שר לביטחון פנים אמיר אוחנה במצב רוח קרבי. "נתתי הוראה להגביר כוננות", הוא הודיע אתמול. "הנחתי על היערכות לתרחיש כזה, כפי שהיה בוושינגטון. שלא יתפסו אותנו בהפתעה".

אוחנה העריך כי קיימת סכנה לפריצה של המוני מפגינים לביתו של ראש הממשלה או לכנסת, והזכיר את האיום לכאורה של חיים שדמי לזרוק בקבוק מולוטוב לתוך הבית בבלפור, ולתפוס את יאיר נתניהו כאשר הוא לא יהיה מוקף במאבטחים.

הכול בסדר. אבטחה צריכה להיות. כוננות רצינית גם. חבל רק שהיא לא הייתה כאן גם לפני 26 שנים, בימי האירועים האלימים שהיו חמורים פי כמה מכל המראות המזעזעים שלשום בגבעת הקפיטול, והסתיימו ברצח של ראש הממשלה. אין בסיס להשוואה בין אז למה שקורה היום בבלפור, כמו שקשה להקיש מוושינגטון על ירושלים.

בין תחילת תהליך אוסלו בקיץ 1993 ועד לרצח רבין בסתיו 1995 התנהלה כאן מלחמת אזרחים אידיאולוגית אלימה. הרצח היה שיאו של הקרבות בין שני הצדדים. הייתי ברוב ההפגנות שהיו אז ברחבי הארץ, ואני מגיע היום כמעט לכל הפגנה בבלפור. מי שרוצה ללמוד פרקים בהסתערות על מוסדות ממלכתיים היה צריך להיות שם, אז, ולא כאן, היום.

בין תחילת תהליך אוסלו בקיץ 1993 ועד לרצח רבין בסתיו 1995 התנהלה כאן מלחמת אזרחים אידיאולוגית אלימה. מי שרוצה ללמוד פרקים בהסתערות על מוסדות ממלכתיים היה צריך להיות שם, אז, ולא כאן, היום

ראשית, המאסות אז היו עצומות. אני זוכר הפגנה של עשרות אלפים מול משרד ראש הממשלה בעת ישיבת ממשלה. המפגינים מהימין עלו על השערים והגדרות גלים-גלים, ונהדפו בקושי רב. רבבות הגיעו גם לכיכר ציון, לרחובות מרכזיים בירושלים ולכניסה לעיר. המסרים כלפי ראש הממשלה והשרים היו מחרידים, כידוע.

שביתת הרעב של אריאל שרון בגן הוורדים מול הכנסת נשכחה מאז, אבל לטעמי זה היה האירוע החמור ביותר בימי אוסלו. מדי ערב היו מגיעים לשם המונים, ומניפים כרזות שבהם צוירה תמונה של ראש הממשלה בכאפייה, מוקף בלוח מטרה, והכיתוב מתחת היה: "רבין הוא המהנדס", דהיינו, הארכי-מחבל יחיא עיאש.

הפגנה נגד יצחק רבין בעקבות הסכמי אוסלו (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

שנית, המסר הפך למעשה. אני רואה את המפגינים של היום מול הכנסת. הם צועקים את כאבם, ולפעמים גם מאיימים. ראיתי השבוע את שדמי קורא במיקרופון "אתם 120 מטורפים. את כולכם נשלח לכלא". אבל איש מהם לא מתנפל על מכוניות של שרים ותולש מהם את הסמל. אני זוכר עד היום את פניו המבועתים של השר בנימין (פואד) בן אליעזר אחרי מפגש עם איתמר בן גביר וחבריו. פואד טען שהוא חושש מהם הרבה יותר מאשר מהחזבאללה.

מסרים כאלה ומעשים כאלה אין היום, בהפגנות בבלפור. גם הבריונים הגזענים מגבעת הקפיטול הם לא ההשראה. קשה לי לראות את המפגינים נגד נתניהו פורצים לכנסת, מנתצים את הזגוגיות, מטפסים על החלונות ושוברים את הדלתות בדרך לאולם המליאה.

אמיר אוחנה יכול להירגע, אבל הוא מנצל את האירוע הנורא בוושינגטון כדי להזהיר מהתפרעויות של אנרכיסטים שאין להם סיכוי להתממש. וגם אם יהיו כאלה שיחרגו, אני בטוח שרוב המתנגדים של נתניהו יגנו אותם. האנשים הם בדרך כלל שומרי חוק, למרות המסרים נגד רשויות החוק שיוצאים דווקא מבלפור.

ההיסטוריה מתעתעת, האירועים האלימים בגבעת הקפיטול בוושינגטון לא עזרו לנשיא דונלד טראמפ שחולל אותם. להיפך. היום ברור כי הוא איבד את הסיכוי להיבחר ב-2024. האירועים הקשים, האנטי-דמוקרטיים בימי אוסלו, שהסתיימו ברצח ראש הממשלה – לא מנעו אז את הבחירה (הדמוקרטית) של בנימין נתניהו.

האירועים האלימים בגבעת הקפיטול לא עזרו לטראמפ שחולל אותם. להיפך. האירועים הקשים, האנטי-דמוקרטיים בימי אוסלו, שהסתיימו ברצח ראש הממשלה – לא מנעו אז את הבחירה (הדמוקרטית) של נתניהו

ומה יקרה אילו בית המשפט ירשיע את נתניהו והוא יתקשה לעזוב את הבית בבלפור, כמו טראמפ? האם מאות אלפי אנשי הימין יגיעו להפגנה דומה לזו שטראמפ קיים שלשום בוושינגטון הבירה? האם הם יצעדו לכיוון הכנסת?

התשובה היא לא. הסיבה פשוטה. פעם רבו כאן על אידיאולוגיה, על חלוקת הארץ. הימין מול השמאל. המתנחלים הובילו בדרך כלל את ההפגנות הגדולות נגד יצחק רבין. היום השמאל לא קיים.

אם נתניהו יאלץ ללכת, רוב האידיאולוגים של הימין יישארו בבית, כי הם יקבלו קרוב לוודאי מנהיג הרבה יותר ימני ממנו. הביביסטים יבואו, זה נכון, אבל אלה – מקסימום יעזרו לנתניהו לארוז.