אני מציע לכל אחד מהם להתמקד קודם כל בהעברת מצביעים מהליכוד למרכז. לגנץ יש סיכוי יותר טוב ממיכאלי ולפיד למרות סלידתי ממנו. מעבר לזה, רצוי מאוד להתכנס למודל של שתי מפלגות גדולות (ודמוקרטיות) ומספר סביר של מפלגות מגזריות.

נו באמת. המאמר מציע הסבר טוב למדי לגבי התמיכה בהרצוג שלא קשור לשום חנינה. מה בדיוק יחייב את הרצוג לחון את נתניהו על רקע הצבעה חשאית? שום כלום. בכל אופן, למחאת בלפור לא אכפת אם החנינה תבוא משמאלני או ימנית – היא פסולה מיסודה.

הבעיה עם הדו"ח הזה היא שאחד ממחבריו, עומר שאקיר, אינו רק משקיף מהצד שמציין עובדות, אלא תומך במדינה דו-לאומית שתחליף את ישראל באופן מהותי.

In 2008-2010, Shakir was a Masters Student at Georgetown University. In 2010, he participated in UC Irvine's Muslim Student Union's Israel Apartheid Week, giving a presentation titled "Apartheid IsReal." In his talk, he called for abandoning the two-state model as a way to eliminate Israel as the Jewish state: "Ehud Olmert is telling us where we need to go….that 'If the day comes when the two-state solution collapses and we face a South African style struggle for equal voting rights, then as soon as that happens, the State of Israel is finished'" (emphasis added).

Shakir further called on the Palestinian Authority (PA) to end its goal of "self-determination," a euphemism for promoting the replacement of a Jewish State with a binational state. He also rejected the idea of a negotiated solution to the conflict, saying that negotiations "will do nothing but institutionalize injustice." Shakir also used the UC Irvine event as a platform for promoting BDS, extolling it as "a way that each of us in this room can exercise their own form of pressure to end that unjust system and to embrace a vision for a better future."

אם כך, נעמי חזן לא שותפה למטרתו וחשוב לציין זאת. על העובדות שמדווחות ע"י ארגונים ישראליים כמו בצלם ויש דין קשה לערער, ואסור להתעלם מהן. אבל הדרך הדיפלומטית היא בעיקר אינטרס שלנו כי פעילי ה-BDS מעדיפים שייכפה עלינו פתרון. באופן אבסורדי, הימין הישראלי הקיצוני משרת אותם.

alandforall.org

לפי דבריה של הכותבת, משתמע שמספיק להיות נחמד ומנומס כדי להיות ראש ממשלה. כלפי חוץ, כן? מי שלא נותן לחברי מפלגתו להתבטא באופן חופשי ומחרים אותם אחר כך, לא באמת נחמד. לפיד דווקא ידע לבקר את כחול לבן וגם שלח את אנשיו לעשות את העבודה הבוטה יותר, אבל זה לגיטימי. לבסוף, מה בדיוק אטרקטיבי במנהיג שרוצה להיות מוקף באומרי הן? זה הניגוד לנתניהו? רק שיהיה ברור שהייתי מעדיף לראות את לפיד בתור ראש ממשלה מבין ארבעת המועמדים, אבל אוי למדינה שאלה הם מנהיגיה.

אני בפירוש מעדיף את לפיד כראש הממשלה במקום סער (בטח נתניהו), אבל המאמר הזה שטחי. ברור שלפיד יכול לעמוד בראשות גוש חוסם לנתניהו, אבל גנץ היה במעמד הזה פעמיים ונתקע כי לא אפשרו לו להקים ממשלת מיעוט. סער ואנשיו ייתנו ללפיד את הסיפוק הזה? גם ליברמן שקל זאת רק כאמצעי זמני כדי לגרום לאנשי ליכוד לערוק, אבל הנה, סער כבר הקים מפלגה. השאלה היחידה שצריכה להישאל היא איך סער יכול למשוך מספיק מצביעי ליכוד כדי שלא יהיה צורך בתמיכת המשותפת. אני חושש שאם לפיד יצטייר כיריב של נתניהו, סער ייחלש מאוד ולא רק בגלל שמאלנים. ללפיד יש 11% בסקר התאמה מול נתניהו, ולנתניהו יהיה קל לזלזל ברקע הבטחוני החלש שלו. אז נכון שהתקשורת יכולה לפרגן לו יותר, אבל דעת הקהל כבר עוצבה.

אני מעריך שחלק מהטענות נכונות, אבל הקטנוניות חוגגת במאמר הזה. היה מאמר דומה על יאיר גולן באתר סרוגים. כנראה יש הרבה סכסוכים בתוך מרצ (האם באמת זנדברג היא התקווה?), אבל לא זו הדרך לפתור אותם.

היא אישה מרשימה, אבל גם אם תצליח היא עדיין תצטרך לחבור לחולדאי (גם הוא ממפלגת העבודה, אבל הוא לא מתעקש על שימור העבר). אז נשאלת השאלה מה החשיבות של מהלכיה. מילא אם הייתה רותמת את חולדאי לרוץ לפריימריז בעבודה, אבל זה לא הוזכר בשום מקום. נניח שפרץ ושמולי יחברו לכחול לבן ומרב תחבור לחולדאי – למי יהיה אכפת אצל מי מותג העבודה נשמר? בסוף מדובר באנשים.