האתגר שנשות ואנשי חינוך נדרשים אליו בימים אלה הוא עצום. הם מתמודדים עם עומס עבודה חריג, עדכון בלתי פוסק של מערכות, למידה בזום, מאמצים כבירים למנוע נשירה ומתן מענה לאינספור מצוקות. במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?

במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אחד ה"מותרות" הללו הוא חינוך לסובלנות ולחיים משותפים, שגם בשגרה נדחק מסדר העדיפויות וסובל מדלדול משאבים עקבי. אבל מחקרים במדעי החברה ובפסיכולוגיה חברתית מלמדים שחינוך לחיים משותפים אינו מותרות אלא צורך חיוני, גם בשגרה וגם בשעת משבר. ולא רק חיוני אלא גם דחוף.

הדחיפות נובעת משילוב של כמה גורמים. ראשית, שעת משבר היא תקופה דרמטית בה הרגישות גוברת ועמדות נוטות להתגבש ולהקצין. בני נוער, הנתונים בימים אלו ללחצים ומתחים, רגישים יותר לכל מידע, התבטאות והלך רוח ביחס לקבוצות שונות בישראל וביחס לחיים משותפים. נראה כי השפעתה של תקופה קריטית זו תישאר איתנו זמן רב אחרי שהמגפה תחלוף, גם אם נפתח את כרגיל את שנת הלימודים תשפ"א.

שנית, במצבי משבר מתחזקים סטריאוטיפים ודעות קדומות, וכך גם הנטייה למצוא שעירים לעזאזל, הנתפסים כאחראים למצוקה ולאיום שהמשבר מייצר. ואכן, אנחנו עדים כיום להתעצמות של סטריאוטיפים ודעות קדומות כלפי קבוצות שונות בחברה בישראל, ובמיוחד כלפי החרדים והערבים. תלמידי ישראל נחשפים לשיח אלים וגזעני שבו האחר הוא תמיד האשם, והעוינות והמתח בין קבוצות שונות בחברה מחריפים.

בהיעדר תיווך ומסגור חינוכי, ההשפעה של תקופה זו עשויה להיות בכייה לדורות, שתעמיק את הפיצול וההתפוררות החברתית ותקשה להגיע לסולידריות ולחיבור בין הקבוצות השונות בישראל.

ממצאים מדאיגים כבר עולים במדד השותפות בקרב בני נוער של מרכז אקורד, שנערך אחרי הסגר הראשון. הממצאים מצביעים על תחושות שנאה של בני הנוער ביחס לקבוצות שונות: כרבע מבני הנוער החילונים במחקר דיווחו על תחושות שנאה כלפי חרדים, למעלה מ-40% מבני הנוער הדתיים דיווחו על תחושות שנאה כלפי ערבים. עוינות שמתרגמת לתמיכה באפליה – 49% מבני הנוער הדתיים תמכו בשלילת זכות ההצבעה של אזרחים ערבים. חוסר עניין בשיפור יחסים -28% בלבד מבני הנוער הערבים הביעו עניין בשיפור יחסים עם הקבוצה החרדית.

הממצאים מצביעים על תחושות שנאה של בני הנוער ביחס לקבוצות שונות: כרבע מבני הנוער החילונים במחקר דיווחו על תחושות שנאה כלפי חרדים, למעלה מ-40% מבני הנוער הדתיים דיווחו על תחושות שנאה כלפי ערבים

האם קידום חיים משותפים ויחסים סובלניים ומכבדים בין קבוצות בישראל יכול בכל זאת לחכות לשוך הסערה? הפסיכולוגיה החברתית מציעה ממצאים מרתקים וחשובים ממחקרים עדכניים.

בחודשים אפריל–מאי 2020 נערך מחקר בינלאומי משווה בהשתתפות אזרחים מ-67 מדינות, אשר מצא כי הגורם הראשון שמניע אנשים לציית להנחיות של היגיינה, עטיית מסכה וריחוק פיזי, שנועדו לבלום את המגפה – הוא מידת החיבור שלהם לחברה שבה הם חיים.

נמצא כי בחברות ובמדינות שנטעו תחושות שייכות והזדהות בקרב כלל אזרחיהן, כולל בקרב אזרחים שאינם חלק מקבוצת הרוב או מהקבוצות התומכות בשלטון, יש תשתית חברתית להתמודדות טובה יותר עם המגפה.

זהו ממצא חשוב הנושא עימו בשורה מדאיגה לחברה הישראלית המשוסעת, שבה קבוצות ואזרחים רבים אינם חשים חלק מהקולקטיב ואף מודרים ממנו. ללא הגברת תחושת השייכות של כלל האזרחים ובניית תשתית לחיים משותפים לא נצליח לבלום את המגפה.

אבל ממצאים אלה טומנים בחובם גם הזדמנות. כאמור, אם ימי משבר מעצבים עמדות, אנשי חינוך יכולים ואף צריכים להשפיע על התפיסות והעמדות של התלמידים בקשר ליחסים בין קבוצות בחברה.

זוהי קריאת השכמה למובילי מערכת החינוך ברמה הארצית והמקומית להעמיד את החינוך לסובלנות ולחיים משותפים בראש סדר העדיפויות, ולספק לנשות החינוך את הכלים והמשאבים לקדם את הנושא מול התלמידים.

זו גם קריאת עידוד לציבור המורים ואנשי החינוך להמשיך להתעקש על קידום חינוך לחיים משותפים: עשייתכם חיונית, ודווקא בימים אלה יש לכם אפשרות להשפיע באופן ממשי וארוך־טווח על עמדותיהם של התלמידים.

ממצא הנושא בשורה מדאיגה לחברה הישראלית המשוסעת, בה קבוצות ואזרחים רבים אינם חשים חלק מהקולקטיב: ללא הגברת תחושת השייכות ובניית תשתית לחיים משותפים לא נצליח לבלום את המגפה

רבים מדברים על הזדמנויות שעומדות בפני מערכת החינוך בימים אלו, אבל אם אנחנו מבקשים לקדם חיים טובים לכל הקבוצות של החברה בישראל, זו הזדמנות שאסור להחמיץ. וכן, זה דחוף.

ענת יונה עמדי היא מובילת פרויקט קהילות מורים לחיים משותפים במרכז אקורד - פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי באוניברסיטה העברית (צילום: מרכז אקורד)