ישראל הזדעזעה לפני שלוש שנים כאשר מאיר אפרים גולדשטיין, בן 34, נמצא משוטט בשכונה בטבריה כשהוא אוחז בידו את ראשה הכרות של אשתו, אדל.

המקרה של גולדשטיין, שבהסתכלות פסיכיאטרית נקבע כי לא היה אחראי למעשיו, התרחש שלושה חודשים בלבד לאחר שנדב סלע, תושב מגדל, רצח את אשתו דור כרסנטי-סלע, בת 23 ואת שני בניהם, יוסף, כמעט בן שנתיים, ובנימין, בן 8 חודשים, וכן את בן השכנים, נחמן עתיה בן ה-11, בבית המשפחה. במאי 2018 סלע נידון ל-4 מאסרי עולם על מעשי הרצח ולעוד 10 שנים על ניסיון לרצח.

צילית יעקובסון, יושבת ראש עמותת "בת מלך", שמפעילה את שני המקלטים היחידים בארץ לנשים מוכות מהמגזר הדתי והחרדי, הלכה לנחם את הוריה של אדל, שהייתה בת 33 במותה. "הם אמרו לי, 'אם היא רק הייתה יודעת לאן לפנות. לא הבנו את הסכנה שהיא חיה בה'", נזכרת יעקובסון. "זה הכה בי חזק".

שני האירועים היוו תזכורות איומות לתופעה של רצח נשים בישראל – כ-20 בשנה מ-2011 ועד היום (בממוצע), מכל המגזרים, בידי אנשים הקרובים אליהן, כך על פי החשבון הקודר שמנהל עיתון הארץ.

דור כרסנטי-סלע נרצחה בידי בעלה, יחד עם בניה יוסף ובנימין, ב-28 בינואר 2017 (צילום: פייסבוק)

השנה התרחשו שני מקרי רצח דומים, שניהם בינואר. ואז, בדיוק כשהכתבה הזאת עמדה להתפרסם, אישה בשנות השלושים לחייה נמצאה מתה בחדר מדרגות בבניין בחולון, ועל פי הדיווחים בתקשורת, החשד הוא כי היא נרצחה בידי בעלה.

אנשי מקצוע המתמחים בתחום יודעים שיש עלייה באלימות ביתית בתקופות שבהן משפחות מבלות זמן רב ביחד, למשל בחגים. כמה נשות מקצוע ששוחחתי איתן השתמשו באנלוגיה של סיר שמגיע לנקודת רתיחה בזמן המשבר הנוכחי.

מגפה עולמית

ישראל איננה לבד. מדינות בכל העולם מדווחות על גידול בפניות לעזרה בשבועות האחרונים. מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, דיבר על כך בתחילת החודש שעבר.

בהמשך החודש, משטרת ישראל – שהיא בדרך כלל הכתובת הראשונה שנשים פונות אליה אם הן חשות בסכנה מידית – דיווחה על עלייה של 16% בפניות נשים מאז תחילת התפרצות הקורונה (לא היה בידה למסור נתונים מעודכנים יותר). על פי ההערכות, המספרים האלה אינם מגלים את ההיקף האמיתי של התופעה.

Peace is not just the absence of war. Many women under lockdown for #COVID19 face violence where they should be safest: in their own homes.

Today I appeal for peace in homes around the world.

I urge all governments to put women's safety first as they respond to the pandemic. pic.twitter.com/PjDUTrMb9v

— António Guterres (@antonioguterres) April 6, 2020

לדבריהם, נשים שכבר נמצאות במערכות יחסים מתוחות ממילא, שתקועות עכשיו בבית עם הילדים מסביב לשעון ומתמודדות עם לחץ כלכלי ועם הסכנה לאבד את מקום העבודה שלהן, וכל זה נוסף על החשש מפני הווירוס עצמו, ודאי מתקשות לחייג למשטרה או לרווחה בזמן שהבעלים שלהן נמצאים בסביבה.

הן אינן יכולות להימלט ללימודים, לעבודה, לקניות או למפגש עם חברות. וכשבתי הספר מושבתים והילדים בבית, אי אפשר להגן עליהם מפני הצעקות. בעלים שנוטים לאלימות עשויים כעת לפקח, להתלונן ולהתרגז על כל צעד שעושה כל אחד מבני הבית בניסיון לפצות על אבדן השליטה שהם חשים בגלל המצב.

אורית סוליציאנו (צילום: פייסבוק)

אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, מספרת על עלייה של 50% בתקשורת בצ'ט אונליין. על פי מחקרים, בזמני שגרה, אחד מכל 5 ילדים בישראל עובר התעללות מינית, בדרך כלל על ידי קרוב משפחה, אומרת סוליציאנו. נתונים ממדינות המערב בכלל מעידים כי אחת מכל 5 נשים נאנסת במהלך חייה, ואחת מכל 3 חוות צורה מסוימת של תקיפה מינית.

"היו תלונות על ניצול מיני של ילדים ברשת", אומרת סוליציאנו. "למשל, ילדה שהחליפה תלבושות נפלה קרבן לפדופיל. יש ילדים שלהורים שלהם אין זמן בשבילם בזמן הסגר, אז הם מסתגרים בחדר ומחפשים תשומת לב במקום אחר".

"היו תלונות על ניצול מיני של ילדים ברשת. למשל, ילדה שהחליפה תלבושות נפלה קרבן לפדופיל. יש ילדים שלהורים שלהם אין זמן בשבילם בזמן הסגר, אז הם מסתגרים בחדר ומחפשים תשומת לב במקום אחר"

בחודש שעבר, הפניות למוקד 105, שמאפשר לילדים, לבני נוער ולהוריהם לדווח על ניצול מיני ברשת, זינקו ב-50%. בדף הפייסבוק "נתפסו על חם" אפשר לראות תיעוד מקרים של התנהגות פדופילית אונליין בזמן אמת.

מקצוע "לא חיוני"

בתחילת התפשטות הקורונה לא היה טיפול מסודר בנושא, היות שרוב העובדים הסוציאליים לא נכללו ברשימת בעלי המקצועות החיוניים שהורשו להמשיך לעבוד. הרשויות המקומיות שלחו רבים מהם לחל"ת, ולאיגוד העובדים הסוציאליים נדרשו כמה שבועות כדי לשנות את דעתם של מקבלי ההחלטות.

עכשיו משחזרו לעבוד, הם מאיישים את המחלקות המטפלות באלימות במשפחה ברשויות המקומיות. 14 המקלטים לנשים הפזורים ברחבי המדינה פועלים כעת בתפוסה ממוצעת של 90%, וקווי הסיוע של עמותות שונות מקבלים שטף פניות.

המקלטים הם הפתרון הקיצוני ביותר עבור נשים שחשות כי הן וילדיהן נתונים בסכנה. הן צריכות לוותר על שגרת החיים שלהן, לעבור לעיר אחרת ולנתק את ילדיהן מבתי הספר ומהחברים שלהם. כל אחת מהמשפחות מקבלת חדר משלה, והן משתמשות בחדר אוכל משותף ובמתקנים משותפים אחרים.

נעמי שניידרמן היא המנכ"לית של עמותת "אישה לאישה", שמפעילה מקלט ודירות מעבר לנשים מוכות. במקלט זה ביקרו ראש הממשלה בנימין נתניהו ואשתו שרה ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים ב-2018. לאחר שאמר שהביקור "השפיע עליו", נתניהו כינס ועדת שרים למאבק באלימות נגד נשים, אבל לאחריה, לדברי אנשי מקצוע שונים מהתחום, לא ראו תוצאות.

נעמי שניידרמן, "אישה לאישה" (צילום: Courtesy)

שניידרמן אומרת שלא פשוט לשמור על ריחוק חברתי בין קבוצות של עד 12 משפחות עם ילדים שאינם נמצאים במסגרות הרגילות, בשעה שכולן מתגוררות יחד במבנה סגור. המשפחות אוכלות את ארוחותיהן במשמרות, ורבים מהמפגשים הטיפוליים מתקיימים דרך הזום. המתנדבות חוות "כאב לב גדול".

"המקום הזה מבוסס על קרבה ואינטראקציות אנושיות. התגובה האינטואיטיבית כלפי אישה שמגיעה לכאן היא לחבק אותה, אבל עכשיו אנו לא יכולות לעשות זאת", אומרת שניידרמן. "אנחנו מדברים על משפחות שחוות משבר בתוך משבר. הרקע הוא של פוסט-טראומה, והסגר מוסיף לסטרס של האימהות והילדים".

"המקלט הזה מבוסס על קרבה ואינטראקציות אנושיות. התגובה האינטואיטיבית כלפי אישה שמגיעה לכאן היא לחבק אותה, אבל עכשיו אנו לא יכולות לעשות זאת. אנחנו מדברים על משפחות שחוות משבר בתוך משבר"

משפחות שחשבו לעזוב את המקלט השהו את תכניותיהן. משפחות חדשות שמגיעות נדרשות לשהות 14 יום בבידוד. "זה לא תורם לכל הגישה הטיפולית ולתהליך השבת העצמאות והכבוד העצמי. זה כמו להיות בכלא, רק בתנאים טובים יותר", אומרת שניידרמן. כדי לשפר את המצב, משרד הרווחה וארגון ויצו שקדו יחד על פתיחת מתקן מיוחד עבור נשים שצריכות לשהות בבידוד זמני.

עמותת "אישה לאישה" מטפלת כעת ב-16 משפחות המתגוררות בדירות מעבר בקהילה. "הרבה מהנשים עובדות בעבודות כמו ניקיון, ולא זכאיות לדמי אבטלה", אומרת שניידרמן. "חלקן לא עבדו מספיק זמן כדי להיות זכאיות. אנו מגייסות כספים ומנסות לעזור. זה יכול להיות מאבק בשבילן גם בזמנים טובים יותר".

דינה חבלין דהן, יושבת ראש פורום העמותות המפעילות מקלטים, אומרת כי "זה אולי יישמע מוזר, אבל הנשים במקלטים הן בנות מזל, בייחוד בתקופה הזאת. הן נמצאות במקום מוגן ובטוח. הילדים שלהן מועסקים במשך שעות רבות במהלך היום. יש להן אוכל וכל מה שהן צריכות מבחינה פיזית. הן במצב הרבה יותר טוב מאשר קרבנות אלימות שסגורות עכשיו בבית יחד עם המתעללים".

בעיה חוצת מגזרים

חבלין דהן, שמנהלת את אחד משני המקלטים המעורבים לנשים יהודיות וערביות, סבורה שלאחר תקופה ראשונית של לחץ גדול בעקבות התפרצות הקורונה, הדיירות נכנסו לשגרה ו"לתקופת רגיעה" שבה הציפיות שלהן הן שונות.

"הרבה דברים פשוט לא קורים כרגע, כמו דיונים משפטיים או החלטות בנוגע למזונות, קצבאות או תשלום חובות. אנחנו לא מכינות אותן עכשיו לחפש לעצמן דירות, להתחיל ללמוד או לעבוד. זה קצת כמו השקט שלפני הסערה. התסכול יגיע אחר כך, כשההגבלות יוסרו והן יתהו למה לא הייתה שום התקדמות".

"הרבה דברים לא קורים כרגע, כמו דיונים משפטיים או החלטות בנוגע למזונות, קצבאות או תשלום חובות. אנחנו לא מכינות אותן עכשיו לחפש לעצמן דירות, להתחיל ללמוד או לעבוד. זה קצת כמו השקט שלפני הסערה"

למרות שהיקף האלימות במשפחה בחברה החרדית הסגורה דומה לזה שבאוכלוסייה הכללית – כ-200,000 נשים ו-600,000 ילדים מכל מגזרי האוכלוסייה חווים התעללות ביתית – המודעות לשירותי הסיוע הקיימים לרוב אינה רווחת בה כמו במגזרים האחרים, כך על פי עמותת "בת מלך".

דינה חבלין דהן (צילום: פייסבוק)

קיים חוסר אמון ברשויות הלא דתיות ולעתים ישנה רתיעה מהמשטרה, כך שחברות הקהילה עשויות להימנע מפנייה לרשויות לקבלת עזרה בענייני משפחה. חלק מהנשים פוחדות שאם ייוודע שבעליהן מכים אותן, הדבר יפגע הן בסיכויי השידוך של ילדיהן והן באופן שבו משפחתן נתפסת בקהילה באופן כללי.

הן גם עשויות להאמין שהן צריכות להמשיך לעבוד על הנישואים שלהן, בהתאם למצוות שלום בית, מבלי להבין שאלימות היא חציית קו אדום.

שני מקרי הרצח מ-2017 – שניהם בוצעו בידי גברים שומרי מצוות, שטענו כי הנרצחים היו "עמלקים" – הניעו את עמותת "בת מלך" לפתוח בקמפיין רחב להעלאת המודעות בחברה החרדית, שכלל הפצת סטיקרים עם שם העמותה ופרטי ההתקשרות עמה ומאוחר יותר פנייה למנהיגי הקהילה בנוגע לאלימות במשפחה ועידודם לבקר במקלטים כדי לשמוע את סיפוריהן של הנשים.

צילית יעקובסון

שנתיים מאוחר יותר, המודעות בקהילה החרדית עדיין נמוכה בהרבה מאשר בציבור הכללי, אומרת יעקובסון. היא מתארת את הפחד שחוות נשים מכל המגזרים כ"משבר בתוך משבר", שבו אלימות ביתית מבעבעת מתחת לפני השטח כשהמשפחות נאלצות לבלות יחד תקופות זמן ארוכות והמתחים גוברים.

"אנחנו צריכים לעודד את הקהילה לשים יותר לב, להבחין בדברים, לדעת לאן להפנות את הנשים", אומרת יעקובסון. "בזמן הסגר, אנשים לא פוגשים נשים מוכות באוניברסיטה, בגינה, בבית הכנסת. אנחנו עושים ככל יכולתנו כדי להעביר את המסר, להגיע לכל המעגלים שמקיפים את הנשים".

"צריך לעודד את הקהילה לשים יותר לב, להבחין בדברים, לדעת לאן להפנות את הנשים. בזמן הסגר, אנשים לא פוגשים נשים מוכות באוניברסיטה, בגינה, בבית הכנסת. אנחנו עושים ככל יכולתנו כדי להעביר את המסר"

במהלך החודש הראשון למשבר הקורונה, עוד לפני שהוטל סגר מלא, חלה עלייה של כ-35%-40% במספר הפניות לקו הסיוע של "בת מלך". עדיין אין נתונים מדויקים על התקופה שלאחר מכן. חלק מהנשים מתקשרות כדי לקבל מידע משפטי, אחרות חשות מאוימות. כמה דקות לפני הדלקת הנרות בליל הסדר השנה, יעקובסון ענתה לשיחה של אישה שלא הגיבה להודעות ווטסאפ. "כל מה ששמעתי ברקע היו צעקות", היא אומרת. "מיד יצרתי קשר עם שירותי הרווחה".

"להרבה נשים חרדיות אין טלוויזיה או טלפון. אין להן גישה למדיה החברתית. זה לא פשוט להגיע אליהן גם בזמני שגרה, אז על אחת כמה וכמה בתקופת הקורונה", אומרת יעקובסון, עורכת דין ואם לשמונה. "ראינו כמה חיוני לקבל מידע מדויק בעיתוי הנכון. מדובר בעניין של חיים ומוות", מוסיפה יעקובסון בהקשר לבלבול ששרר בשכונות החרדיות בתחילת התפרצות הקורונה.

חדר המשחקים של הילדים במקלט לנשים מוכות בבית שמש, 15 ביולי 2014 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

בחזרה לעתיד

משפחות חרדיות נוטות להיות מרובות ילדים, כך שפתאום יכולים להיות בבית עשרה ילדים, בדירות שהן לרוב קטנות. יעקובסון אומרת שלא יהיה מקצועי מצידה לנבא מה יקרה ברגע שהגבלות הקורונה יוסרו.

חבלין דהן אומרת שהיא מוכנה לגל של פניות, אבל היא לא יודעת אם זה אכן יקרה. "יש מצוקה אדירה, אנחנו שומעים על זה. אבל איך זה יתפתח? התקופה הזאת כל כך משוגעת שאני לא יודעת".

יעל לוין (צילום: Courtesy)

יעל לוין, עובדת סוציאלית שמנהלת מקלט השייך לנעמת ולמשרד הרווחה, אומרת כי היא צופה גידול בדרישה לטיפול, אבל טוענת שמשבר הקורונה חשף את ההשלכות של המחסור במימון ממשלתי במשך שנים.

בעבודה סוציאלית אין תקנות המגבילות את מספר הלקוחות המטופלים, כך שעובד או עובדת סוציאליים יכולים למצוא את עצמם אחראים ל-150 משפחות, לדבריה. המשכורות לאנשי המקצוע נמוכות וישנם מאות תקנים פנויים.

בעבודה סוציאלית אין תקנות המגבילות את מספר הלקוחות המטופלים, כך שעובד או עובדת סוציאליים יכולים למצוא את עצמם אחראים ל-150 משפחות. המשכורות לאנשי המקצוע נמוכות וישנם מאות תקנים פנויים

גם אורית סוליציאנו חוששת שהמערכת לא תוכל להתמודד עם ממדי הבעיה. היא מעירה שהוועדה להתמודדות עם הקורונה לא כוללת נשים, ומוסיפה כי "המדינה לא רואה את האנשים האלה. אני מבינה שהקורונה משפיעה על כולנו, אך קודם כול אנו צריכים לראות את האוכלוסיות החלשות. קל לראות את הצורך במזון, אבל לקהילות יש בעיות מורכבות שהן בדרך כלל שקופות, ועכשיו אפילו יותר".