צבי האוזר מכהן כחבר כנסת רק 21 חודשים, אבל אלו היו 21 החודשים המוזרים ביותר בהיסטוריה של כנסת ישראל. כעת הוא מתמודד בבחירות הרביעיות שלו בפרק הזמן הקצר הזה, לאחר שעזר להקים שלוש רשימות מפלגתיות במאמץ "לבסס קואליציה יציבה שתאפשר לנו להשיב על כנו את החוסן של החברה הישראלית".
כמו רבים שמתחרים עכשיו על מקום בכנסת במירוץ של ה-23 במרץ, הכאוס של השנתיים האחרונות הפכו את ניסיונו כמחוקק לפראי וסוער. אבל הוא החזיק מעמד. האוזר הוא אדם עם משימה. "הגעתי למסקנה לפני שנתיים, כאיש המחנה הלאומי, שאנחנו לא יכולים להמשיך עם נתניהו. אז יצאתי מאזור הנוחות שלי, חציתי את הרוביקון, ואמרתי שחייבים להציע אלטרנטיבה", אמר לזמן ישראל בריאיון מוקדם יותר החודש.
האוזר, 52, עורך דין בהכשרתו, הוא איש ימין לפי הספר. במהלך לימודיו בתיכון בליך ברמת גן, הוא נבחר ליו"ר הארצי של נוער מפלגת התחייה, מפלגה שהוקמה ב-1979 על ידי חברי ליכוד סוררים שפרשו במחאה על החלטתו של ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, למסור את חצי האי סיני למצרים כחלק מהסכמי השלום בין המדינות.
האוזר פצח בקריירה מצליחה במגזר הפרטי, והתמחה בתקשורת וברגולציה. המומחיות הזאת, בשילוב קשריו בצד הימני של המפה, הפכו אותו לדמות משפיעה ברפורמות של שווקי הטלקום והתקשורת בישראל בעשורים האחרונים. הוא היה מהקולות המוקדמים שקראו לפירוק הערוץ הראשון, רעיון שבסופו של דבר הוביל להקמת "כאן".
במשך השנים הוא תרם לתכנון וייזום של רפורמות בשוק הרדיו, הטלקום, הטלוויזיה הציבורית, הרגולציה של שידורי החדשות – תמיד עם עין פקוחה לעבר ליברליזציה כלכלית של עולמות השידור והתקשורת בישראל. ב-1997 הוא מונה ליו"ר המועצה לשידורי כבלים ולווין, שקבעה את הכללים למהפכת השידורים בישראל ותרמה למעבר המוני של משקי הבית בישראל לספקי טלוויזיה בכבלים ובלוויין.
האוזר הפך לדמות מוכרת בנוף משרתי הציבור השמרנים, וב-2009 טעם לראשונה את טעמה של הפוליטיקה הלאומית הבכירה כשהתבקש על ידי ראש הממשלה הנבחר, אחד בנימין נתניהו, לשמש כמזכיר הממשלה שלו. נתניהו חיבב את האוזר וסמך עליו, וביקש ממנו להישאר בתפקיד עם ייסוד הממשלה ה-33 בשנת 2013.
מכאן התחילו הדברים להידרדר במהירות.
האוזר היה אחד הבכירים במשרד ראש הממשלה שהגישו את התפטרותם באותה שנה אחרי שהגישו תלונה על הטרדה מינית כנגד יועצו הבכיר ואיש אמונו של נתניהו, נתן אשל, שלכאורה צילם תמונות עם אופי מיני של עובדת במשרדו של נתניהו. שני יועצים בכירים נוספים היו חתומים על התלונה: המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בזמנו, האלוף יוחנן לוקר ויועץ התקשורת יועז הנדל, כעת השותף הפוליטי הקרוב ביותר של האוזר.
החוויה הזאת קירבה בין האוזר והנדל, כמו גם עמדותיהם השמרניות, והדימוי הציבורי שלהם כאינטלקטואלים של הימין. להנדל יש דוקטורט באסטרטגיה צבאית יוונית קלאסית. שניהם שיחקו תפקידים חשובים בעולם ההולך ומתגבש של מכוני מחקר ימניים בישראל בשנים האחרונות, וב-2018 היה האוזר אחד מיוזמיו ומנסחיו של חוק הלאום.
זה הצבי האוזר – שמרן וימני כל חייו, משרת ציבור וותיק שבנעוריו מרד נגד בגין ועכשיו רב עם נתניהו על שאלות של אתיקה – שבסופו של דבר צלל לקרבות הפוליטיים ב-2019 כשהצטרף לרשימת מפלגת תל"ם לקראת הבחירות לכנסת ה-21. זה היה בית פוליטי מתאים עבור האוזר: רשימה שמרנית, שלמרות שמרנותה התמקמה נגד נתניהו והליכוד.
בשנתיים שחלפו מאז ההחלטה הזאת ספג האוזר לא מעט ביקורת משני הצדדים, בהתחלה מימין על כך שרץ באחדות עם המרכז-שמאל במטרה להדיח את נתניהו, ובהמשך מהמרכז-שמאל על התפצלותו מתל"ם לסיעת "דרך ארץ" כשהחליט לתמוך בממשלת האחדות שהקימו נתניהו וגנץ.
קשה להפריז בחשיבותו של האוזר לאירועים הפוליטיים של השנה החולפת. יחד עם הנדל, סיעת דרך ארץ החזיקה בנקודות הקריטיות את הקולות המכריעים של המערכת הפוליטית. דרך ארץ הייתה יכולה לסייע לנתניהו לטפס מעל המשוכה ולהושיט לו ממשלה צרה אך שמרנית ומאוחדת, או לתת לגנץ את ממשלת המיעוט שהמרכז-שמאל חלם עליו, עם קצת עזרה מבחוץ של הסיעות הערביות.
קשה להפריז בחשיבותו של האוזר לאירועים הפוליטיים של השנה החולפת. יחד עם הנדל, סיעת דרך ארץ החזיקה בנקודות הקריטיות את הקולות המכריעים של המערכת הפוליטית
אבל הם סירבו בעקביות לעשות זאת, ולקראת הבחירות במרץ 2020 התעקשו על ממשלת אחדות. הם האמינו שממשלת האחדות תסייע לסיים את המבוי הסתום שאליו נקלעה הפוליטיקה הישראלית ותוכל להביא להנהגה יציבה שתוביל את המדינה לסיום משבר הקורונה.
האוזר והנדל נצמדו לרעיון ממשלת האחדות כמעט עד סופה. אפילו בשלב המאוחר של אוגוסט 2020, כשהיה ברור שההתקוטטויות בין נתניהו לגנץ הובילו להקפאת רפורמות חיוניות והותירו את הממשלה חסרת יכולת להתמודד ברצינות עם המגפה, הייתה זאת "פשרת האוזר" – תקווה אחרונה "שראש הממשלה יתעורר למציאות והרכבת תחזור לפסים", כפי שהאוזר מגדיר זאת – ששוב עיכבה את סופה של הכנסת ה-23 עד דצמבר.
דרך ארץ מתמודדת עכשיו על מושבים בכנסת ה-24 כחלק מרשימת תקווה חדשה של גדעון סער: עוד רשימה שמרנית שמוקדשת להדחת נתניהו.
במרכז-שמאל מבקרים אותך בטענה שנכנסת לכנסת בזכות קולות מהמחנה שלהם, אבל אז סירבת לתמוך בממשלת מיעוט בהובלת גנץ.
האוזר: "כחול-לבן הייתה חיבור בין אנשים שהתגבשו יחד מתוך ההבנה שישראל לא יכולה להמשיך עם נתניהו. המטרה הייתה להחליף את המנהיגות. גם אנחנו הגענו עם אותה המטרה, יחד עם תפיסת עולם ימנית ונצית.
"הצטרפנו לרעיון של כחול-לבן וייצגנו את האגף הימני שלה, ללא הצטרפות זו כחול-לבן לא הייתה יכולה להגיע להשגים שהיא הגיעה אליהם. שלוש פעמים ניסינו לגרום לחילופי שלטון. אבל לא הצלחנו לשכנע מספיק את הציבור להכריע בשאלה.
"ועדיין, מה שכחול-לבן עשתה – אנשים לא מבינים את זה – זה שהיא מנעה מנתניהו במשך שלוש מערכות בחירות להקים ממשלה בדמותו, ממשלה שהייתה מאפשרת לו לבסס את השינויים שלדעתנו היו בלתי קבילים, כמו החוק הצרפתי.
"יש כאלה במרכז-שמאל שחושבים שהם היו יכולים להשיג את זה בלי התמיכה שלנו מימין. אבל כחול-לבן לא הייתה משיגה את זה בלי דופן ימין, בלי המרכיב שהפך בהמשך ל'דרך ארץ'. רבים מהמצביעים של כחול-לבן הגדירו את עצמם כמרכז-ימין והרגישו שהם יכולים להצביע לכחול-לבן בזכות המרכיב הזה".
ועדיין, סירבת לתת את הקול המכריע לממשלת מיעוט שהייתה מביסה את נתניהו, בגלל שהייתה נשענת על תמיכה חיצונית מהרשימה המשותפת.
"הייתה חשיבות מכרעת לההחלטה שלנו לא לאפשר את שתי האופציות שעמדו בפנינו אחרי הבחירות במרץ: ממשלת מיעוט שתלויה ברשימה המשותפת, או ממשלה צרה עם 61 מנדטים לנתניהו. לדרך ארץ היו את הקולות המכריעים לכל אחת מהאפשרויות האלה.
"אנחנו תומכים בשילוב מלא של ערביי ישראל ובכך שהממשלה תקח אחריות מלאה על עתידם וענינם של כל הישראלים, גם של ערביי ישראל, אבל אנחנו לא מוכנים לשתף פעולה עם התארגנות פוליטית שלא חולקת איתנו את המחויבות הבסיסית ביותר למדינה יהודית ודמוקרטית ולא תומכת בעתיד משותף. בדיוק כמו שלא נלך עם כהניסטים, כך גם לא נלך עם בל"ד.
"אנחנו לא מוכנים לשתף פעולה עם התארגנות פוליטית שלא חולקת איתנו את המחויבות הבסיסית ביותר למדינה יהודית ודמוקרטית ולא תומכת בעתיד משותף. בדיוק כמו שלא נלך עם כהניסטים, כך גם לא נלך עם בל"ד"
"הרשימה המשותפת הייתה היחידה בכנסת שהצביעה נגד הסכמי אברהם. אתה יודע למה? לא בגלל שהם מתנגדים להסכמי שלום עם איחוד האמירויות או עם בחריין, אלא בגלל שהם מתנגדים לשלום עם ישראל.
"אמרנו את זה לא רק פומבית, אלא גם בדיונים הפנימיים בכחול-לבן. נשלחנו לשכנע את מצביעי הימין להצביע לכחול-לבן. ואז, כשהתעקשנו בעניין הרשימה המשותפת, הם קראו לנו 'דעתנים'. שוכחים שסירבנו ללכת עם נתניהו ולתת לו 61 אצבעות גם שיכולנו לעשות זאת.
"לא עשינו משהו שלא אמרנו מראש שנעשה, ועשינו את כל מה שאמרנו שנעשה. אני מופתע מאלה שאמרו, 'כן, הם אמרו שהם לא ישבו בממשלה בתמיכת המשותפת, אבל היינו בטוחים שזאת קריצה ושהם יעשו משהו אחר'".
עמדתם על שלכם ודרשתם ממשלת אחדות בין גנץ לנתניהו. אתה עדיין חושב שזאת הייתה ההחלטה הנכונה?
"לאור המגפה, בעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול ביותר בתולדתנו, במשבר בריאותי שגם עכשיו הוא בעיצומו, הדבר הנכון היה לייסד ממשלת חירום בצורת ממשלת אחדות. זאת הייתה החלטה עקרונית.
"היו לנו הצעות אטרקטיביות לעשות אחרת. יכולנו להצטרף (לממשלת נתניהו) ולהבטיח את העתיד הפוליטי שלנו לשמונה השנים הבאות. אף פוליטיקאי לא ויתר על האופציה להבטיח עתידו לשנים כל כך רבות.
"אבל באותו רגע חשבנו שאחדות לאומית היא הפתרון הנכון להתמודדות עם האתגרים שבפניהם ניצבת ישראל, שלא שונים מהותית ממקרי חירום אחרים שאיתם התמודדה המדינה בעבר.
"יכולנו להצטרף (לממשלת נתניהו) ולהבטיח את העתיד הפוליטי שלנו לשמונה השנים הבאות. אבל באותו רגע חשבנו שאחדות לאומית היא הפתרון הנכון להתמודדות עם האתגרים שבפניהם ניצבת ישראל"
"ישראל הקימה ממשלת אחדות ערב מלחמת ששת הימים ובמשבר הכלכלי העמוק של 1984. (ב-1984) שמעון פרס ויצחק שמיר, שהיו רחוקים זה מזה יותר מגנץ ונתניהו, יצרו את הממשלה הטובה ביותר שישראל ראתה מזה עשורים, ממשלה שהניחה את היסודות הכלכליים והתשתיתיים לקליטת מיליון עולים מברית המועצות לשעבר במשך העשור שאחרי. ממשלה ששינתה את ישראל. לכן תמכנו בממשלת אחדות.
"ועכשיו אני אומר בכאב גדול, למרות שהמצב הזה, המשבר הכלכלי, חוסר הוודאות הבריאותית, המשבר החברתי, כל אלה נמצאים בשיאם לצערי – ואני אומר את זה בצורה ישירה ולא דיפלומטית – נתניהו לקח את הרעיון של האחדות וזרק אותו לפח. במקום אחדות לאומית, קיבלנו אכזבה לאומית.
