על השביתה הזו לא כותבים בכותרות הראשיות של העיתונים ולא שומעים עליה במהדורת החדשות. איש גם לא יוצא להפגין ברחובות או לספר את סיפורם של הנפגעים העיקריים מסכסוך העבודה הזה – כמאה בני ובנות נוער שהמדינה הוציאה מבית הוריהם ולקחה תחת חסותה, אך עתה מתנערת מאחריותה לגורלם.

מדובר בשבעה הוסטלים שמהווים בית לבני ובנות נוער שאינם יכולים להתגורר בבית הוריהם מסיבות של הזנחה, התעללות ומצבי סיכון אחרים. ההוסטלים מופעלים על ידי עמותת "אותות" עבור רשות חסות הנוער, האחראית על הטיפול החוץ-ביתי של נוער בסיכון.

אחרי חצי שנה של משא ומתן ושבועות של עיצומים, בימים האחרונים פתחו עובדי העמותה שמפעילים את ההוסטלים בשביתה. המדריכים, הרכזים והעובדים הסוציאליים – שמחזיקים בתפקיד המבוגר האחראי במסגרות האלה ונמצאים באופן קבוע עם בני הנוער בימים ובלילות – לא מגיעים למשמרות.

240 העובדים המאוגדים תחת ארגון כוח לעובדים מוחים על סחבת במו"מ מולם ועל תנאי העסקתם. לטענת מדריכי ההוסטלים, שכרם מסתכם ב-30 שקל לשעה – 88 אגורות בלבד מעל לשכר המינימום. לדבריהם, לתנאי ההעסקה יש השפעה ישירה על תחלופה גבוהה של העובדים במסגרות, שפוגעת גם בבני הנוער החוסים.

אוראל חסקל

"מאוד קשה לי שלא להתייצב למשמרת, כי אני יודעת שהנערות מחכות לי. אבל אני מזכירה לעצמי שהמאבק על תנאי ההעסקה שלנו הוא לטובתן", אומרת אוראל חסקל, בת 23, מדריכה בהוסטל נאות אביב, שבו מתגוררות 13 נערות במצוקה.

"אני נמצאת פה רק שנה אחת וכבר עזבו אותנו שלוש חברות צוות. הנערות כבר רגילות שעובדי הצוות עוזבים, ומתקשות לפתח אמון במדריכות חדשות. תחילה הן כועסות, ולוקח להן זמן לקבל אותן. עד שהן כבר יוצרות קשר ומפתחות מערכת יחסים, רוב הסיכויים שגם המדריכה שנקשרו אליה תעזוב".

דרוכים גם בלילה

בהעדר בית ומשפחה ותומכת, מדריכות ההוסטל הזה, כמו גם מדריכי הוסטלים אחרים, משמשים כאבא ואמא של בנות ובני הנוער. הם אלה שעוזרים להם לשמור על סדר יום, מספקים להם תמיכה רגשית, ומלמדים אותם את מיומנויות החיים.

"אני נמצאת פה רק שנה אחת וכבר עזבו אותנו שלוש חברות צוות. הנערות כבר רגילות שעובדי הצוות עוזבים, ומתקשות לפתח אמון במדריכות חדשות"

"אנחנו מעירות אותן בבוקר, שואלות לשלומן, משוחחות איתן ומספקות תמיכה רגשית. אנחנו אלה שרואות אותן, כי בבית הן היו שקופות, ואף אחד לא התעניין בהן. אנחנו יודעות מה הן אוהבות לאכול, ומלמדות אותן גם לבשל. אנחנו גם לוקחות אותן לרופא ולבית מרקחת אם יש צורך. זו עבודה שלא מתרחשת רק בין כותלי ההוסטל. הטלפון לא משתתק, והעט לא נופלת כשאני מסיימת משמרת.

כרמל סיביליה

"זו עבודה עם הלב, אבל יש בה הרבה התמודדות נפשית וקשה להסתדר כלכלית. ללא תגמול כלכלי ראוי קשה להישאר בתפקיד כזה לאורך זמן".

כרמל סיביליה, בת 27, היא מדריכה בבית דרור, הוסטל בתל אביב לבני ובנות נוער גאה, שנפלטו מבתיהם בשל האוריינטציה המינית או המגדרית שלהם. בשיחה עם זמן ישראל היא מספרת על הקושי במילוי תפקידה ועל היחסים עם הנערים והנערות.

