ב-1998, כשהיה נער צעיר, פגש אברהם ריסמאן את סטן לי בכנס קומיקס בשיקגו. לי, שמוכר בתוך אבי היקום של מארוול, "לא הייתי צריך לחכות יותר מדי זמן בתור כדי לפגוש אותו ולא הייתי צריך לשלם על החתימה שלו", נזכר ריסמאן.

כשריסמאן עומד ורק שולחן מפריד בינו לבין לי היושב, אמו של ריסמאן, מרגרט רוס, תיעדה את הרגע במצלמה שלה. "הפכת אותי לבן אלמוות", ציין לי כשהלחצן השמיע קליק והפלאש בהק.

אברהם ריסמאן וסטן לי, אילינוי, 1998 (צילום: מרגרט רוס)

ריסמאן, 35, כתב את הביוגרפיה הראשונה שהעבודה עליה החלה אחרי מותו של לי, בנובמבר 2018, בגיל 95. הספר, שיצא לאור השבוע, הוא בהחלט לא ביוגרפיה על חיי קדוש. הוא נקרא True Believer: The Rise and Fall of Stan Lee (מאמין אמיתי: עלייתו ונפילתו של סטן לי) חושף את ההסתרה של לי בנוגע למי באמת יצר את גיבורי מארוול, הכל כך פופולריים. רמז: זה לא בדיוק היה הוא.

ריסמאן תומך בביוגרפיה הזאת במה שרבים בתעשיית וקהילת הקומיקס יודעים כבר שנים. באמצעות המחקר המעמיק שלו והתחקיר העיתונאי, המחבר חושף את לי כפי שהיה באמת, ולא כפי שהציג את עצמו.

"מאמין אמיתי": עטיפת הספר

לי מכר לעולם את מארוול, שצמחה מספרוני קומיקס לילדים, ליקום שלם של סרטים ומוצרים שוברי קופות. אבל מה שלי הכי רצה למכור זה את עצמו. הוא לא היה בדיוק האיש הרע, אבל הוא גם לא היה הגיבור שרצה להיות.

בסופו של דבר, הוא שילם מחיר גבוה מאוד על היעדר המודעות העצמית שלו, וחי את שנותיו האחרונות כשהוא סובל מהתעללות והשפלות.

ריסמאן התאהב בקומיקס של גיבורי על שנה לפני שפגש את לי, כשחברו הטוב ביותר שכנע אותו לקרוא פרקים קודמים של ספרי X-Men. העניין של ריסמאן בתחום גבר, והוא פיתח מוניטין קטן בכתיבה עיתונאית על קומיקס.

כשהיה חלק מצוות הכותבים בניו יורק מגזין ב-2015, עורך הניח על שולחנו הדפסים של העיבוד הגרפי לביוגרפיה של לי מ-2002, Excelsior (Excelsior, במשמעות של "מאמין אמיתי" זה הביטוי השגור על לי).

העורך רצה שריסמאן יכתוב סקירה קצרה על העיבוד, אבל ריסמאן לא הבין ויצא לעבוד על תחקיר מעמיק יותר, תוך שהוא חושף את הסוד הגלוי: אמנים כמו ג'ק קירבי וסטיב דיטקו – ולא לי – זכאים לרוב התהילה לגבי יצירת רבים מגיבורי העל המפורסמים ביותר של מארוול.

סטן לי בשנות ה-50 (צילום: Courtesy of the Stan Lee Papers, Box #177,American Heritage Center, University of Wyoming)

העורך של ריסמאן תמך בתחקיר ופרסם את הכתבה בתחילת 2016. הכתבה הותירה חותם, וכשלי מת כמעט שלוש שנים מאוחר יותר, הוצאת קראון פנתה לריסמאן כדי שיכתוב את הביוגרפיה שלו.

"הכוונה שלי לא היתה לבקר את סטן, אלא לכתוב בכנות. אני באמת לא חושב שיש פה איזו חשיפה גדולה או ניפוץ של מיתוס", אומר ריסמאן לזמן ישראל בראיון וידיאו מביתו בפרובידנס, רוד איילנד.

הספר הוא ניסיון להבין את המניעים של לי ואת ההשפעה של מילותיו ופעולותיו. ריסמאן רצה להבין את הסיפור שלי סיפר כששיקר, ולמה סיפר אותו. הוא רצה לדעת מי אפשר את השקרים האלה ומה היו ההשלכות שלהם.

