רג'פ טאיפ ארדואן הוא מנהיג שנוי במחלוקת. לאחרונה הוא עושה שימוש מגמתי בזיכרון השואה ובאנטישמיות כדי למצב עצמו כמנהיג המוסלמי המוביל. לשם בנייה ושימור מורשתו, הוא משתמש בשואה ובזיכרון טראומת מלחמת העולם השנייה כדי ללחוץ לאירופאים על הכפתורים הרגישים. תקוותו היא שהתקוממותם של האירופאים תמצב אותו כמגן האסלאם. בשורה תחתונה: זה ממש לא עובד לו.

לשם בניית ושימור מורשתו, ארדואן משתמש בשואה וטראומת מלחמת העולם ה-2 כדי ללחוץ לאירופאים על הכפתורים הרגישים. תקוותו היא שהתקוממות האירופאים תמצב אותו כמגן האסלאם

בחודשים האחרונים ארדואן מתייחס לבעיית האיסלאמופוביה במערב ובמיוחד באירופה כחלק ממדיניות החוץ האגרסיבית שלו. באחת מההצהרות הבולטות שלו מהשבועות האחרונים, הוא טען כי:

"האיסלאמופוביה באירופה הגיעה לרמות דומות ליחס ליהודים לפני מלחמת העולם השנייה".

זו אמירה מפתיעה, שכן ארדואן לא מרבה להתייחס לעולם היהודי, במיוחד לא על ידי תיאור היהודים כקורבנות. נהפוך הוא, למעשה מאז 2002, עם עליית מפלגתו לשלטון בטורקיה, חלה עלייה בתקריות אנטישמיות נגד יהודי טורקיה. למשל, עם פרוץ המגיפה יהודים הואשמו בערוצי תקשורת פרו-ממשלתיים שהם המפיצים של הקורונה כחלק מתיאוריות קונספירציה על "הרצון של יהודים לשלוט בעולם".

ארדואן הוא דיפלומט פרגמטי שמזהה בחוכמה מגמות ומנסה לנצל אותן במועדן. באופן ספציפי, משבר המגיפה. השימוש ב- COVID19 כמטאפורה להדגמת התפשטות האיסלאמופוביה באירופה הוא דוגמה קלאסית לאופן בו העיתוי ממלא תפקיד במדיניות החוץ הפרגמטית שלו.

יש לציין כי בשני העשורים האחרונים מטפח ארדואן דימוי של מנהיג העולם האיסלמי. דימוי זה בנוי ממספר שכבות:

1. בשכבה הראשונה נמצאת הרמה הלאומית. ארדואן דואג לאינטרסים הלאומיים של טורקיה הבנויים על ערכים איסלמיים, המנוגדים למורשת החילונית מבית מדרשו של אטאטורק, מייסד טורקיה המודרנית.
2. בשכבה שנייה אנו מוצאים את ארדואן התופס עצמו כמנהיג העולם האיסלמי הסוני. ארדואן התומך במשטר האחים המוסלמים במצרים ובשלטון החמאס ברצועה. הוא גם חותר לשחזר את ימי האימפריה העותמאנית במזרח התיכון באזור על ידי ניסיון השתלטות על משאבי טבע, תוך איומים צבאיים על קפריסין ויוון.
3. השכבה שלישית היא ארדואן כמשיח הסוני הראשון, הרוצה להופיע בדפי ההיסטוריה כאיסלמיסט אדוק. כזה שמבקש לנסח מחדש את זהותו המודרנית של האיסלם אל מול הציוויליזציה המערבית. ניתן לראות שבפורומים בינלאומיים, במיוחד בעולם האיסלמי, הוא מקדם שוב ושוב את המנטרה המצדיקה חיזוק ציבליזציה איסלמית המצויה במלחמה מתמדת אל מול ניסיונות ההשתלטות של הציוויליזציה המערבית-נוצרית.

עם עליית מפלגת ארדואן לשלטון בטורקיה חלה עלייה בתקריות אנטישמיות נגד יהודי טורקיה. למשל, עם פרוץ המגיפה הואשמו יהודים בהפצת קורונה, כחלק מתיאוריות קונספירציה על רצונם לשלוט בעולם

מדוע, אם כך, משווה ארדואן בין איסלאמופוביה ואנטישמיות, אשר אינן נתפסות בעולם המוסלמי כזהות? כי הוא רוצה ללחוץ על הכפתורים הרגישים באירופה, להקים עליו את האיחוד האירופי שבוודאי מתנגד להשוואה הזו, ובכך לסמן את האיחוד כאויב האולטימטיבי לאיסלאם המודרני, ולהעצים את דימויו כמנהיג העולם האיסאלמי.

למה דווקא עכשיו? כי עכשיו יש הזדמנות. במסגרת גישתו הפרגמטית ארדואן מנצל כל אירוע שמקדם את האג'נדה שלו. במקרה זה, רצח המורה הצרפתי סמואל פאטי שהציג קריקטורות של מוחמד בכיתתו סיפק הזדמנות מצויינת לארדואן להעצים את הקונפליקט מול האירופאים ולחזק את מורשתו.

וכך ארדואן נכנס לעימות חזיתי עם עמנואל מקרון וטען שהנשיא הצרפתי צריך טיפול נפשי בגלל יחסו לאסלם. הדברים נאמרו לאחר התבטאויות של מקרון, שמוביל קמפיין לחיזוק ערכיה החילוניים של צרפת לאחר רצח המורה הצרפתי.

כך גם עם משבר הקורונה, בו השתמש כדי לדמות את העברת ה"נגיף" האיסלאמופובי לכאורה. אנחנו יכולים לצפות שכל אירוע איסלאמופובי עתידי ביבשת אירופה ינוצל על ידי ארדואן.

המציאות הנוכחית מלמדת, שהניסיונות של ארדואן עולים בינתיים בתוהו.

הסיבה לכך מורכבת מהעובדה שהאירופאים עסוקים במיגור מגפת הקורונה ומכך שבשנים האחרונות פיתחו באירופה חיסון לפרובוקציות של ארדואן וזיהו את ניסיונותיו לנצל אירועים איסלאמופוביים ולגייסם למערך האדיאולוגי שלו. לכן, עכשיו שותקים באירופה ולא "קופצים" על כל התבטאות של ארדואן.

ארדואן משווה בין איסלאמופוביה ואנטישמיות כדי להקים עליו את האיחוד האירופי, שוודאי יתנגד להשוואה זו, ולסמנו כאויב האיסלאם המודרני. אך באירופה פיתחו חיסון לפרובוקציות שלו

ארדואן ימשיך לסקור בזכוכית מגדלת את ההתנהגות האירופאית וינצל כל הזדמנות שתקרה בדרכו כדי להעצים את מורשתו האיסלמיסטית. בינתיים,  האירופים נמנעים מלשחק לידיו.

ד"ר אלדד בן אהרון הוא היסטוריון ליחסים בינלאומיים ומומחה ביחסי ישראל וטורקיה. מחקריו מתמקדים במדיניות החוץ ובהיסטוריה הפוליטית של ישראל.

טראמפ הלך ונתניהו הלך, אך בעוד שבארה"ב משקמים את הסוכנות להגנת הסביבה מההרס של טראמפ, הרי שבארץ עושים ההיפך. ממשיכים במדיניות של עיקור המשרד להגנת הסביבה (ומשרדים אחרים) מיכולות שנתנו להם במספר חוקים, וממשיכים בהרס הרגולציה.

טראמפ הלך ונתניהו הלך אך בעוד שבארה"ב משתקמים מההרס של טראמפ, הרי שבארץ עושים ההיפך. ממשיכים במדיניות של עיקור משרדי ממשלה ובהרס הרגולציה

רגולציה קיימת במטרה להגן על החיים, על בריאות הציבור, על זכויות האדם, על הסביבה ועוד. דוח "תוכנית לאומית למדיניות רגולציה" מתעלם מכך. הדוח הוא חד-צדדי ועולה ממנו תמונה שטוחה, וכניעה ללחצים מהמגזר העסקי. נראה לי שהמטרה סומנה מראש, ריסוק הרגולציה, ואחריה חיפשו ומצאו סיבות חד-צדדיות שלא עונות להגיון ולשכל הישר להצדקתה.

הדוח מתעלם מרגולציות שונות שעשו טוב לכל הדעות, כמו איסור שימוש בדי.די.טי. ובחומרים רעילים אחרים, איסור שפיכת מתכות ורעלים לביוב, חיוב שימוש בקסדות ובחגורות בטיחות, איסור שימוש בתוספי דלק על בסיס עופרת, וכו'. כולן הטילו עלויות "מיותרות" על העסקים, המשקיעים והציבור.

