פרולוג. החזית שפתח מולי מנגנון התודעה של האדם תחת שלושה כתבי-אישום בנימין נתניהו החלה באוגוסט 2019. היא כוללת מספר לא מבוטל של סרטונים ערוכים מגמתית ומעוותי אמת, אינספור פוסטים וציוצים, תגובות שקריות ומסיתות לתקשורת, תלונות למשטרה (מצד האבא והבן); בקיצור – כל מה שרק אפשר.

כל פרסום כזה הוליד אחריו גל הולך וגדל של שרשורים בדמות הודעות איומים ונאצה, התבטאויות וזעקות של שופרות נתניהו בתקשורת (ליבסקינד, סג"ל, לינור ועוד רבים ורעים), שלל פוסטים וציוצים תומכי-נתניהו, ועם הזמן, גם איומים וקללות ברחוב. במצטבר, מדובר במאות אם לא באלפים. והיו גם שיחת טלפון איומים להורים שלי וביקור בית ביביסטי אצלי.

אפשר לומר, בזהירות מתבקשת, שאין עוד אזרח פרטי במדינה שזוכה או זכה ליחס אישי כה חם ולמתקפה כה עוינת מצד תאגיד נתניהו. ספק אם היה אזרח בתולדות המדינה שזכה שראש-ממשלה כלשהו בישראל ינהל נגדו כזאת מלחמת חורמה. כך טבעי שינהג אויב שנלחם על הישרדותו כאדם חופשי.

אפשר לומר, בזהירות מתבקשת, שאין עוד אזרח פרטי במדינה שזוכה ליחס אישי כה חם ולמתקפה כה עוינת מצד תאגיד נתניהו. ספק אם היה אזרח בתולדות המדינה שזכה שרה"מ כלשהו בישראל ינהל נגדו כזאת מלחמת חורמה

על הדרך, גם העביר מנגנון התעמולה של בלפור מסר: מה באמת מטריד אותם בכל מה שקשור למאבק אזרחי בהם. הטרגדיה של חלק מאנשי המחאה שהם האחרונים לתפוס את זה ומשחקים פעם אחר פעם לידי נתניהו.

כך או כך, מאוגוסט של השנה שעברה גם היה לי ברור, שפני בלפור ופניי להתנגשות עתידית שתתבטא בהגשת תביעה (מצדי) או בהגשת תלונה במשטרה (מצדם). בבוא היום, אסביר למה. ההתנגשות אכן באה והיא אירעה בסוף אפריל השנה, כשעמותת "חוזה חדש", שאז הייתי חלק ממנה, דרשה מיאיר נתניהו פיצוי והתנצלות בגין הוצאת דיבה רציפה. ניתנה לו ארכה לעשות כן טרם הגשת תביעה. הוא התעלם.

ימים בודדים אחרי פקיעת הדד-ליין – הוגשה התלונה במשטרה נגדי מצד יאיר נתניהו. למחרת, הגיש גם האבא, ראש-ממשלה בישראל, תלונה זהה, כשהזמין אליו למעון הרשמי בבלפור(!) חוקר בכיר לגבות אותה.

מטבע הדברים, אינני יכול להרחיב ולהיכנס לעומקם של פרטים, כיוון שהנושא מצוי עדיין תחת חקירה משטרה. יאיר נתניהו אולי יכול לצייץ יום לאחר התלונה ש:

"כתב-אישום לא יוגש נגד חיים שדמי, גם אם יזרוק בקבוק תבערה על בית ראש הממשלה. כדי שזה יקרה, נורית ליטמן מהפרקליטות צריכה להורות על זה. הסיכוי שזה יקרה הוא כמו הסיכוי שנסראללה יתגייר"

אבל לאזרח רגיל שמורים קור-הרוח והסבלנות כדי לנצח מנגנון.