בובת סטן לי (צילום: באדיבות Das Toyz)

להתעייף מעסקי הקומיקס

"מאמין אמיתי" מתחיל בסיפור על אבותיו של לי, שברחו מרומניה בעקבות רדיפות. הוריו של לי, סיליה סלומון וג'ק ליבר, נפגשו בניו יורק ונישאו ב-1920. לי נולד בשם סטנלי ליבר שנתיים אחר כך. למשפחה נולד בן שני, לארי (שגם הוא עבד במארוול, אבל זכה להתעלמות גורפת מצד לי). ג'ק, עובד בתעשיית הבגדים, נאבק בתקופת השפל הגדול וציפה שבנו הבכור יהיה תלמיד למופת.

סטנלי הנער היה מבריק, אבל לא התעניין במיוחד בבית הספר. ברגע שהיו לו אופניים, הוא שוטט בחופשיות במנהטן. הוא נהנה לכתוב, ועל פי האגדה התמודד וזכה במספר תחרויות כתיבה לנוער בעיתונים שונים. נדמה שהמשחק של לי עם האמת התחיל כבר בנקודה הזאת. ריסמאן הצליח למצוא תיעוד של התחרויות האלה. הן היו אמיתיות, אבל לי מעולם לא זכה בהן.

סטן לי כנער (צילום: Courtesy of the Stan Lee Papers, Box #177,American Heritage Center, University of Wyoming)

בעודו נער הצליח לי להיכנס לעולם הקומיקס שנשלט על ידי יהודים, כשקיבל עבודה אצל בן משפחה שבבעלותו היתה חברת Timely Comics, שקדמה למארוול. הוא נשכר כעוזר לעורך ג'ו סיימון, שידוע כיוצר השותף של קפטן אמריקה עם קירבי.

סטנלי ליבר המציא את השם סטן לי לכבוד עבודת הכתיבה הראשונה שלו, ולבסוף הפך אותו לשמו החוקי.

כשסיימון וקירבי עזבו את טיימלי בעקבות סכסוך, לי הפך לעורך כשהוא רק בן 19. אחרי ששירת במלחמת העולם השנייה ככותב תעמולה ומדריכים, הוא חזר לטיימלי ככותב וכעורך.

לי נישא לג'ואן קלייטון בוקוק ב-1947. הוא הפך לאב לבתו כמה שנים אחר כך והתעייף מעסקי הקומיקס, שנחשבו לתחום לא מעניין שמיועד לילדים. במהלך שנות ה-50 (שאותן תיאר לי כ"כשנות הלימבו") הוא ניסה לכתוב, לפרסם ולשדר כל מיני דברים בניסיון להתרחק מפס הייצור של ספרי הקומיקס. שום דבר לא הסתדר.

המזל שלו השתנה בתחילת שנות ה-60 כשמארוול הצליחה מאוד עם "ארבעת המופלאים", גיבורי העל שנוצרו בתבנית קצת שונה. הדמויות החדשות האלה ידעו לטעות, להתנהג מוזר ולסבול מחרדות. "סיפורים על גיבורי על היו אמורים להיות על אנשים שמחים שבמקרה קיבלו יכולות על אנושיות, ואז ממשיכים בדרכם העליזה לעבר הצדק", כותב ריסמאן ב"מאמין אמיתי".

ג'ואן וסטן לי בשנות ה-40 (צילום: Courtesy of the Stan Lee Papers, Box #177, American Heritage Center, University of Wyoming)

בדרך די כואבת

אבל גיבורי העל החדשים קיבלו את הכוחות שלהם בניגוד לרצונם ולעיתים "בדרך די כואבת", מה שהפך אותם לקלים יותר להזדהות מצד הקוראים. דמויות נוספות כאלה, כמו ת'ור, האלק וספיידרמן הפופולרי מאוד, הגיעו בהמשך. העולם של מארוול נברא, ובו גיבורים הופיעו בצורה בלתי צפויה בעולמות זה של זה, הסיפורים הצטלבו. הקוראים היו מהופנטים.

כל אלו היו תוצרים של השיטה של מארוול, שבה כותב ואמן יצרו את הקונספט של הדמות והסיפור תוך כדי שיחה. מהנקודה הזאת המשיך האמן ליצור את הדימויים. רק בסופו של תהליך חזר הכותב כדי להשלים את הסיפור והדיאלוג. התהליך הזה היה שונה מאוד מהשיטה המסורתית, שבה הכותב הציג תסריט שלם ומפורט עם מילים ומקומות לציורים בשביל האמן, שהשלים את הציורים.

