1

בישראל ובמפרץ חוששים מחזרה להסכם הגרעין

בירושלים, באבו דאבי ובריאד חוששים מאוד מתחיית המתים של הסכם הגרעין עם איראן. מה עליהם לעשות על מנת להשפיע על ההתפתחות הדרמטית הזאת ולהבטיח את האינטרסים הביטחוניים שלהם?

האופציה הראשונה היא שיתוף פעולה הדוק בין הצדדים במטרה ללחוץ בכל הכוח על נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, כלומר – התנגשות מתואמת עם הבית הלבן, אף שהסיכוי לשנות את דעתו של ביידן ביחס למהלך הזה הוא נמוך ביותר.

ביידן ונתניהו בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, ב-21 בינואר 2016 (צילום: AP Photo/Michel Euler)

האפשרות השנייה, והסבירה יותר, היא שיתוף של הממשל האמריקאי החדש בחששות ובאתגרים הביטחוניים בפניהם ניצבת ישראל (אתגרים שונים מעט יש למדינות המפרץ) על מנת להשפיע על העיצוב של ההסכם החדש ולהביא לשיפורו.

ישראל חייבת להימנע מהתנגשות חזיתית עם הממשל החדש בכל מחיר. מדובר בבת הברית החזקה והמשמעותית ביותר של ישראל בעולם, ולכן ירושלים חייבת להימנע מחתרנות מיותרת או מיצירת ציר אזורי שיהיה לעומתי ביחס לממשל ביידן. גם ישראל וגם המפרציות ירוויחו מכך שבבית הלבן יקשיבו לטענות שלהם ויתחשבו בנסיבות הללו כאשר תגיע העת למשא ומתן עם איראן.

בתקופתו של ברק אובמה יועציו האמינו בכך שבלתי אפשרי להגיע להסכם שבנוסף לגרעין יכלול גם את נושא הטילים ארוכי הטווח וגם את הפעילות האיראנית במזרח התיכון. אין זה אומר שלא ניתן להגיע להסכם שיכלול גם את הסוגיות הללו, אך בדיוק בגלל זה חשוב מאוד לבנות את האמון בין הצדדים.

שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן מברך את מזכיר המדינה פומפאו בניום (צילום: AP Photo/Patrick Semansky, Pool)

לישראל ולמדינות ערב במפרץ יש פרספקטיבה זהה, ויחד עם זאת שונה, על איראן. אפשר וצריך לשתף פעולה כנגד האויב המשותף. אסור בשום פנים ואופן שארצות הברית והנשיא שלה יהפכו לאויב שכזה.

גם וושינגטון צריכה להשקיע לא מעט מאמץ על מנת להחזיר את האמון בכך שהיא יכולה לערוב לביטחונן של ישראל ושל המדינות הערביות במפרץ. החודשים הקרובים יכריעו כיצד יתפתחו היחסים בין כל הצדדים המעורבים בעניין.

2

ארגוני טרור פורחים בכאוס הלבנוני

בעיצומו של משבר פוליטי, כלכלי ובריאותי מתמשך ממשלת לבנון ביטלה חלק מהסובסידיה על לחם, וכתוצאה מכך מחירו זינק בכ-20%. טריפולי, העיר הסונית הגדולה וגם העיר הענייה ביותר במדינה, בוערת, והמחאות מאתגרות את סעד אל-חרירי, ראש הממשלה לשעבר, המועמד להרכבת הממשלה החדשה.

חרירי יצא השבוע למצרים על מנת לקושש תמיכה מהנשיא א-סיסי ומשם ימשיך למדינות המפרץ. גורלה של לבנון, כידוע, תמיד מוכרע מחוץ לגבולותיה.

הזירה שבה נמצאה גופתו של לוקמן סלים בדרום לבנון, 4 בפברואר 2021 (צילום: Mohammed Zaatari, AP)

בינתיים, בעוד המדינה הלבנונית נחלשת, מי שמתחזק על חשבונה זה קודם כל חזבאללה, שמזמן הפך למדינה בתוך מדינה. בסוף השבוע נודע על דבר הרצח של לוקמן סלים, מוציא לאור, פובליציסט ופעיל לבנוני ותיק, שנהג להתבטא נגד חזבאללה ולא חסך מהארגון ביקורת נוקבת. הוא נסע לבקר קרובי משפחה בדרום לבנון, לאחר מכן הפסיק לענות לטלפון שלו, ואז הסתבר שהוא נורה למוות ברכבו.

באופן הזה מסמן חזבאללה את הקווים האדומים לכל מי שמפנה אליו כעת את חצי הביקורת. במצב הנוכחי כלל לא משנה מי ירכיב את הממשלה ואילו שרים ימונו, כיוון שכולם מבינים שמי שמנהל את המדינה מאחורי הקלעים הוא חזבאללה ולא אף אחד אחר.

גם ארגוני הטרור הסוניים מרימים את הראש לנוכח הכאוס והאנרכיה. השבוע עצרו כוחות הביטחון הלבנוניים 18 אנשי דאע"ש, והחשש הגדול הוא שראשי הארגון ינסו לנצל את הוואקום השלטוני על מנת לבסס את כוחם באזור הגבול עם סוריה.

3

חגא'ב או משרה נחשבת? נשות מצרים מתלוננות על אפליה

האם נשים מצריות שעוטות חג'אב מופלות לרעה בארצן? אמנם הסקר של העיתון המצרי אל-גומהוריה משנת 2007 קבע באופן חד-משמעי שמרבית נשות מצרים עוטות חג'אב, מסתבר שה"מוחג'באת" סובלות מאפליה במקומות העבודה השונים, במיוחד במשרות הכרוכות בעובדה מול קהל.

אינתיסאר עאמר יחד עם הגברת הראשונה של ארצות הברית מלניה טראמפ בנמל התעופה הבינלאומי של קהיר, 6 באוקטובר 2018 (צילום: Doug Mills/The New York Times via AP, Pool)

המגזין האינטרנטי Egyptian Streets מצא מספר פוסטים ויראליים של נשים שהתלוננו על כך שנדחו על ידי המעסיקים בגלל שהן עוטות חג'אב – כאמור, נורמה חברתית במצרים. כמה מהכותבות ציינו שגם אינתיסאר עאמר, אשתו של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, עוטה חג'אב, ולא הגיוני שהן יופלו לרעה בגלל העניין הזה.

יחד עם זאת, בקרב האליטות המצריות החג'אב הוא עניין של מה בכך, ובעיני רבים הוא נחשב לסמל של פנאטיות דתית ואף בורות. אשתו של הנשיא חוסני מובארכ מעולם לא חבשה שום כיסוי ראש, וכך גם הנשים של שני בניו, עלאא וגמאל. במסעדות הנחשבות ובמקומות הבילוי הטרנדיים בקהיר לא תמצאו מארחות, מלצריות או סוכנות מכירות בחג'אב, ועד למהפכה בכיכר תחריר בשנת 2011 אף מגישת טלוויזיה בערוצים הממלכתיים לא עטתה חג'אב גם כן.

מסתבר שגם אם הנושא הזה מזמן הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים של מרבית נשות מצרים, הוא עדיין נמצא בעין הסערה האידאולוגית והמעמדית בארץ הנילוס.

4

למה הסרט על הרצח של חשוקג'י מפחיד את נטפליקס?

ב-2 באוקטובר 2018 נכנס העיתונאי הסעודי הגולה ג'מאל חשוקג'י לבניין הקונסוליה הסעודית באיסטנבול ושם נעלמו עקבותיו.

במהרה הפרטים המזוויעים של הרצח הנורא התפרסמו בכל העולם: חשוקג'י הותקף על ידי עובדי הקונסוליה ונרצח. לאחר מכן רופאים, שהוטסו במיוחד מערב הסעודית, ביתרו את גופתו על מנת להעלים ראיות.

הסיפור המחריד הזה של חיסול חשבונות עם מתנגדים פוליטיים עומד במרכזו של הסרט החדש של הבמאי בריאן פוגל, The Dissident.

אך למרות הנושא החם, היוצר המפורסם – סרטו של פוגל "איקרוס" זכה באוסקר – והשבחים שבהם זכה בפסטיבל סאנדנס, ענקיות הסטרימינג, כגון נטפליקס ואפל טי-וי לא מיהרו לחתום על עסקה עם פוגל ולרכוש את הזכויות.

אף חברה לא רצתה להסתבך עם הסעודים, שמאז רצח חשוקג'י טענו שכל מה שקרה לא היה בידיעתו של יורש העצר, הנסיך מוחמד בן-סלמאן ואף גזרו עונשים כבדים על מי שעמד מאחורי החיסול.

בינתיים אתרים בהם הצופים מדרגים את הסרט כגון Rotten Tomatoes מותקפים על ידי מאות בוטים שכותבים ביקורות גרועות לסרט (כרגע ביקורות הפייק לא מופיעות באתר הזה).

ג'מאל חשוקג'י, צילום מסך מטריילר הסרט "הדיסידנט"

הסיפור הזה מעיד עד כמה קשה מלאכתם של עיתונאים ויוצרי סרטים שמנסים לגעת בנושאים החמים והחשובים ביותר. גם אם הם עצמם לא מאוימים, האינטרסים העסקיים של ענקיות התקשורת למעשה סותמים להם את הפה ומונעים שיח ציבורי נוקב בסוגיות החשובות והבוערות, בין אם על ערב הסעודית, סין או תאגידים בינלאומיים.

סרטו של פוגל זמין כיום באמזון ובעוד מספר אתרי סרטים.

5

46 שנים למותה של אום כולת'ום

ב-3 בפברואר 1975 הלכה לעולמה בגיל 70 הזמרת המצרית האגדית, אום כולת'ום.

אום כולת'ום, 1967 (צילום: Jacques Marqueton, AP)

שמה האמיתי היה פאטימה איברהים א-סייד אל-בלתאגי, והקריירה שלה החלה כאשר יחד עם אביה היא שרה בחתונות בכפר הקטן במחוז דקהליה. אביה גם לימד אותה לקרוא בקוראן, ולפי מה שפורסם, היא שיננה את הספר הקדוש למוסלמים בעל פה.

אום כולתום התפרסמה כבר כנערה צעירה בזכות הקול הפנומנלי, השירה המדויקת והמוקפדת בערבית הספרותית והופעתה הדרמטית. היא הייתה אהובה גם על המלך פארוק וגם על הנשיא המצרי גמאל עבד אל-נאצר שהדיח אותו, והייתה מלכת הלבבות של מיליונים ברחבי העולם הערבי.

ביום הלווייתה, ב-5 בפברואר, מאות אלפים באו ללוות אותה בדרכה האחרונה. המשטרה הציבה מחסומים, אך ההמונים פרצו אותם על מנת להיפרד מהזמרת האהובה ולגעת בארונה. בשל כך שונה נתיב ההלוויה כך שיעבור במסגד אל-אזהר וברובעים העממיים לידו. אום כולת'ום נקברה בבית הקברות העתיק ברובע של אימאם א-שאפעי. המאוזלאום שנבנה לכבודה עומד כעת נטוש ועזוב, ריק ממבקרים.