הדוח הוא מהלך דורסני וחמור של משרדי האוצר, המשפטים ורה"מ. הוא מציע להקים מנגנון שיאפשר למנהלי מפעלים המתנגדים לדרישות שהציב בפניהם המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, רשות התחרות, ואחרים, להגיש את השגותיהם לגורם ממשלתי, שבידיו תהיה הסמכות לפסול דרישות רגולטוריות אלו.

הדוח מציע למעשה לעקר את היכולות הרגולטוריות של משרדי הממשלה, בעיקר המשרד להגנת הסביבה, אבל גם משרד הבריאות ואחרים, יכולות שנקבעו במספר חוקים. ומשרד האוצר מתכוון ליישם המלצות אלו.

משמעות הדוח היא מתן יד חופשית למפעלים לפלוט מזהמים, לשפוך חומרים רעילים, לפלוט גזי חממה, לזהם את מי השתיה, להרוס את הסביבה, ולהעצים את משבר האקלים. רישיון להרוג.

משמעות הדוח היא יד חופשית למפעלים לפלוט מזהמים וגזי חממה, לשפוך חומרים רעילים, לזהם את מי השתיה, להרוס את הסביבה ולהעצים את משבר האקלים. רישיון להרוג

אם הדוח יתקבל, ומשרד האוצר כבר בונה תוכניות לשינויים מבניים המבוססים על הדוח, התוצאה תהייה שמותר יהיה לרסס DDT וחומרים רעילים אחרים, שמותר יהיה לשפוך ציאנידים, תרכבות כספית, מתכות רעילות וממיסים אורגניים לקרקע או לביוב, שמותר יהיה לשווק תרופות ומזון ללא תאריכי תפוגה, שמותר יהיה להעסיק ילדים ללא מגבלות, וכדומה.

הרס ים המלח, שמורת עברונה, עין בוקק ונחל אשלים הם רק קדימון למה שיהיה.

בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה 2017, הוצגה תוכנית רב-שנתית לטיוב הרגולציה בישראל ולהקלת נטל הבירוקרטיה. כותבי התוכנית הגדירו רגולציה "אפקטיבית" כך:

"לרגולציה אפקטיבית ישנה השפעה ניכרת על צמיחה כלכלית, משיכת השקעות, רמת פריון ורווחת הצרכן. רגולציה משמעה התערבות בשוק החופשי, ועל כן עליה להיעשות רק במקרים שבהם קיימת לכך הצדקה, כגון במקרים שבהם מתקיימים כשלי שוק. על ההתערבות הרגולטורית להיות ממוקדת בהשגת המטרה ולהימנע ככל האפשר מלהטיל עלויות מיותרות על המשקיעים, העסקים והציבור".

הגדרה זו אומרת הכול על הגישה של מחברי התוכנית ואחרים לרגולציה. הרגולציה נמדדת רק לפי פרמטרים כלכליים, והיא בבסיסה גורם שלילי (התערבות בשוק החופשי).

לא פחות חשוב זה מה שאין בהגדרה. אין אף מילה על בריאות הציבור, והסביבה.

אם הדוח יתקבל מותר יהיה לרסס DDT, לשפוך ציאנידים, תרכבות כספית, מתכות רעילות וממיסים אורגניים לקרקע או לביוב, לשווק תרופות ומזון ללא תאריכי תפוגה ולהעסיק ילדים ללא מגבלות

הכותרת והגדרת המטרה של דוח "תוכנית לאומית למדיניות רגולציה ככלי לשיקום המשק ביציאה ממשבר הקורונה", מהצוות הבין-משרדי (משרד המשפטים, משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה) לרגולציה חכמה מיולי 2021, אומרים הכל. המטרה היא כלכלית, שיקום המשק. בלשון הדוח:

"בימים אלו מתמודדת מדינת ישראל עם אתגרי היציאה ממגפת הקורונה שהובילה למשבר כלכלי עמוק. אחד מאפיקי הפעולה המרכזיים להתגברות על המשבר הכלכלי והאצת הצמיחה של המשק גלום בקידום מדיניות רגולציה חכמה והפחתת הנטל הרגולטורי העודף".

כלומר, רגולציה לשמירה על בריאות הציבור ועל הסביבה, יש לה חשיבות משנית, וגם אז היא תבחן לפי קריטריונים כלכליים.

לפי הדוח למדיניות רגולציה:

"לרגולציה תפקיד חיוני בקידום ובהגנה על אינטרסים ציבוריים, אך רגולציה לא מיטבית עלולה להיות לא אפקטיבית בהגנה על אינטרסים אלו, ואף לגרום להשלכות לא רצויות כגון הצטברות של נטל רגולטורי עודף המטיל עלויות על המשק, פגיעה בעסקים קטנים ובינוניים שמתקשים לפלס את דרכם בסבך הרגולציה, חוסר ודאות וחוסר יציבות לעסקים ולממשלה.

זאת, לצד פגיעה באינטרסים ציבוריים נוספים כגון פגיעה בתחרות, הגברת הריכוזיות במשק על ידי חסמי סחר רגולטוריים וחסמים להקמת עסקים חדשים. השלכות אלו בתורן מביאות לפגיעה בהשקעות במשק ובפריון שמתרגמים לפגיעה בצמיחה. כל זאת, לצד עליה ביוקר המחייה".

גם כאן הדגש הוא על פרמטרים כלכליים, ואין אף מילה על בריאות הציבור, והסביבה, מלבד המינוח "אינטרסים ציבוריים" שגם הוא מוגדר באופנים כלכליים כמו פגיעה בתחרות, הגברת הריכוזיות במשק, חסמים להקמת עסקים חדשים, וכו'.

הדגש על פרמטרים כלכליים. אף מילה על בריאות הציבור והסביבה, מלבד המינוח "אינטרסים ציבוריים" המאופיין כלכלית: פגיעה בתחרות, הגברת הריכוזיות במשק וכדומה

חשוב לציין כי "המשרד להגנת הסביבה" מופיע רק פעמיים בדוח, וגם אז לא בגוף הדוח אלא בסימוכין. ואילו המלה "סביבה" מופיעה 21 פעמים, רובם ככולם בנוסח "דוח הוועדה לשיפור הסביבה העסקית", או "שיפור הסביבה העסקית".

זה לא הפריע למשרד האוצר להגיש ב-7 ליולי מצגת "שינויים מבניים" העוסקת במיוחד ב"ייעול הליכי הרגולציה במשרד להגנת הסביבה" (עמ' 13-14), האמורים לעקר את המשרד להגנת הסביבה מיכולות שנתנו לו במספר חוקים. מצגת משרד האוצר בנויה על טיוטת "התוכנית הלאומית למדיניות רגולציה", למרות שמועד הערות הציבור להמלצות בדוח הוא ב-21 ליולי, ובעוד שהמלצות אלו עדיין לא אושרו.

נראה שהממשלה ואנשי המקצוע במשרדים השונים נפלו בשבי התפיסה הניאו-ליברלית – קסמי כלכלת השוק החופשי ממעורבות ממשלתית. הם רואים הכל דרך החור שבגרוש. הפריזמה הכלכלית היא חזות הכל, והממשלה היא מעין תאגיד עסקי, חנות מכולת, שתפקידה העיקרי להרוויח כסף. הקריטריון הבלבדי לפעילות הממשלה הוא רווח.

אלא שבנוסף להשפעה הכלכלית הישירה של הרגולציה, שלכאורה קל למדוד אותה, הרי שחייבים גם להעריך את העלויות שיש לאי-רגולציה על בריאות הציבור ועל הסביבה, והרבה יותר קשה להעריך עלויות אלו.

כדאי ללמוד מקוריאה הדרומית, שם:

"נקודת המוצא של הממשל היא שעליו לכבד את החופש, היוזמה והיצירתיות של אזרחים, והממשל לא יפגע בעקרון זה באמצעות רגולציה אלא במטרה להגן על החיים, זכויות האדם, בריאות הציבור, הסביבה ועוד".

יש לדחות את המלצות מחברי הדוח, ולהעביר אותו למקומו, לסל האשפה.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

מערכת המודיעין החשאית הישראלית ממשיכה להכות באיראן בנסיון להרתיעה מלייצר נשק גרעיני. השב"כ עצר אזרח ישראלי שגוייס על ידי המודיעין האיראני וישראל עשתה שורה של התקפות סייבר על מתקנים חיוניים באיראן. המוסד הישראלי מכין הפתעות נוספות לפני שצה"ל יתקוף את מתקני הגרעין של איראן.

לפני כמה שנים פנה אליי איש העסקים הבדואי יעקוב אבו אל-קיעאן כדי להתייעץ עמי כיצד יוכל להשתלב במערכת הפוליטית הישראלית.

אבו אל-קיעאן שהינו תושב הישובים אלחורה ומיתר שבנגב הציג את עצמו בפניי כבדואי ציוני נלהב שמוכן גם להשתלב במפלגות הימין בישראל. מה שהיה חשוב לו, כך התרשמתי, היה להגיע לעמדת השפעה וכוח פוליטי בכל מפלגה שלא תהיה. האידיאולוגיה לא הייתה ממש חשובה עבורו.

איש העסקים הבדואי אבו אל-קיעאן הציג עצמו בפניי כבדואי ציוני נלהב שמוכן גם להשתלב במפלגות הימין בישראל. התרשמתי שחשוב לו להגיע לעמדת השפעה וכוח פוליטי בכל מפלגה שהיא, בלי קשר לאידאולוגיה שלה

אני בהחלט הופתעתי ממעצרו. פרקליטות מחוז דרום הגישה נגדו כתב אישום בגין עבירות של מגע עם סוכן זר ומסירת ידיעה לאיראן. הוא מואשם כי העביר מידע על לו"ז והמיקום של שר הביטחון בני גנץ, וכי עמד בקשרים אסורים עם גורמי מודיעין איראניים באמצעות גורם לבנוני-עיראקי.

איש העסקים שעצור בפרשה ביטחונית הוא יעקוב אבו אל-קיעאן. פרקליטות מחוז דרום הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד אבו אל-קיעאן, תושב חורה ומיתר, בגין עבירות של מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאיראן. בעבר היה אבו אל-קיעאן מיועד לשמש כמועמד לכנסת ברשימת "תלם" של משה יעלון. pic.twitter.com/wsObEkpdWD

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) July 12, 2021

אבו אל-קיעאן הינו דג רקק מבחינה מודיעינית. למרות זאת מעצרו הינו מכה למודיעין האיראני, מכה מורלית ומבצעית. אני מעריך כי החדירה המודיעינית של ישראל לתוך מנגנוני המודיעין והביטחון של איראן היא כה עמוקה עד שאבו אל-קיעאן נתפס כבר בשלבי הגיוס הראשונים שלו בטרם הספיק לגרום נזק ממשי לביטחון ישראל.

בעולם הערבי מלגלגים על איראן ועל אבו אל-קיעאן שנתפס בעיני רבים כרודף פירסום ושררה שנפל בפח של עצמו. השב"כ הישראלי שלכד אותו יוצא גדול כמו תמיד.

בעולם הערבי מלגלגים על איראן ועל אבו אל-קיעאן שנתפס בעיני רבים כרודף פירסום ושררה שנפל בפח של עצמו. השב"כ הישראלי שלכד אותו יוצא גדול כמו תמיד

אבל את המכה היותר גדולה מישראל חטפה השבוע איראן בשורה של התקפות סייבר על כורים גרעיניים לייצור חשמל, על מערכות מחשבים של חברת הרכבות ועל משרד התחבורה האיראני.

ההתקפות האלה שיגעו את האיראנים, בעוד שמגפת הקורונה משתוללת, וחודש בלבד לאחר ההתקפה על המתקן לייצור צנטרפוגות בכראג' באמצעות רחפן, שגם אותה האיראנים מייחסים לישראל.

גורם בכיר יודע דבר בירושלים מעריך כי התקפות הסייבר היו מסר ישראלי לאיראן, שחידשה את המלחמה הימית נגד ישראל. איראן תקפה ספינת מטען בצפון האוקיינוס ההודי לפני שבועיים, כי  חשבה בטעות שהיא עדיין שייכת לאיש העסקים הישראלי אייל עופר, אבל בינתים עופר הספיק כבר למכור אותה לפני כמה חודשים לגורמים זרים.

האיראנים בהלם גדול. המוסד הישראלי תחת הממשלה החדשה ממשיך להכות בהם תוך שמירה על עמימות. השעון מתקתק ושיחות הגרעין בוינה תקועות. אם הן יחודשו הן יחודשו תחת שרביטו של הנשיא החדש אברהים ראיסי, המכונה "הקצב מטהרן", והמשא ומתן צפוי להיות יותר נוקשה.

על פי גורמים אמריקנים, בסביבתו של הנשיא ביידן חוששים כי האפשרות לחזור להסכם הגרעין משנת 2015 כבר הפכה לקשה להשגה. יש פסימיות רבה בסביבתו של הנשיא בקשר לאפשרות החזרה המהירה להסכם הגרעין לאחר 6 סבבים של שיחות בוינה, לכן עדיין לא ברור אם ומתי יתקיים הסבב השביעי.

האיראנים בהלם. המוסד תחת הממשלה החדשה ממשיך להכות תוך שמירה על עמימות. שיחות הגרעין בוינה תקועות, ואם יחודשו זה יהיה תחת שרביט הנשיא החדש ראיסי, "הקצב מטהרן", והמו"מ יהיה נוקשה

הפסימיות הרבה נובעת מההתקדמות הטכנולוגית האיראנית, קצב ורמת העשרת האורניום על ידי האיראנים ובחירתו של הנשיא החדש אברהים ראיסי. כל הגורמים האלה מחדדים את השאלה, האם ניתן יהיה בכלל לעצור את השאיפות הגרעיניות של איראן.

הפסימיות איננה רק נחלתו של ממשל ביידן. שלוש המעצמות: בריטניה, גרמניה וצרפת, הנושאות ונותנות עם איראן וארה"ב על חידוש הסכם הגרעין, הזהירו בשבוע שעבר כי חתימתו איננה ודאית, לנוכח המשך הפקת אורניום מתכתי (מטאלי) על ידי איראן, הליך שמוביל לייצור פצצה גרעינית.

בריטניה, גרמניה וצרפת הביעו "דאגה רבה" מהחלטתם של האיראנים להעלות את רמת העשרת האורניום המתכתי ל-20 אחוזים. בהודעה משותפת של שלוש המדינות נכתב:

"לאיראן אין כל צורך אזרחי ראוי לשמו באורניום מטאלי מועשר שהינו כלי חשוב בפיתוח נשק גרעיני, הפעילות האיראנית מסכנת את המשך המשא ומתן בוינה על חידוש ההסכם ועל איראן לשים קף לפעילות זו".

ההודעה התפרסמה אחרי דו"ח שפירסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) על המשך התוכנית האיראנית לייצור אורניום מטאלי מועשר עד לרמה של 20 אחוזים. לדברי הסוכנות מדובר בקטע מתוך תהליך רב שלבי.

"המוסד פועל בתוכנו"

יו"ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר של הפרלמנט האיראני, חשמת-אללה פלחאת-פישה יצא השבוע בגילוי נדיר ואישר כי המוסד הישראלי עומד מאחורי רוב ההתקפות על איראן. "למרות שהמוסד פועל בתוכנו, שום מחשבה רצינית לא  ניתנה לנושא", הוא אמר.

דבריו מצטרפים לביקורת החריפה של נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד ושל שר המודיעין לשעבר עלי יונסי כי המוסד הישראלי הצליח להסתנן לשורות המודיעין האיראני ואך לגייס בכירים במננגוני הביטחון של איראן.

ככל שאיראן מתקדמת יותר לעבר פצצת הגרעין, כך צפוי שהמתקפות החשאיות של ישראל על מתקנים רגישים באיראן יגברו, כולל חיסולים של בכירים איראנייים.

להערכת גורמים זרים, המוסד הישראלי הכין שורה של תוכניות מגירה לתרחיש הכי גרוע מבחינתה של ישראל, עוד לפני שצה"ל יקבל את "האור הירוק" מהדרג המדיני לתקוף את אתרי הגרעין באיראן. התקפות הסייבר שאיראן חוותה השבוע הן רק הפתיח למה שצפוי בהמשך.

להערכת גורמים זרים, המוסד הכין שורת תוכניות מגירה לתרחיש הכי גרוע מבחינת ישראל, עוד לפני שצה"ל יקבל את "האור הירוק" מהדרג המדיני לתקוף את אתרי הגרעין באיראן. התקפות הסייבר הן רק הפתיח

התסכול באיראן גובר מהצלחות המוסד הישראלי, אך ההנהגה האיראנית הקיצונית ממשיכה בשלה בכל הקשור למרוץ אל הפצצה הגרעינית הראשונה. למרבה הצער, ההתפתחויות הבינלאומיות בנושא הגרעין האיראני מצביעות על כך שישראל יכולה לסמוך רק על עצמה. המוסד נמצא כעת בחזית ועושה עבודה מקצועית נהדרת, ללא התרברבות כפי שהיה עד לפני כמה שבועות. אם איראן לא תיבלם בתוכניתה הגרעינית, הטיפול יעבור לצה"ל שכבר מכין כמה תוכניות לתקיפת מתקני הגרעין באיראן.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)