בלי להתעלם מהיכולת המרשימה של לי ללהטט במילים, באמת שלא מגיע לו קרדיט מלא על חלק מספרי הקומיקס האלה. אבל הוא לקח אותו בכל זאת. "סטן לי הוא הדמות היחידה שסטן לי יצר בכוחות עצמו", מעיר ריסמאן.

סטן לי (עומד), מו"ל מארוול קומיקס, מדבר עם המאייר ג'ון רומיטה, 1976, במשרדי מארוול בניו יורק (צילום: AP Photo)

לי שכר את הכשרונות הגדולים ביותר של מארוול (ביניהם קירבי, שחזר) על בסיס פרילנס בלבד. לא רק שהוא ריסק את הנסיונות שלהם להתאגד, הוא גם אסר עליהם לעבוד אצל המתחרים. "לא ניסיתי לייצר פה ביקורת כללית על לי, אבל במקרה של ניצול העובדים אני בהחלט מבקר את ההתנהלות שלו", אומר ריסמאן.

ההצלחה של מארוול גדלה משמעותית בשנות ה- 70 ולי הפך לפנים של החברה. בעשורים הבאים הופיע בתפקיד עצמו בעשרות סרטי מארוול, ושמו ודמותו הפכו לחלק בלתי נפרד מהיקום המצוייר. הכל היה למראית עין, שכן מארוול הכריזה על פשיטת רגל בשנות ה-90 ופיטרה את לי, שהצליח להישכר מחדש לחברה שנרכשה על ידי דיסני.

מצבו של לי הידרדר משנות ה-80 ועד מותו ב-2018. הוא עבר ללוס אנג'לס, אבל כל הניסיונות שלו לפרוץ למעגל ההוליוודי נכשלו. הוא התחיל להיסמך בעיקר על תשלומים גבוהים בתמורה להופעות ולחתימות כדי לייצר לעצמו תזרים מזומנים.

סטן לי עם צ'דוויק בוזמן בהקרנת "הפנתר השחור", ינואר 2018 (צילום: Chris Pizzello/Invision/AP)

כמעט עבריין

החלק האחרון של "מאמין אמיתי" עוסק ביוזמות העסקיות השונות אליהן נכנס לי, רובן מפוקפקות אם לא עברייניות. בייאושו להרוויח את הסכומים הגדולים שיאפשרו לו להמשיך את סגנון החיים שלו, לספק את אשתו המכורה לשופינג ולתמוך בבתו [בספר כתוב שהיתה מתקשרת אליו 50 פעמים ביום ומבקשת כסף, והוא אמר שהיא גרמה לו לרצות להתאבד], לי חבר לאנשים מושחתים, ולא ברור עד כמה היה מודע לעסקאות המפוקפקות שנחתמו בשמו.

אברהם ריסמאן (צילום: BobbyDoherty)

"מצער שלי לא היה מעורב יותר בקהילה היהודית, שהיתה יכולה לעזור לו לנווט בימים הסוערים של שנותיו האחרונות", אומר ריסמאן. "יחד עם זאת, לא סביר שלי היה פונה לבקש עזרה מהמוסדות היהודיים. כל חייו הקפיד להרחיק את עצמו מדרך החיים הדתית שהתווה אביו.

"מאוד הסתקרנתי מציטוט אחד שקראתי באוטוביוגרפיה של סטן. הוא דיבר על חוסר היכולת שלו ושל אשתו, כזוג מעורב מבחינת דתית, לאמץ ילד, דבר שהם ניסו לעשות בשנות ה-50, אחרי שבתם השנייה מתה בינקותה. הוא אמר שזה בגלל שאשתו היתה נוצרייה-אפיסקופלית וההורים שלו היו יהודים. הדהים אותי שהוא לא ראה את עצמו כיהודי".

ריסמאן אומר שהוא מוטרד מהעובדה שמארוול לא נכנסה לתמונה כשלי היה בשנות ה-90 לחייו וסבל ממצבו הנפשי והפיזי. היה ברור שהאנשים שמקיפים אותו מנצלים אותו. למעשה, קיה מורגן, המנהל העסקי שלו, נעצר באשמת התעללות בקשישים במאי 2019, חצי שנה אחרי מותו של לי.

"זה לא הוגן", אומר ריסמאן. "סטן עשה הרבה דברים לא ראויים, אבל לאף אחד לא מגיע מה שקרה לו בסוף".

סטן לי (משמאל) והמנהל העסקי שלו קיה מורגן בהקרנת הבכורה של "הנוקמים: מלחמת האינסוף" בלוס אנג'לס. מורגן נעצר אחרי מותו של לי, במאי 2019, באשמת התעללות בקשישים (צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)