לפני שנתיים ושלוש שנים, כשהעולם חווה גאות כלכלית וממשלת ישראל נהנתה מעודפים תקציביים, יזמו חברי כנסת, פקידים וארגונים חברתיים שורה של רפורמות ופרויקטים, הצעות חוק ותוכניות לביצוע, שנועדו לשפר את החיים של אזרחי המדינה. אלא שאז החלו מערכות הבחירות, ובמשך שנה וחצי, מנובמבר 2018 עד מרץ 2020, הממשלה וכנסת ישראל לא תפקדו. חוקים שהיו בשלבי חקיקה נתקעו ותוכניות שאושרו לא בוצעו בשטח.
פרוץ מגפת הקורונה הביא להקפאת רוב היוזמות לשיפור החיים, כולל אלה שהיו יכולות לסייע מאוד לאוכלוסייה שבסיכון ולנפגעי המשבר הכלכלי והחברתי, ואלה שכבר אושרו ולא יצאו לפועל בגלל שהמדינה פעלה בלא תקציב.
עם פיזור הכנסת מבלי לאשר תקציב ל-2021, ומבלי שהיוזמות החשובות יושמו, חזרנו לכתבה שפורסמה באוקטובר 2019 בזמן ישראל על שורת רפורמות חברתיות שנדחו במשך שנים, התקרבו לאישור בממשלה ובכנסת ב-2018 והתעכבו שנה נוספת בגלל שתי מערכות הבחירות של אותה שנה.
חמש מתוך שש התוכניות עדיין תקועות, ויישארו תקועות עמוק לתוך 2021, עד לסיום הלופ האינסופי של מערכות הבחירות, הרכבת ממשלה וכנסת, ואישור תקציב המדינה. מאחורי הרפורמות התקועות ניצבים אלפים מאזרחי מדינה, מקרב האוכלוסיות הפגיעות ביותר בחברה ששנה אחר שנה לא מקבלות מענה, ולא ברור מתי ואם בכלל יטופלו.
1
העלאת קצבאות הבטחת הכנסה לקשישים
מצבם של קשישים עניים בישראל הוא הגרוע בכל המדינות בארגון ה-oecd. קשישים משני העשירונים התחתונים חיים מכ-3,000 שקל בחודש. השלמת הכנסה לקשיש שאין לו הכנסה פרט לקצבת הזיקנה מגיעה כיום לגובה של 3,450 שקל לחודש, ולזוג קשישים עד ל- 5,450 שקל. עוד לפני מגפת הקורונה שררה במערכת הפוליטית הסכמה על הצורך להעלות את קצבאות הזיקנה, ושרים וח"כים הפריחו לאוויר הבטחות להעלות אותן לסכומים שונים.
שר האוצר לשעבר, משה כחלון, הבטיח ב-2018 להעלות את ההכנסה המינימלית של קשיש בודד ל-4,400 שקל בחודש ושל זוג ל-6,000. מפלגת "גשר" של אורלי לוי אבקסיס, כיום השרה לחיזוק וקידום קהילתי, הבטיחה לפעול להעלאת קצבאות הזקנה ל-6,000 שקל ליחיד ול-9,000 שקל לזוג.
הממשלה החלה להכין תיקון לחוק האזרחים הוותיקים בהתאם להצעתו של כחלון ב-2018, בעלות של כשלושה מיליארד שקל בשנה. אך הכנסת פוזרה והיוזמה התמוססה לפני שההצעה הוגשה. וכך, במקום להפוך לחוק, הפכה התכנית להבטחת בחירות.
הממשלה החלה להכין תיקון לחוק האזרחים הוותיקים ב-2018, בעלות של כ-3 מיליארד שקל בשנה. אך הכנסת פוזרה והיוזמה התמוססה לפני שההצעה הוגשה. וכך, במקום להפוך לחוק, הפכה התכנית להבטחת בחירות
מאז פרצה מגפת הקורונה, שקשישים ואוכלוסייה מבוגרת הם קורבנותיה הקשים ביותר. המשק הושבת כדי להאט את התפשטות המגפה, בעיקר כדי להגן על אותה אוכלוסייה, בעלות של מאות מיליארדי שקלים שנגרעו מהתוצר, ועשרות מיליארדים מתקציב המדינה. הממשלה ממילא לא הכינה תקציב לשנה הנוכחית והבאה, וההבטחות שהתקציבים הללו יכללו העלאה של תקציב הזיקנה נשכחו כלא היו.
2
העלאת קצבאות הנכות
בספטמבר 2017, לאחר מאבק ארוך וקשה שכלל הפגנות סוערות, חסימות של צירי תנועה מרכזיים ושביתות רעב נחתם הסכם בין ארגוני הנכים, ההסתדרות והממשלה. בהסכם נקבע כי קצבאות הנכים הזעומות יעלו מ-2,342 שקל ל-4,050 שקל בחודש, ויעודכנו בעתיד לפי השכר הממוצע במשק. עוד נקבע כי הקצבה לא תקוזז יותר משכרם של נכים שעובדים ומשתכרים עד 4,300 שקל. עלות הגדלת הקצבאות הוערכה אז בתוספת תקציב של כ-4 מיליארד שקל לשנה.
ואולם, ההסכם הזה לא כובד על ידי נתניהו ושריו. אמנם הממשלה העבירה בתחילת 2018 חוק להעלאת קצבאות הנכים, אבל החוק היה שונה מזה שהובטח לנכים, והקצבאות החודשיות עלו ל-2,812 שקל בלבד.
בהמשך היו אמורות לקום ועדות שיקבעו "פעימות" נוספות להגדלת הקצבאות עד הגעה ליעד של 3,700 שקל לחודש, אך הממשלה לא התחייבה מתי יתקיימו ה"פעימות" הללו. בנוסף, הסכום שנכה יכול להשתכר מבלי שיקוזז מקצבתו הועלה ל-3,700 שקל בלבד, וגם הצמדת הקצבה לעליית השכר הממוצע במשק נדחתה.
בארגוני הנכים הגיבו לחוק המקוצץ בזעם. חלקם חזרו להפגין ברחובות ולחסום כבישים, אבל בגלל ש"נחתם הסכם" ונחקק חוק, הציבור הפסיק להזדהות איתם. ארגונים אחרים הגיעו לכנסת וניסו להוביל מהלך להעלאה משמעותיות יותר בקצבאות הנכים באמצעות חקיקה – אך לא הצליחו בכך בגלל הבחירות. בסופו של דבר, יצאה לפועל רק פעימה אחת, ב-2019, שהעלתה את הקצבה לסכום של 3,131 שקל לחודש.
ההסכם קבע כי קצבאות הנכים יעלו מ-2,342 שקל ל-4,050 שקל בחודש, אך הוא לא כובד על ידי נתניהו ושריו. החוק שעבר ב-2018 היה שונה מזה שהובטח לנכים, והקצבאות עלו ל-2,812 שקל בלבד
לאחר הרכבת הממשלה הנוכחית, ואחרי מאבק, העבירה הממשלה לנכים באוקטובר השנה מענקים חד-פעמיים של 1,140-1,900 שקל לחודש. המענקים, שעלותם הכוללת הגיעה למיליארד שקל, הוצגו כ"יישום זמני של הפעימה השנייה" של העלאת הקצבאות. היישום הקבוע של הפעימה השנייה – תוספת של 190 שקלים בחודש, עד לסכום של 3,321 שקל לחודש, נדחה עד שייקבע תקציב קבוע למדינה, והפעימות הבאות נדחו עד להודעה חדשה.
יו"ר מטה מאבק הנכים, נעמי מורביה, מסרה לזמן ישראל באוקטובר שעבר: "'השורה התחתונה של השקרנות, הפרת ההסכמים, הספינים השקופים ואטימות הלב של הממשלה היא שהנכים עדיין צריכים לבחור בין אוכל לתרופות". כיום היא אומרת בקול סדוק: "אתה יכול להעתיק ולצטט שוב את מה שאמרתי לך לפני שנה, מילה במילה, כלום לא השתנה".
3
פיקוח על החינוך לגיל הרך
ישראל היא מהמדינות היחידות בעולם המפותח שאין בהן פיקוח על החינוך לגיל הרך. התוצאה היא מקרים רבים של הזנחה והתעללות בילדים, מבלי שאף גוף ציבורי לוקח על אירועים אלה אחריות ומנסה למנוע.
בקיץ 2018, בעקבות הסערה הציבורית על מות התינוקת יסמין וינטה, שעברה התעללות בפעוטון בפתח תקווה, הוכנה ואושרה במהירות הצעת חוק לפיקוח על הפעוטונים, שהגישו חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון (אז במפלגת כולנו, כיום בתנועת "תקווה חדשה") וקארין אלהרר (יש עתיד). ההצעה הפכה להצעת חוק ממשלתית ועברה את כל תהליכי החקיקה עד שנכנסה לתוקף ב-1 בספטמבר 2019.
יישום החוק היה כרוך בהקמת מערך שיפקח על יישומו של החוק, וכחלק מכך התקנת תקנות עבודה ותקצוב של המערך – תוספת חד פעמית של 5.2 מיליארד שקל ותוספת קבועה של 2.6 מיליארד. אבל מאז הממשלה לא הכינה את התקנות ולא העבירה את התקציב.
תוספות התקציב שתאפשר את יישום התוכנית נועדה להיכלל בתקציב המדינה ל-2020, אבל התקציב טרם אושר, הוא לא יאושר בחצי השנה הקרובה, וספק רב מאוד אם יכללו בו תוספות תקציב כלשהן.
אחרי הבחירות האחרונות החלו להכין במשרדי האוצר והעבודה והרווחה את התקנות המעשיות המפורטות שיאפשרו את יישום החוק לאחר שיתוקצב. אבל הנתק בין השרים איציק שמולי וישראל כץ והכאוס בצמרת משרד האוצר עיכב את הדיונים על התקנות.
רק שלשום (יום שני) התקיים דיון בוועדה לזכויות הילד של הכנסת שבו התקנות הובאו לאישור הוועדה, במטרה לאשר אותן סופית עוד לפני הבחירות. יו"ר הוועדה, ח"כ יוסף ג'בארין, אמר אתמול: "קיבלנו את התקנות רק בלילה. עדיין לא הבנו את עמדת האוצר בנוגע לסוגיות המשפטיות והתקציביות. אני מקווה שהסוגיות המשפטיות והתקציביות באשר לעמדת האוצר ייפתרו כבר ביממה הקרובה ונוכל להצביע עד סוף השבוע".
עו"ד אחז אגם, ששימש כיו"ר ועד ההורים הארצי של ילדי הגנים, אמר לזמן ישראל באוקטובר 2020 על העיכוב ביישום החוק: "יש דברים שמדהים שלא היו קיימים כבר עכשיו. מטפלות שנתפשו מתעללות בילדים חזרו לעבוד עם ילדים, כי אין פיקוח. מטפלות וגננות לא חויבו לעבור השתלמות עזרה ראשונה. פעוטות ותינוקות נחנקים, מקיאים ונפגעים ואיש לא מחויב לטפל בהם. אנחנו צועקים ודורשים בכל הכוח שהדברים הבסיסיים שכבר אושרו בחוק יקרו".
מאז עברו שנה וחודשיים, ואותם דברים בסיסיים טרם קרו. אגם אמר השבוע: "מסתבר שגם בתקופה הזאת, המחיר של חייהם, ביטחונם, חינוכם ואושרם של הילדים שלנו הוא הנמוך ביותר. שוב ושוב מעדיפים להוציא הוצאות על דברים אחרים במקום על הילדים".
"מסתבר שגם בתקופה הזאת, המחיר של חייהם, ביטחונם, חינוכם ואושרם של הילדים שלנו הוא הנמוך ביותר. שוב ושוב מעדיפים להוציא הוצאות על דברים אחרים במקום על הילדים"
השבוע הצהירה ענת דייגי, אמו של דוד דייגי שמת ב-2017 בפעוטון, ויו"ר פורום "הורים למען אחריות מלידה": "הורי הגיל הרך מחכים לתקנות כבר מסוף 2018. משרדי האוצר, העבודה והרווחה גוררים רגליים ולא מאשרים את התקנות. העובדות הללו לא ינחמו את ההורים הבאים שבנם ייפגע".
ח"כ אלהרר אמרה אתמול בעקבות הדחייה הנוספת בהצבעה: "הממשלה הכושלת לא מפספסת אף הזדמנות להפקיר את ילדינו, וגם היום, אחרי שנתיים של מאבק להבאת התקנות לחוק הפיקוח, נראה שהכנסת שוב תתפזר מבלי לאשר את התקנות, מה שישאיר את ילדינו ללא הגנה גם בשנה הבאה".
4
יישום התוכנית לצמצום האלימות במשפחה
מאז תחילת 2020 נרצחו בישראל לפחות 20 נשים ותינוקת בידי קרובי משפחתן. בשנים 2018-2019 נרצחו לפחות 28 נשים בידי קרוביהן. המספרים הללו הם טיפה בים מתוך כלל מקרי האלימות במשפחה, בעיקר של גברים כלפי נשותיהם והורים כלפי ילדיהם. ההערכה היא שבישראל היו 200 אלף נשים מוכות עוד לפני הקורונה, ושכיום יש 400 אלף, בנוסף למאות אלפי ילדים מוכים.
בקיץ 2017 אישרה הממשלה תוכנית לצמצום האלימות במשפחה. התכנית כוללת הקמת רשות ממשלתית למאבק באלימות במשפחה שתתאם בין רשויות הרווחה, בריאות הנפש והמשטרה; הרחבת המרכזים לטיפול בגברים אלימים; הקמה והרחבה של מקלטים; גיוס עובדות סוציאליות דוברות ערבית, רוסית ואמהרית; שיקום תעסוקתי לנפגעות; חינוך נגד אלימות ואיזוק אלקטרוני על חשודים בה.
התוכנית אינה נדרשת לאישור הכנסת. עלות יישומה נאמדת ב-50 מיליון שקל לשנה בלבד במשך 5 שנים (250 מיליון שקל במצטבר). התכנית בוצעה באופן חלקי מאוד, כיוון שמרבית התקציב הנדרש ליישומה לא הועבר. במשך השנים 2019-2018 הממשלה העבירה רק 43 מיליון שקלים ליישום התוכנית, מתוך 100 מיליון שהייתה אמורה להעביר.
כבר בקיץ 2018 פורסמו כתבות על העיכוב בתקצוב התכנית, נערכו הפגנות והתקיימו דיונים מיוחדים על הנושא בכנסת. בנובמבר 2018, בעקבות המחאה, הבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הממשלה "תגבש תכנית חירום לאומית לטיפול באלימות במשפחה". לא ברור אם נתניהו התכוון לאישור מחדש של התכנית שכבר אושרה או לכתיבת תכנית חדשה, אבל אז נפתחה מערכת הבחירות הקודמת – ומאז, שני הדברים לא קרו.
מאז פרוץ מגפת הקורונה חל גידול של 400% במספר התלונות של נשים וילדים על אלימות במשפחה, בגלל השהות הצפופה בבתים והאבטלה הגואה. נשים וילדים בסיכון סולקו ממוסדות בזמן הסגרים, והמקלטים לנשים מוכות התמלאו עד אפס מקום.
והתוכנית לטיפול באלימות במשפחה עדיין לא יושמה. בספטמבר התקיים לראושנה דיון של ועדת המשנה למעקב אחר ביצוע תקציבי בתוכנית. יו"ר הוועדה, ח"כ תמר זנדברג, אמרה בדיון כי: "משנת 2017 עד היום הועברה רק 'הקוביה' הראשונה, 50 מיליון שקלים, ליישום התוכנית, ושם נעצרנו".
מפרוץ המגפה חל גידול של 400% בתלונות על אלימות במשפחה. נשים וילדים בסיכון סולקו ממוסדות בזמן הסגרים, ומקלטים לנשים מוכות התמלאו עד אפס מקום. התוכנית לטיפול באלימות טרם יושמה
איריס פלורנטין סמנכ"לית בכירה וראש מנהל לשירותים חברתיים במשרד העבודה, הרווחה ציינה באותו דיון שכל 50 מיליון השקלים שהועברו נוצלו עד תום. נתנאל אשרי, רפרנט רווחה במשרד האוצר, אמר: "התוכנית המקורית לא קיבלה אישור פרטני ותקציבי מהממשלה. אנחנו מקווים שהתקציב יגיע בצורה מסודרת לצרכים האינסופיים שנדרשים בשטח".
בסוף נובמבר, בדיון על התוכנית בוועדת הכספים, עדיין נאמר על ידי נציגי משרדי האוצר והרווחה כי התוכנית פועלת באופן חלקי מאוד באמצעות אותה תוספת תקציב יחידה של 50 מיליון שקלים. נציבי האוצר אמרו בדיון: "התוכנית אמורה להיות מתוקצבת החל מ-2017 ב-50 מיליון שקל בכל שנה. אנחנו נדרוש להוסיף תוספת כזאת בבסיס התקציב לשנים 2020 ו-2021 כאשר התקציב יאושר".
יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני לא הסתפק בכך, ואמר: "אנחנו דורשים תקצוב עכשיו כדי שהתוכנית תצא לפועל, לא אחר כך. אנחנו דורשים שתעבירו מידית 100 מיליון שקל. אם בסיס התקציב הבא לא יכלול 50 מיליון שקל לתוכנית, לא נאשר אותו". כל הח"כים שנכחו בדיון הביעו הסכמה עם דבריו. בפועל, לא בוצעה העברה, ותקציבי המדינה ממילא לא אושרו.
הפעילה החברתית לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלע ז"ל, שנרצחה בידי בעלה, התראיינה לאחר הרצח של אחותה בטלוויזיה וברדיו ואמרה: "זה יכול היה להימנע אם התכנית הלאומית נגד האלימות כלפי נשים שאושרה, והמדינה לא העבירה לה את הכסף, הייתה יוצאת לפועל. למה הם מחכים?"
בן עמי אמרה אתמול לזמן ישראל: "אם היו נרצחים 20 ישראלים בשנה ונפגעים מאות אלפים בפעולות טרור, היית רואה מיד פעולות נחרצות של הממשלה. אבל כשמדובר באלימות נגד נשים וילדים עוברים על כך לסדר היום. הרי יש פתרונות, יש לנו את המוחות הטובים ביותר ויש תוכניות שיכלו לאפשר לטפל באלימות נגד נשים באותה רצינות שמתייחסים לטרור, או לקורונה. וגם זה חיי אדם".
לדברי בן עמי: "הדפוסים של אלימות נגד נשים וילדים הם קבועים ולכן אפשר לזהות אותם ולטפל בהם. אם הדברים היו מטופלים כמו שצריך והתוכנית לטיפול באלימות הייתה מיושמת בזמן ייתכן שאחותי מיכל הייתה עדיין בחיים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם