חייבים להודות שדבר אחד טוב יצא מהקדנציה הקצרה של ממשלת החירום בראשות הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים ורה"מ החליפי שלו – יצאו לאור "ערבים טובים", במובן הטוב של המילה ובמובן הימני של המילה.

הנה הם הערבים הטובים של סיעת רע"מ, שעד לפני כחודש נחשבו ל"תומכי מחבלים" שאסור לבוא איתם במגע ואפילו לא לקבל את קולותיהם מבחוץ לתמיכה בממשלה של המרכז שמאל, יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן, העבודה, המשותפת וכולי.

הנה הם הערבים הטובים של סיעת רע"מ, שעד לפני כחודש נחשבו ל"תומכי מחבלים" שאסור לבוא איתם במגע ואפילו לא לקבל את קולותיהם מבחוץ, לתמיכה בממשלה של המרכז שמאל

גנץ הרי נבהל כל כך מהאפשרות שיקבל את תמיכת הערבים בכנסת (לה הסכימו אפילו בוגי יעלון ליברמן ויאיר לפיד), עד שלאחר פגישה אחת מצולמת עם נציגיהם הוא נמלט לזרועות נתניהו, בגד בבוחריו ונכנס לממשלה שהשפילה והפילה אותו וריסקה את הקריירה הפוליטית הקצרה שלו.

הנה הם חברי רע"מ, שנעלמו מהמליאה בעת ההצבעה על הארכת כהונת הממשלה גם ללא תקציב, כדי לתת לנתניהו רוב. היו"ר מנסור עבאס גם מנמק את תמיכתו בנתניהו בכך שיקבל תקציבים למגזר. לפתע הערבים הטובים האלה שכחו את כל שקריו של נתניהו ואת כל דברי ההסתה והבלע שהרעיף עליהם במערכות הבחירות הקודמות ואלו שיבואו ממש בקרוב.

כמה נחמדים הערבים הטובים הללו? רק נתניהו יודע. ואולי גם חבריהם למפלגה המשותפת.

היי והנה הם הערבים הטובים של האמירויות. מוכנים לנורמליזציה ולארח את בנינו מלאי הטסטוסטרון עם הגלביות החביבות שלהם והחמקנים שיעופפו בשמיהם בקרוב בזכותנו. "שלום תמורת שלום" – זוכרים?

מימין: שר החוץ של איחוד האמירויות עבדאללה בן זאיד, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר החוץ של בחריין עבד א-לטיף בן רשיד א-זיאני במדשאת הבית הלבן, 16 בספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

הנה הם הערבים הטובים של בחריין. משטר שזכויות האדם אצלו הם זכויותיו של השליט בלבד (כמעט כמו אצלנו) אבל מה זה חשוב. הם יקבלו נשק מתקדם ויהפכו לערבים טובים. לא תומכי טרור.

רוצים עוד? הנה הם הערבים הטובים של מרוקו. מה אתם יודעים. שנים שהם מארחים את תיירינו ויוצאי עדות מרוקו בכבוד, אבל עד שביבי לא הכריז, הם לא היו ערבים טובים. עכשיו עם קבלת האישור האמריקאי לריבונותם בחבל סהרה המערבית, תמורת נורמליזציה עם נתניהו, הם יחזרו להיות הערבים הטובים גם בעיני הימין.

היי והנה הם הערבים הטובים של האמירויות. מוכנים לנורמליזציה ולארח את בנינו מלאי הטסטוסטרון עם הגלביות החביבות שלהם והחמקנים שיעופפו בשמיהם בקרוב בזכותנו. "שלום תמורת שלום" – זוכרים?

והנה הנה הביטו דרומה, הנה הערבים הטובים מהחמאס. אלה ערבים טובים במובן הימני של המילה. הם אמנם משגרים מידי פעם רקטות על הדרום, שורפים שדות בעוטף עזה, אבל כל פעם שהם מבקשים יפה, הם מקבלים מזוודות מלאות מיליוני דולרים מממשלת הימין וחוזרים להיות ערבים טובים שיושבים בשקט לפחות עד שנגמר הכסף.

אלו הערבים הטובים שהימין פינה בשבילם את ההתנחלויות ברצועה ומסר לידיהם את רצועת עזה בנסיגה חד צדדית. אלו אחיהם של הערבים הטובים שנתניהו פינה עבורם את חברון והמשיך את הסכמי אוסלו עימם.

והנה הערבים הטובים בירדן, אלה שנתניהו ניסה לחסל על אדמתם את חאלד משעל בעיצומו של הסכם שלום, ונאלץ לשחרר את מנהיג חמאס בעזה השייח יאסין כדי שזה יתכנן ויוציא עוד כמה פיגועי תופת. אבל הם ערבים טובים. ולכן שחררנו את יאסין.

הם ערבים כל כך טובים שכאשר פקע הסכם השלום שאותו הביא השמאל בראשות רבין, החזרנו להם את האדמות שקיבל מהם השמאל בעת חתימת ההסכם של רבין השמאלן עם חוסיין, גם בנהריים וגם בערבה. כי הם הרי ערבים טובים אז אין צורך להמשיך איתם את ההסכם.

והנה הערבים הטובים של סעודיה. טסנו אליהם בסודי סודות כדי לגלות דקה אחר כך שהם ערבים טובים, אבל לא עד כדי כך תמימים וטובים, ולכן הם אינם מוכנים לאכול את הספין של נתניהו לגבי הסכם איתם בטרם גובש הסכם ובטרם ישראל משלמת את הנדרש ממנה.

לא שכחנו כמובן את הערבים הטובים בלבנון שאיתם חתמה ממשלת הימין על הסכם שלום (אחרי מלחמת ברירה אבל היי, שלום תמורת שלום). הנייר של ההסכם עדין מצהיב אי שם במרתפי משרד רה"מ משרד החוץ והמוסד.

אין ספק שהקדנציה הקצרה הזו והצורך של נתניהו להציג הישגים מול מחדליו בתחום הטיפול בקורונה ובכלכלה המתרסקת, הביאו את הימין הישראלי לטפח את רגשות האהבה שלו לערבים. או יותר נכון לגילוי מדהים של המון ערבים טובים באזור.

נשאר אמנם העניין הפעוט של "שוויון" בחוק הלאום מול הערבים הישראלים הטובים, אבל בזה יטפלו שופטי בג"צ האמיצים.

אין ספק שהקדנציה הקצרה הזו והצורך של נתניהו להציג הישגים מול מחדליו בתחום הטיפול בקורונה ובכלכלה המתרסקת, הביאו את הימין הישראלי לטפח את רגשות האהבה שלו לערבים

לנתניהו יהיה קשה מאוד בבחירות הקרובות להאשים מישהו – ערבי כלשהו – בכך שהוא "תומך טרור". אחרי הכל נתניהו הרי הוא זה שאישר לערבים הטובים במצרים עסקת צוללות מתקדמות מאחורי גבם של כל ראשי מערכת הביטחון.

אם הם לא היו ערבים טובים בעיניו של נתניהו, הוא לא היה מאשר את הסוד הזה בלי ידיעת הרמטכ"ל ושר הביטחון, שאותם הוא צריך רק כשיוצאים למלחמות נגד ערבים רעים (או כשצריך תעמולת בחירות דחוף דחוף כדי להימלט ממשפט שוחד).

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

המראות המחרידים מבית הנבחרים האמריקאי ממשיכים להדהד ברחבי העולם, ואת אדוות הגלים עוד ימשיכו להרגיש לאורך שנים בפוליטיקה האמריקאית והגלובלית. אבל בישראל כמו בישראל, הכול מועבר דרך הפריזמה המקומית הצרה, וכל מחנה מנסה להראות את דמיוננו לאמריקה לפי פרשנות המתאימה לו ולפי הפוזיציה הרלוונטית.

בבלפור מיהרו לפברק ספין נלעג, כאילו דיירי המעון היו אלה הנתונים למתקפת המון אלים, ואילו מצד מחנה 'רק לא ביבי' התפרסמו עשרות פרשנויות על איך זה יכול לקרות גם כאן, או שכבר בעצם כבר קרה כאן, וכיוצא באלה השוואות.

אלא שביבי איננו טראמפ, הטראמפיסטים אינם ביביסטים, וקריית הממשלה היא לא גבעת הקפיטול. יש לקח ואזהרה שראוי שהפוליטיקאים שלנו ילמדו מהמאורעות בוושינגטון, אבל כל הממהרים לגזור גזירה שווה מחטיאים אותם בהשוואותיהם הבעייתיות.

אלא שביבי אינו טראמפ, הטראמפיסטים אינם ביביסטים, וקריית הממשלה היא לא גבעת הקפיטול. יש לקח ואזהרה שראוי ללמוד מהמאורעות בוושינגטון, אבל הממהרים לגזור גזירה שווה מחטיאים

הקרבה היתרה בין ביבי לטראמפ מבחינה פוליטית-מדינית ואישית, והעובדה שמדובר בשני מנהיגים פופוליסטיים, גרמו לפרשנים רבים להתריע על קווי הדמיון שעלולים להוביל – לדעת אותם פרשנים, באופן כמעט וודאי – למראות דומים ברחובות ירושלים. גם פסיכולוגים ושאר מומחים לנפש התגייסו לנתח את תכונות האישיות הדומות בין המנהיגים. אלו ניתוחים שגויים.

למרות מאפייני המנהיגות הפופוליסטית המשותפים לשניהם – הכריזמה, הדמגוגיה והשימוש בחלוקת העולם ל"אנחנו" מול "הם" ובעיקר בהסתה – השוני בין טראמפ לביבי רב על הדמיון. טראמפ הוא בור, מגלומן, אנטי-פוליטיקאי הן בתדמיתו הציבורית והן בפועל, ואין לו כל עניין בעשייה פוליטית ממשית. נתניהו הוא ההיפך המוחלט בכל התכונות הללו, למעט – אולי – שגעון הגדלות (וגם זה נובע אצלו ממקורות אחרים). יתרה מכך, נתניהו מתוחכם עשרות מונים מטראמפ, שממשיך גם ממושב נשיאותו לנהוג ככוכב ריאליטי, ולחלופין כבריון שכונתי, כפי שהוכיחו שיחות הטלפון המוקלטות שלו (עם מזכיר מדינת ג'ורג'יה, למשל. אך גם זו עם נתניהו, לאחר חתימת ההסכם עם סודן, שבה ניסה טראמפ בגסות מביכה לגרום לנתניהו להטיל דופי בביידן. נתניהו לא נפל בפח). כך נהג הנשיא גם בנאומו מול קהל תומכיו בעצרת בשבוע שעבר.

תומכי הנשיא טראמפ אף הם שונים עד מאוד מקהל הביביסטים, וגם כאן ההשוואה הנפוצה ביניהם חוטאת למציאות. בגרעין הקשה של המכונים טראמפיסטים ישנה תנועה עממית בעלת שורשים עמוקים ויכולות ארגון מוכחות. תנועה זו, המאכלסת את הימין הקיצוני האמריקאי, הקדימה את טראמפ, ובמידה רבה היא זו שבראה אותו. אף שבתקשורת מצטייר תדיר כאילו טראמפ הוא הגורם שסחף את ההמון, נכון יותר לומר שהוא רכב על הגל הפופוליסטי אל הבית הלבן.

אותם גורמי ימין קיצוני וסהרורי הם בעלי מסורת של ארגון ושימוש באלימות פוליטית. מהשנים האחרונות אפשר להזכיר את המצעד בשארלוטסוויל ואת תוכניות החטיפה של מושלת מדינת מישיגן. מבחינה זו, הגורם המקביל בישראל הוא נערי הגבעות והשוליים הקיצוניים של יש"ע – לא הביביסטים.

גורמי הימין הסהרורי בארה"ב בעלי מסורת ארגון ושימוש באלימות פוליטית. כמו במצעד בשארלוטסוויל ותוכניות חטיפת מושלת מישיגן. הגורם המקביל כאן הוא נערי הגבעות והשוליים הקיצוניים של יש"ע – לא הביביסטים

אלה האחרונים מושפעים ואולי אף סרים למרותו ופקודתו של המנהיג הפופוליסטי, אבל הגרעין הקשה שלהם מונה ככל הנראה מאות ספורות של אנשים אם לא פחות, לא עשרות אלפים. ואפילו אם אלה בגרעין הקשה לא יבחלו בנקיטת אלימות בתגובה לשיסוי – למשל, נגד ערבים או (עיתונאים) שמאלנים – זו כנראה לא תופנה כלפי סמלי שלטון או כוחות הביטחון.

מעורבותם של כוחות הביטחון בהתקוממות היא הנקודה האחרונה להבחנה בין ישראל לארצות הברית. המחדל האבטחתי בגבעת הקפיטול עדיין נחקר, וימים יגידו אם הייתה זו רשלנות נפשעת בלבד שגרמה לכך שקהל המתקוממים פרץ בקלות יחסית למתחמים המאובטחים של בית הנבחרים, או שהיה שיתוף-פעולה של ממש מבפנים. כך או כך, אין ספק שברקע להצלחת ההתקוממות עומדת ההטייה הימנית המוכחת של המשטרה האמריקאית. גם כאן, הקשר בין כוחות השיטור לבין תנועת העליונות הלבנה הוא קשר היסטורי, ובשנים האחרונות גורמי ימין קיצוני אמריקאי עושים מאמצים מכוונים להשתלב בכוחות הביטחון.

בישראל, גם אם ישנה הטייה ימנית ואפילו ביביסטית בקרב שוטרים – ואולי גם בקרב מפקדיהם, בעקבות הפוליטיזציה שהכנס נתניהו למשרד לביטחון פנים – עדיין אין מדובר במגמה רווחת ומסוכנת כמו בארצות הברית. נוסף על כך, ישנו שוני בין ישראל לארה"ב גם בשרשרות ההיררכיה בקרב כוחות הביטחון השונים.  בארצות-הברית, כוחות המשמר הלאומי של וושינגטון הבירה כפופים ישירות לנשיא – וגם משום כך, פחותים הסיכויים לחזות בירושלים בתמונות כגון אלה שנראו בוושינגטון.

לפיכך, כל הפרשנויות השונות שצופות ש"זה יכול לקרות גם כאן" מבוססות בעיקר על הנטייה הרווחת והבעייתית בישראל לדמיין כל אירוע פוליטי מרכזי בעולם במושגים מקומיים. עם זאת, ישנו לקח אחד חשוב שהאירועים בארצות הברית מלמדים, והוא הדבר המרכזי עליו יש לחזור באוזני הפוליטיקאים שלנו, ובפרט פוליטיקאי מסויים: כאשר משלהבים את ההמונים בהסתה ובליבוי יצרים, קשה לשלוט בגובה הלהבות.

הפרשנויות שצופות ש"זה יכול לקרות גם כאן" מבוססות בעיקר על הנטייה לדמיין כל אירוע פוליטי מרכזי בעולם במושגים מקומיים. אבל יש לקח חשוב: כשמשלהבים את ההמונים קשה לשלוט בגובה הלהבות

גם אם תמונות דומות של פריצה למוסד שלטון ישראלי אינן תרחיש סביר, אי-אפשר לדעת מה תהיה התוצאה של התפרעות של המון משולהב או של בודדים בעלי כוונות הרס. זהו לקח שמלווה את ישראל ואת נתניהו ספציפית כבר 25 שנים. עם זאת, דומה שהוא עדיין לא נלמד.

יניב רון-אל הוא דוקטורנט לסוציולוגיה. משפטן בהשכלתו ועורך-דין להוותו. עוסק בסוציולוגיה פוליטית וכלכלית ובסוציולוגיה של המשפט. מחקרו מתמקד בסוציולוגיה של חברת הצריכה. חובב היסטוריה וארכיטקטורה. לומד ומתגורר בשיקגו. ממשיך לעקוב אחר הפוליטיקה הישראלית

אם ברקו "סטייק", אז מה נתניהו? לקושש קולות מהמגזר הערבי ישראלי – סעיף מס' 1 ברשימת הזיגזוגים. אני לא היחיד שמחזיק ברשימת הזיגזוגים של נתניהו. הרשימה ארוכה וכוללת את הזיגזוגים והתהפוכות בכל כהונותיו. מצהיר ומסית ואז פועל בניגוד מוחלט להצהרותיו.

אני לא היחיד שמחזיק ברשימת הזיגזוגים של נתניהו. הרשימה ארוכה וכוללת את הזיגזוגים והתהפוכות בכל כהונותיו. מצהיר ומסית ואז פועל בניגוד מוחלט להצהרותיו

מסע הזיגזוגים של נתניהו החל בראיון ל"ידיעות אחרונות", ב-3 לספטמבר 1995 שם קבע:

"מי בעולם מאמין לערפאת? רק יצחק רבין ושמעון פרס מאמינים לו ונותנים לו להקים בסיס 15 דקות מירושלים. הוא הרי הארכי שקרן של דורנו".

לאחר מכן הכריז בתכנית המעגל של דן שילון שלא ייפגש עם ערפאת. כידוע, לא רק שנפגש עמו לאחר מכן, אלא אף חתם איתו על הסכמי וואי וחברון.

בהסכם וואי הבטיח כי במסגרת הפעימה הראשונה והשנייה של הסכם אוסלו (שהבטיח שלא יישם), לא ימסור לפלסטינים שטח מעל ל-10%. לבסוף, בשל לחץ אמריקאי העביר 13% משטח C ביהודה ושומרון השטח לפלסטינים, וקבע כי מתוכם 3% יהוו שמורת טבע. כך נתניהו נסוג משטחים לאחר שהאשים ומאשים עד היום את "השמאל" בכך שהוא יודע לעשות שלום רק תמורת שטחים.

• נתניהו הצהיר – לא מדינה פלסטינית, לאחר מכן הצהיר כן למדינה פלסטינית.
• כן למע"מ על פירות וירקות, ולאחר מכן לא.
• כן בנייה בהתנחלויות, לא בנייה.
• כן מגנומטרים, לא מגנומטרים.
• כן הסכם עם אריתריאה על מבקשי המקלט ואז לא.
• אותה התנהלות חוזרת על עצמה גם במשבר הקורונה, בו הוא מתגאה באופן ניהולו ומבקש "תשמרו על ההנחיות", לא שומר עליהן בעצמו, ואז מנחה "תעשו חיים", ומאשים את העם בתוצאות אותה עשיית חיים. שלא נדבר על הסתירות בהגבלות ובאכיפה.

וזה רק קומץ דוגמאות. ישנם עשרות זגזוגים ותהפוכות ואמיתות לשעתן לאורך כל שנות שלטון נתניהו – אולם ביחסו למגזר הערבי, השבוע נתניהו התעלה אפילו על עצמו.

וזה רק קומץ דוגמאות. ישנם עשרות זגזוגים ותהפוכות ואמיתות לשעתן לאורך כל שנות שלטון נתניהו – אולם ביחסו למגזר הערבי, השבוע נתניהו התעלה אפילו על עצמו

הרי במשך כל מערכת הבחירות האחרונה נתניהו האשים את גנץ וכחול לבן שוב ושוב בהאשמה הנוראה, לפיה אחרי הבחירות הם יקימו ממשלה בתמיכת הערבים, בתמיכת הרשימה המשותפת, בטענה שמדובר בתומכי טרור.

ומה עשה נתניהו מאז? שיתף פעולה עם ח"כ מנסור עבאס מהמשותפת, ועוד מהפלג האיסלמי הקיצוני בתוכה. עתה אין גבול לציניות, ליכולת הזיגזוג ובעיקר לבושה.

לאחר שפלרטט עם ח"כ עבאס, נתניהו מחזר אחרי הציבור הערבי כדי לקושש את הקולות שיפצו על אלו שהלכו ליריביו מימין סער ובנט, כשהוא מבין כי השניים עלולים לגזול ממנו מנדטים שיעשו את ההבדל ויאפשרו לו להימנע או לדחות את המשפט.

השרה מירי רגב האשימה את ברקוביץ' שהוא מתהפך בדעותיו כמו סטייק. מדוע השרה רגב לא פונה לנתניהו ומאשימה גם אותו על כך שהוא מתהפך כסטייק, כשהוא מנסה להתחבר למי שעד לא מזמן עשה הכל כדי להסית נגדו ולהדיר מהציבוריות הישראלית.

אוהו. חתיכת עימות בין השרה מירי רגב לאיל ברקוביץ׳ בתוכנית היום: ״כל עוד לא תתנצל בפני הליכודניקים לעולם לא תהיה מאמן נבחרת. יא חתיכת סטייק. איפה גנץ המשיח שלך?״ pic.twitter.com/taKfES82OC

— Raz Shechnik (@RazShechnik) October 9, 2020

אם נתניהו מחליט לשנות את יחסו למגזר זה, לאחר שהסית נגדם כה רבות, מדוע שלא ישנה את יחסו לשמאל, לאחר שהסית נגדם פעמים רבות אפילו יותר?

האם יש מי שיכול לקבוע ברצינות כי הניסיון של נתניהו לגייס את תמיכת המגזר הערבי אינו ניסיון נואש ובוודאי לא אותנטי, המתבסס על מניעים פוליטיים צרים בלבד? ממתי אזרחי המגזר הערבי ישראלי חשובים לו? מה, מה פתאום? אילו לא היינו מכירים את רשימת תופעות הלוואי של החיסון, היינו חושבים שמדובר באחת מהן.

האם יש מי שיכול לקבוע ברצינות כי הניסיון של נתניהו לגייס את תמיכת המגזר הערבי אינו ניסיון נואש ובוודאי לא אותנטי, המתבסס על מניעים פוליטיים צרים בלבד? ממתי אזרחי המגזר הערבי ישראלי חשובים לו?

בימים אלה התקיימה הפגנת ענק בנצרת של תושבי האזור מהמגזר הערבי.
נתניהו מוביל לתסיסה בציבור, שעלולה להוביל למקרי אלימות בקרב הציבור שגם כך סובל מאלימות.

הסטייקים של נתניהו עלולים לשרוף את המדינה ופלא שאינם שורפים אותו כמועמד אמין בקרב תומכיו.

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת