שעת לילה במגרש חניה חשוך במרכז הארץ. נערה בת 17 מתקרבת בהיסוס לקבוצה של חמישה מבוגרים. הם עומדים ליד רכב גדול ומשוחחים עם בני נוער אחרים מהאזור. הנערה מבקשת לשוחח עם מי מהמבוגרים בצד וביחידות. גבר ואישה יוצאים מהקבוצה ולוקחים אותה הצידה. היא אומרת שהיא רוצה לספר להם משהו, אבל מבקשת לשמור על סודיות. הם עונים שלצערם לא יוכלו להבטיח לא לספר את סודה לאף אחד, אבל מבטיחים ללוות אותה בכל אשר תזדקק לו.
אחרי היסוס היא מספרת שיש לה אח גדול שעושה לה דברים, ושהיא תמיד מפחדת כשהוא בסביבה. השניים מבררים בעדינות באיזה דברים מדובר, ומגלים שהמילים המהוססות של הנערה מתארות פגיעה מינית שכוללת גם אונס.
הם מגלים שהאח גם נוהג לטשטש אותה באמצעות חומרים שהוא שם לה במשקאות. כשהם שואלים את הנערה אם ההורים שלה יודעים, היא אומרת שהיא סיפרה לאבא שלה ושהוא "הרביץ לה מכות" בתגובה.
גם אם השם בדוי, הסיפור הזה התרחש במציאות לפני שבוע: נגה היא נערה אמיתית שניגשה לצוות הסיור של עמותת עלם כדי לקבל עזרה. הצוות תמיד נמצא שם – באותו מגרש, באותם ימים ובאותן שעות, וכמותו יש 22 צוותים נוספים ברחבי הארץ, כדי שבני הנוער הזקוקים להם יוכלו לאתר אותם בקלות.
נגה היא רק דוגמה אחת לתופעה המכונה בארץ "נוער בסיכון", שעלתה לכותרות בשבועות האחרונים בעקבות דוח עלם, שסיכם את מצבם המדאיג בתקופת הקורונה, ובמיוחד בחודשי ההסגר. לפי הדוח, בתקופת ההסגר נחשפו נערות ונערים לאלימות במשפחה יותר מתמיד: 251 בני נוער מצאו עצמם ללא קורת גג, 336 דיווחו על אלימות מילולים ופיזית, ו-160 דיווחו על אלימות מינית בתוך הבית.
בתקופת ההסגר נחשפו נערות ונערים לאלימות בתוך המשפחה יותר מתמיד: 251 בני נוער מצאו עצמם ללא קורת גג, 336 דיווחו על אלימות מילולים ופיזית, ו-160 דיווחו על אלימות מינית בתוך הבית
נגה עונה להגדרה של ילדה ללא קורת גג, כי הבית הוא לא שאינה בטוחה בשבילה, "אבל לצערי, עדיין לא הצלחנו להוציא אותה מהבית, בגלל השביתה של העובדים הסוציאליים", אומר רועי חומרי, ראש תחום עבודת רחוב בעלם.
לדבריו, "על פי חוק ובימי השגרה, מי שאמור לטפל במקרה כזה הוא פקיד הסעד בעירייה. אבל עכשיו מחלקת הרווחה לא עובדת ובלי האישור שלה אין אפשרות להכניס את הנערה לאף מסגרת של הלנת חירום, בגלל השביתה (השבתת כל השירותים החברתיים החלה ב-6 ביולי, ועדיין לא הגיעה לסיומה).
"לא ניתן היה להוציא את הילדה מהבית גם בהליך פלילי", ממשיך חומרי, "כי היא לא הסכימה להגיש תלונה במשטרה. נכון להיום, היא עדיין מתגוררת בבית עם אחיה שאונס אותה ועם אביה שמכה אותה".
כתם שחור בשולי החברה
"נוער בסיכון" נתפס לא פעם ככתם שחור בשולי החברה הישראלית. תופעה שהיא בשוליים של החברה הישראלית, נערים ונערות שבאים משכבות אוכלוסייה חלשות ומאזורי פריפריה גאוגרפית וחברתית; אולי אלה ילדי עבריינים, אולי הם מגיעים ממשפחות הרוסות, אבל בעלם אומרים שלרוב זה לא המקרה.
רק מי שעוצם את עיניו לא רואה את הטיפול הלקוי של המדינה במצוקות של הילדים האלה, ואת ההתעלמות של משרד האוצר משביתה כה ממושכת שמשאירה עשרות ילדים במצבי סיכון חמורים ממש בימים אלה.
נגה הייתה יכולה להיות הבת של השכנים, ואולי אפילו בת משפחה, בלי כל קשר לאזור מגוריה. למען האמת היא מגיעה מיישוב מבוסס במרכז הארץ, וממשפחה שנהוג להגדיר כ"נורמטיבית".
"בני נוער מגיעים למצבי סיכון מכל מיני סיבות. זה גיל כל כך רגיש, שכל דבר קטן יכול להוות טריגר למצב סיכון. למשל, ילדים שרבו עם ההורים וברחו מהבית, ילדים שלא היו מקובלים חברתית או שרבו עם החברים שלהם, ולא תמיד ההורים יכולים לסייע. במקרים כמו זה של נגה, ההורים הם ממש חלק מהסיכון עצמו.
"זה נכון שכעמותה אנחנו מרכזים את המשאבים שלנו במקומות היותר חלשים מבחינה סוציו-אקונומית, אבל מגיעים אלינו בני נוער מערים חזקות וממועצות אזוריות עשירות. סמים, פגיעות מיניות, מחשבות אובדניות ודיכאון, אלה תופעות שמשותפות לבני נוער בכל הארץ ובכל שכבות האוכלוסייה", אומר חומרי.
מסגרת טיפולית למשפחה
בתקופת ההסגר בחודש אפריל, פנתה מיטל (שם בדוי), בת 16 מיישוב מבוסס בצפון הארץ בבקשת עזרה לעלם, דרך השירות שמספקת העמותה ברשת. מיטל, תלמידה מצטיינת בתיכון מוביל, סיפרה ששני ההורים שלה, שעובדים במשרות בכירות במערכות ציבוריות גדולות, מתעללים פיזית ונפשית בה ובאחיה הקטנים.
"האלימות גברה במהלך ההסגר, כי שני הורים של מיטל נשארו בבית. הפנייה שלה אלינו הגיעה בעקבות דאגה מיוחדת לאחותה הקטנה, בת ה-6, שגם היא החלה לספוג מכות בתקופת הסגר הקורונה", מספר חומרי.
"זה היה מקרה מאוד מורכב, כי אי אפשר היה פשוט לבוא ולהוציא את הילדים מהבית. היה צורך לבצע חקירה סמויה ולהכניס את כל המשפחה למסגרת טיפולית, כדי לא לגרום יותר נזק לילדים. שירותי הרווחה הפעילו חשיבה יצירתית ועירבו את המסגרות החינוכיות של הילדים. בהזדמנות הראשונה הם הצליחו לאסוף עדויות מהילדים ולגבש תשתית ראייתית שתשמש כדי להכריח את ההורים להיכנס למסגרת טיפולית כחלופה להליך הפלילי. גם ההורים וגם הילדים היו במסגרת טיפולית, אבל הכל נפסק בגלל השביתה".
משבר הקורונה תפס את מערכת הטיפול במצוקות של בני נוער עם מחסור חמור בכוח אדם, והבעיה הזו הוחמרה לכדי מצב חירום.
הדיון הראשון של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בכנסת, ברשות ח"כ יוסף ג'בארין מהרשימה המשותפת (חד"ש) נערך ב-6 ביולי. הנושא היה נוער בסיכון, והוצגו בו הכשלים בטיפול, הן על פי דוח מבקר 70ב (2020) והן על פי דוח שולחן המשנה לשולחן הבין מגזרי בנושא ילדים ונוער בסיכון בעת משבר הקורונה.
בישראל חיים כיום כ-800 אלף נערים ונערות בגילאי 12 עד 18, מתוכם 200 אלף נמצאים במצבי סיכון שונים. ההגדרה "סיכון גבוה" מתייחסת לצעירים בגילאי 13-25 העוברים תהליכים עד כדי הידרדרות לעבריינות, ועל פי דוח מבקר המדינה לשנת 2020 הם מהווים רבע מהנוער בישראל ומספרם עומד על 110 אלף.
הדוח הצביע על שורת ליקויים שהתקיימו בימי השגרה, הן בטיפול במסגרות המיועדות לבני נוער שגרים בבית, והן במסגרות שאמורות להרחיק אותם משם. כך, למשל, הגיע מספר בני הנוער הממתינים להשמה במעונות הממשלתיים לכ-200 בשנת 2019. בדוח מצוין כי ההמתנה להשמה נמשכה לעתים חצי שנה.
יתרה מזו, בדוח המבקר נקבע כי לשירותי הרווחה אין מספיק נתונים על מיקומם של בני נוער בסיכון גבוה, וכי האיתור שלהם במסגרות החינוכיות לוקה בחסר. משרדי החינוך והרווחה לא הסדירו ביניהם את תהליכי העבודה בכל הקשור למסגרות יום המיועדות לשיקום של בני נוער בסיכון גבוה.
רועי חומרי, איך נראה המחסור הזה במציאות בחיי הילדים?
"אנחנו כל הזמן פוגשים נערים שעברו פגיעה מינית ולא מקבלים טיפול, לא פעם בגלל מחסור במסגרות טיפוליות המותאמות להם. אם מדובר בנערה חרדית או בנער ערבי, למשל, יש להם צרכים ייחודיים וקשה למצוא מסגרת מתאימה.
"גם אין מספיק מקומות להלנת חירום של בני נוער שצריך להוציא מהבית. ילד מאור יהודה או מרמלה או מהרצליה, יחכה למקום שיתפנה באחד משלושת ההוסטלים בתל אביב (בנוסף פועל בעיר הוסטל לנוער להט"בי). אבל לילד מאשקלון אין לאן ללכת, וגם לילד מטבריה או לילד מקריית שמונה".
"אין מספיק מקומות להלנת חירום של בני נוער שצריך להוציא מהבית. ילד מרמלה או מהרצליה יחכה למקום שיתפנה באחד משלושת ההוסטלים בתל אביב, אבל לילד מאשקלון אין לאן ללכת"
כאמור, משבר הקורונה החמיר את המצב, וחלק נרחב מהמסגרות של בני הנוער נסגרו, תכניות הופסקו ומצבת כוח האדם בתחום לוקה בחסר.
"מבחינת משרד הרווחה, השירותים החברתיים הוחרגו במהלך הסגר בצו והיו אמורים לפעול מהיום הראשון", אמרה בוועדה איילה מאיר, מנהלת השירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד. "אבל רשויות החליטו לשלוח עו"סים לחל"ת, כולל מנהלים ומומחים. כ-60% היו בחופשה כפויה. עבדנו במחסור חמור מאוד.
"דווקא בזמן המשבר ציפינו שיבינו שדווקא במקומות האלה אסור לשלוח הביתה. כרגע יש מחסור חמור בעו"ס בשטח, שיהיו חוד החנית לטיפול בילדים בסיכון".
בנוסף על המחסור בתקנים, הזכירה מאיר מחסור של 800-1,000 תקנים שאינם מאוישים בגלל תנאים בלתי אפשריים שמוצעים לעובדים הסוציאליים.