נתתי התחייבות לחוקרים שלא להרחיב על פרטי החקירה ולא אפר את ההוראה. אמרתי כבר ביום הגשת התלונה ולאחר החקירה, שלא אלימות הבטחתי ליאיר נתניהו; עובדה שידועה היטב לאבא ולבן. ההבטחה קוימה ותביעת הדיבה הוגשה. דיון ראשון בה צפוי להתקיים לקראת סוף החודש. מעבר לזה לא ארחיב עניינית כרגע. הדברים המובאים כאן, לא נאמרו על-ידי בחקירת המשטרה ומשום כך פרסומם איננו מהווה הפרת ההתחייבות.

נתתי התחייבות לחוקרים שלא להרחיב על פרטי החקירה ולא אפר את ההוראה. אמרתי כבר ביום הגשת התלונה ולאחר החקירה, שלא אלימות הבטחתי ליאיר נתניהו; עובדה שידועה היטב לאבא ולבן

אני פותח את סדרת הפרסומים "המייקינג-אוף של הבלפור סטודיו'ס" דווקא מהמתקפה השנייה שיצאה עלי מהם: "מכות נתניהו". אני חושב שיש ב"מכות נתניהו" הרבה יותר כדי ללמד, לכאורה כמובן, על המנגנון ודרכי הפעולה שלו. מה גם שהפוסט המדובר, התפרסם בדף הפייסבוק של לא אחר מראש-הממשלה עצמו. לא פחות חשוב מזה, הסרטון המדובר היה חלק משלושת הסרטונים שנכללו בתלונה בדבר איומים שהגיש נגדי ראש-ממשלה תחת שלושה כתבי-אישום. זו היא תלונת שווא והאמת תוכח בבוא היום. מטרתה איננה אלא ניסיון השתקה ורדיפה.

*  *  *

חלק ראשון. תאריך פרסום הפוסט היה 27 בנובמבר בשנה שעברה. זהו הפוסט שעלה בדף הפייסבוק של נתניהו עצמו:

"מראות מהפגנות השמאל שהתקשורת כמובן לא הראתה".

צילום מסך מפוסט של בנימין נתניהו

נראה בו קטע מתוך הפגנה שלנו בו אנו עושים אדפטציה לשיר מכות מצרים בהגדה. את ה"דם", "צפרדע", "כינים" ושות' תפסו שרי-ממשלה ואישי ציבור שמשרתים את המנגנון. בנוסח אחר, המכות הן פרשות נתניהו. שיר שמושר מאז ועד היום ובכוונה גדולה.

מעל 5500 שיתופים, כמעט שלוש-מאות אלף צפיות נכון לרגע צילום המסך, 7500 לייקים.

שעת הפרסום: 23:17. מוזר שבזה עוסק ראש-ממשלה בשעות כה מאוחרות של היום. מוזר שבכל שעה, אבל בשעות כאלה, מנהיג אמיתי מוטב שינוח, בטח שלא יתעסק בשטויות.

אבל יותר משעת הפרסום, מוזר היה עצם הפרסום. רבים מחבריי למחאה לא הבינו מדוע עלה הפוסט, מדוע באותו עיתוי. שום דבר דרמטי במחאה לא היה באותם ימים, שום אירוע חריג או מכונן לא נרשם. למעשה, אלה היו ימי המתנה: בין סבב בחירות ספטמבר לסבב מרץ.

שעת הפרסום: 23:17. מוזר שבזה עוסק רה"מ בשעות כה מאוחרות של היום. מוזר שבכל שעה, אבל בשעות כאלה, מנהיג אמיתי מוטב שינוח, בטח שלא יתעסק בשטויות. אבל יותר משעת הפרסום, מוזר היה עצם הפרסום

שלושה ימים קודם להעלאת הפוסט בדף של נתניהו, בתאריך 24 בנובמבר, הופיעה החשיפה שלי כאן, באתר "זמן ישראל". היא סיפרה איך בשעה שנתניהו דוחף במרץ הסכם בינלאומי להולכת גז לאירופה עם ממשלות יוון וקפריסין, קונה בן-דודו נתן מיליקובסקי את מפעל הפלדה השני בגודלו ביוון.

אולי תמים, אולי מקרי לגמרי (מיליקובסקי מסר, בין היתר, בתגובה לכתבה, ש"נתניהו לא ידע" מעסקת הרכישה של מפעל הפלדה), אבל מתחייב, לאור החשדות המטרידים בפרשת הצוללות, לשאול שאלות ולדרוש עליהן תשובות.

הרי גם בפרשת הצוללות לא היה מיליקובסקי בעליה של יצרנית הצוללות, אלא של חברה המייצרת חומר גלם שבלעדיו לא ניתן לייצר צוללת. מפעל הפלדה "הלניק סטיל", מעמודי התווך של כלכלת יוון לדורותיה, אף הוא לא מייצר צינורות להולכת גז; רק חומרי גלם המשמשים, בין היתר, חלק מתהליך הולכת גז. האם בהכרח הלניק סטיל תיהנה מהסכם צינור הגז הבינלאומי שנתניהו דחף בעוצמה לקדם? האם היא בהכרח תשתתף בתהליך של הולכת גז כלשהו? לא. האם ראוי לשאול ולבדוק? יותר מראוי; חיוני. ודאי לאור פרשת הצוללות.

נשאלת, אם כן, השאלה הבאה: האם הרקע לפרסום הפוסט בדף הפייסבוק של ראש-ממשלה החשוד בפלילים חמורים היה פרסום התחקיר ב"זמן ישראל" שלושה ימים קודם?

האם במקרה כזה, ייתכן, שבמושג "תקשורת" ככתוב בפוסט ("מראות מהפגנות השמאל שהתקשורת כמובן לא הראתה"), הכוונה היא בכלל אלי ולאתר "זמן ישראל"? בבחינת התקשורת שמספרת לכם על רכישת "הלניק סטיל" בידי מיליקובסקי בעוד בן-דודו ראש-ממשלת ישראל מקדם עסקה בינלאומית בהיקף של מיליארדים – לא מראה לכם אותי שר בצוותא עם אחרים את שיר "מכות נתניהו"?

האם בהכרח "הלניק סטיל" תיהנה מהסכם צינור הגז הבינלאומי שנתניהו דחף בעוצמה? האם היא בהכרח תשתתף בתהליך של הולכת גז כלשהו? לא. האם ראוי לשאול ולבדוק? אפילו חיוני. ודאי לאור פרשת הצוללות

לאותה חשיפה קדמו שורה של פוסטים שפרסמתי כאן ב"זמן ישראל" וגם במוסף סוף השבוע של  "כלכליסט", זאת במהלך תשעת החודשים מפברואר ועד נובמבר. הראשון שבהם, בפברואר 2019, במוסף "כלכליסט", היה תחקיר על הונאת בחירות והטיית תוצאות בחירות כתוצאה מתעמולה שקרית. הכותרת ורוח התחקיר היו: "אל תגידו שלא אמרנו לכם". נתניהו והפיקוח על הבחירות בישראל תפסו מקום יפה בכתבה.

היה גם פוסט כאן בפברואר השנה על עד מרכזי בפרשת הצוללות שקיבל, לכאורה, איומים על חייו. שני תחקירים באפריל במסגרת מיזם התקשורת "שומרים" שפורסמו ב"זמן ישראל" על הזנחתה המכוונת של מערכת הבריאות ("מלחמת יום כיפור של מערכת הבריאות הישראלית", כפי שהגדיר זאת כבר אז אחד המרואיינים) והיעדר מוכנותה למצב חירום בדמות מגפה.

פרסום ראשון של דבריו של יוסי לוי, יועצו-לשעבר של נתניהו, כבר לפני שנתיים על הנעשה בבלפור ("ביבי ושרה פתחו ארגז שמפניה כשבג"צ אישר את מינוי מנדלבליט"). הראיון פורסם בדף הפייסבוק שלי.

בספטמבר של שנה שעברה פרסמתי כאן כתבה שעסקה בסיפור האמיתי מאחורי השקרים והתעמולה של היועץ-המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ונתניהו ("הדפוס של מנדלבליט"), כמו בסיפורי הפגיעה במצבה של אבא של מנדלבליט, טקס ההבדלה מחוץ לבית-הכנסת בו התפלל, ועוד; בנובמבר על "המלכוד עגול, כמו הכיכר בדרך לבית-הכנסת של מנדלבליט", חודש קודם על "ככה עובדת אלימות משטרתית", ועוד.

*  *  *

ככה שאם נחזור לפוסט שהעלה נתניהו בדף הפייסבוק שלו אודותיי, מתעוררת התהייה האם יש כאן משום קריצה "ידידותית", קוד מוכר בעולם הפשע, המופנית אלי? בבחינת, "קלטנו אותך, אח שלנו, שמים עליך עין, תתחיל לשים לב ולהיזהר"?

הרי פנייה בבקשה לתגובה לכתבה הועברה מספר ימים לפני פרסומה ללשכת נתניהו באמצעות דוברו, עופר גולן, כפי שהועברה למיליקובסקי (נתניהו לא טרח להגיב).

וואלה, יכול להיות. אולי לא. יכול להיות שכן.

*  *  *

חלק שני. כאמור, הסרטון "מכות נתניהו" הוא אחד מהשלושה שנכללו בתלונה שהגיש נגדי נתניהו ושעליהם נחקרתי.

האירוע המתועד בסרטון התרחש ביולי 2019.

הפוסט של נתניהו עליו עלה בנובמבר, ארבעה חודשים אחר-כך.

התלונה של נתניהו למשטרה – בבהילות שיא, יום אחרי הגשת התלונה של בנו וכשהוא מזמין אליו הביתה חוקר בכיר לגבות את התלונה – הוגשה בתחילת מאי.

האירוע המתועד בסרטון התרחש ביולי 2019. הפוסט של נתניהו עליו עלה בנובמבר, 4 חודשים אחר-כך. תלונת נתניהו למשטרה – בבהילות שיא, יום אחרי הגשת התלונה של בנו וכשהוא מזמין אליו הביתה חוקר בכיר לגבות תלונה – הוגשה בתחילת מאי

כלומר, חצי שנה(!) חלפה מהיום שבו אנחנו יודעים בוודאות שנתניהו מודע לקיומו של הסרטון וחשב שיש בו בעייתיות (שנאמר, "דברים שהתקשורת לא מראה") ועד הרגע שבו כלל אותו בתלונה למשטרה כהוכחה לאיומים על בנו.

הלאה; מה שהעסיק את נתניהו לראשונה בנובמבר לא היו חיי בנו או משפחתו, אלא התקשורת. כמה אופייני. כמה קולע בול, כמה זה הוא. לדאגה ל"בריאותו" של הבן העולל נדרשה עוד חצי שנה להבשיל. "הסתה בוטה לאלימות" כאמור בציוץ של נתניהו על הגשת התלונה? נו, בחייאת. אם הייתי בן שלו – הייתי נעלב עד עמקי נשמתי. אני לא בן שלו ולכן אני יודע שהבן לא נעלב. הכל חלק מהמנגנון ומטרת-העל.

*  *  *

חלק שלישי. אני חושב שצריך להיות שפל ברמות-על או טיפש גמור כדי לראות בסרטון הזה הסתה או איום. אני לא חושד בנתניהו ובבנו בטיפשות בהקשר הזה.

עוברים אחד-אחד, דרעי, אמסלם ואחרים, חלק ממכות נתניהו על ישראל והדמוקרטיה – בסוף מגיעים לילד. אחד קורא לו "ילד זין" (לא אני), אחת "ילד קקה" (לא אני), אחר אומר עליו שהוא מכה. בקושי ניואנסים. הוא גם הבכור. ומכאן: מכת בכורות.

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט ממייסדי חבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע השבוע כי דיוני ההוכחות במשפט נתניהו ייפתחו שבועיים אחרי הבחירות ויימשכו שלוש פעמים בשבוע במשך כשש שעות בכל פעם. השופטים דחו את בקשת נתניהו לביטול כתב האישום בתיקים 1000 ו-4000, אך הסכימו כי נפל פגם בהתנהלות מנדלבליט בענין האישור לפתיחת החקירה. סנגורי נתניהו מתעתדים לזמן את מנדלבליט לעדות בענין בהמשך.

