האתגר שנשות ואנשי חינוך נדרשים אליו בימים אלה הוא עצום. הם מתמודדים עם עומס עבודה חריג, עדכון בלתי פוסק של מערכות, למידה בזום, מאמצים כבירים למנוע נשירה ומתן מענה לאינספור מצוקות. במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?
במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אחד ה"מותרות" הללו הוא חינוך לסובלנות ולחיים משותפים, שגם בשגרה נדחק מסדר העדיפויות וסובל מדלדול משאבים עקבי. אבל מחקרים במדעי החברה ובפסיכולוגיה חברתית מלמדים שחינוך לחיים משותפים אינו מותרות אלא צורך חיוני, גם בשגרה וגם בשעת משבר. ולא רק חיוני אלא גם דחוף.
הדחיפות נובעת משילוב של כמה גורמים. ראשית, שעת משבר היא תקופה דרמטית בה הרגישות גוברת ועמדות נוטות להתגבש ולהקצין. בני נוער, הנתונים בימים אלו ללחצים ומתחים, רגישים יותר לכל מידע, התבטאות והלך רוח ביחס לקבוצות שונות בישראל וביחס לחיים משותפים. נראה כי השפעתה של תקופה קריטית זו תישאר איתנו זמן רב אחרי שהמגפה תחלוף, גם אם נפתח את כרגיל את שנת הלימודים תשפ"א.
שנית, במצבי משבר מתחזקים סטריאוטיפים ודעות קדומות, וכך גם הנטייה למצוא שעירים לעזאזל, הנתפסים כאחראים למצוקה ולאיום שהמשבר מייצר. ואכן, אנחנו עדים כיום להתעצמות של סטריאוטיפים ודעות קדומות כלפי קבוצות שונות בחברה בישראל, ובמיוחד כלפי החרדים והערבים. תלמידי ישראל נחשפים לשיח אלים וגזעני שבו האחר הוא תמיד האשם, והעוינות והמתח בין קבוצות שונות בחברה מחריפים.
בהיעדר תיווך ומסגור חינוכי, ההשפעה של תקופה זו עשויה להיות בכייה לדורות, שתעמיק את הפיצול וההתפוררות החברתית ותקשה להגיע לסולידריות ולחיבור בין הקבוצות השונות בישראל.
ממצאים מדאיגים כבר עולים במדד השותפות בקרב בני נוער של מרכז אקורד, שנערך אחרי הסגר הראשון. הממצאים מצביעים על תחושות שנאה של בני הנוער ביחס לקבוצות שונות: כרבע מבני הנוער החילונים במחקר דיווחו על תחושות שנאה כלפי חרדים, למעלה מ-40% מבני הנוער הדתיים דיווחו על תחושות שנאה כלפי ערבים. עוינות שמתרגמת לתמיכה באפליה – 49% מבני הנוער הדתיים תמכו בשלילת זכות ההצבעה של אזרחים ערבים. חוסר עניין בשיפור יחסים -28% בלבד מבני הנוער הערבים הביעו עניין בשיפור יחסים עם הקבוצה החרדית.
הממצאים מצביעים על תחושות שנאה של בני הנוער ביחס לקבוצות שונות: כרבע מבני הנוער החילונים במחקר דיווחו על תחושות שנאה כלפי חרדים, למעלה מ-40% מבני הנוער הדתיים דיווחו על תחושות שנאה כלפי ערבים
האם קידום חיים משותפים ויחסים סובלניים ומכבדים בין קבוצות בישראל יכול בכל זאת לחכות לשוך הסערה? הפסיכולוגיה החברתית מציעה ממצאים מרתקים וחשובים ממחקרים עדכניים.
בחודשים אפריל–מאי 2020 נערך מחקר בינלאומי משווה בהשתתפות אזרחים מ-67 מדינות, אשר מצא כי הגורם הראשון שמניע אנשים לציית להנחיות של היגיינה, עטיית מסכה וריחוק פיזי, שנועדו לבלום את המגפה – הוא מידת החיבור שלהם לחברה שבה הם חיים.
נמצא כי בחברות ובמדינות שנטעו תחושות שייכות והזדהות בקרב כלל אזרחיהן, כולל בקרב אזרחים שאינם חלק מקבוצת הרוב או מהקבוצות התומכות בשלטון, יש תשתית חברתית להתמודדות טובה יותר עם המגפה.
זהו ממצא חשוב הנושא עימו בשורה מדאיגה לחברה הישראלית המשוסעת, שבה קבוצות ואזרחים רבים אינם חשים חלק מהקולקטיב ואף מודרים ממנו. ללא הגברת תחושת השייכות של כלל האזרחים ובניית תשתית לחיים משותפים לא נצליח לבלום את המגפה.
אבל ממצאים אלה טומנים בחובם גם הזדמנות. כאמור, אם ימי משבר מעצבים עמדות, אנשי חינוך יכולים ואף צריכים להשפיע על התפיסות והעמדות של התלמידים בקשר ליחסים בין קבוצות בחברה.
זוהי קריאת השכמה למובילי מערכת החינוך ברמה הארצית והמקומית להעמיד את החינוך לסובלנות ולחיים משותפים בראש סדר העדיפויות, ולספק לנשות החינוך את הכלים והמשאבים לקדם את הנושא מול התלמידים.
זו גם קריאת עידוד לציבור המורים ואנשי החינוך להמשיך להתעקש על קידום חינוך לחיים משותפים: עשייתכם חיונית, ודווקא בימים אלה יש לכם אפשרות להשפיע באופן ממשי וארוך־טווח על עמדותיהם של התלמידים.
ממצא הנושא בשורה מדאיגה לחברה הישראלית המשוסעת, בה קבוצות ואזרחים רבים אינם חשים חלק מהקולקטיב: ללא הגברת תחושת השייכות ובניית תשתית לחיים משותפים לא נצליח לבלום את המגפה
רבים מדברים על הזדמנויות שעומדות בפני מערכת החינוך בימים אלו, אבל אם אנחנו מבקשים לקדם חיים טובים לכל הקבוצות של החברה בישראל, זו הזדמנות שאסור להחמיץ. וכן, זה דחוף.
ענת יונה עמדי היא מובילת פרויקט קהילות מורים לחיים משותפים במרכז אקורד - פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי באוניברסיטה העברית (צילום: מרכז אקורד)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
.
מדוע ללכת לבית-הספר?
לאנשים אשר אוהבים לחשוב בעצמם על השאלות החשובות בחיים מראשיתן ועד סופן, סדברי-ואלי עומד כקורא תיגר לתשובות המקובלות.
היסודות החברתיים (SOCIAL BASICS)
לפני זמן מה הפך להיות אופנתי לבקש מבתי-הספר שלנו לדאוג לאיקלום החברתי של התלמידים. תלמדו אותם להסתדר. תשחררו את החברה שלנו מאנשים בלתי מתאימים ובלתי מסוגלים מבחינה חברתית על ידי כריתתה של הבעיה בניצניה, בבית-הספר. שאפתני? אולי. אולם, כמה רבים הם האנשים אשר נאבקו עם הדיווחים של בית-הספר על התאמתם והסתגלותם או חוסר התאמתם וחוסר הסתגלותם החברתית שלהם עצמם או של ילדיהם! מוזר, הלא כן, כמה קשות אנשים דופקים לעיתים את מה שהם עושים? אני מתכוון, לנסות שהאנשים יהיו חברתיים זה מספיק קשה; אולם נראה שבתי-הספר באופן כמעט שיטתי יצרו דרכים להכשיל מטרה זו.
קחו הפרדה גילית, לשם ההתחלה. איזה גאון הביט סביבו והעלה את הרעיון שלהפריד אנשים באופן חד לפי גילים הוא דבר בעל משמעות? האם הפרדה כזאת קיימת באופן טבעי היכן שהוא? בתעשיה, האם כל הפועלים בני ה-21 שנים עובדים בנפרד מבני ה-20 או מבני ה-23 שנים? בעסקים, האם ישנם חדרים נפרדים למנהלים בני 30 ולמנהלים בני 31 שנים? האם בני שנתיים מתבדלים מבני שנה ומבני שלש שנים במגרשי המשחקים? היכן, היכן עלי האדמות נברא הרעיון הזה? האם יש דבר המזיק יותר מבחינ חברתית מלהפריד ילדים לפי שנתונים במשך ארבע עשרה — לעיתים שמונה עשרה — שנה?
