בית המשפט העליון דן בעתירה האם לפסול את אבתיסאם מראענה מלרוץ לכנסת. 24 בפברואר 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90

שופטי בג"ץ מצאו דרך לפסוק בנושאים נפיצים מבלי להפיל עליהם את הבית

בתקופה שבה כמעט כל החלטה מציתה דיון בשאלת היקף סמכותו של בג"ץ, נדרשים השופטים לעלות דרגה ברמת התחכום ● שני פסקי הדין שניתנו אתמול - בנושאי איכוני השב"כ ובנושא הגיור הלא-אורתודוקסי - מראים את מידת התחכום השיפוטי שאימצו ● פרשנות

האקלים הציבורי והפוליטי בישראל מצוי כידוע זה תקופה ארוכה בנקודת רתיחה. אפילו ההסתה מצד פוליטיקאים נגד בג"ץ הפכה כבר לחדשות ישנות. במצב כזה, משימתם של שופטי בג"ץ לבצע את עבודתם היומיומית, הופכת למשימה מורכבת ביותר.

מצד אחד – כמאמרו הוותיק של אהרן ברק, "כשאנחנו יושבים לדין אנחנו עומדים לדין", כלומר שהתפיסה הראויה של שופט את תפקידו, היא כי אין לו אפשרות שלא לתת את ההכרעות השיפוטיות הנדרשות ממנו ולברוח ממילוי תפקידו.

מצד שני – הזירה הפוליטית הרעילה מרעידה את הקרקע מתחת לרגליהם של השופטים. כל פסק דין שנוי במחלוקת מצית דיון נוסף בשאלת היקף סמכותו של בג"ץ.

במצב כזה, נדרשים השופטים לעלות דרגה ברמת התחכום שלהם. שני פסקי הדין שניתנו אתמול – בנושא איכוני השב"כ של אזרחים, במסגרת המאבק בקורונה, ובנושא הכרה בגיור רפורמי וקונסרבטיבי שנעשה בישראל לצורך חוק השבות – מראים את מידת התחכום השיפוטי.

שני הנושאים רגישים, שני הנושאים בעלי פוטנציאל לשלהוב יצרים ולהטחת ביקורת בשופטים. ובשניהם הם פעלו בדרך מעניינת, כדי למלא את תפקידם מבלי להפיל את הבית על יושביו.

בית המשפט העליון בירושלים (צילום: דוברות בתי המשפט)
בית המשפט העליון בירושלים (צילום: דוברות בתי המשפט)

נמנעו מהתנגשות חוקתית

לפני כשנה, בסמוך לאחר פרוץ מגפת הקורונה, החליטה ממשלת ישראל לעשות שימוש בכלי מעקב דיגיטליים מתוחכמים, שפותחו ע"י השב"כ ומצויים בידיו, לצורך ביצוע מעקבים אחרי אזרחים ישראלים.

ההסמכה נעשתה באמצעי משפטי שהוא עצמו שנוי במחלוקת – תקנות שעת חירום. אולם בעקבות בפסק דין שניתן באפריל 2020, נחקק בחודש יולי האחרון חוק המסמיך את השב"כ לבצע את האיכונים והמעקבים אחר "חשודים בהידבקות".

החוק עצמו הוא הוראת שעה, והוא מסמיך את הממשלה להכריז, לתקופה מוגבלת, כי השב"כ רשאי לבצע את האיכונים ולהעביר את המידע למשרד הבריאות. הכרזה כזו צריכה להיות מבוקרת ע"י ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שאמורה לוודא כי השימוש במידע הוא מידתי ובהתאם לדין.

נגד החוק והשימוש שעשתה הממשלה בסמכויות שהוקנו לה מכוחו, עתרו לבג"ץ האגודה לזכויות האזרח, עדאלה, רופאים לזכויות אדם ועמותת "פרטיות ישראל". ככל שמערך החקירות האפידמיולוגיות הלך וגדל, כך פחת הצורך לעשות שימוש בכלי הדורסני, אך הממשלה התמידה בדרישתה להמשיך ולהחזיקו בידיה. החוק המסמיך היה אמור לפקוע בחודש ינואר, אך בשל התפזרות הכנסת הוארך תוקפו באופן אוטומטי עד חודש יולי.

בפני השופטים עמדו למעשה שתי שאלות:

  • בתחום החוקתי: האם לבטל את החוק המסמיך את השב"כ להפעיל איכונים?
  • ובתחום המינהלי: האם השימוש שעושה הממשלה בסמכויות מכוח החוק הוא מידתי וסביר.

מבין שבעת השופטים, שישה – למעט השופטת ענת ברון בדעת מיעוט – דחו את העתירה החוקתית, וקבעו כי הנסיבות החריגות של התקופה מצדיקות את הותרת החוק על כנו. בכך נמנעו מהתנגשות חוקתית עם הכנסת והממשלה, מקום שבו אין הכרח אמיתי בכך.

איכונים סלולריים. אילוסטרציה (צילום: Tero Vesalainen/iStock)
איכונים סלולריים. אילוסטרציה (צילום: Tero Vesalainen/iStock)

גם בתחום המינהלי, השופטים נמנעו מלפסוק בצורה שניתן לנסח בכותרת קצרה ופסקנית, דוגמת "בג"ץ ביטל את איכוני השב"כ". טכנית, האיכונים לא בוטלו. במקום זאת נפסק שהשימוש הממשלתי בשב"כ הוא רחב מדי, ואם הממשלה חפצה להמשיך לעשות שימוש ב"כלי" מעבר לשבועיים הקרובים, יש לקבוע קריטריונים ממוקדים, שיאפשרו להשתמש בשב"כ אך ורק במקרים שבהם הנעקב סירב לשתף פעולה עם חקירה אפידמיולוגית או לא מסר כלל מידע על מגעים עם אנשים נוספים.

"קריטריונים" היא מילה שמרחיקה עורכי חדשות. אם זה מה שנפסק, יעדיפו לא לפרסם. וזה בדיוק מה שהשופטים מחפשים: לעשות שימוש במציאות, עם כמה שפחות רעש.

על הדרך, השופטים מתחו ביקורת חריפה על הרשלנות והשטחיות שגילתה הממשלה באופן התמודדותה עם משבר הקורונה. הממשלה כלל לא טרחה לקבוע כללים ליישום השיקולים שנקבעו בחוק הסמכת השב"כ; לא קבעה מה משקלו של כל אחד מהשיקולים והנתונים ביחס להיקף התחלואה וקצב ההדבקה; ואפילו לא טרחה להציג כראוי את המגמות העולות מתוך הנתונים בדבר הירידה הנמשכת ביעילות השימוש בכלי השב"כ.

"התמונה המצטיירת", כתבה נשיאת העליון אסתר חיות, "מעלה תהיות כבדות משקל באשר לסבירותן ומידתיותן של הכרזות הממשלה".

ואולי המסקנה החשובה ביותר הטמונה בין דפי פסק הדין, היא זו שחיות כללה בפסקה האחרונה של פסק הדין שלה: החשש שמא, שנה לאחר פרוץ מגפת הקורונה והכניסה למצב חירום לאומי ושלטוני, הזמני הופך לקבוע. בית המשפט מציב תמרור מול השלטון שמשמעותו: מה שהיה מותר וסביר בימים ובשבועות הראשונים למאבק בקורונה, כבר אינו סביר כעת, שנה לתוך המאבק, כשהתנאים השתנו ומיליוני ישראלים מחוסנים.

השופטת דפנה ברק-ארז, העומדת בפסק דינה על מלוא המשמעויות של פגיעה בפרטיות הגלומות בחוק הסמכת השב"כ ובשימוש ב"כלי", מהדהדת את אותו מסר:

"ברי כי מצבי חירום מחייבים שימוש באמצעים שאינם שגרתיים ורגילים. יחד עם זאת, אין לומר כי במקרה חירום הכול מותר. גם בעיתות משבר מחויבת המדינה בשמירה והגנה על זכויות יסוד (…) אם ננרמל את השימוש באיכונים – הפיתוי לעשות בהם שימוש גם במצבים נוספים, גם יוצאי דופן פחות, צפוי לחזור ולעלות".

דברים אלה בוודאי ישובו ויצופו גם בקרבות המשפטיים הבאים: אתמול הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה נגד החוק המאפשר העברת מידע על לא-מתחסנים לרשויות המקומיות, במטרה "לעודדם להתחסן". גם בחוק הזה גלומה מידה רבה של פגיעה בפרטיות.

שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק-ארז (צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש90)
שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק-ארז (צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש90)

הכפייה הטבועה במסירת המידע מלמדת על חוסר אמון הדדי בין האזרח לשלטון. לברק-ארז יש מסקנה חד-משמעית: "אי אפשר להצליח במאבק במגפת הקורונה מבלי לגייס קודם כל את אמון הציבור. העברת מסר של חוסר אמון, באמצעות איסוף מידע כפוי, אינה תורמת לכך".

התחכום השיפוטי אינו רק כלפי חוץ, אלא גם בתוך הבית פנימה. יכולתה של חיות לכתוב פסק דין שיקבל את הסכמתם של כלל שופטי ההרכב, איש איש בדרכו, מאלפת.

כולם הסכימו למסקנתה הסופית של חיות – אפילו השופט נעם סולברג, שעמד בפסק דינו על כבודו של השב"כ וה"כלי" שבידו, והתמקד בפגמים שבהליך קבלת ההחלטות בממשלה; אפילו השופטת ענת ברון, שביקשה להרחיק לכת ולפסול גם את החוק המסמיך עצמו; וכמובן השופטים ברק-ארז, ניל הנדל ויצחק עמית, שבפסק דינו קרע לגזרים את הממשלה על התנהלותה הכושלת במשבר הקורונה.

הנדל וסולברג, עם זאת, חלקו על מסקנת חיות ויתר השופטים שעל הממשלה לחדד את הקריטריונים להפעלת האיכונים.

עוד שלב של יישום קביעות שיפוטיות

התחכום השיפוטי ניכר גם בפסק הדין בעניין ההכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שנעשו בישראל לעניין חוק השבות.

מזה כשני עשורים שבית המשפט העליון מפרסם, כאשר הוא נותן פסקי דין מרכזיים ובעלי משקל ציבורי, תקציר של פסק הדין לטובת העיתונאים. אתמול הייתה עליית מדרגה: לצד פסק הדין והתקציר, שיחרר בית המשפט העליון גם מסמך "שאלות ותשובות", בסגנון המתפרסם מדי פעם בעיתונות, ומקל על עיבוד החומר לטובת הקוראים.

זה מסמך משונה: הוא נראה כמעין פרשנות מטעם בית המשפט על פסק הדין של עצמו. התכלית ברורה – ניסיון להקטין את משקלו התקדימי של פסק הדין, ולטעון שהוא בסך הכול עוד שלב של יישום קביעות שיפוטיות שכבר ניתנו בעבר.

"האם יש חידוש משפטי בפסק הדין?", שואל המסמך (הבלתי חתום) ומשיב מייד: "לא. בעבר הוגשה עתירה דומה לבג"ץ ע"י מי שהתגיירו בגיור אורתודוקסי בישראל, שלא במסגרת הגיור הממלכתי, ובית המשפט קבע כי מי שנתגייר כך זכאי לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות".

יהודים אורתודוקסים מנסים למנוע מקבוצת רבנים רפורמיים וקונסרבטיביים אמריקאים, וחברות תנועת נשות הכותל, מהבאת ספרי תורה למתחם הכותל המערבי, במהלך צעדת מחאה נגד הכישלון של ממשלת ישראל באספקת מרחב תפילה חדש, בכותל המערבי בעיר העתיקה בירושלים, 2 בנובמבר, 2016 (צילום: הדס פרוש\ פלאש 90)
יהודים אורתודוקסים מנסים למנוע מקבוצת רבנים רפורמיים וקונסרבטיביים אמריקאים, וחברות תנועת נשות הכותל, מהבאת ספרי תורה למתחם הכותל המערבי, במהלך צעדת מחאה נגד הכישלון של ממשלת ישראל באספקת מרחב תפילה חדש, בכותל המערבי בעיר העתיקה בירושלים, 2 בנובמבר, 2016 (צילום: הדס פרוש\ פלאש 90)

ואכן, פסק הדין שניתן אתמול הוא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה מאוד של פסקי דין בנושאי דת ומדינה, המבקשים לחולל שינוי במציאות, באופן שבו מתייחסות רשויות המדינה למי שהתגיירו בגיור רפורמי וקונסרבטיבי – אך מבלי להיכנס להתנגשות חזיתית עם הממסד הדתי.

המאפיין המרכזי של כל פסקי הדין הללו הוא התמקדות בזכויות במישור האזרחי, דהיינו הזכות לאזרחות, באמצעות חוק השבות וחוק האזרחות, וזניחת ההיבטים הנוגעים לזכויות בתחום דיני המשפחה, כמו נישואים וגירושים.

בעבר כבר הוכרו גיורים לא-אורתודוקסיים שנעשו בקהילות יהודיות בחו"ל, כמאפשרות מתן הכרה כעולה לפי חוק השבות, "גיורי קפיצה" בחו"ל של מי שכבר השתקעו בישראל, וגם גיורים אורתודוקסיים בבתי דין "פרטיים", לא בגיור הממלכתי. ההכרה שניתנה אתמול בגיורים לא-אורתודוקסיים בישראל היא בסך הכול יישום מתבקש של אותם כללים גם בהקשר הזה. מדהים לגלות שזה לקח 15 שנה לבית המשפט להגיע למסקנה הזו.

לא יאמן, אבל 11 העתירות שבהן ניתן פסק הדין הוגשו בין השנים 2005 ל-2008. כשהעתירות הראשונות הוגשו, אהרן ברק היה עדיין נשיא העליון. אסתר חיות הייתה השופטת הצעירה והחדשה ביותר. כל יתר השופטים שחתמו על פסק הדין אתמול, עוד לא חלמו להתמנות לעליון.

בית המשפט עשה כל שביכולתו כדי לא לפסוק בעתירות האלה. הממשלה ביקשה עוד זמן ועוד זמן, כדי להידבר עם העותרים ונציגי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית, כדי למנות ועדות ציבוריות וכדי לגבש הצעות חקיקה. אבל הזמן חלף והממשלה לא עשתה דבר, מלבד לפנות מקום לעוד זמן. לומר שהסבלנות שהפגינו השופטים הייתה מעל ומעבר, יהיה אנדרסטייטמנט.

האסטרטגיה הזו נועדה לאפשר לשופטים לומר בבוא יום מתן פסק הדין כי הם פוסקים רק "בלית ברירה", מאחר שהממשלה והכנסת לא עשו דבר.

"ההכרעה בעתירות נדחתה שוב ושוב מתוך תקווה כי סוגיה רגישה ומורכבת זו תמצא את פתרונה מחוץ לכותלי בית המשפט", כתבה חיות, "אך משהוברר כי הסיכוי להסדרה מוסכמת של הסוגיה אפסיים, וכי גם מהלך של חקיקה אינו נראה באופק, אין מנוס ממתן פסק דין".

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בדיון בבג"ץ ב-11 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בדיון בבג"ץ ב-11 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

תשעה שופטים ישבו בהרכב, ופסק הדין ניתן ברוב של שמונה נגד סולברג. למעשה, גם שופט המיעוט הסכים שצריך להכיר בגיורים האלטרנטיביים לעניין מתן אזרחות, אך טען שפסק הדין צריך להיכנס לתוקף רק בתוך שנה מיום כינון הממשלה הבאה, כדי לתת לכנסת הזדמנות נוספת להסדיר את הנושא בחקיקה.

ועם זאת ממהרים השופטים להבהיר כי עצם מתן פסק הדין, אין פירושו דחיקת רגליה של הכנסת, ובלשון מסמך ה"שאלות ותשובות": "פסק הדין קובע את הדין על פי החוק הקיים, הכנסת יכולה בכל עת לקבוע הסדר אחר בחוק".

לסולברג יש עמדות שהוא אינו מסתיר אותן, אך כשופט הוא רואה עצמו כבול (לא באופן אבסולוטי אך במידה רבה) לתקדימי בית המשפט העליון. בפסק דינו הוא מציין כי לגישתו ההכרעה בסוגיית הגיור צריכה להיות מסורה בידי הרבנות (וכך גם ראוי לדעתו שהמחוקק יחוקק), אך משגישתו העקבית של בית המשפט אינו זו – הוא מיישר קו עם קודמיו ועמיתיו.

"לא אצעד כסומא באפלה. לא אפסוק בהתעלם מההלכה הפסוקה. עליי לראות נכוחה את מרקם המשפט הקיים; לא אעשה שבת לעצמי". גישה ראויה. לא בטוח שכל השופטים היושבים כיום בעליון נוהגים כך.

עוד 1,462 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 15 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

פרויקט מיוחד ישראל שלנו

לכבוד יום העצמאות, מערכת זמן ישראל נכנסת למנהרת הזמן במסע אל הרגעים הפרטיים שמאחורי הזיכרונות הקולקטיביים ● שירת החיילים בששת הימים ● הריצה למקלט במלחמת יום הכיפורים ● האבא שמפרפר בין חיים למוות בשלום הגליל ● אולפן ההקלטות של פורטיס וסחרוף ● שברון הלב כשהרסו את אוסישקין ● הרצון להיות חלק מכולם אחרי רצח רבין ● ואפילו: ישראל כמעט שורפת את צרפת בכדורגל

מחשבות על ביטחוניזציה ואזרחי ישראל

המאורעות המתוארים בטקסט זה התרחשו לפני עשרות שנים. גם אם לא כולם מכירים את המקרה הספציפי על פרטיו, כולם מכירים את הרקע ואת הנסיבות. הטבח נמשך כשעה אחת, ובמהלכו נרצחו 51 בני אדם, רובם נורו למוות: ילדים וילדות, גברים ונשים, אחת מהן בהריון. תיאורי המקרה המובאים כאן די מזעזעים (אזהרת טריגר – לא לבעלי לב חלש). כך היה:

גם אם לא כולם מכירים את המקרה הספציפי על פרטיו, כולם מכירים את הרקע ואת הנסיבות. הטבח נמשך כשעה אחת, ובמהלכו נרצחו 51 בני אדם: ילדים וילדות, גברים ונשים, אחת מהן בהריון

בשעות הערב, ארבעה גברים הגיעו לביתם בכפר לאחר יום העבודה, רכובים על אופניהם. חיילים שהוצבו בכפר ופקודתם היתה למנוע את תנועת התושבים מחוץ לבתיהם, פתחו עליהם באש מטווח קצר ללא אזהרה מוקדמת. שניים נהרגו במקום, אחד נפצע מהירי בירכו ובזרועו, כיסה עצמו באופניו והעמיד פני מת לאורך כל הטבח. משהבחין שאיש מהחיילים לא מתבונן בו הצליח לזחול למטע סמוך בו הסתתר עד אור הבוקר.

דקות מעטות לאחר מכן הגיעה לכפר עגלה רתומה לפרד, עליה ישבו אב ובתו הקטנה בת השמונה. לצידם צעדו שני מבוגרים ונער בן 14. עם הגיעם הופיעו מפקד המחלקה וחולייתו במכונית.

הקצין הורה לשלושת פקודיו לרדת מהמכונית וניגש לעגלה, כשהוא מצווה על שלושת המבוגרים להתייצב זה לצד זה בשורה על הכביש. אחד הגברים, שראה את גופות הנרצחים שנמצאו במקום שאל: "מדוע תרצו להרוג אותנו. אמרו [לי] שתוק. ואחר כך ירו בנו". המפקד נתן פקודת אש – "תדפוק אותם" הוא צעק – וירה בשלושת הגברים ברובה שהחזיק בידו.

בזמן זה הגיעה למקום משאית ובה 23 תושבים. המשאית המשיכה לנוע אל עבר הכניסה לכפר, ואחד הגברים שעמדו בצד הכביש החל לרוץ לכיוון המשאית. בעת ניסיונו להיכנס אליה, הוא נורה למוות. "אבא, אני מת" היו מילותיו האחרונות.

זמן קצר לאחר שנכנסה המשאית בשלום לתוך הכפר, הגיעה לאזור משאית נוספת. כשהתקרבו, הבחין נוסע בחיילים יורים והורה לנהג לעצור את המשאית. אחד החיילים ניגש אליהם והורה להם להמשיך בנסיעה לתוך הכפר, ואז נפתחה עליהם אש שהגיעה מחוליה שנמצאה מאחוריהם. היריות המשיכו בזמן שהמשאית התרחקה מאזור הירי. לאחר עצירה קצרה בשולי הדרך המשיכה המשאית במהרה פנימה, ובארגז המשאית מוטל חסר חיים אדם אחד.

מספר דקות לאחר מכן הגיעו תושבים נוספים למקום, רובם רכובים על אופניים. הם הצטוו על ידי חייל לעמוד בצד הדרך ולהסתדר בשורה. בסך הכל עמדו 13 גברים בשורה. "כלב, תעמוד בשורה באמצע" צעק אחד החיילים. כשהתברר לחיילים שלא נראים באופק אנשים נוספים, שאל אחד מהם למקום מגוריהם והם השיבו שהם מתגוררים בכפר.

ניצול אמר לאחר המקרה ש"אנחנו לא חשדנו שהוא עומד לירות בנו. אנחנו חשבנו שהוא עומד לבקש מאתנו מסמכים". מפקד הכוח צעד אחורנית והורה לשני חיילים ששכבו בצד הדרך לפתוח באש. אחד מהם היה חמוש במקלע אוטומטי. "תקצור אותם", צעק המפקד, ובמהרה נורו על שורת הגברים יריות רבות.

"לא חשדנו שהוא עומד לירות בנו. חשבנו שהוא עומד לבקש מאתנו מסמכים". מפקד הכוח צעד אחורנית והורה לשני חיילים ששכבו בצד הדרך לפתוח באש. אחד מהם היה חמוש במקלע אוטומטי. "תקצור אותם", צעק המפקד

כל הגברים נפלו ארצה לבד מנער בן 18 שהצליח לברוח ולקפוץ מעל הגדר לאחר מתן הפקודה. הוא התחבא בשדה, מפוחד. רק לאחר יומיים חזר לכפר. גם לאחר שהגברים שכבו על הרצפה המשיכו החיילים לירות בנופלים שגילו סימני חיים.

דקות ספורות לאחר הירי של רוכבי האופניים ואיסוף הגופות לערמה, התקרבה לכניסה לכפר משאית עמוסת אנשים. עוד כשהתקרבו שמעו יריות וחשבו שהירי נועד לגרום לתושבים להיכנס לביתם. המשאית נעצרה עלי ידי מפקד הכוח שציווה על הנהג ו-18 הנוסעים לרדת מן המשאית ולעמוד לפניה כשהם מרוכזים בצד הכביש. מיד לאחר שבתשובה לשאלת החיילים מסרו האנשים שהם תושבי הכפר – הורה מפקד החולייה לפתוח באש על הקבוצה.

זמן קצר לאחר מכן הגיעה משאית נוספת ובה ארבעה גברים ו-14 נשים (מגיל 12 עד 66). עוד לפני שהמשאית עצרה שמו לב נוסעיה לגופות המוטלות בצד הכביש. הנשים צרחו במשאית. "צרחנו בקולי קולות. איבדנו כל יכולת לחשוב או לשפוט. לא ידענו איפה אנחנו".

אחד החיילים רץ לעבר המשאית והורה לה לעצור. מיד עם עצירתה ציווה חייל על כל הנוסעים לרדת: "תעצור כלב ותרד". כ-18 נשים וגברים עמדו מקובצים יחדיו כאשר המפקד נתן את פקודת האש הקטלנית. הירי לא נפסק עד ש-17 מתוכם הוטלו מתים.

*  *  *

התיאורים המובאים כאן התרחשו בשנת 1956 במהלך טבח בישוב הישראלי כפר קאסם. אירוע בו נורו למוות 47 אזרחים ערבים על ידי מחלקה אחת של משמר הגבול. התושבים לא יודעו ששעת העוצר שהטיל הממשל הצבאי על הכפר הוקדמה, והם נורו מידית עם שובם הביתה מהעבודה.

נער וגבר נוסף נורו בכפרים סמוכים. תושבי הכפר מחשיבים את עוברה של אחת הנשים, שהייתה בחודש השמיני להריונה, כחלל נוסף, וכך גם אזרח קשיש, שליבו הפסיק לפעום שעות לאחר שנכדו נורה למוות. כך, מניין הקורבנות הגיע ל-51. התיאורים המובאים במאמר זה הם מתוך ספרו החדש יחסית (2018) של ההיסטוריון אדם רז.

תושבי הכפר מחשיבים את עוברה של אחת הנשים, שהייתה בחודש השמיני להריונה, כחלל נוסף, וכך גם אזרח קשיש, שליבו הפסיק לפעום שעות לאחר שנכדו נורה למוות. כך, מניין הקורבנות הגיע ל-51

ייאמר ויודגש – מקרה כפר קאסם הוא חריג ביותר. גם אם היו (ועוד מתרחשים) אירועים אלימים של חיילים ושוטרים כלפי אוכלוסייה אזרחית בישראל, טבח כפר קאסם הוא קיצוני בעוצמתו ובחומרתו, ומצביע על א-נורמליה של החיילים בשטח ושל מפקדים שונים בשרשרת הפיקוד שחילקו את ההוראות.

אך עשרות שנים לאחר מכן, ועל רקע התקדימים האלה, אלימות של יהודים כלפי ערבים עדיין מתרחשת, והיא מונחת על אדנים דומים של גזענות ושנאה. כיום הדגש הוא פחות על אלימות בחסות המשטר הצבאי, אלא יותר על אלימות של פעילי ימין בגדה המערבית ובתוך הקו הירוק. אולם ההבנה של האירועים בכפר קאסם הכרחית על מנת להבין אלימות גזעית של אזרחים כיום.

תהליכי ביטחוניזציה שגובשו עם קום המדינה והתחזקו לאורך שנות קיומה כלפי "האיום הערבי", מאפשרים להתייחס לסוגיות אזרחיות כסכנה ביטחונית, "ולטפל" בהן בהתאם.

תהליכים אלה אפשרו, בין היתר, ירי בשישה מפגינים ערבים אזרחי ישראל במהלך יום האדמה ב-1976; את אירועי אוקטובר 2000, במהלכם נהרגו 12 ערבים אזרחי ישראלי ופלסטיני שאינו אזרח ישראלי על ידי כוחות משטרה; ומהימים האחרונים, את האמירות הגזעניות של פוליטיקאים קיצוניים מהימין (כמו בצלאל סמוטריץ'), השוללים את הלגיטימיות של המפלגות הערביות.

כך חוזרים ונשנים מקרים המתירים את דמם של הערבים אזרחי ישראל ושל ערבים פלסטינים. כיום במוקד האלימות נמצאים אזרחים פעילי ימין קיצוני, הפועלים לעתים באקראיות ולעתים בשיטתיות כלפי ערבים. מתוך מבחר דוגמאות מהתקופה האחרונה ניתן לציין את ניסיון הלינץ' בנהג הערבי במהלך הפגנות התמיכה באהוביה סנדק, את התקיפה הדומה של נהג אוטובוס ערבי על ידי פעילי ימין חרדים בבני ברק, את ההתקפות של מתנחלים את המשפחות הפלסטיניות הנופשות בדרום הר חברון וליד בית אל, ואת התקיפה האלימה של פלסטיני בן 70 על ידי רעולי פנים יהודים בצפון הגדה המערבית.

ועוד מחשבה אחת מסכמת, העולה על רקע הדברים האלה ולמרות חומרתם. דווקא בימים בהם נכנס לכנסת ממשיך דרכו של כהנא – הגזען שונא הערבים איתמר בן גביר – אפשר למצוא קצת תקווה לאופטימיות.

מנסור עבאס אינו קדוש, אולם דרכו הפוליטית אמיצה. שמרנותו בנושאים של זכויות נשים ולהט"ב והתבטאויותיו ביחס להתנגדות הפלסטינית האלימה הן בעיתיות ביותר. יחד עם זאת, התהליך של התקרבות למגזר היהודי הכללי אותו מובילים פוליטיקאים ערבים בשנים האחרונות (כמוהו גם איימן עודה למשל), עשוי לסכן את עבאס מבית (להיתפס כבוגד בעם הפלסטיני) ומחוץ (להיתפס כאינטרסנט פוליטי).

תהליכי ביטחוניזציה שגובשו עם קום המדינה והתחזקו לאורך שנות קיומה כלפי "האיום הערבי", מאפשרים להתייחס לסוגיות אזרחיות כסכנה ביטחונית, "ולטפל" בהן בהתאם

הדגשתו של עבאס נושאים אזרחיים – כמו האלימות הגואה בחברה הערבית, האלימות נגד נשים, תקציבים למגזר הערבי, שיפור תשתיות, טיפול בבנייה לא חוקית, הסדרת ההתיישבות הלא מוכרת בנגב, ועוד – נותרה שנויה במחלוקת. מחד, יש חשיבות בהדגשתו סוגיות אזרחיות-חברתיות, שתועלתן משמעותית לחברה הערבית אך גם לחברה הכללית בישראל. מנגד, התעלמותו מהסוגייה הפלסטינית ומהכיבוש מסירה מסדר היום את מצוקתם של מיליוני אנשים החיים בין הירדן לים ללא אזרחות וללא זהות לאומית.

אין זה אומר שעבאס זנח את הסוגיות הלאומיות של העם הפלסטיני, עם זאת, הדרך בה הוא צועד והשיח המפייס שלו עשויים להיות נקודת מפנה בשיח הפוליטי בין יהודים לערבים, שיח שאותו צריך לקדם.

ד"ר יאיר יאסָן הוא מרצה בתכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן גוריון בנגב. חוקר מחאות והתנגשויות אלימות בין אזרחים לבין המדינה, בדגש על מערכות היחסים בין קבוצות מיעוט לבין המשטרה. מאמר שלו פורסם לאחרונה בכתב העת Social Movement Studies. מאמין בג'ון לנון כי החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכנונים אחרים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,241 מילים

ראיון המדינה של אבא שלה

כמעט כל פרט בסיפורה האישי של יעל מדיני מתפקע מסמליות לאומית ● בתו של משה שרת - ממייסדי המדינה, שר החוץ הראשון וראש הממשלה השני של ישראל - היא אחת מעדות הראייה האחרונות שחוותה מקרוב, בצורה אינטימית ממש, את הדרמה מאחורי הקלעים של הקמת המדינה ● בראיון לאמיר בן-דוד היא מוסרת, בעברית נפלאה, את עדותה - שהיא גם הצעה לנסיעה במכונת זמן אל ימים אחרים

עוד 4,398 מילים ו-1 תגובות

טיול לחג מחווה לזרים שנלחמו למען עצמאות ישראל

יום הזיכרון ויום העצמאות הם הזדמנות טובה לבקר באנדרטת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) ובחורשה סביבה, המוקדשים לאלה שנתנו את חייהם למען מדינת ישראל ● לטייל ולזכור

עוד 1,194 מילים

למקרה שפיספסת

קהילה חזקה מצילה חיים

בערב ראש השנה האחרון עדי גוזי, תושבת מצפה רמון, שמעה בכי מוזר של תינוק מאחת הדירות הסמוכות בבניין בו היא גרה. כשהתקרבה לדלת היא שמעה את קולה של שירה איסקוב: "תשברי את הדלת". כך תיארה גוזי את מה שקרה באותו הערב:

"מאותו רגע הגוף שלי נכנס לטורנדו כשאני עומדת וצורחת לבד 'תפתח את הדלת'. בעלה פתח ועמד שם מולי עם המערוך והסכין, דחפתי עליו את הדלת, האינסטינקט שלי היה חייתי, רציתי לעצור את הזוועה. לרגע היה בייננו עימות כשאני מנסה לפתוח והוא מנסה לדחוף אותי החוצה ולסגור. ראיתי אותו עומד עם מערוך מלא בדם במבט של אדם שאין בו נשמה אנושית, ממשיך להכות אותה ולדקור אותה בלחיים ובידיים. צרחתי לבעלי, לאבא שלי ולשכנים".

כבר בימי התנ"ך הובנה המשמעות של קהילה חזקה ותומכת. הביטוי "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כ"ז, פסוק י'), הוא דוגמה טובה להבנה הזו. אבל שכן או שכנים טובים אינם רק כתובת לכוס חלב או שתי ביצים לארוחת ערב ששכחנו לקנות. שכנה טובה כמו עדי גוזי לצד קהילה חזקה – מצילים חיים.

כבר בימי התנ"ך הובנה המשמעות של קהילה חזקה ותומכת, כמו בביטוי "טוב שכן קרוב מאח רחוק". אבל שכנים טובים אינם רק כתובת לכוס חלב. שכנה טובה כמו עדי גוזי לצד קהילה חזקה – מצילים חיים

רבים מאיתנו הפנימו את המשמעות הקלוקלת הבאה לידי ביטוי במילה "להלשין". עדי גוזי לא הסתפקה ב"להלשין", אלא עשתה מעשה. דמיינו כמה סבל היה נחסך אם כל מי שידע על מעשיו (לכאורה) של יהודה משי זהב, היה מדווח על כך. או אם בעלי המועדונים שנחשפו למעשיו של אלון קסטיאל, היו מדווחים או אפילו מזהירים את קסטיאל שיעשו כך. ויש כמובן עוד לא מעט דוגמאות כמעט בכל שכונה או קהילה.

בקהילות מתבדלות יותר כמו הדתית והחרדית נמצאו פתרונות המבוססים על כוחה של הקהילה לפעול למען חבריה. כך לדוגמה, מי שסייע לתחקיר הארץ אודות משי זהב היה ארגון "מגן", המלווה נפגעים ונפגעות תקיפות מיניות מהציבור החרדי. וכך גם הגוף המקביל בציונות הדתית, "פורום תקנה" שמשמש כתובת לתלונות של הקהילה, מנסה לטפל בעצמו ובמידת הצורך פונה לרשויות המדינה.

שני הגופים הללו התנדבותיים ואינם פועלים מכח חוק או תקנות. הם מנסים להתמודד עם הקושי באיסוף וטיפול בעדויות אך עצם קיומם ופעילותם מבהיר את הנחישות והרצון להתמודד עם אלימות מינית לסוגיה. המגזר הערבי צמא ל"פורום תקנה" משלו ואני מקווה שגם זה יקרה בקרוב.

אבל קהילה חזקה היא גם עמדה ואמירה מוסרית חזקה, כפי שהיטיב לנסח ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל. בנאום בבית הלבן ב-1999 אמר ויזל:

"ההפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההפך מיופי אינו כיעור, הוא אדישות. ההפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות וההפך מחיים אינו מוות, אלא האדישות בין החיים למוות".

4 מערכות בחירות תוך שנתיים, כשהקמפיינים של מרבית המפלגות הפוליטיות הבהירו היטב שהסוגיות האזרחיות החשובות לכולנו כלל לא נמצאות על סדר היום. השינוי צריך להתחיל בבית, בבניין, בשכונה, בעיר ובכפר. אם הפוליטיקאים לא סופרים אותנו, אנחנו צריכים ויכולות לנהוג אחרת ולאמץ את מה שכבר היה ברור וידוע בתקופת התנ"ך.

קהילה חזקה היא גם עמדה מוסרית חזקה, כפי שניסח אלי ויזל: "ההפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההפך מיופי אינו כיעור, הוא אדישות. ההפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות וההפך מחיים אינו מוות, אלא האדישות בין החיים למוות"

קהילה חזקה שמצמיחה הנהגה מקומית נחושה וחדורת מוטיבציה שמחוברת לתושבים וקשובה לצורכיהם, היא הבסיס לשינוי שכולנו מייחלים לו. קהילה חזקה ותומכת בה האזרחים לוקחים אחריות ופועלים ביחד לרווחתם, היא הדרך הנכונה לחיים טובים יותר גם היום.

נתי בירמן מנועים הוא מנהל המטה בתנועת "תנועה ישראלית".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 532 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

עשרות מדרגות אל הקבר ומעלית שטרם הותקנה ● מעברים צרים שאינם יכולים לשרת אנשים המתניידים על כיסא גלגלים ● קבלנים שחוסכים בהוצאות וסוגרים את אספקת המים ● ביום שבו רבבות ישראלים מגיעים לבתי הקברות ברחבי הארץ לטקסי יום הזיכרון, כדאי לשים לב לעובדה שהתנאים בחלקם רחוקים מלעמוד בסטנדרטים סבירים של שירות ציבורי במדינה מתוקנת

עוד 708 מילים

ארוכה הדרך הביתה

לוחמים משוחררים הנחשבים בריאים בנפשם ולא מוכרים במערכת הביטחון כהלומי קרב, מגיעים לטיפול במסגרת "מסע שחרור", או אז מתברר כי הם סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ● מנהל התוכנית, ד"ר דני ברום: "הרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו כזכאים לטיפול"

עוד 1,056 מילים

צעקות לעבר נתניהו לאחר שאמר שתוקם ממשלה שתבנה אתר הנצחה; "בלי פוליטיקה״

יאיר נתניהו: הכל תוזמן ותוכנן מראש - מבזים אח שכול ● יאיר לפיד: הנופלים לא מתו בשביל שישראל תיראה ככה ● נכי צה״ל עמדו במחאה מול אגף השיקום בפ״ת; "סתם אדם לא שורף את עצמו״ ● מנכ״לית עמותה שטיפלה באיציק סעידיאן: יש מנגנון שלם שמשקיע הרבה כסף כדי להתעמר בפצועי צה״ל ובהלומי הקרב ● גנץ: אירוע קשה - לא אכנס לוויכוח שהוא ויכוח ארגוני

עוד 18 עדכונים

לפיד עדיין בונה על בנט

גם בנט וגם לפיד מאמינים שנתניהו תקוע וללא אפשרות להקים קואליציה ● בנט, אומרים מקורביו, לא רוצה למשוך את הסאגה יותר מדי ויפעל להעברת המנדט לח"כ אחר אם נתניהו לא יצליח להתקדם אחרי 24 יום ● בינתיים, לפיד חזר מארה"ב מסבב פגישות עם יועצו האסטרטגי וכן עם נציגים של ממשל ביידן ● והפיצוץ בין גלעד קריב לח"כים החרדים הגיע הרבה יותר מהר מהצפוי ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי... המשך קריאה

ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי טוב שלא היה שורד ואף היה פושט רגל! לענייננו, הנזק גדול על התועלת. ביבי מנסה להחריב את ישראל במידה ואכן המשפט יתקדם והכיוון יהיה כלא; הנזק גדול על התועלת: ההרס שביבי מותיר אחריו גדול על כל הטוב שעשה – גדול בהרבה

עוד 745 מילים ו-1 תגובות

החשוד באיומים על בן-ארי: חבר הליכוד בקצרין ומעריץ של נתניהו

משה אלון, הנחקר בחשד כי שלח מכתב מאיים לתובעת הראשית במשפט נתניהו, הוא פעיל ליכוד ברמת הגולן, אשר התמודד בראש רשימת המפלגה בבחירות האזוריות ב-2018 ● אלון אף אירח את ראש הממשלה בביתו והצטלם איתו לסרטון משותף בו ברך את נתניהו: "שהקדוש ברוך הוא תמיד, אבל תמיד, ישמור עליך" ● בקצרין, הדעות על אלון חלוקות ● ראש המועצה: "אני מכיר את משה כאדם טוב"

עוד 664 מילים ו-2 תגובות

למרות המשבר, חברות הענק שרדו יפה

בדיקת זמן ישראל הדוחות השנתיים של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה מגלים: 2020 לא הייתה רעה אליהן ● פוקס הכניסה יותר מ-3 מיליארד שקל ורשמה רווח נקי של 207 מיליון ● עזריאלי, גם אחרי ירידה גדולה, הרוויחה 189 מיליון שקל ● ההון של פתאל עומד על כמעט 2 מיליארד שקל, והמכירות של שטראוס הסתכמו ב-6.8 מיליארד ● "הרוויחו וחילקו דיבידנד בזמן שעובדים יצאו לחל"ת, זו חזירות"

עוד 2,649 מילים

ריבלין: "כדי לחזק את הבטחון עלינו להילחם עליו"

מנדלבליט: לא ניתן לכנס קבינט בלי שר משפטים מכהן ● ספינה בבעלות ישראלית הותקפה ליד האמירויות ● נתניהו ובנט נפגשו ● משרד הבטחון יבדוק את האירוע שבו נכה צה"ל הצית את עצמו ● עדות ישועה: יאיר נתניהו הסית את אמא שלו ואז הגיעו דרישות ● משרד המשפטים: ח"כ קריב פעל כחוק בכניסה לכותל עם ספר התורה

עוד 55 עדכונים

בטקס מרגש, פרש אתמול השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון ● "חברי כאח לי", קראה לו הנשיאה אסתר חיות ● מלצר יחסר על כס השיפוט: הוא נחשב לרחב-אופקים, ידען וליברל ● וגם, יש לומר, איטי להחריד ● מבין פסקי הדין החשובים שהשאיר מאוחריו, אולי החשוב ביותר - זה שככל הנראה הורה על ביטול חוק פיצול תאגיד השידור הישראלי - נותר גנוז בלשכתו ● פרשנות

עוד 827 מילים ו-1 תגובות

עיריית דימונה מציגה: השכונה ירוקה - האנרגיה מזהמת

תושב דימונה בנה את ביתו בשכונת השחר בעיר - המוגדרת על ידי העירייה כשכונה ירוקה ● באופן טבעי, הוא ביקש לכסות את גג הבית בפאנלים סולאריים, אלא שהעירייה דחתה את הבקשה בנימוקים מוזרים, ביניהם הטענה שהפאנלים מכערים את העיר ● כעת הנושא ממתין להכרעת בית המשפט - אלא אם ראש העיר יתערב קודם לכן

עוד 572 מילים ו-1 תגובות
פרס ישראל. אילוסטרציה

מתוך רצון להימנע מעימות נוסף מול הרשות המבצעת, בג"ץ אימץ את עמדתו של היועמ"ש לאפשר לשר החינוך פרק זמן של 30 יום לשקול את עמדתו לגבי הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך ● ההחלטה שוברת מסורת רבת שנים לפיה בג"ץ לא מתערב בשיקולים המקצועיים של ועדת הפרס ● כעת, חזקה על גלנט שיעדיף להעניק את הפרס לגולדרייך במרתף אפלולי מאשר באירוע חגיגי ● פרשנות

עוד 1,085 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה