחרים זה הולך קל יותר".

בריכות ייבוש המלח בים המלח (צילום: אליעד איבס, גרינפיס)

החברה שאסור להזכיר את שמה

אחד הדברים שהותירו אצל בן-חמו ואחרים תחושה לא נוחה של קומבינה היה החוטים הבלתי נראים המחברים בין רא"מ לבין חברת כיל רותם (לשעבר רותם אמפרט), השייכת לקבוצת כימיקלים לישראל של עידן עופר, בעלת הזיכיון לכריית פוספטים במישור רותם.

שכבת הפוספטים במישור רותם ממוקמת מתחת לפצלי השמן. במילים אחרות: כדי להגיע לחלק מהפוספטים צריך לכרות את הפצלים שעוטפים אותם מלמעלה.
בעבר כרתה כיל רותם פצלי שמן בעצמה בשטח מצומצם יחסית של כ-700 דונם.

ואולם ב-2016 פירסמה ועדת הריכוזיות חוות דעת שקבעה כי יש לשלול מהחברה את המשך הפקת פצלי השמן. ההחלטה באה בעקבות בקשה של החברה להגדיל משמעותית את שטח הכרייה של פצלי השמן, ולאפשר לה לכרות אותם על פני שטח של 3,000 דונם.

בצירוף מקרים מדהים, שנה בלבד לאחר מכן נכנסה שותפות רא"מ לתמונה, והגישה בעצמה בקשה לקבלת רישיון כרייה על שטח בהיקף מפתיע של 3,000 דונם.

סמי ועידן עופר (תצלום ארכיון) (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

למעשה, רא"מ נטלה את הרישיון שחברת כיל רותם של האחים עופר לא יכלה לקחת, ויצאה בבשורה: היא תשתף פעולה באופן הדוק עם החברה של עידן עופר, כדי לנצל את המשאבים יחדיו, לרווחת הציבור. כך, לפחות, הצהיר בריש גלי יו"ר החברה יעקב מימרן, במהלך הדיון בוועדת התכנון:

"הניצול האופטימלי של אוצרות הטבע במכרה פתוח כזה הוא ניצול שבא על ידי תיאום גם לוגיסטי וגם כלכלי של שתי החברות בעלות הזיכיון – החברה בעלת הזיכיון לכריית הפוספטים וחברת רא"מ שהיא בעלת הזיכיון לכרייה של פצלי השמן…. התיאום בין רא"מ לבין חברת הפוספטים הוא תיאום אופטימלי. הוא חוסך גם בפליטות, הוא חוסך עבודות של צי מכני כבד, הוא ממזער את הזמן".

במילים אחרות, הרגולציה יכולה לקבוע מה שהיא רוצה לגבי הפרדת כוחות, אבל בשטח נאחד אותם מחדש.

מימרן גם ציין כי שיתוף הפעולה המפוקפק מבחינה רגולטורית, ישרת את שתי החברות:

"הושארו בשטח על ידי חברת הפוספטים (כיל רותם, א"ה) כ-700 אלף טון של פצלי שמן עשירים שאין להם שימוש, ואנחנו בראש ובראשונה ננצל אותם. לאחר מכן בכרייה המשותפת נחשוף מדי שנה כ-400 אלף טון פוספט ביטומני, שישמש את חברת הפוספטים ויחסוך ממנה לפתוח ולאפר שטחים אחרים במישור רותם, כדי להגיע לאותו פוספט".

הנוכחים בוועדת התכנון התרשמו מהתוכנית השאפתנית שהציג היו"ר, שבפתח דבריו טרח להתפאר ברקורד המקצועי שלו: "כיהנתי בעברי בקודש במשרד האנרגיה במשך למעלה מ-40 שנה, וביניהן הרבה שנים שבהן הייתי מופקד על אוצרות הטבע של המדינה".

משום מה, ולמרות ידיעותיו המופלגות, מימרן הקפיד לא להזכיר את כיל רותם או עידן עופר בשמם, והסתפק בכינוי המוצנע והחיוור "חברת הפוספטים". הנוכחים בדיון אמרו כי כאשר נשאל מימרן מדוע הוא לא קורא לילד בשמו, ובמפורש, התרגז. הוא יודע היטב שמדובר בסדין אדום.

מימרן הקפיד לא להזכיר את כיל רותם או עידן עופר בשמם, והסתפק בכינוי המוצנע "חברת הפוספטים". כאשר נשאל מדוע הוא לא קורא לילד בשמו, ובמפורש, התרגז. הוא יודע היטב שמדובר בסדין אדום

גם דבריו של אמיר רובין, נציג משרד הכלכלה שהשתתף בדיון הוועדה, מעלים את החשש שאולי בדלת האחורית מכניסים לפרויקט הזה הסכם לשיתוף פעולה בין חברת כי"ל הענקית, שסופגת הרבה ביקורת ציבורית, לבין קבלן המשנה.

