יש מספר חוקים לא כתובים לבחירות בישראל, דפוסי התנהגות שמוטמעים במערכת האלקטורלית עצמה או בדרך בה ישראלים חושבים על הפוליטיקה הארצית.
אחד החוקים האלה, למשל, קובע שמצביעים נמשכים למפלגות הגדולות יותר ככל שהקמפיין מתקרב לסיומו.
לראייה: בשנתיים האחרונות, הליכוד וכחול-לבן נטו להגיע להישגים מרשימים יותר ביום הבחירות, לפעמים ברמה של ארבעה מנדטים, מאשר במטחי הסקרים בשבוע האחרון של הקמפיין.
זה לא שהסוקרים שגו בהערכת עוצמת התמיכה במפלגות האלה, אלא שהסקרים, כמו אותם פיזיקאים שמתבוננים במערכות קוונטיות, משנים את עצם הדבר באמצעות הבדיקה. ישראלים רבים מגיבים לסקרים בימים האחרונים של המירוץ במהלך של מיון פוליטי, מתעדפים את המחנה הרחב שלהם על פני מנהיגים ספציפיים או העדפות מדיניות מסוימות.
לדוגמה, מצביעים ישראלים רבים מאמינים שהדחת ראש הממשלה בנימין נתניהו צריכה להיות בראש סדר העדיפויות של השבת ישראל לשיטתם בחזרה למסלולה. הם מצביעים על התעמולה המפלגת שלו, משפט השחיתות, מה שרבים תופסים כנטייתו לתעדף את צרכיו הפוליטיים על פני אלו של המדינה (ע"ע תקציב המדינה), או כישלון ממשלתו בשנה האחרונה לטפל באופן נחרץ ומחושב במגפת הקורונה.
מצביעים שמדברים כך מאמינים שהצורך בהחלפתו כל כך בוער שזה פחות משנה אם נתניהו יוחלף בגדעון סער הימני או יאיר לפיד מהמרכז-שמאל. זאת, מבחינתם, סוגיה משנית.
מתישהו לקראת אמצע מרץ, כשהמירוץ ייכנס לישורת האחרונה, המצביעים האלה יעקבו ברוב-קשב אחרי הסקרים. הם לא ישאלו את עצמם איזו מפלגה הכי קרובה להשקפת עולמם, אלא איזו מהן נראית הכי נחושה והכי מסוגלת מתמטית לעמוד במשימת ההדחה. יש לא מעט מנדטים – ארבעה? ששה? אולי אפילו עשרה? – שילכו למפלגה הגדולה ביותר במחנה ה"רק לא ביבי", בונוס אלקטורלי אדיר במה שצפוי להיות מירוץ צמוד.
מתישהו לקראת אמצע מרץ, מצביעי "רק לא ביבי" יעקבו ברוב-קשב אחרי הסקרים. הם לא ישאלו את עצמם איזו מפלגה הכי קרובה להשקפת עולמם, אלא איזו מהן נראית הכי קרובה מתמטית לעמוד במשימת ההדחה
אותו הכלל תקף גם לצד השני של המפה. נתניהו עצמו מתמחה במה שמכונה אצלנו "קמפיין געוואלד". זה המהלך שבו נתניהו, בימים האחרונים של המירוץ, מפרסם אזהרות נואשות – זאת מטרתן, להישמע נואשות – על הניצחון הממשמש ובא של השמאל.
זאת שיטה שנוסתה לא פעם, והצליחה באופן מרשים למשוך מצביעים מהימין, כאלה שאולי לא אוהבים את נתניהו – מצביעיו של נפתלי בנט, למשל – אבל מודאגים יותר מהאפשרות שהעדפתם הצרה מבין מנהיגי הימין עלולה להחליש את הגוש ולהוביל את השמאל לשלטון.
ככל שהקמפיינים הולכים ומתבהרים, מתברר שהבהלה של השבוע האחרון, אותה הצבעה טקטית תלויית סקרים, היא חישוב מרכזי עבור קמפיינים מכל הצדדים.
מחפשים מושבים בכל מקום
ראש הממשלה עסוק בחיפוש נואש של עוד כמה מושבים בודדים שיכריעו באופן חד-משמעי את המירוץ המייגע של השנתיים האחרונות. הגוש שעומד מאחוריו באופן נחרץ – הליכוד, ש"ס ויהדות התורה, ופלגים מסוימים בציונות הדתית – לא הצליחו להביא רוב בשלושת הפעימות האחרונות. בשיאם הביאו 58 מושבים בלבד.
זו תקרה בלתי נסבלת, קרוב כל כך לניצחון ובכל זאת מעבר להישג ידו של ראש הממשלה. התסכול הזה מסביר לא מעט מההתלהבות הפתאומית של נתניהו מקולות הערבים, שמהם התעלם בעקביות עד כה. ייתכן שקולות הערבים שיצליח לגייס יביאו לו את הבשורה. קיימים סקרים אחדים שמראים שכמות לא מבוטלת מערביי ישראל שוקלים להצביע למפלגות ציוניות, ואפילו לליכוד, למרות משקעי העבר.
![ראש הממשלה בנימין נתניהו בקופת חולים בטירה, 31 בדצמבר 2021 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/01/GPOABG_3521-1-640x400.jpg "ראש הממשלה בנימין נתניהו בקופת חולים בטירה, 31 בדצמבר 2021 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)")
מצד שני, ייתכן מאוד שאותם מצביעים ערבים יתקשו ברגע האמת לשלשל לקלפי פתק של מחל, אחרי שנים ארוכות בהן חוו את הקמפיינים האנטי-ערבים של המפלגה – קמפיינים שעליהם נתניהו החל להתנצל בימים האחרונים, או לטעון שהוצאו מהקשרם. לא בטוח שנתניהו ירצה לסמוך על הערוץ הערבי לבדו להביא לו את הניצחון.
בסוף לא יהיה מנוס מקמפיין געוואלד – להחזיר כל קול אפשרי מבנט וסער ולדרבן מצביעי ימין מתנדנדים או עצלנים להגיע לקלפי. ואם כבר געוואלד, אז יותר קל לעשות את זה מול יאיר לפיד מאשר מול גדעון סער.
בסוף לא יהיה לנתניהו מנוס מקמפיין געוואלד – להחזיר כל קול אפשרי מבנט וסער ולדרבן מצביעי ימין מתנדנדים או עצלנים להגיע לקלפי. ואם כבר געוואלד, אז יותר קל לעשות את זה מול לפיד מאשר מול סער
מקום שני
יש לסער סיבות טובות לקוות לניצחון – אבל רק סוג מסוים של ניצחון. גם אם כל הכוכבים יתיישרו למענו ביום הבחירות, הוא לא ימצא את עצמו מנהיג של מפלגת עוגן גדולה ומבוססת כמו הליכוד. תהיה לו מפלגה בינונית בגודלה שעליה יצטרך לבנות קואליציה של עוד כמה וכמה מפלגות בינוניות וקטנות.
אם לנתניהו לא יהיה רוב, בין אם בגלל שהקואליציה של הליכוד-חרדים-סמוטריץ'-בנט לא תגיע ל-61 מושבים ובין אם בגלל שבנט יחליט להצטרף לקואליציה שתפיל את נתניהו, אז ייתכן מאוד – לפי הסקרים כרגע – שסער יקבל הזדמנות להקים קואליציה. העובדה שמחיר הכישלון הוא כנראה סבב חמישי של בחירות תסייע לו.
זו תהיה קואליציה גדולה ומסורבלת, אך אפשרית. יש מידה רבה של חפיפה מבחינת מדיניות בין מפלגות הימין שיהיו בה, כמו תקווה חדשה, ימינה וישראל ביתנו, וגם חפיפה בקרב מפלגות המרכז-שמאל, מיש עתיד ועד הישראלים וכחול-לבן. לפי כמה סקרים בשבועות האחרונים, השילוב הזה יכול בקלות להגיע ל-60 מושבים.
ואם כבר לסער יש קואליציה, מעטים במערכת הפוליטית מאמינים שהמפלגות החרדיות יסתכנו בהליכה לאופוזיציה בשביל נתניהו. גם הן תבקשנה להצטרף.
התרחיש הטוב ביותר עבור סער, אם כן, הוא להיות מנהיגה של המפלגה השנייה בגדולה בשבוע האחרון של הקמפיין, למצב את עצמו כחלופה המוסכמת לנתניהו, ולמצוא את עצמו בראש קואליציה שיש לה פוטנציאל לצמוח ל-75 מושבים ויותר.
התרחיש הטוב ביותר עבור סער הוא להיות מנהיגה של המפלגה השנייה בגדולה בשבוע האחרון של הקמפיין, למצב את עצמו כחלופה המוסכמת לנתניהו, ולמצוא את עצמו בראש קואליציה עם פוטנציאל של 75 מושבים ויותר
הכול תלוי בשלושה גורמים קריטיים: סער חייב למשוך מספיק מצביעים ימנים מהליכוד כדי למנוע מנתניהו את 61 המנדטים; חייב להגיע ליום הבחירות עם סקרים שמראים שהוא המפלגה הכי גדולה שאיננה ליכוד, מה שיבטיח לו חיזוק טקטי משמעותי של קולות המצביעים נגד נתניהו; וחייב לשמור על יושרה ימנית לאורך כל המירוץ כדי להחליש על כמה שניתן את קמפיין הגעוואלד הצפוי של נתניהו.
הפרדוקס של לפיד
אם לא יהיו שינויים דרמטיים בסקרים, ללפיד אין דרך ריאלית להגיע למשרד ראש הממשלה.
זהו פרדוקס אכזרי: אם הוא יגיע ליום הבחירות כראש המפלגה השנייה בגודלה, ולפיכך החלופה העיקרית לנתניהו, הוא הופך להיות דה פקטו למנהיג של אותה קואליציית "רק לא ביבי" – ונתניהו מקבל את קמפיין הגעוואלד שלו ליום הבחירות, ויוכל לזעוק למצביעיו, או למצביעיו הפוטנציאליים שתומכים כרגע בבנט למשל, שהשמאל עומד לנצח.
אם לפיד יגיע ליום הבחירות כראש מפלגה השנייה בגודלה, נתניהו מקבל את קמפיין הגעוואלד שלו ויוכל לזעוק למצביעיו, או למצביעיו הפוטנציאליים שתומכים כרגע בבנט למשל, שהשמאל עומד לנצח
אבל זה לא רק הגעוואלד של נתניהו שעלול להכשיל את לפיד. המפלגות החרדיות מסוגלות לנטוש את נתניהו לטובת סער. זה לא המקרה לגבי לפיד. סדר היום החילוני-ליברלי שלו והתחושה ברחוב החרדי שהוא מייצג גורם עוין לאינטרסים הפוליטיים והחברתיים של הקהילה, יפעלו לרעתו. ש"ס ויהדות התורה עשויות להעדיף ישיבה באופוזיציה – ומשם לנסות לפלג ולפרק את הקואליציה – על פני הצטרפות לממשלת לפיד.
סער מקווה שאם יצליח להקים ממשלה צרה, היא תהפוך במהרה לגדולה ויציבה. ללפיד אין אפשרות לשדרוג דומה.
נתניהו ידוע ביכולותיו לבחוש בתהליכים הפנימיים של מפלגות הימין, כפי שאירע בפריימריז לבית היהודי ביום שלישי האחרון. אין לו יכולות דומות במרכז ובשמאל, שם הבטחותיו והתחייבויותיו נופלות לרוב על אוזניים ערלות.
אבל נתניהו בכל זאת מקווה לאחדות אמיצה במרכז-שמאל – שרון חולדאי, בני גנץ ואחרים יכנסו תחת כנפיו של לפיד ויעזרו לחלץ את יש עתיד מחוץ לצלו של סער.
אם הם לא יעשו את זה, באביב הקרוב הוא עשוי למצוא את עצמו, לראשונה מזה כמעט 12 שנה, בספסלי האופוזיציה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו