עכשיו זה רשמי: קק"ל מפלה ערבים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע השבוע כי עשרה עובדים פלסטינים ארעים, אשר הועסקו בקק"ל במשך עשרות שנים ללא זכויות ופוטרו לאחרונה במסגרת ההסכם הקיבוצי – פוטרו תוך אפליה לרעה על רקע לאומי בשל מוצאם ובשל מקום מגוריהם, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

בית המשפט הורה להשיב את העובדים לעבודתם ולהעניק להם פיצויים. שמונה מתוך העשרה ייקלטו כעובדים קבועים בקרן הקיימת לישראל.

הפרשה נחשפה לראשונה ב-Times of Israel ולוותה בשורת תחקירים בזמן ישראל. לאורך השנתיים האחרונות זומנו לשימוע לפני פיטורין עובדים פלסטינים נוספים בדרך דומה, ובעקבות טענות על אפליה גזעית או לאומית חזרה בה קק"ל מחלק מהפיטורים. עתה קובע בית המשפט כי אכן הייתה אפליה נגד העובדים הפלסטינים במחוז מרכז, וזו התבצעה בשל מוצאם.

פסק הדין הנחרץ, שפורסם בתחילת השבוע, עשוי להשפיע על תיק נוסף המתנהל בבית הדין האזורי בבאר שבע, ובמסגרתו שלושה עובדי קק"ל פלסטינים מדרום הר חברון דורשים לעבור מהעסקה ארעית ללא זכויות להעסקת קבע.

הסכמים קיבוציים מפלים במכוון

עשרת הפלסטינים שתבעו את קק"ל עובדים בארגון במשך עשרות שנים ללא זכויות. קק"ל טענה בבית המשפט כי "אין יסוד עובדתי או משפטי לטענת העובדים בדבר אפליה" וכי פיטוריהם נעשו במסגרת צמצומים לגיטימיים, כחלק מההסכמות בין קק"ל להסתדרות. קק"ל אף טענה כי ברשימת המפוטרים הנרחבת היו "יהודים, ערבים, נשים, גברים, אזרחי מדינת ישראל ותושבי הרשות הפלסטינית".

עם זאת, הודתה קק"ל כי "העסקתם של עובדים פלסטינים מעוררת מורכבות רבה, הן בכל הקשור לדין החל על העסקתם והן בנוגע לאפשרות הרציפה להעסקתם", ונימקה זאת בין השאר בסגרים הממושכים המעכבים כניסת פועלים מהשטחים.

אך בית המשפט קבע כי טענות אלה "לא גובו בנתונים מסודרים… לא הובאו נתונים ביחס להיעדרויות התובעים בהשוואה ליתר עובדי אותה יחידה. לא הוכחה עילה להבחנה מוצדקת בין התובעים, כקבוצה וכמקשה אחת, ליתר עובדי הנתבעת".

עובד של הקרן הקיימת לישראל ביער מסריק. אילוסטרציה (צילום: Anat Hermony/Flash90)

בית המשפט אף מאשים את קק"ל בחתימה מכוונת של הסכמים קיבוציים המפלים את העובדים הארעיים מהשטחים: "באופן מכוון גרעה הנתבעת מתחולת ההסכמים את קבוצת העובדים הפלסטינים", קובע בית המשפט ומוסיף: "בכך יש אפליה ברורה ועקבית של התובעים, בתוך יתר העובדים שאינם תושבי מדינת ישראל".

השופטים מצביעים על אפליה גם בהחלטה למנוע מהעובדים הוותיקים, שכמה מהם עובדים בארגון אף יותר מארבעים שנה, לעבור למעמד של עובד קבע. "גריעה זו נעשתה בשל אפלייתם של התובעים, כקבוצה, ולא בשל נימוק ענייני זה או אחר הנוגע למי מהם. מכל עובדי יחידת הביצוע, העובדים כתף לכתף עם התובעים יום יום, היו התובעים היחידים שלא נקלטו למעמד קבוע".

"גריעה זו נעשתה בשל אפלייתם של התובעים, כקבוצה, ולא בשל נימוק ענייני זה או אחר הנוגע למי מהם. מכל עובדי יחידת הביצוע, העובדים כתף לכתף עם התובעים יום יום, היו התובעים היחידים שלא נקלטו למעמד קבוע"

"ההסתדרות מעלה בתפקידה"

ההסתדרות צופפה שורות עם הנהלת קק"ל וטענה כי לא ניתן במסגרת ההסכמים הקיבוציים להעביר את התובעים למעמד של קבע. השופטים דוחים טענה זו מכל וכל: "יגענו ולא מצאנו כל התייחסות עניינית לשאלה האם לעמדתה של ההסתדרות הופלו התובעים לרעה, אפליה אסורה ופסולה".

עדותו של יו"ר ועד העובדים של מחוז מרכז בקק"ל, גבי גרוסי, סייעה למפוטרים להוכיח כי הכוונות של הארגון היו רחוקות מלהיות טהורות: "אני אהיה בוטה", אמר בעדותו בתשובה לשאלה מדוע לא נקלטו העובדים כקבועים למרות הותק הרב שלהם, "והדעה שלי גזענות לשמה. גזענות לשמה… זאת דעתי האישית: גזענות לשמה. (אמרתי זאת) למי שרק אפשר".

עם זאת, מציינים השופטים כי ועד העובדים של ההסתדרות לא התנגד לפיטורים ולא סייע לעובדים לעצור את הפיטורים, על אף עמדתו הנחרצת של גרוסי. מזכיר הנהגת ההסתדרות שהיה מעורב אישית בהליכי החתימה על ההסכמים הקיבוציים שבמסגרתם פוטרו העובדים, עו"ד עדי זמיר, העיד כי "לא ידעתי שיש איזשהי קבוצה ספציפית שמופלית לרעה בעקבות ההסכם הזה".

אולם בתשאול בהמשך התברר כי גירסתו של עו"ד זמיר הייתה מטעה, והוא דווקא ידע היטב: "בישיבות שנכחתי בתקופה של ארבע שנים כמזכיר איגוד מקצועי (קק"ל) אומרים בגלל שהם עובדים פלסטינים, עובדים זרים, אנחנו העמדה שלנו שהם מעולם לא יקלטו כעובדי קבע… זה נאמר".

בית הדין מותח ביקורת קשה גם על ההסתדרות: "שתיקת נציגי ההסתדרות נוכח אפלייתם הבוטה של התובעים בהליכי המשא ומתן לחתימה על הסכמים קיבוציים, יש בה משום מעילה בתפקידה".

יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד (צילום: פלאש90)

לסיכום, קובע בית המשפט כי העובדים הופלו פעמיים: "האחת, בכך שלא הפכו לעובדים קבועים על אף שנות העבודה הרצופות הממושכות בנתבעת, בעוד שעובדים אחרים, ישראלים, נקלטו כעובדים קבועים באותה העת; השנייה בכך שכל התובעים פוטרו כקבוצה הומוגנית, בשל היותם פלסטינים, ללא כל התייחסות למאפיינים אישיים, לרבות ותק בעבודה".

לפיכך קיבל בית המשפט את כל דרישות התובעים וקבע כי הפיטורים "נגועים בהפליה, בטלים, והם זכאים לשוב לעבדותם לאלתר". עוד קבע כי העובדים זכאים לפיצויים בשל כך שלא נקלטו למעמד קבוע, וכי מרביתם זכאים להיקלט עתה כעובדים קבועים, בדומה לכללים המופעלים כלפי עובדים יהודים. כן תידרש הקרן הקיימת לישראל לשלם פנסיה עבור העובדים, ותישא בהוצאות המשפט שלהם בגובה של 50 אלף שקלים בסך הכול.

פרקליטם של המפוטרים, עו"ד חנוך רובין, הביע תקווה שפסק הדין יחזק את מעמד העובדים הערבים הארעיים שאיש אינו דואג להם.

"פסק הדין מדבר בעד עצמו ובית הדין נתן אמירה מהדהדת", רובין אמר לזמן ישראל. "ההסתדרות מעלה כאן בתפקידה וחברה לוועדי העובדים ולהסתדרות אשר ייצגו את החזקים על חשבון העובדים החלשים. העובדים ברובם עבדו יותר משלושים שנה בקרן הקיימת והיו מסורים לה תמיד".