בדבריו ציין רובין כי הוא ועמיתיו "מאד אוהבים את הפרויקט של פצלי השמן". אחת הסיבות שמנה היא הסינרגיה עם תעשייה אחרת. "זה מכפיל כוח עם הכרייה של רותם באזור, ועם בתי הזיקוק, ואנחנו חושבים שזה משהו שמאוד מחזק, ויש לו השפעות מעריכיות מאוד חיוביות על התעשייה".

מפעל האשלג בסדום, על חוף ים המלח (צילום: Issac Harari/Flash90)

אבל לא חלף זמן רב עד שהתברר כי הצד השני במשוואה החלקלקה מסתייג, אולי נבהל, מהסינרגיה המדווחת. לוועדה הועבר מסר חד-משמעי כי חברת כיל רותם מתנערת, לפחות באופן רשמי, מהחברה החדשה ומכול שיתוף פעולה איתה.

מתכנן המחוז, תומר גוטהלף, אמר לנוכחים: "בדקתי מול כיל רותם, ולטענתם אין למפעל הזה כל סינרגיה עם מפעלם, ואין כל קשר בין הפקת פצלי השמן לבין כריית הפוספט שהם עושים".

האם רא"מ הפליגה בדמיונה למחוזות לא ריאליים או שמא כיל רותם "שכחה" סיכום לשתף פעולה, ונבהלה מהפומביות של המהלך? הנוכחים בדיון התבלבלו. גם מתכנן המחוז דרש תשובות, אך קיבל תשובה חמקמקה מנציג משרד האנרגיה, יוסי וירצבורגר, שהחליף את מימרן בתפקיד, ואמר כי לפחות באופן רשמי אין שיתוף פעולה בין החברות.

"זה שתי חברות שונות, הן לא קשורות אחת לשנייה", אמר וירצבורגר. "הסיפור הוא שכיל רותם לא קשורים אליהם. ברגע שיהיה פוספט למטה, הוא ינוצל. אני לא מכיר פוספט חשוף שלא מנצלים אותו".

אלא שמתברר שדווקא יש הסכם חתום בין החברות, ולא רק הבנות והשערות. באוגוסט 2019 חתמה רא"מ עם כי"ל על מזכר הבנות לשיתוף פעולה סביב כרייה משותפת של פצלי שמן. שיחה עם גורם המקורב לרא"מ ברא"מ רק מוסיפה לעמימות. הגורם טוען כי בינתיים פג תוקפו של מזכר ההבנות (לפני שבכלל נכנס לפעולה), אך החתירה לשיתוף פעולה תימשך.

באוגוסט 2019 חתמה רא"מ עם כי"ל על מזכר הבנות לשת"פ סביב הכרייה של פצלי השמן. בתגובתה רא"מ מוסיפה לעמימות וטוענת כי בינתיים פג תוקפו של מזכר ההבנות, אך החתירה לשיתוף פעולה תימשך

"היו מלא קונספירציות שאנחנו חברה בת של כימיקלים לישראל, אבל מדובר בשתי חברות שונות על שטח אחד", מסר לזמן ישראל גורם המעורה בפרטים. "בסוף יש לנו שטח שיש בו פצלי שמן, ומתחת פוספטים. תוקף מזכר ההבנות בינינו פקע, אבל הגיוני שיהיה תיאום לוגיסטי בינינו לבין כי"ל, וגם משרד האנרגיה ציין שתהיה כרייה משולבת. ההיגיון אומר שאם יש שני גופים שכורים מחצבים, הגיוני שיפעלו יחד".

זה לא לעבוד על הרגולטור בעיניים? כאילו שהחלטת להפריד את ערוץ 2 לרשת ולקשת, ואז בסוף הם מפיקים את התוכניות יחד. מה הטעם?
"אפשר למצוא לזה פתרונות".

למה כי"ל הסתייגה מכם בוועדה?
"כי בסוף אין שום דבר רשמי חתום כעת. כשנתקרב למועד, הגיוני שנעבוד איתם".

מפעל של רותם אמפרט סמוך לדימונה (צילום: Talucho/Flash90)

בכי"ל נשמעות זמירות הססניות הרבה יותר לגבי שיתוף פעולה עתידי. גורמים בענק המחצבים מסרבים להתחייב כי בעתיד ייחתם הסכם חדש עם רא"מ על הפקה משותפת, ותגובת החברה ממשיכה לייצר רושם שלפחות במוצהר, האינטרסים של הפצלים ושל הפוספטים מתרחקים זה מזה:

"לכיל רותם זיכיון לכריית פוספטים ברותם מזרח. מאחר שבשטח מצויים פצלי שמן מעל שכבת הפוספט, לחברת רא"מ האפשרות לכרות את פצלי השמן וכך לאפשר לכיל רותם לכרות את הפוספט. נכון להיום, מזכר ההבנות בין רא"מ לכיל רותם אינו בתוקף ואין קשר בין בקשתה של רותם בעבר לכריית פצלי שמן (שאינה רלוונטית היום) לבקשתה הנוכחית של רא"מ".

גם במצבת כוח האדם של רא"מ אפשר למצוא רמזים לחיבור אפשרי עם החברה לישראל, ענקית האנרגיה והמחצבים, וחברת האחזקות שכי"ל נמצאת בבעלותה:

אחת מחברות הדירקטוריון של רא"מ היא עירית שדר טוביאס, ששימשה סמנכ"לית ויועצת משפטית בחברת דלק של החברה לישראל; משה פרג'ון היה מנכ"ל בז"ן (בתי הזיקוק) השייכת לחברה וכיום חבר בצוות ההנהלה של רא"מ; ארנון וולפרט היה מנכ"ל תחנת הכוח הראשונה במישור רותם, השייכת לכימיקלים לישראל וכיום שייך לצוות של רא"מ; גם מהנדס המכרות של הפרויקט, דוד שטרית, ניהל מפעלים ואתרי יצור בכימיקלים לישראל.

עירית שדר טוביאס (צילום: צילום מסך מתוך האתר של חברת רא"ם)

הנורה האדומה האחרונה נדלקת כשמסתכלים על המדיניות הרשמית של הממשלה עצמה, שידעה תמיד לקרוץ לכל הכיוונים.

בפברואר האחרון יצאו בהודעה משותפת השר להגנת הסביבה דאז זאב אלקין ושר האנרגיה יובל שטייניץ על הפסקת מתן רשיונות לחיפוש ולהפקת פצלי שמן ברחבי ישראל, כחלק ממעבר למדיניות אנרגטית ירוקה כמו מרבית העולם המערבי, "לאור מחויבותם של שני השרים לקדם אנרגיה נקייה ולאור האיזון הנדרש בין התועלת האנרגטית של פצלי השמן מחד לבין ההשלכות הסביבתיות מאידך, וכן בשל טביעת הרגל האקולוגית שעלולה להיות לפרויקטים אלה".

מילים כדורבנות, רק שבסיכום ההחלטה על מדיניות האנרגיה החדשה של מדינת ישראל הופיעו גם האותיות הקטנות הבאות: שתי החברות שכבר קיבלו רישיון, ימשיכו את התהליך בהתאם לקריטריונים של המשרד להגנת הסביבה. אחת החברות הללו היא רא"מ, שהוקמה לפני ארבע שנים. כך קרה שיד אחת מקדמת בעוז אנרגיה נקייה לעתיד, ואילו היד השנייה ממשיכה ללטף את האנרגיה המזוהמת לנצח.

גורם המקורב לאלקין, שהיה שותף לדיונים סביב ההחלטה מאחורי הקלעים, מבהיר שמטרת השר להגנת הסביבה הייתה לאותת לגורמי התכנון להתרחק מטכנולוגיות כמו פצלי שמן.

"מבחינה חוקית או מוסרית חשבנו שאנחנו לא יכולים להכיל את ההחלטה רטרואקטיבית, מה גם שאת הרישיונות האלה ממילא נותן משרד האנרגיה", אמר המקורב. "אבל מבחינה מהותית הבהרנו שזאת קריאת כיוון, לפיה המדינה מבהירה שהיא 'לא אוהבת את זה' (את פצלי השמן, א"ה) ועכשיו הנטל הוא על היזמים".

ראוי להזכיר שגם ההחלטה המבלבלת של שטייניץ ואלקין מחייבת את רשויות התכנון לפעול לפי המלצות המשרד להגנת הסביבה. אנשי המקצוע במשרד זה מאוחדים בעמדתם כי יש לבטל את האישור שניתן לפרויקט מיסודו.

יובל שטייניץ וזאב אלקין, בדרכם לישיבת ממשלה (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

בארגון "גרינפיס ישראל" חושדים כי למשרד האנרגיה יש מדיניות מתעתעת מכוונת בכל מה שקשור לפיתוח התעשיות באזור מישור רותם, שפצלי השמן מחליקים לתוכה בקלות.

"כשאתה מסתכל על התנהגות משרד האנרגיה זה כמה שנים סביב הסיפור הזה, אתה רואה שהם כאילו מצליפים בעידן עופר ובחברה לישראל, ואומרים להם 'אתם לא תתעסקו בפצלי שמן', בזמן שהם מקדמים את האינטרסים שלהם בדרכים אחרות", אומר מנהל גרגינפיס ישראל, ד"ר יונתן אייקנבאום.

ברקע החשש מפצלי השמן ניצבת גם כוונתה של כי"ל להרחיב את כריית הפוספטים במישור רותם, ולהקים את מכרה הפוספטים שדה בריר על שטח של כ-26 אלף דונם, למגינת ליבם של תושבי ערד, המתנגדים למהלך בתוקף.