"היינו עדים למשהו חסר תקדים: תמיכה ציבורית באחדות הפכה, בפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו, לרוב בסקרים נגד האחדות. זה רגע שפל בהסטוריה של החברה הישראלית.
"היינו עדים למשהו חסר תקדים: תמיכה ציבורית באחדות הפכה, בפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו, לרוב בסקרים נגד האחדות. זה רגע שפל בהסטוריה של החברה הישראלית"
"באוגוסט, עם 'פשרת האוזר', אמרנו, 'בואו ניתן לאחדות עוד סיכוי'. הייתי משוכנע באוגוסט שהמערכת תיישר את עצמה, שראש הממשלה יתעורר למציאות והרכבת תחזור לפסים, שתקציב המדינה יעבור. במשך כמעט שלוש שנים שום תקציב לא אושר פה, שום רפורמה. הייתי מזכיר הממשלה, אני יודע איך דברים עובדים, אני יודע כמה התקציב חיוני.
"למרבה הצער, גם אחרי החודשים האחרונים ובעיצומה של מגיפה חסרת תקדים, ראש הממשלה החליט להחזיק באינטרסים של המדינה כבני ערובה לטובת האינטרסים שלו. לעובדה שלא עבר תקציב אין שום הסבר רציונלי אחר".
אתה תופס את התקציב כעניין קריטי, אבל זה משהו שלא באמת מדברים עליו בציבור.
"העובדה שלא אושר תקציב כאן בשלוש השנים האחרונות פוגעת לא רק בגני הילדים או ברכבת לאילת. היא פוגעת גם ביכולות של מערכת הביטחון שלנו להתכונן לאתגרים של התקופה והמקום. אתה לא יכול לנהל מערכת ביטחון עם תקציב המשך למשך שלוש שנים (כלומר, הוצאות שמבוססות על חוק התקציב האחרון שעבר בכנסת – ב-2018).
"העובדה שלא אושר תקציב כאן בשלוש השנים האחרונות פוגעת לא רק בגני הילדים או ברכבת לאילת. היא פוגעת גם ביכולות של מערכת הביטחון שלנו להתכונן לאתגרים של התקופה והמקום"
"יש מחירים נסתרים שהציבור לא מבין. התחום של ביטחון לאומי הוא תחום דינמי. המהירות שבה דברים משתנים בעשור האחרון במזרח התיכון היא חסרת תקדים. אתה לא יכול להשוות את האתגרים של היום לאתגרים של העשורים הקודמים. הסתגלות, גמישות, והיכולת של מערכת הביטחון לתפקד עם ודאות תקציבית מוחלטת, היכולת לתקן ולהתאים את עצמה ביעילות, הן קריטיות.
"הדרג הניהולי קפוא במקום. בחירות רביעיות בשנתיים – אתה יודע מה זה אומר מבחינת חוסר ודאות ניהולית, חוסר ודאות בחזון, בתקציב? זאת מכה קשה לכל המדינה.
"לנתניהו עומדים הישגים אדירים. עבדתי איתו במשך עשורים. אני יכול לתת לך הרצאה של שעה וחצי על הכשרונות שלו והתרומות שלו. אבל מה שקורה עכשיו, הקרב הזה שנכנס עכשיו לסיבוב הרביעי שלו, ההצהרה הזאת שאתה יכול להשליך את המדינה הצידה בגלל שאתה נלחם את המלחמות שלך ושום דבר אחר לא משנה, זה רחוק מאוד מהפילוסופיה שנתניהו טען שהוא מייצג ועזר להשריש.
"'ישראל לפני הכל' הפך למוטו של כחול-לבן, לא של נתניהו. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את ההתעללות שנתניהו מעביר אותה".
אז מבחינתך המעבר מתל"ם לכחול-לבן לדרך ארץ לתקווה חדשה זאת התנהלות עקבית? השמות של המפלגות משתנים, אבל המשימה הבסיסית נשארה זהה – להחליף את נתניהו?
"אלטרנטיבה היא עניין קריטי. אנחנו חייבים לבסס קואליציה יציבה שתאפשר לנו להשיב על כנו את החוסן של החברה הישראלית: להחזיר את הסולידריות, לרפא את הפלגנות, להשיב את האמון במערכת הפוליטית.
"אתה לא יכול לנהל מדינה שנמצאת במשבר עמוק כל כך של אמון בין העם לבין המערכת הפוליטית, ובין הרשויות/מערכות השונות של הממשלה. בסופו של דבר, אלה המוסדות שמאפשרים לישראל להמשיך לעמוד איתנה: מערכת משפט, מערכת כלכלית, אקדמית, מערכת הביטחון.
"אתה לא יכול לנהל מדינה שנמצאת במשבר עמוק כל כך של אמון בין העם לבין המערכת הפוליטית, ובין הרשויות/מערכות השונות של הממשלה. בסופו של דבר, אלה המוסדות שמאפשרים לישראל להמשיך לעמוד איתנה"
"הטרגדיה כרגע היא שמשבר האמון הוא לא רק בין הציבור למערכת הפוליטית, אלא היעדר אמון בין המערכות האלה לבין עצמן.
"במדינה כמו שלנו, שעדיין צריכה להתפתח, למשוך קדימה – מערכת פוליטית חייבת לגרום למדינה למשוך קדימה, היא צריכה ליצור את התנאים הדרושים לזה. כרגע היא לא עושה את זה".
למה סער? למה תקווה חדשה?
"אני מכיר את גדעון סער 37 שנים, מאז שהייתי בן 16 והוא בן 18. אנחנו חברים ועמיתים. במשך שנים דיברנו על החיפוש אחרי הדרך הנכונה.
"אני יכול להגיד לך שהגעתי למסקנה לפני שנתיים, כאיש המחנה הלאומי, שאנחנו לא יכולים להמשיך עם נתניהו. אז יצאתי מאזור הנוחות שלי, חציתי את הרוביקון, ואמרתי שחייבים להציע אלטרנטיבה. זה לא עבד.
"אבל אני חושב שהיום, יותר ויותר אנשים מהמחנה הלאומי מבינים שהגיע הזמן להעביר את השרביט ולהציג חלופה לממשל נתניהו.
"ברגע שסער קיבל את ההחלטה (לעזוב את הליכוד ולהקים מפלגה), היינו הראשונים להצטרף. אני מאמין ומקווה שזה יוביל לשינוי – סוף סוף, מפלגה מוקמת בישראל ומאפשרת לרבים להגיד שיש לנו למי להצביע. שאפשר ללכת לקלפי, ובפעם הראשונה מזה שנים להצביע למפלגה בלי לסתום את האף.
"יש אשליה אופטית בפוליטיקה הישראלית שאתה יכול להיות שחקן משמעותי ומנהיג בלי תפיסת עולם. סער הוא לא כזה, הוא אדם עם תפיסת עולם מגובשת. הוא גם נמצא מספיק זמן בפוליטיקה ויש לו את האופי הדרוש להקיף את עצמו באנשים שגם להם יש דעות ועמדות.
"יש אשליה אופטית בפוליטיקה הישראלית שאתה יכול להיות שחקן משמעותי ומנהיג בלי תפיסת עולם. סער הוא לא כזה, הוא אדם עם תפיסת עולם מגובשת. הוא גם נמצא מספיק זמן בפוליטיקה ויש לו את האופי הדרוש"
"הרשה לי לומר משהו פילוסופי-היסטורי לרגע. קורה פה משהו מעניין. פחות או יותר מהתחלת ההתארגנות הפוליטית של הישוב היהודי בארץ ישראל בשנות ה-20 של המאה הקודמת, הייתה הדומיננטיות של מפלגת העבודה. היא הייתה המפלגה הדומיננטית במשך 50 שנה, משנות ה-20 ועד (ההפסד של העבודה בשנת) 1977. וב-1977 התחילו חמישה עשורים של שלטון הליכוד.
"אני חושב שאנחנו ניצבים על ספו של שינוי. ראית איך מפלגת העבודה בשנות ה-70 לקחה את העוצמה הפוליטית שלה כמובנת מאליה, ובאמצעות הנהגה קלוקלת הובילה את הציבור להעביר את השרביט להנהגה חדשה.
"מה שקורה עכשיו לנגד עינינו זה שהציבור אומר, 'אנחנו שוב מעבירים את השרביט'. התפתחה כאן הנהגה שמרגישה שהיא כבר לא צריכה יותר לייצג את צרכי הציבור, אלא רק את צרכיה שלה. זה סוג של מעגל ישראלי. עכשיו אנחנו עדים לאותם הדמדומים שראינו בשנות ה-70".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומוזר שדווקא אתה, שידעת מי זה נתניהו, לא השכלת להבין לפני שנה את מה שאתה מבין באיחור טראגי. ראה איזה הרס הוא זרע בינתיים, בסיוע ישיר שלך, גם אם לא זה מה שהתכוונת. היה עדיף שתיקח אחריות ותפרוש.