טוענים בתקשורת שהבחירות הקרובות תתקיימנה "במעמד ימין בלבד", וכי האלטרנטיבה לבנימין נתניהו היא שילוב כלשהו של גדעון סער ונפתלי בנט.

זהו עיוות המציאות. אין שום סיבה שאלטרנטיבה לא יכולה לבוא מהמרכז-שמאל. ואין שום סיבה שהמועמד לא יהיה יאיר לפיד, למרות תעמולת העתונאים.

טוענים שהבחירות הקרובות תתקיימנה "במעמד ימין בלבד", וכי האלטרנטיבה היא שילוב של סער ובנט. זהו עיוות המציאות. אין סיבה שאלטרנטיבה לא תבוא מהמרכז-שמאל ושהמועמד לא יהיה לפיד

מה שנדרש זה בהירות, מסרים נכונים וסדרת איחודים חיוניים שישנו את התמונה.

בגלל בעיותיה הענקיות ופילוגיה החברתיים הרב שכבתיים, המציאות הישראלית מבלבלת את הבריות. במצב כזה, גם בעידן המדיה החברתית וחוכמת הקהל, לשומרי הסף התקשורתיים, ובמיוחד אלה בתקשורת המשודרת, יש השפעה אדירה על האווירה והדיסקורס. והם משתמשים  בהשפעה זו לטובת הימין. כן, כן.

זה היה ניכר עד כאב בליל הבחירות ב-2015. הליכוד במפתיע הוביל על המחנה הציוני, והתקשורת מיד הכתירה את נתניהו כמנצח; יונית לוי קפצה כמעט מכסאה מרוב התרגשות. ונאום נתניהו הזחוח היה בהתאם.

למה? נתניהו לא ניצח בכלום בלי מפלגת "כולנו" של משה כחלון. בסופו של דבר המרכז-שמאל זכה ב-53 מנדטים ושילוב הימין-דתיים ב-57, כאשר כחלון לשון מאזניים. הוא קיבל קולות רבים משמאל על סמך ההנחה שיחבור ליצחק הרצוג לאחר הבחירות ועל סמך זה שאינו חלק מהימין. כמובן שהוא עבד על בוחריו ומאז נמחק כגמולו – אבל למה התקשורת התנהלה כך? האם המפלגה הגדולה פתאום הפכה לחשובה מהגוש?

למרות שלתקשורת יש מוניטין של שמאלנות, היא עוזרת שוב ושוב לימין. נכון שרוב העיתונאים הרציניים אינם בימין – למרות שמכעיס לשמוע, זה המצב עם רוב החילונים המשכילים בכלל. אך מעסיקיהם גורמים להם להתכופף ולהתקרנף בגלל התחושה שהציבור נוטה ימינה. צריך רייטינג, צריך פרסומת והשוק קובע.

הנחת היסוד נכונה אם מסתכלים על ההצבעה המפלגתית של האוכלוסייה היהודית בישראל. אך אם התקשורת הייתה פחות שטחית, היא הייתה גם מגלה שהציבור למעשה אינו נוטה ימינה בדעותיו. אין בישראל רוב בעד  מדינה דו-לאומית, לבניית התנחלויות בגדה המערבית, להדתה הזוחלת ולהשתוללות החרדים.

אם התקשורת הייתה פחות שטחית, היא הייתה מגלה שהציבור למעשה אינו נוטה ימינה בדעותיו. אין בישראל רוב למדינה דו-לאומית, לבניית התנחלויות בגדה המערבית, להדתה הזוחלת ולהשתוללות החרדים

אבל זה עמוק מדי עבור התקשורת, והיא ממשיכה בשלה.

והגלגול הנוכחי לכך הוא ההתעקשות שרק לסער יש סיכוי להחליף את נתניהו. זה גורם לכל מיני אנשים מבולבלים מאוד, שאינם מבינים את השיטה, לתמוך בסער. כך התבלבל רוגל אלפר ב"הארץ "השבוע.

זה קשור לכך שהתקשורת גורסת כי לפיד לא נתפס בציבור כראש ממשלה פוטנציאלי. חלק מזה הוא הרוויח במאמציו השגויים להתחפש לימין. אך בעיקר אשמה התקשורת שמפחיתה באופן קבוע מערכו של האיש.

אז חייבים לומר:

• לפיד הוא חרוץ וממוקד להפליא, ומבין מה זה סדרי עדיפות.
• לפיד בנה ללא ספק את התשתית המפלגתית המרשימה ביותר במרכז-שמאל, והיא מוכנה ומסוגלת להשתלט על התשתית האלקטורלית של מפלגת העבודה ז"ל. זה קריטי ביום הבחירות.
• לפיד די מאמין בדברים הנכונים מנקודת המבט של המרכז-שמאל הישראלי. נשים בצד את הטריקים והשטיקים, ונראה אדם שבאמת לא רוצה מדינה דו-לאומית, באמת אכפת לו ממדיניות לא מוסרית, ובאמת מבין את הסכנות שבתיאוקרטיה הזוחלת. אי אפשר לטעות בזה.
• לפיד יודע להעביר מסר. הוא בקלות המועמד הכי רהוט ומהיר חשיבה כיום בשמאל-מרכז. רק אהוד ברק שאינו פעיל כרגע משתווה אליו. עופר שלח וכמה דמויות ממרצ נותנים פייט אבל לא באמת רלוונטיים. על טוענים לכתר דוגמת בני גנץ כבד הדיבור וגם על רון חולדאי הנרגן תדיר אין מה לדבר. כנ"ל ליברמן ויעלון. זה יהיה חשוב כשהוא עומד מול נתניהו החלקלק.
• לפיד רחוק מלהיות אדם שטחי. הוא היה מחבר אחד הטורים המעניינים ביותר בישראל וכתב רומנים מרתקים למדי. אני יודע מניסיון כמה הדברים קשים, ואפילו לא ניסיתי לכתוב שירים. להשוות אותו לאספסוף שמהווה את רוב הכנסת זה אבסורד.

אם לוקחים בחשבון גם את הרצוי וגם את המצוי, אין טוב ממנו כרגע. גנץ מרוח בזפת ונוצות, ונראה שהוא מבין את זה סוף סוף. ברק לצערי הרב שרוף. שלח וחולדאי לא באמת ממריאים, והציבור לא ייתן למרצ את הבכורה.

אם לוקחים בחשבון גם את הרצוי וגם את המצוי, אין טוב ממנו כרגע. גנץ מרוח בזפת ונוצות, ונראה שהוא מבין את זה סוף סוף. ברק לצערי הרב שרוף. עופר שלח וחולדאי לא באמת ממריאים, והציבור לא ייתן למרצ את הבכורה

ככל שזה נשמע שטחי, הדרך למנוע מהתקשורת להמשיך ולהתעלם מלפיד עוברת דרך הסקרים. הם לא מדויקים ולא אמינים, אנשים רבים לא עונים וחלק משקרים –  אבל עם זאת הם די עקביים והם קובעים את הנרטיב בתקשורת השטחית. לפיד צריך לעבור את סער בצורה נחרצת בסקרים.

זה יקרה, כפי שיודע השבוע כל ילד וגם כל פרשן, כתוצאה ממיזוגים.

לפיד צריך להחזיר את גנץ (מה רע? התחלפו הרי) ולהזמין בכבוד רב אליו את חולדאי ואולי גם את יאיר גולן שקצת טעה בדרך. מרצ צריכה להתאחד עם העבודה ועם זליכה ועם כל מה שנשאר. ויש לקוות שליברמן יתאחד עם יעלון. יש לזה בסיס רעיוני: מרכז מכאן, שמאל משם, וקשוחים לקינוח.

יש יסוד סביר להניח שזה יעביר את לפיד מעבר ל-20 מנדטים בסקרים, ואפילו בקלות.  מאותו רגע אי אפשר יהיה לדבר על סער בתור החלופה. הוא יהפוך למה שהוא אמור היה להיות מראש: משענת, כמו ליברמן.

או אז המבולבלים השמאלנים שתומכים כרגע בסער כ"אלטרנטיבה יחידה" יעברו ללפיד. אם סער יתאחד עם בנט בכדי לצמוח בסקרים בעצמו, הוא עלול לגלות שזה מרתיע חלק מהמבולבלים. גם בבלבולם, שמאלנים לא מתים על בנט גם אם סמוטריץ' הפשיסט יגורש מעל פניו. ברור שמפלגת סער ובנט תשמח לחבור לליכוד פוסט-נתניהו (אולי בתרחיש של נשיאות לנאשם?) והרי לכם שלטון לאומני לעילא ולעילא. עוד יתגעגעו בשינקין לנתניהו.

אם בבחירות גוש נתניהו לא מגיע ל-60 ולפיד עומד בראש המפלגה הגדולה ביותר בצד השני, זה בהחלט עשוי להפוך את לפיד לראש הממשלה.

הזוי? אני אגיד לכם מה הזוי: שמאלנים שמצביעים לימני גמור כמו סער זה הזוי; וראש ממשלה העומד למשפט שוחד זה הזוי ביותר.

יש יסוד סביר להניח שמיזוגים יעבירו את לפיד מעבר ל-20 מנדטים, ואפילו בקלות. באותו רגע אי אפשר יהיה לדבר על סער בתור החלופה. הוא יהפוך למה שהוא אמור היה להיות מראש: משענת, כמו ליברמן

אנו חיים בעולם בו עיתונאי לשעבר כמו בוריס ג'ונסון, מוכר רהיטים לשעבר כמו נתניהו, וליצן מרושע בהווה כמו דונלד טראמפ הם ראשי ממשלה. אז גם לפיד יכול וגם לפיד הוא סביר. לא צריך גנרל ולא פוליטיקאי "מקצועי" – דהיינו שרלטן. לעיתונאים, לפחות הרציניים שבהם, יש מינימום נדרש של סקרנות אינטלקטואלית, התבוננות עצמית וכבוד לאמת.

זה יהיה יותר מאשר סביר: זה יהיה בריא לחברה, וזה יהיה טוב לישראלים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com