"בשנה האחרונה קרו כמה מהלכים שמאותתים בבירור על כך שמישור רותם וצפון הנגב בדרך להיות אתר פטרוכימי ענק: קידום מיזם פצלי השמן, החלטה לפנות את התעשייה הכבדה מחיפה ולהעתיק אותה למישור רותם, וכן תוכניות לייצר רצועת תשתית שתשנע גז ונפט מאיזור דרום ים המלח לאילת ובחזרה", אומר אייקנבאום.

"משרד האנרגיה ומשפחת עופר שבבעלותה גם חברת הפוספטים כיל רותם וגם בתי הזיקוק בחיפה, נזהרים שלא לנופף סדין אדום בפני הציבור הישראלי, אך חברת רא"מ מקדמת מיזם פצלי השמן במסווה של פרויקט למיחזור פלסטיק על מנת להכין את הקרקע להפיכת האזור כולו לאתר פטרוכימי ענק.

"כשאני מסתכל על התנהגות משרד האנרגיה סביב הסיפור הזה אז רואים שהם כאילו מצליפים בחברה לישראל ואומרים להם 'אתם לא תתעסקו בפצלי שמן', בזמן שהם מקדמים את האינטרסים שלהם בדרכים אחרות"

"חברת רא"מ תחסוך כסף בשנים הראשונות להפקה בשל העובדה שהמון פצלים נכרו לפני הרבה שנים והונחו בערימות על ידי חברת הפוספטים. יש בכך חיסכון של רוב פעולת הכרייה.

"זוהי, אגב, סוגיה בוערת תרתי משמע: הפצלים שכבר הופקו עלולים להתלקח, ועל כן הם חייבים להיות תחת מעקב טמפרטורה והרטבה אם הם מתחממים יותר מדי. כמובן שבסוגיה הזו, כמו בשאר הנושאים הקשורים בפצלי השמן, אין שום שקיפות בתהליך. הכל בקומבינות ובספינים בלתי פוסקים".

"אני לא יודע מי מהחברות שיקרה בדיון", מעיד בן-חמו מערד. "אני לא בית משפט ואני לא אכריע מי דובר אמת. אני חבר ועדת תכנון במדינת ישראל, שאמורה לאשר פרויקט מאוד משמעותי לאזור שבו חיים התושבים שלי, ובשבילי זה רמזור אדום. ברגע שאני מגיע לדיון בוועדה המחוזית, ועולה שלפחות אחד הצדדים משקר, מבחינתי זה מעיד על חוסר בשלות של התוכנית".

מבט על בתי הזיקוק במפרץ חיפה. לפי אחת התוכניות המפעל יועבר למישור רותם (צילום: יניב נדב\פלאש 90)

"ההבטחות לשריפת הפלסטיק הן גרין וושינג"

ברא"מ מתגאים כי הם מייבאים את "המילה האחרונה" בתחום טכנולוגיית הפירוליזה, ה"אנפיט 280". עם זאת, הטכנולוגיה הזו עדיין נמצאת בשלבי ניסוי גם באסטוניה, וזאת במסגרת מחקר משותף של מפעל הפצלים ושל אוניברסיטת טאלין.

למעשה, היוזמה הישראלית היא חלק מהניסוי הזה, שמשלב כריית פצלי שמן עם מיחזור של מוצרי פלסטיק, ממש כמו כרטיס של "שניים במחיר אחד", ומיישם את העיקרון של "כלכלה מעגלית".

מדען הסביבה של החברה, ד"ר ישעיהו בר-אור – שהיה המדען הראשי במשרד להגנת הסביבה – דווקא מכיר בכך שפצלי שמן מייצרים אנרגיה מזהמת ואנכרוניסטית, ממש כמו עמיתיו הירוקים. אך לדעתו שווה לשלם את המחיר בגלל הטיפול המתוכנן בפלסטיק בתהליך ההפקה של הפצלים.

"אני הראשון שאודה, הראשון שיתן לך מספרים המעידים שפצלי שמן משאירים טביעת רגל סביבתית הרבה יותר גבוהה מנפט והרבה יותר גבוהה מגז", הוא אומר בשיחה עם זמן ישראל. "למעשה, אם זאת הייתה שאלה של גזי חממה לא הייתי בפרויקט הזה. דינם של פצלי השמן להיות שייכים למאה ה-18.

"אבל הטענה שלי היא שאם אתה מוסיף לזה את הפלסטיק, אתה משנה את התמונה לגמרי. אני בפרויקט הזה כי הוא נותן פתרון למיחזור של 20 אחוז מהפלסטיק בישראל".

אז זאת העיסקה – קחו זיהום אוויר וקבלו 20 אחוז מיחזור של פלסטיק?
"נכון. יותר דחוף לי לפתור את בעיות מיחזור הפלסטיק של ישראל מאשר את סוגיית פליטת גזי החממה שישראל אחראית לפרומיל מהם.

ד"ר ישעיהו בר-אור (צילום: ויקיפדיה)

"יש בישראל, במיוחד באזור הדרום, בעיה חריפה של שריפה פיראטית של פסולת, הגורמת לשחרור כמויות עצומות של מזהמים, לרבות מזהמים מסרטנים, באופן המהווה סכנה ברורה ומיידית לשלום הציבור. המתקן המתוכנן של רא"מ הוא המענה היחידי לבעיה זו, הניתן לביצוע בלו"ז קצר".

ברא"מ נמנעים לעת עתה מהצגת נתונים באשר לפליטות גזי חממה של הטכנולוגיה החדשה, ומבהירים שהנתונים המלאים יימסרו אחרי ביצוע תסקיר הסביבה. אך בגדול, גם בר-אור מקבל את המשוואה לפיה פצלי שמן פולטים לפחות פי שלושה יותר חומרים מסוכנים מאשר נפט קונבנציונלי.

"נניח שמבחינת סקאלה, פצלי שמן מקבלים ציון 100 בפליטות מזהמות, אז נפט ודלקים מסוגו הם בסביבות 30 וגז הוא בסביבות 15. אבל מרגע שאתה מכניס לתמונה את מיחזור הפלסטיק אתה מוריד את הזיהום בחצי. זאת ירידה דרמטית. היא לא מספיקה, אבל היא משמעותית".

אתה היית בכיר במשרד להגנת הסביבה. כל הדרג המקצועי של המשרד כיום הצביע נגד התוכנית ומבהיר באופן חד משמעי שהפרויקט לא עומד בקו אחד עם המדיניות של ישראל. בארץ ובאסטוניה המגזר הירוק מכנה את הגישה שלך "גרין-ווש". העמדה שלך בעד הפרויקט נובעת מהפוזיציה הנוכחית שלך?
"אפשר לשאול אותי אם ערקתי או אם אני בוגד. האנשים במשרד הם אנשים שאני מכבד, והיה לי העונג לעבוד איתם. אבל אני נגד העקרון שרואה בפליטות גזי החממה את חזות הכל. גם אם אתה אומר שמשבר האקלים הוא האיום הגדול ביותר על האנושות, יש איומים נוספים וחריפים יותר בפרק זמן הרבה יותר קצר".

זה עיוות. אנשי הגנת הסביבה לא מדברים רק על העולם, הם מדברים על איזור ים המלח וההשפעות ההרסניות עליו. ועל הפגיעה העתידית הפוטנציאלית בתושבי האיזור כאשר הפרויקט יתרחב, בדומה לפגיעה שתוארה באסטוניה: בולענים, רעידות, הצפות בקרקע.
"יכול מאד להיות שהגישה שלי הייתה הרבה יותר סקפטית אם המפעל היה מוקם ליד מגדלי עזריאלי. אבל כשהוא מוקם איפה שהוא מוקם, עם כל הכבוד ל- 200 בדואים שיושבים שם לא ברשות, השיקולים הם מעט שונים. חיי כולם חשובים, אבל הסטסטיטיקה לפגיעה נמוכה יותר באיזור המדובר".

"יכול מאד להיות שהגישה שלי הייתה הרבה יותר סקפטית אם המפעל היה מוקם ליד מגדלי עזריאלי. אבל כשהוא מוקם איפה שהוא מוקם, עם כל הכבוד ל- 200 בדואים שיושבים שם לא ברשות, השיקולים הם מעט שונים"

זה לא רק כמה מאות בדואים. גם ראש עיריית ערד מאוד מודאג. ערד, דימונה או בתי המלון של ים המלח מרוחקים בסך הכל בקו אווירי של 20-30 ק"מ.
"נכון. אבל לגבי זה יהיו מודלים בתסקיר הסביבה שעדיין לא הגשנו אותו. והמשרד להגנת הסביבה יצטרך לתת הנחיות. התפקיד של הרגולטור הוא לדרוש עמידה בתקנים מתאימים כדי שמה שיפלט מהארובות עומד בתקנים ויפחית את הסיכון לבריאות".

חוף מינרל בים המלח (צילום: אליעד איבס, גרינפיס)

התוכנית של החברה מדברת על עיבוד של כ-2 מיליון טון בשנה של פצלי שמן, במקביל למיחזור של 200 אלף טון פלסטיק ממפעלי מחזור פסולת. האם הבונוס של מיחזור פלסטיק שווה את המחיר של הפקת נפט בשיטה מזהמת המנוגדת למדיניות האנרגיה של ישראל? בניגוד לעמדתו של ד"ר בר-אור, ארגוני ומומחי הסביבה מאוחדים למדי בתשובתם השלילית.

אייקנבאום טוען שההצעה הזאת היא אחיזת עיניים ו'גרין ווש' (כינוי מקצועי לניסיונות למכור גישה מזוהמת על ידי הצגתה כ'ירוקה' – א"ה). "ראשית, הקביעה של רא"מ לפיה השימוש בעפר של פצלי שמן מהווה מקור אנרגיה יעיל לצד מיחזור פלסטיק אינן מוכחת עדיין, והיא בשלבי מחקר.

"שנית, שילוב של פלסטיק בפצלי שמן מייצר אף הוא מזהמי אוויר ואפר רעיל. לכן הוספת פלסטיק לא רק שאינה מצמצמת את הזיהום, אלא רק מוסיפה לו. גם אם ייתכן שתהיה לטכנולוגיה הזאת פחות השפעה על הסביבה – וכאמור עדיין אין לכך הוכחות – הפתרון הזה רחוק מלהיות 'אנרגיה נקייה', ולחלוטין לא מודל ל'כלכלה מעגלית'.

סרטון המציג את אזור כריית פצלי השמן באסטוניה (גרינפיס)

"מדובר בהמשך הגישה של פתרון כוזב המוצע על ידי אנרגיה מזוהמת, והסטה מהפתרונות האמיתיים לבעיות המיחזור של פלסטיק, באמצעות מצג שווא. ניצול פסולת פלסטיק בשביל יצירת נפט אינה מהווה פתרון 'נקי'".

גרינפיס: "הקביעה של רא"מ לפיה השימוש באפר של פצלי שמן מהווה מקור אנרגיה יעיל למיחזור פלסטיק אינן מוכחת עדיין, והיא בשלבי מחקר. שנית, שילוב של פלסטיק בפצלי שמן מייצר אף הוא מזהמי אוויר ואפר רעיל"

גם ב"אדם טבע ודין" מסתייגים מהאריזה הירוקה של רא"מ, כפי שמבהירה עו"ד לי-היא גולדברג, ראש תחום כלכלה, סביבה ומשאבי טבע בארגון. "הוא אולי כחול לבן, אבל למרות מה שמנסים לשווק למדינה ולציבור, הפרויקט המתוכנן של רא"מ במישור רותם אינו פרויקט ירוק.

"מטרה של פרויקט להפקת אנרגיה מזהמת מפצלי שמן אינה יכולה להכשיר את השרץ על ידי כך שהוא כביכול יפתור את משבר הפלסטיק בישראל. אין ספק שצריך לפתור את המשבר הזה, אבל לא על ידי יצירת בעיה סביבתית גדולה עוד יותר.

"שינוע של טונות על טונות של פסולת פלסטיק מכל רחבי הארץ כדי לייעל את הזיקוק של פצלי שמן, דלק פוסילי בעולם שכבר מרגיש את ההשפעות של משבר האקלים, הוא רעיון פסול ומיותר. בעידן של אנרגיות מתחדשות מצער שמדינת ישראל לא פסלה את הפרויקט הזה על הסף".

מבט על ים המלח (צילום: Yossi Zamir/FLASH90)

שינוע פלסטיק מרחבי הארץ לדרום

סוגיית השינוע של מוצרי פלסטיק מרחבי הארץ דווקא למתקן המיחזור של פצלי השמן בואכה ים המלח עלתה גם היא בוועדה. המחשבה שמשאיות יתחילו לנוע עם מוצרי פלסטיק או עם מכליות של נפט ברחבי הארץ הבעיתה חלק מחברי הוועדה.

ברא"מ ביקשו להרגיע שמרבית הפלסטיק יבוא מהמרכז ומהדרום, לא מהצפון הרחוק: "רוב הפסולת תגיע מהדרום ומהמרכז כי העלות שאנחנו נספוג אותה של ההובלה לא נוכל לספוג הובלה של משאיות מהצפון. כדאי לנו לקחת פסולת רק מהדרום ורק מאזורים של המרכז, וכשאני אומר מרכז, אני מעדיף מרכז דרום, כמה שיותר קרוב", אמר בדיון מנכ"ל רא"מ, ג'אק סבג.

אך נציגי המשרד להגנת הסביבה טענו שגם כאן, המידע שמספקים ברא"מ מתעתע ומשתנה תדירות.

"זה הבעיה שכל הזמן הדברים הם לא סופיים. הם מתנדנדים", קבלה נציגת המשרד ורד זיסו-כהן. "פעם אחת הוא אמר שהוא לוקח רק מהדרום והמרכז. אפע"ה (אתר הפסולת בדרום, א"ה) לא מקבל כמעט פסולת מדרום הארץ… הוא מגיע מצפון הארץ ברכבות… שנית, אנחנו קיבלנו בישיבות שהוא הציג שמקבל את זה ממתקני מיון ברחבי הארץ".

יו"ר הועדה דויד לפלר תהה: "אז את אומרת שמה שהוא אמר פשוט לא נכון". וזיסו-כהן ענתה: "זה פשוט לא נכון".

מישור רותם באזור ים המלח (צילום: גרינפיס)

ברא"מ מבהירים כי הנתונים המלאים בוא יבואו, לאחר שהתסקיר יושלם, לקראת תום 2021. בכוונת החברה להשקיע בתסקיר סביבה מלא, שקוף ויסודי, בשיתוף עם חברות בינלאומיות מוכרות. ובאמת, למה לא לתת לחברה שקיבלה רישיון חיפוש נפט, ועכשיו מבקשת לבצע תסקיר על חשבונה, את הצ'אנס לעשות זאת? מה הנזק שיכול להיגרם, מלבד זריקת כספם של המשקיעים במקרה שהפרויקט נדחה?

בן-חמו הסביר זאת בוועדה: "מהניסיון שלי, פרויקטים שמגיעים לשלב התסקיר בסוף מאושרים". גם במשרד להגנת הסביבה מכירים היטב את השיטה הזוחלת הזאת ונציג המשרד, ראש תחום אנרגיה וסביבה, ד"ר גיל פרואקטור, התריע גם משיטה מוכרת אחרת: רגולציה קשוחה בהתחלה – הקלות בהמשך.

"מה שאנחנו מבהירים מראש שיקרה, זה שיבואו היזמים הנכבדים האלה וכשיתברר להם שלא, אין להם היתכנות כלכלית, הם יבקשו הקלות בפליטות וברגולציה הסביבתית.

"מה שאנחנו מבהירים מראש שיקרה, זה שיבואו היזמים הנכבדים האלה וכשיתברר להם שלא, אין להם היתכנות כלכלית, הם יבקשו הקלות בפליטות וברגולציה הסביבתית"

מפעל בים המלח (צילום: אליעד איבס, גרינפיס)

"ולכן אני בא ואומר מעבר לצורך האסטרטגי למנוע פרויקטים כאלה שיסנדלו את ישראל וימנעו מהמשק לעמוד בהתחייבויות הבינלאומיות שלו, אנחנו מסתכנים בזה שיושקעו כאן מיליארד של שקלים, ותילי תילים של הבטחות על מקומות עבודה שלא יקרו.

"ואז יבואו היזמים הנכבדים ויבקשו מאיתנו עוד שנתיים או שלוש הקלות סביבתיות לזהם יותר, בתואנה שהם לא יכולים לעמוד ברגולציה הסביבתית, בגלל המשבר הכלכלי ובגלל מחירי הנפט שהם ברצפה".

"נייצר נפט מקומי מפסולת פלסטיק"

תגובת שותפות רא"מ: "אנחנו גאים להיות חלק מפתרון משבר הפלסטיק במדינת ישראל, ומשוכנעים כי כל מי שהבעיות הסביבתיות נמצאות בראש מעייניו יצטרף אלינו ולחזון שאנחנו מציגים.

"מדינת ישראל מתמודדת כבר שנים ארוכות, בחוסר הצלחה, עם מגיפת הפלסטיק. דו"ח של עמותת אדם טבע ודין קבע כי הישראלים מוציאים כ-2 מיליארד שקל בשנה על כלים חד פעמיים וכי 90% מהפסולת בחופי הים בישראל מקורה בפלסטיק.

"המתקן שתקים שותפות רא"מ באזור מישור רותם ייתן מענה מדי שנה לכ-200,000 טון פסולת פלסטיק המהווים כ-20% מפסולת הפלסטיק השנתית בישראל. המתקן של רא"מ, שיקום במרחק של כ-5 ק"מ ממטמנת אפעה, יקלוט בין היתר פסולת של שקיות, צינורות, מיכלים, כלים חד פעמיים, יריות חקלאיות וסוגי פלסטיק רבים נוספים בדרגת ניקיון נמוכה שלא ניתנת למיחזור רגיל.

"בעזרת טכנולוגיה מתקדמת, שפותחה בהשקעה של מאות מיליוני יורו וכבר פועלת בהצלחה באסטוניה, רא"מ תשלב פסולת פלסטיק ופסולת כריית פוספטים ותייצר נפט שישמש את התעשייה המקומית. אנחנו נייצר נפט מקומי מפסולת פלסטיק וכך נתרום לכלכלה מעגלית.

"בכל הקשור לפליטות גזי חממה, אותן ניתן למצוא בכל סוג תעשייה כיום ולהן, להבדיל מפליטות רעילות, אין סכנה בריאותית ישירה, אנחנו נמנע הטמנה של כ-200,000 טון פסולת פלסטיק מדי שנה ואת השריפות הפיראטיות שלה, האחראיות לפליטות רעילות ול- 60% מהפליטות המסרטנות באוויר.

"כחלק ממדיניות האנרגיה והסביבה של ישראל, ובהתאם להחלטת שרי האנרגיה והסביבה, נקבע כי התכנית של רא"מ תיבחן לאור קריטריונים סביבתיים שיקבע המשרד להגנת הסביבה. שותפות רא"מ ביקשה מהוועדה לתכנון ובנייה של מחוז דרום לקבל הנחיות להכנת תסקיר מקיף בנושא ההשפעה על הסביבה עבור הפרויקט.

"לשמחתנו, ההחלטה אושרה ברוב קולות מוחץ, המשרד להגנת הסביבה הכין את ההנחיות ואנו נמצאים בעיצומו של הליך הכנת התסקיר בימים אלה. אנחנו משוכנעים כי כל שאלה או סוגיה סביבתית שעלתה במהלך דיוני הוועדה יקבלו תשובות מקיפות ומספקות במסגרת התסקיר המקיף. אנו מציעים לכל גורם לו יש שאלה או הבהרה לגבי הפרויקט לחכות לתוצאות התסקיר הסביבתי ולקבל את כל התשובות המלאות לכלל השאלות.

"במהלך הדיון בוועדה המחוזית נציגי השותפות פרסו באופן מקצועי ומקיף את תוכניותיהם, ובניגוד לחששות המוקדמים הבהירו כי פסולת הפלסטיק לא תשונע מרחבי הארץ, אלא מאזור המרכז והדרום בלבד. כמו כן, הנפט שיופק במהלך התהליך יועבר לקצא"א שבאשקלון, כך שתנועת המכליות תוגבל לכבישים בודדים בלבד בדרום הארץ.

פסולת של בקבוקים ריקים על חוף ים המלח. נובמבר 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

"כמו כן פצלי השמן, המהווים פסולת מכריית פוספטים, בה נשתמש במהלך התהליך, נכרים גם כך במכרה פתוח במישור רותם באזור ייעודי לכרייה. באזור זה מבוצעת כרייה בפועל של מחצבים מזה עשרות שנים, והפרויקט ייתן מענה לבעיה הסביבתית של השארת פסולת הכרייה בשטח וימנע תופעות בעירה עצמית. הכרייה תהיה משולבת, וזאת בהתאם לדרישות הרגולציה הקובעת את סדרי הכרייה בין החברות.

"הטכנולוגיה המהפכנית אותה אימצה שותפות רא"מ מיושמת בהצלחה בחו"ל, תופעל לראשונה בישראל ותביא בשורה של ממש לשוק האנרגיה. כל השוואה של טכנולוגיה זו לטכנולוגיות המיושנות בהן נעשה שימוש בעבר באירופה או ניסוי שימוש בישראל חוטאות למציאות ונועדו לזרות מלח בעיניי הציבור.

"בתהליך הפירוליזה, בו משתמשת הטכנולוגיה שלנו, לא נעשה תהליך של שריפה וכך נחסכות פליטות גדולות לאוויר. תהליך זה עדיף מאלטרנטיבות אחרות לטיפול בפסולת הפלסטיק. במקביל, האפר שייווצר בסיום התהליך ישמש לשיקום מכרה וכתוסף לתעשיית המלט והבטון ואף כמצע חול לחתולים ולרפתות.

"בתהליך הפירוליזה, בו משתמשת הטכנולוגיה של רא"מ, לא נעשה תהליך של שריפה וכך נחסכות פליטות גדולות לאוויר. תהליך זה עדיף מאלטרנטיבות אחרות לטיפול בפלסטיק"

"אנחנו גאים בצוות המקצועי המוביל את הפרויקט שנבנה בעבודת נמלים מתוך ידיעה כי פרויקט לאומי שכזה צריך לכלול בתוכו את מיטב המומחים בתחום. בין אנשי הצוות נכללים בין היתר: ד"ר יעקב מימרן, לשעבר הממונה על הנפט והגז במשרד האנרגיה. ד"ר ישעיהו בר-אור, לשעבר המדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה. ח"כ איתן כבל, לשעבר יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת. אנשי צוות אלו, יחד עם אנשי צוות רבים נוספים, מובילים את החברה בדיונים מול ועדת התכנון, תהליך התסקיר ולאחר מכן בהקמת הפרויקט ותפעולו.

"שותפות רא"מ נמצאת בשליטת ג'ון קאסלה ורעייתו, כחלק מחזונו הכולל לפתח את שוק האנרגיה בישראל שהחל לפני שנים ארוכות. כל ניסיון לקשר בין הפרויקט לבין בני משפחה אחרים של קאסלה או לחברות כאלה ואחרות בישראל פסולות ומהוות הוצאת דיבה חמורה".

תגובת משרד האנרגיה: "ב-18 בפברואר 2020, הודיעו שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ והשר להגנת הסביבה בזמנו, זאב אלקין, כי לא יוענקו יותר רישיונות לחיפוש פצלי שמן. לצד זאת, בזמן קבלת ההחלטה היו שני רישיונות שניתנו בעבר, לגביהם נקבע שהם ייבחנו לפי הקריטריונים הסביבתיים, כפי שמגדיר המשרד להגנת הסביבה.

"במסגרת המדיניות שקבעו השרים, ביקש המשרד להגנת הסביבה מהיזמים לבצע את התסקיר המדובר, זאת, על מנת לבחון את כלל ההיבטים הסביבתיים הקשורים לפרויקט. את ההוראות לתסקיר, נתן כאמור, המשרד להגנת הסביבה ובהתאם לכך על היזמים לפעול".