אחיה קמארה, מנהל התכנית הלאומית 360 לנערים בסיכון התייחס בוועדה לפתיחה המחודשת של מסגרות ותכניות לנוער בסיכון שמתעכבת בימים אלה, ואמר כי "כל גורמי הממשלה מנסים ליצור מצב שהדברים ייפתחו מחדש. אבל המרחק בין ההנחיות מירושלים לבין היישום בשטח הוא רב". לדבריו, "היה פסח, היה רמדאן, חופש גדול, יש המון סיבות שמונעות פתיחה. לפחות 60% מהילדים בסיכון שבמימון 360 לא מטופלים בגלל שאין מסגרות, ובגלל שכל שיטת טיפול שונתה בעקבות הנחיות משרד הבריאות. הנזק לטווח ארוך הוא מאוד גדול".
המצוקות מקצינות
לדברי עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד, שהייתה שותפה לניסוח הדוח של השולחן הבין מגזרי, המצוקות רק הולכות ומקצינות בעשור האחרון, ובמקביל המענים רק הולכים ומצטמצמים.
"עם הקורונה הגענו למצב אבסורדי. העובדים הכי חיוניים נשלחו הביתה, והתכניות הכי חיוניות נסגרו ולא נפתחו מחדש. למה לוקח כל כך הרבה זמן להניע את הגלגל הזה מחדש? איך זה יכול להיות שהאוצר עדיין לא התפנה לפתור את משבר העובדים הסוציאליים ונותן לשביתה להימשך?
"אנחנו לא צעד אחד מאסון, האסונות כבר כאן. בכל יום אנחנו מקבלים פניות דחופות וחמורות על נערים שבורחים מהבית, ועל בתים קשים ומזניחים, אבל אין מישהו שיושיט להם יד. ילדים ובני נוער הם אלה שמשלמים את מחיר ההזנחה השערורייתית הזו".
עו"ד וינדמן, מדוע לדעתך הרשויות מעלימות עין מהמצוקות של בני נוער וזה לא נמצא בראש סדר העדיפויות של הממשלה?
"ילדים ובני נוער הם האוכלוסייה הכי חלשה בישראל. הם לא פוקדים את אולפני הטלוויזיה, הם לא יכולים להפגין, לצעוק או לזעוק, אין להם לובי בכנסת והם חיים באפלה תרתי משמע. האם זו החברה שאנו רוצים לחיות בה? שאין בה צו מוסרי לטפל בילדים ובבני נוער במצוקה?"
להסיק מסקנות מהגל הראשון
לקראת הסגר נוסף בגל הנוכחי, ולטובת המשך התפקוד בתקופת משבר הקורונה, מתגבשים בימים אלה בוועדת החוקה חוקים חדשים. "אני יושבת בוועדה כי עלינו לדאוג שהחוקים החדשים ייקחו בחשבון את הילדים בשגרה החדשה שלהם. שהפנימיות לא ייסגרו, שהילדים יוכלו להיקלט בהן בלי צורך בבידוד, שיהיו מספיק בדיקות שיבוצעו באופן מיידי, שעובדי הרווחה ימשיכו לעבוד ועוד ועוד", אומר וינדמן.
ח"כ ג'בארין אמר לזמן ישראל: "עכשיו, כשאנחנו על סף הסגר נוסף, חייבים להסיק וליישם מסקנות מהגל הראשון. לא יכול להיות שיוציאו לחופשה את עובדי הרווחה, ושיתייחסו למסגרות לילדים ונוער בסיכון כאילו זה עסק שאפשר לסגור ולפתוח בהמשך. מדובר בפגיעה אנושה, ולפעמים בלתי הפיכה, בילדים ובני נוער.
"כיו"ר הוועדה לזכויות הילד, אני נלחם כדי שמסקנות להבטחת קיום שירותי הרווחה ייושמו, ופועל מול משרדי הממשלה הרלוונטיים כדי לשמור על כלל השירותים לרווחת נוער וילדים בסיכון, שחיוניים לעתיד החברה יותר מכל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו