לאחרונה התראיין ראש הממשלה בנימין נתניהו בערוץ 12 והשיב לשאלות הרבות שהוצגו בפניו. בין השאלות, נשאל רה"מ האם שוחח עם ארנון מילצ'ן לאחר שהוגש נגדו כתב האישום. נתניהו השיב בחיוב ולא פירט על תוכן השיחה (לטענת נתניהו בירך אותו ב"חג שמח", אם כי התברר מאז שהשיחה לא התקיימה סמוך לחג כלשהו). מילצ'ן, כידוע, משמש עד נגד רה"מ, בעיקר בתיק 1000, בו נאשם רה"מ בקבלת מתנות ממילצ'ן.

יש לומר כי על פי הפרסומים, עדותו של מילצ'ן, יחד עם אחרים, בעייתית, בלשון המעטה, ומסבכת מאוד את רה"מ. ככל שימצא שעדותו של מילצ'ן מהימנה, יחד עם יתר העדים בשרשרת, עשוי רה"מ להיות מורשע בעבירה של מרמה והפרת אמונים. השלכות העניין ברורות.

על פי הפרסומים, עדותו של מילצ'ן בעייתית, בלשון המעטה, ומסבכת מאוד את רה"מ. ככל שימצא שהעדות מהימנה, יחד עם יתר העדים בשרשרת, עשוי רה"מ להיות מורשע בעבירת מרמה והפרת אמונים. השלכות העניין ברורות

מכאן, שניתן להבין את ההתעניינות הרבה, הן של רה"מ והן של הפרקליטות בעדותו של מילצ'ן. אם מילצ'ן יטיב עם רה"מ, הדבר עשוי להצילו. אם יאמר דברים שאינם טובים לרוה"מ, הדבר עשוי להביא להרשעתו.

שיחה של נאשמים עם עדים נגדם היא דבר מאוד לא מקובל ולא נפוץ. במקרים שבהם העדים אומרים דברים שמזיקים לנאשם, הם לרוב הופכים ל"אויבים" האחד של השני, בעיקר בשל העובדה שהעד יביא להפללה של הנאשם. אם העד לא מסר דברים שיש בהם כדי להפליל את הנאשם, לרוב הם לא יהפכו ליריבים, אך כנראה שהעד לא ישמש כעד במשפט (כיוון שאין בכוחו להועיל למאשימה).

במקרים חריגים מאוד ניתן לראות המשך קשר בין נאשמים לעדים,.לרוב זה קיים כאשר בני משפחה קרובה מעידים נגד קרוביהם – אישה שמעידה נגד בעלה, אח נגד אח או הורה נגד צאצא ולהיפך. במקרים כאלו, הקשר הוא תמיד קרוב ונמשך לפני המשפט וגם לאחריו. זה, ככל הנראה, אינו המצב בין רה"מ למילצ'ן. אינני מכיר מכיר את טיב היחסים ביניהם, אך נראה כי לא מדובר ביחסים קרובים והדוקים עד כדי כך.

בשל חריגות השיחה בין רה"מ למילצ'ן, בצדק חוששת הפרקליטות מניסיון להשפיע על עדותו של מילצ'ן. מעצם השיחה מתעורר חשש לביצוע מספר עבירות: הטרדת עד, ניסיון לשבש מהליכי משפט או הדחה בעדות. דברים אלו מתעצמים לאור העימות הקודם בין הפרקליטות לסניגורו של רה"מ.

יחד עם זאת, אין שום הגיון בבחינת המעשים על ידי הפרקליטות. ראשית, אין איסור הקבוע בחוק נגד יצירת קשר בין נאשם לעד. לעיתים מוטל איסור כאמור במסגרת של הליך של תנאים מגבילים, אך זה אינו המצב כאן.

שנית, אפילו אם נעשה ניסיון ללחוץ על מילצ'ן בצורה מפורשת או משתמעת, לשנות את עדותו, הרי שהדבר, לרוב, קשה מאוד. מילצ'ן מסר מספר עדויות בחקירותיו. אם יחזור על דבריו במשטרה, הרי שהוא לא "נענה" להקלה לכאורה עם רה"מ. אם הוא ישנה את דבריו, הוא עלול להיות מוכרז "עד עוין" ואז ייעשה שימוש בהודעותיו במשטרה.

אפילו אם נעשה ניסיון ללחוץ על מילצ'ן לשנות את עדותו, מפורשות או במשתמע, הרי שלרוב זה קשה מאוד. מילצ'ן מסר כמה עדויות בחקירותיו. אם יחזור על דבריו במשטרה, הרי שלא "נענה" להקלה לכאורה עם רה"מ

שלישית, מעצם קיום השיחה, לא נלמד על חשד לביצוע עבירה, אלא רק על קיומה של שיחה. לצורך בחינת האפשרות שהתקיימה עבירה, יש צורך לגבות עדות ממילצ'ן על שיחותיו עם רה"מ. הדבר מצריך, כמובן, פתיחה בחקירה, שבתורה מצריכה אישור של היועמ"ש.

כל הפעולות הללו, שוב מביאות את הסכסוך למחוזות שמחוץ למעשים נשוא כתב האישום – המקום שאליו רה"מ מנסה למשוך את הדיון, והפרקליטות נגררת לפעולות שעשויות להיראות כרדיפה של רה"מ.

עומר בללי הוא עורך דין פלילי

זו דעתי. היא לא חשובה במיוחד. וייתכן שדעתי שגויה. ייתכן שאני טועה. ולו חלקית. או שאני טועה לגמרי. וצריך לזכור שאלו דברים כלליים שמחייבים להעמיק בפרטים שונים. וכידוע, מפלטו של העצלן הוא הנימוק "תקצר היריעה". או: "זה לא הזמן והמקום". אבל אכתוב מה אני חושב שחייבים לעשות. ואם מישהו ישאל אותי על הפרטים, אכתוב לו שתקצר היריעה.

אז הנה:

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אתמול התקיימה ישיבה סגורה של הליכוד, בה בין היתר אמורים היו לדון על העברת הכספים הקואליציוניים כמתוכנן. בתוך הכספים הקואליציוניים שהועברו יש לא מעט סעיפים מעוררי פליאה.

אחד הסעיפים מעוררי הפליאה הוא העברה של 400 מיליון ש"ח לטובת חלוקת תווי מזון של משרד הפנים לבעלי הכנסות נמוכות.

שירן טייב אלמקיאס, חוקרת עוני ומדיניות חברתית בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני במדיניות ציבורית וממשל.

לפני שנגמרה הפוגת האש והמו"מ נקטע, פרסמה המדינה את רשימת האסירים שהיא מציעה לשחרר בפעימה הרביעית של עסקת חילופי החטופים. הרשימה כללה, באופן חסר תקדים, 21 אזרחיות ישראל, ערביות שנעצרו מאז תחילת המלחמה, לא הועמדו לדין וודאי שלא הורשעו.

הצעה זו של המדינה הפרה את החוזה בין המדינה לבין אזרחיה. המדינה שכבר שנים דואגת לסמן את האזרחים הערבים כאויב מבפנים, והממשלה שניצלה כל רגע מאז תחילת המלחמה כדי לחזק זאת, פוגעת באזרחיה, ערבים ויהודים מעצם נכונותה להחליף אזרחים באזרחים בעסקה.

חולוד אדריס היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. בעבר ניהלה באגודה לזכויות האזרח את תחום החינוך לזכויות אדם ונגד גזענות בחברה הערבית. לפני כן הייתה המנכ”לית הערבייה השותפה הראשונה בעמותת מהפך-תג’ייר, שם פיתחה את החזון לחברה משותפת ואת המודל לניהול המשותף. היא בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ומשאבי אנוש ותואר שני בלימודי מגדר מאונ' בר אילן, וכן יועצת ארגונית ומנחת קבוצות דיאלוג לחינוך לזכויות אדם ונגד גזענות.

יעלה מזור היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. מובילה את תחום החינוך לחיים משותפים, במסגרתו הובילה מהלכי שינוי מדיניות, קמפיינים ציבוריים ובניית וריכוז של קואליציות רבות משתתפים. יעלה מנחה קבוצות בנושאים של שינוי חברתי, זכויות אדם וניהול דיונים קונפליקטואליים בכיתה בארגונים כמו מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג, המרכז לחינוך הומניסטי בלוחמי הגטאות, ICCI ועוד. היא בעלת תואר שני בחברה ואמנויות ותואר ראשון בערבית ומקרא מהאוניברסיטה העברית, וחיה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.