מדכא לראות את סיבוב הפרסה שעשתה התקשורת בפרשת סלומון טקה.

סעיף האישום המסתמן נגד השוטר שירה בו אינו הריגה, למה מי מת? בקושי גרימת מוות ברשלנות, אולי סעיף משמעתי. טיפה לא ממושמע השוטר הזה, מי יורה לרצפה ככה? אני הייתי הולכת על הערה בתיק שלו על השחתת רכוש ציבורי. ושישלם על הבלטה, יעלה כמה שיעלה.

הראש מסתחרר מרוב פרטים על הקורבן, לא מי שחשבתם. תחשבו רגע מחוץ לקופסה, מדובר במערבון. הפשע משתולל ברחובות. שוטר טוב נתקל בעבריין עם קופת שרצים ומעבדת סמים שמקלל אותו בידיים חשופות וזורק עליו אבנים, הפושע בורח ונורה. כלומר הרצפה נורתה אבל הפושע נופל. תנו לי עכשיו מוזיקה של סרט פשע עם סוף טרנטינו.

המדיה שמתייחסת לראש ממשלה מושחת וכבד-תיקים כאל גזרת גורל – כולה מרמה והפרת אמונים – נעמדת על רגליה כשצעיר אתיופי נורה למוות ע"י שוטר. תוך יומיים תסמן אותו כעבריין אלים, תוך שימוש במידע מגמתי ששחררו 'מקורבים לחקירה'.

ולא סתם מידע אלא כזה שמטה דעת קהל. הוא כולל פרטים קשים על הצעיר (חשד לשימוש בגראס. וואו. סבתא שלי מוסרת אוי ויי) ועוד כמה תקריות שקיבלו נפח פלילי, וכבר יש לנו עילה להגדיר את הקורבן האומלל כעבריין שקיבל עונש קצת מוגזם, הוא בכל זאת מת, מצד שני לא יקלל עוד שוטרים ולא יזרוק אבנים ולא יברח. מצד שלישי הוא מת גמור ולא יגן על שמו.

לתקשורת סולם ערכים מתלהם ונגוע. ובאשר למשטרה, הכבוד היחיד שהיא מקפידה עליו אינו כבוד המת או חזקת החפות השמורה לשווים יותר מאתיופים, אלא הכבוד האבוד שלה עצמה.

עו"ד יאיר נדשי, פרקליטו של השוטר היורה, במסיבת עיתונאים (צילום: פלאש90)

תמורת הפרטים המסעירים מ'מקורבים' היא מקבלת מטרייה אווירית מהתקשורת הרעבה לכל בדל מידע בסערה הנוכחית שאחריה תגיע עוד סערה, שאז ירפו מסלומון טקה ויעברו הלאה, אין זמן. מפלצת הסערות נצחית ורעבה, ותמיד יש מי שירצה להאכיל ולאכול.

קחו את עמית סגל, כתב פוליטי ושופר תעמולה, גם הוא עמנו והוא מזועזע מהיחס המיוחד שקיבלו המפגינים האתיופים המיוחסים, VIP זה לא מילה. העיתונאי הכל כך מוטה שראשו נוגע באדמה שנתניהו דורך עליה מבכה את הטיפול הקשוח במפגינים המתנחלים אדוני הארץ ושותי התקציבים, עם שרים מקיר לקיר, ומעלה על נס את היחס המכיל להפגנות האתיופים האליטיסטים המפונקים. אני בדמעות כאן על הכתף של עמית.

השוטר היורה מאותרג מכל עבר, אפילו לא נעצר לחקירה, ישפוט הציבור ויכריע, כמקובל במקומותינו. המשטרה מדבררת את גרסתה, כלומר גרסתו, ורק המת- מת לגמרי, ובאשמתו. שווים ושווים פחות ולא שווים.

מייאש לראות איך מעשה נורא של ירי באזרח סוג ב', תגידו מה שתגידו, הופך באבחת ספין לטיול בפארק, אז מה אם מישהו מת. גם זה יעבור. הרי שכחתם כבר את החשוד הערבי באונס שנרקב חודשיים במעצר שווא, זה היה כל כך מזמן, שבועיים. זה נצח זה.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".

בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.

לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.

"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.