או קחו את ההפרדה לעיתים תכופות לפי מין, אפילו בבתי-הספר של החינוך המעורב (בנים-בנות), למגוון פעילויות. או הפער העצום בין ילדים ומבוגרים (האם הבחנתם פעם כמה אוניברסלי הוא עבור ילדים שלא להביט על המבוגרים בעיניים?).
וכעת הבה נציץ במצב החברתי אשר נוצר עבור ילדים בתוך קבוצת הגיל שלהם עצמם. אם בתי-הספר עושים לכמעט בלתי אפשרי לבן ה-12 שנה ליצור קשר באופן נורמלי ואנושי עם בני ה-11 שנה, בני ה-13 שנה, עם מבוגרים, וכו', מה בקשר לבני ה-12 שנה האחרים?
אין לנו מזל כזה. צורת הקשר העיקרית והכמעט בלעדית אשר בתי-הספר מטפחים בין ילדים מאותה כיתה היא — תחרות! תחרות עד כדי שחיטה. מסדר-הניקור הוא כולם עם כולם (מסדר הניקור – הדפוס הבסיסי של האירגון החברתי בתוך להקת עופות בו, כל עוף מנקר עוף אחר הנמוך בסולם בלי חשש ממעשה גמול, ונכנע לניקורו של עוף ממעמד גבוה יותר. מתוך מילון וובסטר.- המתרגם). מיהו טוב יותר ממי, מי יותר פיקח, מהיר, גבוה, נאה — וכמובן מי יותר גרוע, טיפש, איטי, נמוך, מכוער.
אם אי-פעם עוצבה שיטה ביעילות בכדי להפיק אנשים תחרותיים, נתעבים, חסרי- ביטחון, פרנואידים, בלתי מתאימים מבחינה חברתית, בתי-הספר הנוכחיים צלחיחו בכך.
בחזרה לדברים הבסיסיים.
בעולם המציאות, התכונה החברתית החשובה ביותר לחברה יציבה ובריאה היא שיתוף הפעולה. בעולם המציאות, צורת התחרות החשובה ביותר היא: נגד עצמך, נגד יעדים הנקבעים על ידי ועבור מישהו כדי שישיגם הוא בעצמו. בעולם המציאות, תחרות בין-אישית לשם התחרות עצמה, מוכרת באופן נרחב כמחוסרת-תכלית והרסנית — כן, אפילו בחברות עסקיות גדולות ובספורט.
> בעולם המציאות, ובסדברי-ואלי ( ראה בית ספר זה:
https://www.youtube.com/watch?v=awOAmTaZ4XI ), שהוא בית-ספר עבור עולם המציאות.
.
ראו תגובות כאן:
"כך נכין תלמידים לעולם מודרני, תחרותי ופתוח לפי ארגון ה-OECD"
https://www.edunow.org.il/article/2910
.
–
ומה עם חיסון למגפת הבדידות ?
–
להקשיב לשטח
חרם, אצלנו בכיתה? כך תאתרו את הילדים הבודדים
יש ילדים שעבורם הריחוק החברתי הוא לא רק תקופה, אלא מציאות. צורית יהודה, מנחה בעמותת רקפת, מסבירה איך נשים לב לילדים האלה ונעזור להם להתחזק
צורית יהודה
מנחה בעמותת רקפת, M.A בייעוץ חינוכי
יועצת חינוכית ומנחה מקצועית של תכניות פסיכו-חינוכיות מטעם עמותת רקפת, לילדים ונוער המתמודדים עם קשיים חברתיים על רקע של מופנמות וחרדה חברתית.
18/02/2021
https://www.edunow.org.il/article/4005
מה אתם עושים כדי לזהות מצבי בדידות אצלכם ?
–