"השביתה מערערת ומפחידה אותם. הם מפחדים שזה יגיע למצב שנעזוב אותם ומרגישים שהקרקע נשמטת להם מתחת לרגליים. מצד שני, הם יודעים שמגיע לנו תשלום מכבד על העבודה שאנו עושים, ותומכים במאבק שלנו במאה אחוז.

"אני למדתי לימודי תעודה במשך שנתיים בתחום הטיפול בדגש על מיניות, ואני נמצאת פה בשביל הנערים והנערות ביום ובלילה. בלילות אני מתמודדת עם מצבי מצוקה שונים. פתאום מישהו מתעורר עם התקף חרדה ואני צריכה להיות שם ולהרגיע אותו, או שיש דפיקה בדלת כי הגיע ילד חדש, שנמלט מהבית וצריך לקלוט אותו קליטת חירום להוסטל. אנחנו יודעים שייתכנו גם מצבים של ניסיונות אובדנות ופגיעה עצמית. אני תמיד נמצאת שם ערה ודרוכה בשבילם".

עבור עבודה במשמרות הלילה מקבלים המדריכים שכר זהה לזה שניתן ביום – 30 שקלים לשעה. עתה דורשים העובדים לעלות את שכר היום ל-35 שקל לשעה ואת שכר הלילה ל-43.75 שקל – 125% מהשכר השעתי היומי.

הוסטל אבני דרך לנוער להט"בי בחולון

שיבושים בעבודת הצוות

השיבושים בעבודת הצוות מתרחשים גם בהוסטלים מקום אחר תל אביב, אתנחתא בירושלים, בן גלים בהרצליה. נוסף לבית דרור, עוד שני הוסטלים לנוער הגאה משתתפים בשביתה – הגג הוורוד בתל אביב ואבני דרך בחולון.

"שלושת ההוסטלים מהווים מענה יחיד מסוגו עבור הנוער הגאה ללא עורף משפחתי בכל הארץ. זו הסיבה שנושא השביתה זוכה לתמיכה בקרב הקהילה הלהט"בית בישראל, אבל זו בערך תשומת הלב היחידה שהמאבק הזה מקבל", אומר יניב בר-אילן, דובר ארגון הכוח לעובדים.

"שלושת ההוסטלים מהווים מענה יחיד עבור נוער גאה ללא עורף משפחתי בכל הארץ. זו הסיבה שנושא השביתה זוכה לתמיכה בקרב הקהילה הלהט"בית בישראל, אבל זו בערך תשומת הלב היחידה שהמאבק הזה מקבל"

"לבני נוער בסיכון אין משפחות שיצאו לעשות רעש. הרי אם היינו משביתים את מערכת החינוך הכללית היה לזה סיקור נרחב והיו מוצאים פתרון מהר, כי להורים ודעת הציבור יש כוח. אף אחד לא נלחם בשביל בני הנוער האלה".

עו"ד שירן רייכנברג

בימים האחרונים, כאשר המדריכים לא הגיעו לחלק מהמשמרות נאלצו למלא את מקומם מנהלי ההוסטלים ועובדי ההנהלה של עמותת אותות, שהיא המעסיקה הרשמית של העובדים השובתים. גורם בעמותת אותות אמר לזמן ישראל כי העיצומים פוגעים קשות בסדר היום של ההוסטלים ובאמון של בני הנוער בצוות המטפל.

"חלק בלתי נפרד מהגישה הטיפולית שלנו היא סדר ויציבות בהוסטלים. בני הנוער תמיד יודעים מראש מה סדר היום שלהם ומי הם אנשי הצוות שנמצאים איתם בכל רגע נתון. השיבושים מערערים אותם ואת ההליך הטיפולי שהם עוברים. מצד אחד הם לומדים פה שיעור בדמוקרטיה, מצד שני מדובר בחיים שלהם. חלקם לא מבינים מדוע הם ננטשים ושואלים שאלות כמו – האם האהבה אלינו נמדדת בכסף? האם כל מה שאתם עושים בשבילנו נמדד רק בשכר?

"אין לנו ספק שמגיע לאנשי הצוות לקבל יותר שכר עבור העבודה החשובה שהם עושים, והיינו שמחים לקבל את הכספים ממשרד הרווחה ולהעביר אותם לעובדים. אבל אנחנו נמצאים כעת מול שוקת שבורה, כי אין לנו יכולת להציע יותר ממה שכבר הצענו. בלא התערבות של משרד הרווחה, אם השביתה תימשך, אנו חוששים מאוד מסכנת סגירה של ההוסטלים האלה, והתמוטטות העמותה".

העמותה נמצאת תחת הסכם קיבוצי עם העובדים שנחתם בשנת 2016, ותוקפו פג בסוף יוני 2020. החל מתאריך זה הוכרז על סכסוך עבודה. משא ומתן בין "הכוח לעובדים" לבין העמותה הגיע למבוי סתום לפני כשלושה שבועות.

הוסטל הוסטל אבני דרך לנוער להט"בי בחולון

"השתיקה של משרד הרווחה רועמת"

העמותה פנתה לממונה על המעונות בחסות הנוער וגם למנכ"ל משרד הרווחה, אך תשובתם העיקרית הייתה כי בתקופה קשה זו לא ניתן לפתוח את כלל ההסכמים עם העמותות המפעילות, ולתקצב אותם בצורה שונה.

התכתבות ווטסאפ עם שר הרווחה איציק שמולי (צילום מסך)

"עצם העובדה שמשרד הרווחה מעביר את כל נושא הטיפול בנוער לגופים חיצוניים כמו עמותות, מה שמאפשר לו להתנער מאחריות, ועצם העובדה שבמשך שנים הוא מתקצב את המסגרות בתקצוב חסר, מצביעה על מדיניות המשרד בכל הנוגע לנוער בסיכון", אומר בר-אילן.

העובדים השובתים יצרו קשר ישיר עם שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים איציק שמולי. השר השיב בניסוח הבא: "ננסה לבחון כיצד ניתן לסייע בפתרון המשבר, אם כי עקרונית פורמלית אין לנו מעמד מיוחד בקשר ביניכם לבין המפעיל (העמותה)".

"השתיקה של משרד הרווחה ורשות חסות הנוער במקרה הזה רועמת", אומרת לזמן ישראל ד"ר עו"ד שירן רייכנברג, מהקליניקה לזכויות הילדים ונוער באוניברסיטה העברית שבמשך שנים מלווה בני נוער החוסים במסגרות של רשות חסות הנוער, ומכירה מקרוב את פועלה של עמותת אותות.

"בני הנוער משלמים מחיר כבד מאוד על סחבת וחוסר התערבות של המשרד. אני יודעת שהעמותה מצדה מכירה בערך העובדים שלה, במסירות שלהם והייתה שמחה לשלם להם יותר אם היה לה את התקציב. זו עמותה שמשקיעה בעובדים עם הכשרות וימי עיון. זו עמותה עם הרבה ניסיון וידע ושנים של עבודה בתחום. מצד שני גם "הכוח לעובדים" צודקים בכך שהם רוצים לקדם את זכויות העובדים. מי שאמור היה להושיב את הצדדים, לגרום להם להבנות ולתת את המענה הסופי זה כמובן משרד הרווחה".

תגובת משרד הרווחה: "מדובר בסכסוך עבודה בין עובדי המסגרות לעמותת אותות. המשרד עומד במלוא התחייבויותיו ומעבר לכך במסגרת המכרז.

"המשרד רואה לנגד עיניו את טובת הנערים השוהים במסגרות ואחראי לכך שהם לא ייפגעו, ועל כן ההכרח לפתור את הסכסוך מצוי בראש סדרי העדיפויות של המשרד, ומטופל אישית על ידי המנכ"ל. גם השר ביקר עד כה בכמה וכמה מסגרות שמפעילה העמותה שם עלה, בין היתר, גם נושא זה. לאחרונה אף הגישה העמותה הצעה משופרת, גם בזכות מעורבות זו.

"יודגש כי בשנה שבה אין תקציב מדינה, גם אם המשרד היה רוצה בכך, אין שום דרך משפטית ותקציבית לשנות את התעריפים של הגופים המפעילים, ביניהם עמותת אותות והסכסוך חייב להיפתר בין הצדדים".

איציק שמולי, שר הרווחה (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)