כ-40% מהקשישים ביטלו את השתתפותם במרכזי היום. כך עולה מנתונים חדשים של איגוד הל"ב, המאגד 100 עמותות המסייעות לקשישים ברחבי הארץ.

עד שמגיפת הקורונה הגיעה לארץ ועד להנחיות המיוחדות הכוללות בידוד של אוכלוסיית המבוגרים, הגיעו קשישים למועדוניות שמפעילות העמותות ושם קיבלו אוכל, טיפולים פיזיים ונפשיים, פעילות פנאי וספורט, ובעיקר נהנו מחברה של קשישים אחרים ושל עובדי העמותות. כפי שפורסם בזמן ישראל – מאז פרוץ המגיפה המועדוניות נסגרו, הקשישים סגורים בביתם ופעילי העמותות מביאים להם אוכל לפתח הבית ושומרים איתם על קשר טלפוני.

בשנת 2018 התבצעה רפורמה במרכזים, והוצעה לקשישים אופציה חלופית – לוותר על השירות במרכזי הקשישים ולהמיר אותו בסיוע כספי של 1,400 שקל בחודש. רק 6% מהקשישים שמטופלים בעמותות הלב לקחו את האופציה הזאת. ואילו בשלושת השבועות האחרונים כ-40% ביקשו להמיר את חבילות המזון והליווי הטלפוני בסיוע כספי וניתקו קשר עם העמותות.

נתונים על קשישים שניתקו קשר עם המרכזים בעקבות הנחיות הקורונה (צילום: איגוד הלב)

העמותות מקבלות תקציב ממשלתי לפי מספר הקשישים המטופלים בהן. עם עזיבתם של הקשישים, חלק גדול מהעמותות נכנסו למצב של חדלות פירעון. ברגע שקשיש עוזב, העמותה אינה חייבת להמשיך ולדאוג לשלומו. בפועל, חלק מהעמותות שומרות על קשר טלפוני עם הקשישים שעזבו אותן וחלקן לא.

שמואל (סמי) קידר, מנכ"ל איגוד הל"ב, אומר לזמן ישראל: "יש לנו צוותים ברחבי המדינה שנשארים בקשר טלפוני עם הקשישים, גם אלה שעזבו, בהתנדבות, בלא כל תמורה, מתוך דאגה, כדי לדעת מה שלומם. האם אני יכול להבטיח לך שבכל העמותות שנמצאות במצב של קריסה יש מי שידאג לכל הקשישים? לא".

לדברי קידר, "המעבר של אלפי קשישים לקבלת גמלה בכסף במקום גמלה בעין היא אסון. אין לנו מושג מה מצבם של הקשישים, חלקם במצוקה קשה מאוד, בודדים בביתם, חרדים וצריכים לדאוג לעצמם לאוכל ולטיפולים על פי הגמלה שלהם. המשוואה צריכה להיות ברורה: בדידות וניתוק גורמים לקשישים דיכאון. דיכאון גורם למחלות. מחלות גורמות למוות".

"אין לנו מושג מה מצבם של הקשישים, חלקם במצוקה קשה מאוד, בודדים בביתם, חרדים וצריכים לדאוג לעצמם לאוכל ולטיפולים על פי הגמלה שלהם. המשוואה צריכה להיות ברורה: בדידות וניתוק גורמים לקשישים דיכאון"

לדברי גורם בכיר במרכזים לקשישים: "בחלק מהמרכזים אף אחד לא נשאר בקשר עם הקשישים שעזבו. חלקם נעזרים במשפחות שלהם, חלקם בודדים ומנותקים מהעולם ושוקעים בדיכאון. כבר בשנה שעברה היו כ-20 מקרים של קשישים שניתקו קשר עם העמותות ואחר כך נפטרו בלי שאף אחד ידע, עד ששכנים הבחינו בגופה. אני חושש מאוד שבקרוב יהיו הרבה יותר מקרים כאלה".

בעמותות לקשישים חוששים מקריסה כלכלית

בעמותות טוענים כי עזיבת הקשישים מסכנת את קיומן של העמותות שמקיימות את המרכזים לקשישים ואת השירות החיוני שהן ממשיכות להעניק לקשישים שאינם עוזבים – ואמורים להמשיך לתת גם אחרי הקורונה.

העמותות מתקיימות מתמיכה ממשלתית בסך 150 שקל עבור כל קשיש רשום, נוסף על כיסוי עלות המזון והטיפולים הרפואיים לקשישים. העמותות ממשיכות להחזיק את המרכזים כרגיל  גם כאשר הם כמעט ריקים, ולהעסיק עובדים כרגיל (גם מהבית), אך כעת נאלצות לקיים את עצמן בתמיכה שהצטמצמה בכ-40%.

לדברי קידר: "העמותות לזקן על סף קריסה. פגיעה בעמותות היא פגיעה בעשרות אלפי קשישים. הצוותים המנוסים שלנו רוצים ויכולים להמשיך להעניק את השירותים בבתי הקשישים אך אנחנו חייבים תמיכה תקציבית. אם העמותות יקרסו לא נוכל לסייע לקשישים גם אחרי המגיפה. אנחנו פונים למשרדי הממשלה שייתנו למרכזי היום רשת ביטחון אבל לא מקבלים תשובה".