מתן אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה (וכן נגד נשיא המדינה, שר, חבר כנסת, שופט, דיין או ראש עיר) הוא דרישה מהותית וקריטית שנועדה למנוע פתיחת חקירה פלילית נגד נבחר ציבור וכן נגד בעלי משרה שיפוטית סתם כך.

מתן אישור היועמ"ש לפתוח בחקירה פלילית נגד רה"מ (וכן נגד הנשיא, שר, ח"כ, שופט, דיין או ראש עיר) הוא דרישה מהותית וקריטית שנועדה למנוע פתיחת חקירה פלילית נגד נבחר ציבור או בעלי משרה שיפוטית סתם כך

מדובר בדרישה שמעוגנת בחוקי יסוד. ואכן, סעיף 17 לחוק יסוד: הממשלה אינו מותיר מקום לשום ויכוח: חלה חובה מוחלטת וחד משמעית לקבל אישור מטעם היועץ המשפטי לממשלה כדי לפתוח בחקירה נגד ראש ממשלה מכהן. זוהי דרישה קריטית מאין כמוה.

בפרשות נתניהו, כך קבעו השופטים, ניתן אישור פתיחת חקירה מראש בידי היועץ המשפטי לממשלה הן בפרשת 1000, הן בפרשת 2000 (על כך אין מחלוקת בין הצדדים) והן בפרשת 4000, כלומר בכל 3 פרשות האישום נגד נתניהו.

הדבר הובהר בצורה חדה בהחלטת השופטים.

לכן דרישת חוק היסוד למתן אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נגד נתניהו, היא דרישה שמולאה. הדרישה המהותית מולאה.

אלא שהדרישה המהותית מולאה בצורה פגומה טכנית. איני מקל ראש בפגם זה. אני סבור שהיה על מנדלבליט לאשר באופן רשמי מראש, בצורה כתובה ובאופן בהיר וחד, פתיחה בכל חקירה.

היה עליו לעשות כן הן בפרשת 1000 והן בפרשת 4000 (כאמור, אין מחלוקת בין התביעה להגנה לגבי אישור פתיחת החקירה מראש בפרשת 2000).

עם זאת, מבחינה מהותית, אין מחלוקת שמנדלבליט העניק אישור מראש לפתוח הן בחקירת פרשה 1000 והן בחקירת פרשה 4000. ואני מדגיש שוב: העניק אישור מראש.

מאחר שהעניק אישור מראש לפתיחת חקירה בכל פרשה אך לא בצורה כתובה ורשמית וסדורה, מדובר בפגם טכני רציני אך לא בפגם מהותי שיורד לשורשו של עניין.

לו הייתה נפתחת חקירת משטרה נגד נתניהו ללא אישורו של מנדלבליט, אז היה מדובר בפגם מהותי שיורד לשורשו של עניין.

מאחר ש-3 פרשות האישום נחקרו באישורו של מנדלבליט, לא קיים כאן פגם מהותי שיורד לשורשו של עניין.

הדרישה המהותית מולאה בצורה פגומה טכנית. איני מקל ראש בפגם זה. עם זאת, מבחינה מהותית, אין מחלוקת שמנדלבליט העניק אישור מראש לפתוח הן בחקירת פרשה 1000 והן בחקירת פרשה 4000

מנדלבליט פיקח בצורה הדוקה על פעולות החקירה. עם זאת, אני מעריך שלא ידע על הלחץ המחפיר לכאורה (שיכול להגיע עד כדי סחיטה באיומים) על ניר חפץ מטעם מי מהחוקרים בטרם הפך לעד מדינה.

על פניו, נראה שהחלטת ניר חפץ להפוך לעד מדינה, לא התקבלה אך ורק בעטיו של לחץ זה, אלא באופן מנותק ממנו, אך הלחץ המתואר אכן חמור מאין כמוהו. ייתכן שמי שהפעיל אותו, ביצע עבירה פלילית לכאורה.

בניגוד לטענות מפי מדבררי נתניהו בתקשורת, לא התרשמתי שהתביעה שיקרה לבית המשפט בנדון. ככל שקראתי את הדברים, אני מתרשם שלא נטענה שום טענה כוזבת מפי התביעה.

מאידך, כן התרשמתי כמובן שמנדלבליט אכן לא העניק אישור כתוב ומסודר ורשמי מראש כאמור לעיל – וזה פשוט לא תקין.

נדגיש: זיכויים במסגרת משפטים פליליים לא נגזרים מפגם טכני בלבד. כשבית המשפט מחליט לזכות בשל מחדלי חקירה, מדובר במחדלים שטמנו בחובם פגיעה עמוקה בזכות היסוד להליך הוגן של הנאשם (תוכלו לראות זאת בהלכת יששכרוב מ-2006 שנקבעה בידי הנשיאה בייניש וכן בהלכת חיימטוב מ-2018 שנוסחה בידי השופט אורי שהם וכן בהלכות נוספות).

על פניו, גם טענת אלוביץ' בדבר הלחץ מטעם מי מחוקריו להחלפת סנגור (כי סנגורו סבר שאין מקום שיהפוך לעד מדינה) היא טענה חמורה שיש לבדוק אותה לעומק. היא אינה משפיעה בהכרח על קבילות הראיות נגד נתניהו, מפני שאלוביץ' לא הפך לעד מדינה נגדו, אך היא יכולה להשפיע על היבטים אחרים. יש לבחון אותה לעומק.

אם ידע מנדלבליט על הליקויים הללו – זה חמור מאד. אם לא ידע (וכנראה שלא ידע), זה עדיין חמור כמובן.

נדגיש: זיכויים במסגרת משפטים פליליים לא נגזרים מפגם טכני בלבד. כשבית המשפט מחליט לזכות בשל מחדלי חקירה, מדובר במחדלים שטמנו בחובם פגיעה עמוקה בזכות היסוד להליך הוגן של הנאשם

נדגיש שהשופטים הבהירו שיבחנו בהמשך הדרך את טענות הסנגורים לגבי קבילות ראיות כאלה ואחרות. וטוב שכך. יש לשמור על זכויות הנאשמים מכל משמר.

ומספר משפטים לסיום בסוגיית האפשרות לכהן כראש ממשלה וכן כנאשם במשרה מלאה.

נטען שנתניהו יוכל לוותר על נוכחות בדיונים רבים במשפטו ולכן המשפט לא יפגע בתפקודו כראש ממשלה.

אז ככה:

א. ראשית, שופטים אינם פוטרים נאשמים באופן אוטומטי וגורף מנוכחות במשפטיהם הפליליים.

ב. קרוב לוודאי שנתניהו עצמו יבקש להיות נוכח בדיונים הרבים שבהם יעידו עדי התביעה החשובים והרבים שממוקדים בו. כלומר, אלו שעדותם עשויה להניח תשתית אפשרית להפללתו.

ג. הוא ירצה להביט בעיניהם. הוא ירצה שהם יחושו לחץ פסיכולוגי (לחץ שהוא מפעיל גם כיום בדרכים שונות. כולל הגילוי המדהים ששוחח עם עד תביעה מרכזי במשפטו: מילצ'ן. קיים חשש שהוא שיבש הליכי משפט. מדהים שהדבר לא נחקר). הוא ירצה לדבר עם סנגוריו במהלך הדיונים או לכתוב להם הערות כאלה ואחרות.

ד. אך גם אם השופטים יפטרו אותו מהתייצבות בחלק מהדיונים, ברור לכולנו שעליו להשקיע שעות רבות בתום דיוני ההוכחות כדי לשוחח עם סנגוריו וכן כדי לקרוא את תוכן הפרוטוקולים שמתעדים את העדויות. יותר מזה: הוא יהיה חייב לשבת עימם ולסייע בעדם במשך שעות להתכונן לקראת החקירות הנגדיות של העדים הבאים.

ה. לא ניתן לנהל כך מדינה. פשוט לא ניתן.

ו. חמור מכך: נתניהו מקבל שוב ושוב הכרעות בנושאים קיומיים על סמך האינטרס הפרטי, הפוליטי והמשפטי שלו, ולא על סמך שיקולי אינטרס הציבור.

לכן הצביע בעד הצעת החוק למניעת כהונת ר"מ תחת כתב אישום ב-2008.

לכן אף אמר שראש ממשלה תחת חקירות (חשוד. לא נאשם) איבד את המנדט הציבורי והמוסרי, מאחר שקיים חשש רציני שישקול שיקולי הישרדות אישיים ולא שיקולים לאומיים.

גם אם השופטים יפטרו אותו מהתייצבות בחלק מהדיונים, ברור לכולנו שעליו להשקיע שעות רבות בתום דיוני ההוכחות כדי לשוחח עם סנגוריו וכן כדי לקרוא את תוכן הפרוטוקולים שמתעדים את העדויות

אי אפשר. פשוט אי אפשר שראש ממשלה יכהן גם כנאשם במשרה מלאה. שלא לדבר על החלטתו להטיל אימה על התביעה הכללית, למנוע מינויים בכירים בשירות הציבורי, להפר את התחייבותו לבג"צ לחתום על הסדר ניגוד עניינים, לשלוח נציגות צייתניות כמו מירי רגב ואסנת מארק לוועדה למינוי שופטים, למנות מבקר מדינה שהוא יס מן, ולעשות כל שניתן כדי לסרס את הכנסת, להפחיד את מערכת המשפט, לעקר את הפרקליטות מכוחה, לרדוף את החלקים בתקשורת שאינם סוגדים לו, ולהפוך את מדינת ישראל למדינה בלתי דמוקרטית בתהליך זוחל של ארדואניזציה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

בני גנץ אינו חריג לאכזבה מרמטכ"ל לשעבר. מאז קום המדינה נכנסו לפוליטיקה הישראלית שלושה עשר רמטכ"לים לשעבר, ומכולם היו ציפיות רבות. רק שניים בלבד (יצחק רבין ואהוד ברק) הפכו לראשי ממשלה (השני עם הכהונה הקצרה ביותר של ראש ממשלה נבחר בישראל). רמטכ"לים אחרים לא היו סיפורים של הצלחה בולטת בפוליטיקה הישראלית וחלקם היו לסיפורי כישלון פוליטי.

בדומה, מאז קום המדינה נכנסו לפוליטיקה הישראלית כעשרים ושמונה אלופים בצבא. אריאל שרון היה לראש ממשלה ושניים – עזר וויצמן וחיים הרצוג, היו לנשיאי מדינה. לרשימה ניתן לצרף את יגאל אלון שהיה לראש ממשלה בפועל לתשעה עשר ימים בלבד.

גנץ אינו חריג לאכזבה מרמטכ"ל לשעבר. מאז קום המדינה נכנסו לפוליטיקה הישראלית 13 רמטכ"לים לשעבר, ומכולם היו ציפיות רבות. רק שניים (רבין וברק) הפכו לרה"מ (השני עם הכהונה הקצרה ביותר רה"מ נבחר בישראל)

בדומה, מאז קום המדינה נכנסו לפוליטיקה הישראלית כעשרים ושמונה אלופים בצבא. אריאל שרון היה לראש ממשלה ושניים – עזר וויצמן וחיים הרצוג, היו לנשיאי מדינה. לרשימה ניתן לצרף את יגאל אלון שהיה לראש ממשלה בפועל לתשעה עשר ימים בלבד.

בסך הכל – רק בחמישית מן המקרים של כניסת קצינים בדרגות אלוף ומעלה ניתן לזקוף הצלחה פוליטית לגנרלים בצבא. כולם פרט לאחת, ארנה ברביבאי, היו גברים, עובדה שהשפיעה גם היא על צביונה של הפוליטיקה הישראלית ובה תת ייצוג בולט לנשים. זה בוודאי נמוך בהרבה מרף הציפיות או מן האשליה הרווחת כאילו אנשי צבא בכירים יהיו לאנשי מדינה ופוליטיקה מובילים. הנחת כזב, האלילים הכזיבו, לרוב.

רוב ראשי ממשלות ישראל היו ברובם חסרי כל ניסיון צבאי משמעותי בדרגות בכירות או חסרי ניסיון צבאי כלשהו. כמה מן המוצלחים שבהם לא שירתו כלל בצבא.

במיוחד ככל שגדלה הקיטוביות הפוליטית בישראל, כך מתקיימת הציפייה כי רמטכ״ל כדוגמת גנץ יושיע את הפוליטיקה הישראלית מקיפאונה ויגאל אותה מבעיותיה הקשות. במסגרת זו אף נשמעו לאחרונה ציפיות לכניסתם של הרמטכ"ל הקודם אייזנקוט והנוכחי – כוכבי, ללבה הרותחת של החיים המפלגתיים.

הפוליטיקאים חוששים מאנשי צבא, לשווא. לכן כבר ב-2007, בעת ממשלת אולמרט, תוקן החוק והוא מחייב תקופת צינון משפטית של שלוש שנים, שמונעת מאישי צבא בכירים בדרגות אלוף או רב אלוף להיכנס מיידית לפוליטיקה לפני תום שלוש שנים מסיום שירותם הצבאי. מצד אחד, יש בתקופת צינון זו הגיון דמוקרטי של שלטון חוק אזרחי וצמצום הכדאיות של אישים צבאיים בכירים לעסוק בפוליטיקה מפלגתית עוד בתקופת כהונתם הצבאית. מצד אחר, אין למניעה החוקית הזו הרבה תכנים. היא באה להגן על פוליטיקאים מכהנים ולא על דמוקרטיה.  

רק לחמישית מהקצינים בדרגות אלוף ומעלה שנכנסו לפוליטיקה ניתן לזקוף הצלחה פוליטית. כולם פרט לאחת, ארנה ברביבאי, היו גברים, מה שהשפיע על צביון הפוליטיקה הישראלית ותת הייצוג הבולט בה לנשים

הציפייה מאישי צבא להיות פוליטיקאים טובים היא חסרת בסיס, לרוב. בארץ ובעולם גנרלים אינם נוטים להיות סיפור הצלחה פוליטי כביר. הסיבה אינה אישית אלא עמוקה יותר. הסיבה היא שיטתית. המקצוע הצבאי שונה במובנים רבים מן המקצוע הפוליטי. איש הצבא התחנך להביא לביטוי מיטבי מסגרת ממושמעת והיררכיה פיקודית, שבה הבסיס להובלת אנשים מעוגן בפקודות והוראות ברורות. פוליטיקה היא אמנות הפעלת הכוח הציבורי במסגרת תחרות נוקשה על הקצאות משאבים.

איש הצבא מתחנך להטעות את האויב. הפוליטיקה מבוססת לצערנו על הטעיית היריב הפוליטי. המקצוע הצבאי מבוסס על חשאיות, בפוליטיקה על ניצול הפומביות. הרטוריקה הצבאית מבוססת על חדות ובהירות תוך הפגנת נחישות. הרטוריקה הפוליטית מבוססת על השגת פופולריות. החזון הצבאי הוא המשך התכליות המדיניות באמצעים אחרים. החזון הפוליטי הוא ניצול העוצמה הצבאית להישגים מדיניים ואישיים.

אמנם המקצוע הצבאי רחוק מלהיות תמים. רמטכ"לים חייבים לעבוד מול ולעומת דרגים מדיניים אך בכך הם רוכשים רק ניסיון מסוים ולא ידע פוליטי הדרוש להנהגה מדינית. רשימת ההבדלים עוד ארוכה, אך לב העניין הוא כי ניתן ללמד פיקוד וניהול אך לא ניתן ללמד באופן נרכש כריזמה פוליטית. עכשיו – בשיא הקיטוביות ושפל המצב של החיים הציבוריים בישראל, אנו עלולים להילכד שוב במלכודת הפתאים של צפיות לגנרל שיגיע ויושיע. זאת במקום בדק בית יסודי של כשלי החיים האזרחיים בישראל.

פרופסור גד ברזילי הוא מומחה למשפט, חברה וממשל, פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים. (צילום: פוטו נגבה).